"לא יפה אישה גדול וגבר קטן" – ניתוח יחסי כוחות בזוגיות בהשראת הסרט "חתונה מאוחרת"

קטע מהסרט "חתונה מאוחרת"

טריילר באנגלית

ניתוח ספרותי של הסרט "חתונה מאוחרת" בבימויו של דובר קוסאשווילי,2001

מאת אילנה גורודיסקי

ישנן יצירות שאינן עושות עליך רושם, אם נחשפת אליהן בטרם הגעת לבשלות רגשית. אפשר, כמובן, להכירן ברמה מנטלית, אינטלקטואלית. ובכל זאת, החיבור הממשי שלך ליצירות כאלה יהיה לוקה בחסר. אחת היצירות מן הסוג הזה היא "חתונה מאוחרת" (2001) – סרטו של דובר קוסאשווילי, בכיכובם של ליאור אשכנזי, רונית אלקבץ ומוני מושונוב. בפעם הראשונה ראיתי את הסרט כשהוא רק יצא למסכים (ואני בת 22), ובפעם השנייה – היום, בגיל 36 עם ניסיון חיים ענף.

למי שלא צפה: הסרט עוסק בניסיונותיה הנואשים של משפחה גרוזינית למצוא כלה פוטנציאלית מהעדה לזאזא (אשכנזי), רווק בן שלושים. זאזא הוא דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. הוא קצת מנותק ממנהגי העדה, ומנהל רומן סודי וסוער עם יהודית (אלקבץ), אישה מרוקאית גרושה, מבוגרת ממנו בשנים אחדות ואם לילדה בת 6. הוריו של זאזא מתנגדים בכל תוקף לרומן זה. הם מתאספים עם כל המשפחה, פולשים לביתה של יהודית, ומבהירים לה את עמדתם בכוח ובאלימות בנוכחותו של זאזא, כאשר נימוקו המוחץ של יאשה (מושונוב), אביו של זאזא, הוא שזאזא זקוק לאישה צעירה וקטנה, בעוד יהודית מבוגרת ומנוסה יותר ממנו. זאזא, שקשור להוריו מאוד, ולאמו במיוחד, לא מפגין התנגדות חרף אהבתו ליהודית. יהודית נאלצת להיפרד מזאזא. הסרט מסתיים בחתונתו של זאזא עם כלה צעירה מהעדה הגרוזינית, בהתאם לרצונה של משפחתו המורחבת. ברור לגמרי, שאלו הם נישואים ללא אהבה.

בתור חוקרת יצירות ספרותיות (ולא רק), יכולתי עכשיו לעשות ניתוח מעמיק לדמויותיו של הסרט, לתכניו ועוד, אך זאת לא מטרתי הפעם. אני כותבת בהשראתו של הסרט ובעקבותיו על נושא כאוב מאוד, שמתקשר בעיני ליחס בין המינים מצד אחד, וליחס בין אדם לסביבתו מצד שני.

בתור המוטו של הסרט אפשר לקחת את המשפט המפורסם שאומר גיבורו של מושונוב: "לא יפה אישה גדול וגבר קטן". לכאורה, זה נשמע מקומם. אך אם נבחן את הסוגיה מקרוב, נגלה שיש לא מעט אמת במשפט זה במובנו הרחב ביותר. וזאת, ללא שום קשר למסורת המשפחתית והעדתית הבולטת כל כך בסרט.

פירושו של הביטוי "גבר קטן" איננו רק מילולי, דהיינו נמוך קומה או צעיר בגיל. הכוונה היא לגבר חלש. לגבר לא מוביל, לא החלטי, לא נוטל אחריות. רכיכה. גברים אמיתיים לא חייבים להיות מאצ'ואיסטיים ושוביניסטיים כדי להכיר את עצמם ולהשתמש בצדדיהם החזקים, שיובילו אותם למערכת יחסים יציבה עם אישה "גדולה". ברור כשמש, שאיש רך באופיו יכול להיות מאוד נוח בחיים משפחתיים, אבא טוב לילדים, עובד מסור שמביא כסף הביתה. ועם זאת, אליה וקוץ בה. מטבעם של הדברים, יימשך גבר כזה לטיפוס הפוך ממנו, יחפש את אותו החצי השני שלו שיעפיל על חסרונותיו וישלים אותם. מובן שאם בת זוגו של איש כזה תהיה חכמה וגמישה מספיק, היא תוכל לעשות בו כל מניפולציה. שניהם יהיו מאושרים. אך מה יקרה במפגשו עם אישה חזקה ועצמאית באמת, שתשמש אתגר לו ולסביבתו, תגדיר באופן מידי את גבולותיה האישיים ואת גבולותיה של מערכת יחסיהם? אישה שלא תרצה להתאים לשום מסגרת שהוכנה לה, בעלת אופקים רחבים, סגנון חיים, רצונות וחלומות משלה?

מקובל לחשוב, שרוב האנשים בימינו מתחתנים מתוך אהבה ובחירה חופשית של בן/בת זוג. ובכל זאת, בתור טיפוסים סוציאליים, אנו משתדלים לרצות בבחירת בן/בת הזוג לא רק את עצמנו, אלא גם את הסביבה שלנו: משפחה, קרובים, חברים. כל מסגרת סוציאלית שלנו הנה בעלת אופי, תפיסת עולם, נורמות וערכים משלה. כל משפחה שמכבדת את עצמה רוצה עבור בנה "ילדה טובה מבית טוב", שתהיה עזר כנגדו. מבחינה זו, אמורה בת זוגו של גבר נורמטיבי להשתלב בהצלחה במסגרות הקרובות אליו, ולהפגין בכך את הנאמנות שלה לנורמות של אותן המסגרות. אך ככל הכוונות הטובות, גם הכוונה הזו עלולה להוביל לגיהינום. מסגרות סוציאליות שמחבקות חזק מדי מייצרות בסופו של דבר גברים מסורסים (במובן המטאפורי, כמובן), גברים שאינם מכירים בכוחה האמיתי של אישה, אך מצד שני אינם יכולים להסתדר בלעדיה. בגלל זה, ברגע שגבר "קטן" ונורמטיבי בוחר באישה חזקה וחריגה לסביבתו, ישנן יש שתי אופציות בהתפתחות יחסיהם. הראשונה: הגבר יתחיל "לגדול" למענה מהר ולא יהסס להגן עליה ועל יחסיהם מול סביבתו. השנייה: החבילה תתפרק במוקדם או במאוחר.

למרבה הצער, הדרך השנייה נפוצה יותר, וזאת מכיוון שהראשונה דורשת אומץ רב וחוסן נפשי. גם אהבה ותשוקה עוצמתיים בין "גבר קטן ואישה גדולה" לא תמיד יוכלו לגשר על הפער המהותי ביניהם ולא תמיד יעמדו במבחן של "בחירה חופשית". לפי רוב הסיכויים, גם הגבר וגם האישה יהלכו על להב הסכין בין משיכתו של הגבר לסביבתו הרגילה, העוטפת, המחבקת והמגנה עליו לבין דרישתה של האישה לריבונותה במערכת היחסים. בגידה היא מושג ערטילאי מאוד, שאפשר לנקוט בו לא רק ביחס לתופעות כגון "קשר צדדי", אלא גם להתנהגות ההססנית של גבר, שיש בה חוסר מתן קרדיט בסיסי לבת זוגו והעמדתה בדרגה נמוכה לעומת דמויות חשובות אחרות בחייו.

בתנ"ך כתוב: "יעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". אבותינו הקדומים ידעו, שפונקציית הדאגה לילד על ידי הוריו מסתיימת עם הגעתו לבשלות מינית ושעליו לעבור את שלב החניכה למען כניסתו לחייו הבוגרים לבדו. כמו כן, הם ידעו כמה חשובה ההפרדה של זוג צעיר מכל גורם מתערב חיצוני שעלול להתערב, לבקר, לפגוע. אין זה אומר בשום פנים ואופן שהקשר בין אדם להוריו אמור עתה להתנתק, ועל כך בפסוק אחר: "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך". ברם, בפסוק זה מדובר על כבוד בלבד! אין בו מילה על צייתנות, על יראה מפני ההורים, על השאיפה לרצותם. כבד אביך ואמך, אבל תדבק באשתך.

לצערנו, ההיסטוריה המודרנית, במיוחד זו של המאה העשרים, הביאה את רוב המנהגים הנכונים, ההגיוניים והבריאים הללו להיפוכם הגמור. מכיוון שחלק ניכר מהאוכלוסייה הגברית בעולם נהרגה או נפגעה קשה במלחמות, במהפכות ובכל שירות אחר של ארצותיהם, נטלו הנשים את המושכות לידיהם. בין היתר, זה התבטא בחינוך הילדים, שלהם דאגו מאוד וחיבקו חזק מדי. מרבית התינוקות שבאו לעולם לאורכה של המאה העשרים גדלו ללא דמותו של אב. עיקר העומס בגידול הבנים נפל, כמה שזה נשמע אירוני, על כתפיים נשיות – של האימהות, של הסבתות, או של שתיהן יחד. אפילו במקרים שבהם היו גברים במשפחה, חלקם פשוט לא תפקדו כראוי. כך, למשל, אחד החברים שלי לשעבר גודל אך ורק על ידי אמו, שהייתה נשואה שלוש פעמים. בעלה הראשון מת, השני היה שתיין, והשלישי חצי נכה. מן סתם, האישה הצנומה הזאת הייתה בעלת ההשפעה העיקרית על בנה, שנישא לגובה של כמעט שני מטר ושחילק עמה ועם בעלה קורת גג אחת למרות גילו המתקדם.

כמו כן, בל נשכח, שלאורכה של אותה המאה העשרים התרגלו הנשים, בעיקר תושבות הגוש המזרח אירופאי, לדאוג לכל צורכיהם הפיזיים של בני משפחותיהן – אוכל, ניקיון, ביגוד, הגנה ועוד, בעוד הגברים שאיתם הן חיו השקיעו את זמנם בעיקר בקריירה או בבילויים. בבוא העת, הבן שגדל נדרש להתחיל לספק את כל אלה לחברתו. אם אמו הייתה חכמה מספיק בשביל להרגיל אותו למחשבה זו, הניחה לו לעזור לה בכל וחינכה אותו כאיש עצמאי, לא צפויה שום בעיה. ואם לא? כיצד יוכל הבן אדם לספק לאדם אחר את מה שהוא לעולם לא התנסה בו? וכתוצאה מכך, אם הבחורה מעוניינת בקשר זה, היא תיאלץ ליטול על עצמה בעל כורחה את תפקידו של המבוגר האחראי. כך נסגר שוב מעגל הקסמים הארור.

נוסף על כל אלה, המציאות הכלכלית והפוליטית העכשווית שלנו מכתיבה לנו לפנק את ילדינו ולנסות להאריך את נעוריהם כמה שאפשר. לכן, הגברים הצעירים בימינו תופסים את עצמם כאלו שיכולים – וגם אמורים – לחפש את בת-זוגם האידאלית כמה זמן שצריך, אך ברגע של היתקלות בבעיה כלשהי בקשר ביניהם הם נסוגים ובורחים, במקום לנסות להתמודד עם הבעיה יחד. ההתנהגות האינפנטילית הזו מובילה אותם לעתים קרובות לפירוק הקשר ולפתיחת דף חדש – תופעה שהפכה למכה של ממש בעידן האחרון.

לא מפתיע שנשים, שהנן בהגדרה בוגרות ומפותחות יותר מבחינה רגשית מגברים, לא תמיד יכולות לעמוד מול גורמים יריבים ענקיים כל כך. בשלב מסוים, חלקן מתאכזבות ומעדיפות להישאר לבד. אפילו לבד עם ילדים. גם אני באיזשהו שלב בחיי הגעתי להחלטה, שעדיף שכך יהיה, אם לא אמצא לי זוגיות נכונה. אמנם, אינני מחשיבה את עצמי לאישה חזקה ביותר, אך אזכור תמיד את מילותיה של היועצת האהובה שלי במשרד השידוכים: "את טיפוס דומיננטי, לכן את צריכה לידך מישהו שיהיה קצת דומיננטי יותר ממך, שידע לכוון אותך ולהגן עלייך". ולמרות צדקנותה, מה שקרה בפועל הוא, שרוב הגברים הדומיננטיים שהכרתי היו כבר תפוסים או שהיו חירותיים מדי בשביל להיקשר לאישה מסוימת. נשארו רק הרכיכות, שעוד נזקקו לעזרה במציאת זוגיות. לאחר כמה ניסיונות כושלים להתגמש ו"להתאים למשבצת" שתפרה לי סביבתם הרגילה של רכיכות כאלה, הגעתי לתובנה, שזה פשוט לא בשבילי.

והרי זו בדיוק המסקנה שמשדר אבא של זאזא ליהודית! הוא אומר: "את לא בשבילו. תני לו את הדרך שלו". ייתכן שזוהי הסיבה האמיתית לכך שיהודית חתכה בסופו של דבר את הקשר שלה עם גבר שמאוד אהבה. גבר, שלא הלך איתה עד הסוף, לא הגן עליה, לא הפגין התנגדות מוחצת ללחץ המשפחתי, לא ידע להחליט. גבר שנגרר, שהובל, ושבשורה התחתונה, למרות תשוקתו העזה אליה, אהב את אימא שלו יותר.

"לא יפה אישה גדול וגבר קטן"…

יחסי הזוגיות האולטימטיביים אמורים להיות מושתתים על שוויוניות וביטחון. כשבני הזוג מבינים זה את זו היטב, תומכים זה בזו, נושמים את אותו האוויר ומפגינים שותפות איתנה, יחסיהם יהיו עמידים כמו סלע מוצק, למרות כל הרוחות שנושבות מסביב. כל אישה "גדולה" וחזקה משתוקקת בסתר לבה להניח את ראשה על כתפו של גבר "גדול" וחזק כמוה ולהיות רגועה עמו. בסופו של דבר, גם סביבתם של השניים תקבל אותם לחיקה, כיוון שאי אפשר אחרת.

ולעומת זאת, המלחמות הקטנוניות סביב יחסי מרות במשפחה יישארו לנצח נחלתם של "גברים קטנים". ברם, אלו יסתדרו בכל מקרה. הרי תמיד תימצא אישה צנועה, שתשמח לשרת ולפנק גבר כזה לשביעות רצונם של כל קרוביו. על נשים מהסוג רומזת יהודית: "לך, תתחתן, תביא שני ילדים, תתגרש ותבוא אליי". זה אמר בשיא הזלזול, אך בכנות. האופציה האחרת היא שגברים "קטנים" יהפכו עם הזמן לגיבורים על חלשים יותר מהם – וזוהי תופעה שעלולה להוביל לבגידות ממשיות, לאלימות במשפחה ועוד. אך זהו כבר נושא למאמר אחר.

ראו גם:

"חתונה מאוחרת" בוויקיפדיה

אודות אילנה גורודיסקי

בעלת מ.א. בספרות עברית אוניברסיטת בן-גוריון, מגמה מחקרית. ספרנית, עורכת ומנחת ערבי יצירה כתובה בבאר שבע. נשואה + 1.
הפוסט הזה פורסם בתאריך קולנוע עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*