מה נשתנה הלילה הזה? שיש הגדה חדשה

הלילה הזה כולו שירה: שירה ישראלית המתכתבת עם ההגדה ועם יציאת מצרים. עורך: מרדכי דוד (מודי) כהן. הוצאת "חבר לעט", 2016.

מאת אלי אשד

מזה 2700 שנה, מאז ימי המלך יאשיהו במאה השביעית לפני הספירה (ואולי אף מימי המלך חזקיהו במאה השמינית לפנה"ס) מתכנס כל עם ישראל פעם בשנה לסדר של פסח, שבמהלכו קוראים ב"הגדה", קובץ של טקסטים שנבחרו במיוחד בידי… בעצם, לא ידוע בידי מי –  אולי בידי ועדה של חכמים ורבנים שהתכנסו פעם ויצרו אנתולוגיה של טקסטים. אלה נועדו להזכיר את סיפור יציאת מצרים ואת משמעות החג לדורות של קוראים ומקימי סדר.

יש להודות שהיום, כשאנו קוראים את ההגדה, רבים מוצאים אותה כטקסט מביך באשר לתחושת הפרנויה והנרדפות שבה, ובשנאה התהומית לגויים שמוזכרים בה ("שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך" וכו').זהו טקסט שלא רק מזכיר סיפור שנאה, אלא גם יוצר אותו בכל שנה מחדש.

אבל אין זה אומר שאין מקום להכיר ולספר ולתאר מחדש את סיפור יציאת מצרים בהקשרים חדשים, ואולי גם עם סוג חדש ועדכני של הגדה.

וזה מה שעשה מרדכי דוד כהן בקובץ השירים שלפנינו, "הלילה הזה כולו שירה", שבו מובא אוסף  של שבעים שירים שלוקט בידי ועדה – קבוצה של מורים לספרות אספה במשך שנתיים שירה המתכתבת עם ההגדה של פסח. הועדה הזאת הורכבה מיורשיהם, אפשר לומר, של חברי הוועדה שערכה את "ההגדה המקורית". הם ישבו על המדוכה ובדקו מאות ואלפי שירים מבין מכמני השירה העברית המודרנית, וגם מבין מאות שירים שנשלחו אליהם בידי משוררים. כולם עוסקים בנושאיהם במאפייני חג הפסח ובסיפור יציאת מצרים. התוצאה של הסלקציה הקפדנית שלהם היא הקובץ שלפניכם, קובץ של עשרות שירים שבהם משוררים עוסקים בנושאי חג הפסח מזוויות שונות ומשונות ומתייחסים לאירועי סיפור יציאת מצרים מנקודות המבט העכשוויות שלהם ושל כולנו. מדובר בנושאים המטרידים את כולנו כאן ועכשיו: היחס לגר ולזר, היחס לעניים, נושא ההגירה והפליטות – שהוא כל כך עכשווי ורלוונטי – הצורך לחצות את המדבר כדי להגיע לארץ חדשה ולגורל חדש ושונה, ועוד ועוד.

אותי באופן אישי, הטריד שלא נמצא שום שיר המתאר את האירועים ההיסטוריים-אגדתיים של סיפור יציאת מצרים עצמם כנושא השיר. כל היוצרים שבספר התעלמו למעשה מהאירועים הללו, ומשתמשים בהם כמטאפורה למצב עכשווי שלהם ושל בני דורם. אפשר להסיק מזה על חוסר עניין אמיתי בפרשת יציאת מצרים ובסיפור הקדום  כשעצמו, וזה חבל. בסופו של דבר, העוצמה האדירה של הסיפור – בין שהתרחש ובין שלא – היא זאת שמאירה אותו בתודעה מזה 2700 שנה.

כמה  מהשירים הם קלאסיים, למשל שירו של אמיר גלבוע "פתאום קם אדם", שהולחן בידי שלמה ארצי ועוסק ביצירתו של עם, שיר שלא איבד מעוצמתו בעשרות השנים הרבות מאז שנכתב.

אזכיר גם את שירו של אשר רייך, "ליל פסח", שבו הדובר שואל את עצמו אם מכות מצרים וכל המרורים עדיין צפויים לנו בעתידנו ואינם קבורים בעבר הרחוק והאגדי בלבד. הדובר מאחל לעצמו שבלילה הזה "אולי יצא לחופשי ויוציא לאור את סיפור יציאת מצרים", כפי שהייתה צריכה להיות ולא הייתה לדעת הדובר.

שירו של מאיר ויזלטיר, "הלילה הזה אנו קוראים שירים", שם דגש קודר על כך שלפחות בלילה הזה כולם קוראים או אמורים לקרוא שירה, דבר שאינם מוכנים לעשות בלילות אחרים – ללא קשר ליפי השירה.

מביו המשוררים החדשים יותר  נזכיר את שירה של דליה גלזר "והיא שעמדה":

"והיא שעמדה וניקתה ושטפה וצחצחה והכשירה והגעילה וליבנה

ונכוותה בעורה בסודה קאוסטית

והרסה בגדיה עם אקונומיקה

ובישלה וצלתה ואפתה

והכינה שש צלחות סדר

וערכה שולחן לשלושים איש

וכיבסה וגיהצה בגדי חג.

והגישה

ופינתה את הסעודה

והיא שעמדה ב"שפוך חמתך" לא הספיקה לשיר "הלל" ו"חד גדיא".

הניחה לרגע את הראש

ונרדמה…

פרודיה אירונית קודרת על מצב האישה. זאת נאלצת להיות שפחה מודרנית יותר מבכל יום אחר, דווקא בערב שבו מספרים על שחרור העבדים לחירות.

עוד מצא חן בעיניי, כבדיחה שחורה קודרת, השיר "גן העצמאות", מאת חזי לסקלי:

בליל הסדר

אני

בגן העצמאות"( עמ' 52)

בלילה המשפחתי הזה מעדיף הדובר, הומוסקסואל, להיות דווקא בגן העצמאות, ושם להיות "ביחד". שם, בגן הנושא את השם הדו-משמעי הזה, עצמאות, יחבור לעוד דחויים כמוהו, אלה אשר אינם מרגישים בנוח בליל הסדר המשפחתי-ממסדי-דתי.

עוד שיר שמצא חן בעיניי, בהיותו משקף אירועים היסטוריים מהעבר הקרוב דרך סיפור חג הפסח והופכים את משמעותו לחלוטין, הוא "מה נשתנה" מאת רחלי אברהם -איתן, על אודות ליל הפיגוע במלון "פארק" בנתניה בערב ליל הסדר.

כמו כן, אהבתי את "פסיחה ושמיטה" מאת שמעון רוזנברג, המתאר ליל סדר קודר בצבא בלבנון:

חצי הלילה

הבליחו אורותיה של ביירות

ובקיבתי בחילה חוללה מהומות".

במקום לחוש התעלות על "גאולה", חש המשורר בחילה איומה.

אזכיר גם את שירו של יואב איתמר (מו"ל הספר ועורך מדור השירה ב"יקום תרבות"), "עצמאי", על אודות חיי העבדות והשחרור של העצמאי היום, בראשית המאה העשרים ואחת, תקופה שבה לכאורה אין יותר עבדות, ושבה הוא אינו מוכן עוד להיות שכיר.

עוד שירים חזקים במיוחד נמצאים במדורי "העבדות" ובמדור "מכות". אלה עוסקים בבירור בנושאים הרלוונטיים במיוחד כיום.

העורכים קובעים שלא באו להחליף את ההגדה העתיקה, אבל אני טוען שהשימוש בקובץ זה בשעת הסדר יעשיר אותו הרבה יותר ממה שהטקסטים העתיקים של ההגדה יכולים לעשות כיום.

בקיצור, כדאי לכם לקנות את הספר ולקרוא בו בכובד ראש בשעת הסדר, לא פחות מאשר את ההגדה המסורתית.

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, יהדות עם התגים , . קישור קבוע.

3 תגובות על מה נשתנה הלילה הזה? שיש הגדה חדשה

  1. מאת אמנון סטופ:‏

    מענין, אבל האמנם חוגגים את הפסח כבר 2700 שנה, ובפרט כזכר ליציאת מצרים, והאם היתה בכלל יציאת מצרים?
    יש ספקות רבים בענין, ראה למשל מאמר ב״הארץ״ שמסכם דעות חוקרים
    http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2603589
    גם אין שום זכר לבני ישראל וליציאת מצרים בכתובים המצריים שהם כידוע ענפים ומרובים.
    ועם זאת, אין בכך כמובן מלבטל את חשיבות החג והדגש על השאיפה לעצמאות. לאומית, ואישית כפי שאני מבין שמדגישים השירים בהגדה החדשה הנ״ל.

  2. מאת אלי אשד:‏

    כאן כדאי לציין שלפני שנה נתתי הרצאה בחברה לחקר התנ"ך בבית בן גוריון שבה דנתי במל יאשיהו ,והעליתי שם את ההשערה שלמיטב ידיעתי אני הראשון שהעלה אותה היא שהמלך הזה הוצא להורג בידי המצרים של פרעה נכו במאה ה-7 לפה"ס מסיבות שאינן ברורות כלל בתנ"ך ( אולי משום שגם כותבי התנ"ך לא הבינו מדוע מלכם הוצא להורג על ידי המצרים ) בראש ובראשונה משום שבזמנו כנראה החלו לחגוג את הסדר לפחות לפי התנ"ך.
    נחשוב על זה מבחינת המצרים ופרעה נכו :אנשי ממלכת יהודה החלו לחגוג חג שכל כולו אנטי מצריות ושנאת מצרים ושנאת פרעה. מסופר שם על מכות שפגעו במצרים על טבח שבוצע במצרים והריגתו של פרעה בטביעה. וחוגגים זאת בשמחה ובמשתה.
    זאת למרות שלמצרים וליהודה של יאשיהו לא היה כל סכסוך מיוחד.
    מה צריך לחשוב פרעה נכו לחשוב כאשר הסוכנים שלו מביאים מידע על הטקס החדש הזה שאותו חוגגים ביהודה שכל כולו שנאה למצרים ולפרעה ?
    לדעתי הוא היגיע למסקנה שיש להיפטר מהמלך יאשיהו ויהי מה. וכאשר הוא שם את ידו על יאשיהו הוא הוציא אותו להורג כעונש על סדר פסח.

  3. מאת חיים מזר:‏

    במהלך קריאתו של המאמר נזכרתי בבדיחה סרקסטית מאוד של טומי לפיד:
    כאשר הדתיים שואלים בליל הסדר "מה נשתנה הלילה מכול הלילות?" כוונתם היא שבלילה זה הם גונבים רק האפיקומן.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*