הסופר הענק אהרון מגד נפטר לאחרונה. היה לי הכבוד לארח אותו “על ספת הגרפולוג”, מפגשים שאותם אני עורכת כבר שנים עם יוצרים מתחומים שונים. במפגשים אלה אני מנתחת את כתב ידם מול קהל המשתתפים, לאחר שכמובן אני עובדת קודם בקפדנות על כתב היד. לאחר האבחון אני מבקשת מהיוצר שעל ספת הגרפולוג להתייחס לאבחון ולשתף את הקהל בחייו האישיים.
אהרון מגד הסכים מיד להשתתף בסדרה. זו הייתה שנה שלישית או רביעית של הסדרה, ורעייתו אידה צורית, כל כך הופתעה, עד שהתקשרה למזכירת המכללה ושאלה בתמיהה – אהרון הסכים להשתתף בסדרה “כתב היד – כתב הנפש”? כשנענתה בחיוב, אמרה: “אם כן, גם אני מוכנה להשתתף בסדרה הזו.  אמסור את כתב ידי”. וכך עשתה…

ואכן, הייתה סיבה מבוססת להפתעתה של רעייתו כלפי הסכמתו של מגד להשתתף בסדרה זו. הוא היה מופנם. במפגש שנערך, הביא עמו קטעי ספרות מ”מחברות אביתר”, ומ”החי על המת”, סיפר שלדמויות יש כוח משלהן, ואין לו מושג לאן כיצד הן תצמחנה ותתפתחנה כמהלך הכתיבה. כשאמרתי לו ש”עשהאל” הוא מבחינתי ה- ספר בה’ הידיעה, ושאני מוצאת אותו כספר גאוני, רגיש ומצחיק, הוא חייך בקצוות הפה ואמר: “כן, עוד אנטי גיבור…”

אהרון מגד – ניתוח כתב היד: הילד שצחק בתוך המבוגר

כתב ידו של אהרון מגד מסודר ומוקפד. הדף מאורגן למשעי, השורות ישרות, זווית הכתיבה ישרה אף היא וסדירה והאותיות ברורות. ניכר ממנו כי הכותב מייחס חשיבות רבה לבהירות ולהגדרה מדויקת של מושגים ורעיונות. חשוב לו לפעול בשיקול דעת ולא להחליט בפזיזות, והוא בוחן את פני השטח בקפדנות.

הכתב קטן למדי ובמבט ראשון, אחיד למדי בגודלו, והרווחים בין המילים גם הם די קבועים.

שולי ימין הם רחבים מאוד ומתרחבים; שולי פתיחה רחבים כל-כך מביעים בריחה מזיכרונות העבר, עבר כאוב, וכלפי חוץ – נימוס רשמי ושמירה על כללי האדיבות.

התבוננות בשוליים ואבחון צורתם דורשים מהמתבונן להרחיק את דף הנייר על מנת שתתאפשר פרספקטיבה. בדרך זו מתגלים ההבדלים העדינים, כמו בהתבוננות בתמונת נוף, כאשר רק מרחוק מבחינים בקו האופק המתהווה בין ים ליבשה.

שולי הפתיחה יוצרים קו משופע הפונה מימין לשמאל ומסמל זריחה – קרני השמש פונות לעבר החוף ומתקדמות בהדרגה לעבר העתיד (צד שמאל). שולי ימין מתרחבים מעידים על הסתגלות הדרגתית ועל התאוששות הביטחון העצמי. שולי שמאל נפתלים מעידים על מקוריות בצד הקפדנות.

הרווחים בין המילים גדולים למדי וכך גם בין האותיות; תופעות אלו מעידות על ביקורת עצמית, דדוקציה, תכנון מפורט וחשיבה בהירה.

הכתב ברובו מפורד, הקצב שולט בו, וזה מסמל כושר אנליטי, הרגשת מחויבות ואחריות ושיפוט אובייקטיבי. כמו כן, זה מעיד על כיבוד הפרטיות של הזולת.

הכותב הוא מופנם, לוקח לו זמן ליצור קשר, והוא מעדיף לבחון את השטח ולא להיקלע לסיטואציות לא מוכרות.

למגד חשוב לעמוד בדיבורו ובהתחייבויותיו והוא שומר על התנהגות עקבית.

הוא פועל על-פי עקרונות ברורים ומוגדרים, אמות המידה שלו גבוהות ביותר. הוא רציני, שקט, אינו אוהב להתבלט ומתייחס לעבודתו ברצינות ובנאמנות. חשוב לו לבטח את צעדיו מראש, כי הוא אינו אוהב שינויים בלתי צפויים, ודעתו אינה סובלת מציאות בלתי מובנת.

הכותב נוהג לבחון כל תופעה להבין אותה ולהתעמק בסבלנות בתופעות. הוא צנוע, מדויק ולכן ניתן לסמוך עליו. הוא דואג לטווח הרחוק ופועל בשיקול דעת.

בשל היותו מופנם, הרושם הראשוני שהוא יוצר שונה לחלוטין מן האדם שמכירים הקרובים לו; לאחר היכרות ממושכת עמו הוא מסיר את החומות ואז נגלה מאחורי החזות הרצינית והאפרורית צד מעורב, שנון ורגיש.

הקו רועד ומעיד על גילו הכרונולוגי המתקדם של הכותב, אך לא על גילו הנפשי. בתוך המבנה המוקפד מסתתר ילד. אותיות רבות הן רחבות, ודגימת הקו עבה ועסיסית, למרות הבלימה של התנועה היוצר רעד.

במבט נוסף, פנימה, ניתן לראות בתוך המילים והאותיות תנועה מהירה יותר, נמרצת ועגולה, שפורצת בהיסח הדעת מידו של הכותב תוך כדי הכתיבה. האות צ’ במילה יציבה (שורה לפני אחרונה), האות צ’ במילה מוצא (שורה קודם), האות ך (שורה חמישית מלמעלה) במילה כל-כך.

כאשר מתבוננים במבנה האות ובצורתה רואים את המורכבות והרב-גוניות. האותיות בנויות מזוויות, מקערות עגולות ומקמרונים.

הזוויות שבכתב מעידות על שיטתיות וקפדנות, הקערות על פשרנות ויכולת הכלה ורגשנות, ואילו הקמרונים על צורך בהגנה וזהירות.

רב-גוניות בצורת האות, אף שלכאורה הכתב מסודר מאוד, מעידה שוב על קונפליקט בין החלק הכמה להשתחרר ולקרוע את כבלי השגרה והנימוס – הצד הקונדסי של הכותב, לבין החלק של המשמעת – הצד הבוגר והאחראי.

הכתב המתון, השגרתי כביכול בחזית, כשבפנים יש תנועה עשירה, עגולה ומהירה, מעורר אסוציאציה של בגדי חול לעומת בגדי שבת. הכותב לובש את בגדיו שאינם מושכים תשומת לב, ויוצא החוצה. הוא אינו אוהב להתבלט ומעדיף לצעוד בתלם, בשורות הישרות ובאותיות הקטנות והברורות.

לעתים הוא לובש את בגדי השבת, אולם תסיסה פנימית, רגשות עזים וצבעוניים, עולים על גדותיהם, מכתימים את הבגדים – או יותר נכון צובעים בססגוניות את החזות החיצונית. ניכר אז מעשה הקונדס של החלק הילדי; ואולי מפגש מרתק זה בין שני צדדים כל-כך מנוגדים יוצר את מבנה האישיות המאפשר את היצירה.

תגובת אהרון מגד: “מה שחסר היה לי בו – גילוי דברים שאינני יודע עליהם”

למיכל דורון, שלום.

הניתוח הגרפולוגי שלך משקף יפה את אופיי, לפי עניות דעתי. אבחנת תכונות שאני מכיר אותן.

מה שחסר היה לי בו – גילוי דברים בי שאני אינני יודע עליהם, או שאיני מודע להם.

עכ”פ תודה לך.

משפט מתוך אחד מספריי?

“על הדברים הכואבים באמת, אי-אפשר לכתוב” (מתוך “יום האור של ענת”).

ראו עוד על אהרון מגד:

אלי אשד על אהרון מגד

אהרון מגד והמעבר מהמרכז לשוליים

נורית גוברין על אהרון מגד וחנה סנש

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע עשרה + 5 =