מאת חגית בת-אליעזר

המשורר מת. מפעל יצירתו הושלם. ישראל אלירז הקים גוף שירה עצום. מי חכם ויידע להקיף אותו במבט ביקורתי אוהד? לא עכשיו. מרחק הזמן יצמצם את זווית הראייה לגודל הניתן לתפיסה האנושית.

ובינתיים צמד המשוררים עודד כרמלי ודוד (ניאו) בוחבוט, שמיטיבים לארגן אירועי שירה מלאי תוכן וגדושי קהל, עורכים ערב תחת השם “וּמִישֶׁהוּ שֶׁאֵינֶנּוּ כָּאן אוֹמֵר: / יַפְרִיעַ לְךָ אִם אֲנִי / נִשְׁאָר פֹּה קְצָת?” לרגל 30+ מאז מותו של ישראל אלירז ב-22 במרץ 2016 − יום לפני מלאות לו 80 אביבים. קטעי השירים מספריו הרבים של ישראל אלירז מועלים לדף האירוע על ידי המארגנים החרוצים וזוכים לתשומת לב הגולשים:

https://www.facebook.com/events/218490221873806/

חמישה מספרי השירה של ישראל אלירז, אשר כתב גם סיפורת ומחזות, נמצאים בספרייתי הפרטית. לוקחת ליד את ספר שיריו האחרון “איש יושב ומביט באגסים הבוערים באמצע הלילה“, בהוצאת “הקיבוץ המאוחד”, ינואר 2016. קוראת בהבל פיו האחרון הנחלש והנזעק חליפות. מגיעה לשורות הבאות בעמוד 23:

ולוקחת אותן לתשומת לבי. קוראת את הצהרות האהבה בעמוד 37:

ובעמוד 39:

ואז הדבר מתבהר: שנים אני נמשכת ל”דלת אדומה” (בהוצאת “קשב לשירה”) הניצבת, עדיין סגורה, נישאת מלוא גובהה מעל לספרים האחרים של אלירז. חופש פסח − החרות להגשים משאלה: להיכנס בדלת הזאת הקורצת בפתיינותה האדומה.

בדש הכריכה הקדמית – טקסט מדוד, מוקפד, כל מילה שקולה. וכך הוא מתחיל:

ואז התיאור התמציתי:

זיכרון או בדיה? ומה עומקו של הזיכרון?

“הנשכח נשאר שמור” (עמ’ 33), “לא אחדל לעסוק בזיכרון / כהתנכלות, כהתכלות” (עמ’ 35 ).

כל עמוד הוא שיר בפני עצמו, בגוף ראשון ובגוף שני בפנייה ישירה אל האהובה, שדמותה מתהווה לאורך השירים: “עכשיו הזהב החתוך של שערך / לא יעמוד עוד בדרכי” (עמ’ 11), “כל מה / שעשית כאן, תנועות, תנופות / יופי, מחצית חיי, אהובה” (עמ’ 16).

המשורר מחובר למילים, בעל כושר ביטוי, וכך גם אהובתו. השניים מנהלים דו שיח כשווים: “אמרתי, הכול עומד על האהבה. אמרת, / והאהבה על מה היא עומדת”. ועוד: “על הדלת הירוקה כתבת בלי סיבה / דֶּ לֶ ת  אֲ דֻ מָּ ה” (עמ’ 27). וזה דבר משמעותי מאין כמותו: המשורר קורא לכתב האהבה במילים מידי האהובה.

הזוג חווה יחד שמחה וסערה:

“לקחנו חלק באיזו שמחה סמויה” (עמ’ 19). כך גם בקטע בעמוד 21:

“יכולנו להיות צעירים יותר והיינו” (עמ’ 22), “מה חשבת כשאמרתי שהיינו מופעלים / על ידי השמחה, שהיא קטר ליופי” (עמ’ 33), “מה עוד ידענו / מלבד האהבה” (עמ’ 35).

אבל הפרֵדה בלתי-נמנעת ואיתה הקריסה: “הופרה התשוקה הפשוטה לחיים” (עמ’ 33), “אין חרטה, אין חנינה / אין נחמה … אל תכאיבי לי עוד / לכי” (עמ’  45), והשיר הדומע הזה בעמוד 46:

בעמודים האחרונים של הקינה הזאת על האהבה, ישראל אלירז פונה לעזרתם של המשוררים: “ושני עורבים רבים (בשירו / של טוביה) על אגוז בדשא” (עמ’ 40), “איך אמרה אלחנדרה פיסרניק / (כמעט כמו אמי) / ו ה כ י  נ ו ר א  ש ל א  מ ת י ם  מ ז ה” (עמ’ 42), “אני מסכים עם ייטס לראות / במנורה ציר לדברים”(עמ’ 47), אני פותח מיאקובסקי ושם אצבע “על הלב הבוער מטפסים בנשיקות” (עמ’ 53).

האמנית רחל בן-סירא מלווה את ספריו של ישראל אלירז שנים רבות בארץ ובחו”ל וגם ב”דלת אדומה” משובצים תשעה מציוריה, שרובם הם גרסה של איש צועד, מדלג בתווך סוער ומאיים:

הספר מסתיים בפרק מוזיקלי לכינור ולצ’לו: “… אלא לכתוב פיסות של שיר” מאת המלחין עודד אסף עם ההקדשה:

עודד אסף מביא את הריאיון שנתן ישראל אלירז לחוה פנחס-כהן, שבו הוא מדבר על סגנון כתיבתו הייחודי:

נמשיך לקרוא את שיריו של ישראל אלירז ולדון בהם, כמו באירוע הקרוב ביום ג’, 3 במאי, ברדיו EPGB בהנחייתו של עודד כרמלי ובהשתתפותם של אגי משעול, דרור בורשטיין, גבריאל מוקד, אלי אליהו, דוד (ניאו) בוחבוט,
חווה פנחס-כהן, נועה שקרג’י, מעין איתן ויונתן ברג.

ועוד: בתגובה לרשימתו של יובל גלעד ב”יקום תרבות”

כתב דוד אדלר: השירים האחרונים של ישראל אלירז, אליהם התוודעתי, שהודפסו על דפים קטנים, במכונת כתיבה, בדיו קצת דהוי, יראו אור בקרוב ב”כרמל 18“.

4 תגובות

  1. ישראל אלירז לא כתב פואמות, אלא פרגמנטים של שירה, רסיסים, חלקים עם חללים ולכן אני כה אוהב את שירתו שהיא לא פעם אנטיתיזה למה שמלמדים בסדנאות השירה.יותר מפעם שמעתי אותו אומר ששיר הוא שורה והוא התכוון לכך שאם תוציא את אותה שורה אין שיר…

  2. תודה חגית שהפנית את תשומת לבי לרשימה. רשימה יפה. לא ממש מבין מדוע אבל הצילומים שהבאת (במקום ציטוטים רגילים) הוסיפו נפח (וכוונתי כמובן לא לנפח הפיזי) וגם נופך מיוחד ואינטימי לרשימה (התעלמי מנפח/נופך – יצא במקרה).

    אכן שיריו יראו אור ב”כרמל” 18 שאמור לצאת כל יום ממכבש הדפוס.
    אגב, בגיליון זה אמורים להופיע לצד שירים מעולים (חלקם של משוררים שלא הופיעו עד היום בכתב עת זה או שזה להם פרסום ראשון) ועוד גם מאמר פרי עטי על מצב השירה כיום כשחלקו השני מוקדש למפה מפורטת של כתבי העת בדפוס וברשת.

    סליחה על הגישה העניינית (מקווה שלא תראה אותה כקטנונית) אבל אשמח להבהרה על מה שכתבת: “על הדלת הירוקה כתבת בלי סיבה / דֶּ לֶ ת אֲ דֻ מָּ ה” (עמ’ 27). וזה דבר משמעותי מעין כמותו: המשורר קורא לכתב האהבה במילים מפי האהובה.

    המשיכי בכתיבת רשימות כאלה – מעטים, לצערי, עושים זאת.

    • דוד היקר, תודה על התגובה ובפרט, טוב שהערת על חוסר הדיוק במשפט: “המשורר קורא לכתב האהבה במילים מפי האהובה”. ואכן האהובה הנמענת בספר כתבה ולא אמרה “ד ל ת א ד ו מ ה”. בעקבות כך, הוכנס התיקון ברשימה: “המשורר קורא לכתב האהבה במילים מידי האהובה”.

      • על מקבץ השירים וקטעי השירה של חגית בת אליעזר מאת ישראל אלירז: חוויתי הנאה והתרגשות עם קריאת מקבץ זה שכל משפט או קטע הכו בסלע בישירות קולעת של אמיתות ופגיעה בנקודות היופי והכאב שהן מיטב השירה. המשורר בחר במילים שכה
        הטיבו בהעברת המסר והרגש שהכו וכבשו את ליבי. התודה לו ולחגית.
        דליה שחק.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים × 4 =