לאחרונה יצא לאור במהדורה אלקטרונית הספר קלורינדה – חלוצה אמריקאית בארץ הקודש” מאת רינה פלג. זהו רומן היסטורי על תקופה כמעט לא ידועה בתולדות ארץ ישראל. הזמן: אמצע המאה ה-19, כאשר ארץ ישראל הייתה מחוז שומם ונידח של האימפריה העותומאנית, שאליו החלו להגיע עולים יהודיים וגם מהגרים נוצרים אדוקים מאירופה ומארה”ב.

ספרה של פלג מתאר פרשה בלתי ידועה בתקופה זאת, אך מרתקת ביותר שאף הונצחה ביומניו של הסופר הרמן מלוויל מחבר “מובי דיק”, שביקר בארץ ישראל בתקופה זאת.

אחד מאנשי הישוב שאותו הקימה קלורינדה מינור היה מאבות אבותיו של הסופר האמריקני ג’ון סטיינבק, והוא היה קשור לפרשה שסיימה את חיי הישוב הזה. בינואר 1858 הותקפה החווה (כנראה בידי בדואים שוכני עבר הירקון). הנשים נאנסו ואחד מבני משפחת סטיינבק נרצח. פרשה זאת התפרסמה בארה”ב – אחדים מחברי הסנאט האמריקאי תבעו פעולת תגמול והנשיא שקל לשלוח אניית מלחמה לחופי יפו. היה מדובר בהתערבות אמריקאית ראשונה (ולא ממש אחרונה) בנעשה בארץ ישראל. בסופו של דבר הרוצח אמנם נתפס ונתלה בשוק של יפו, אך ארוע זה היה אקורד הסיום של המושבה הקטנה. הסופר סטיינבק שבא לבקר את שרידי היישוב בארץ שנים רבות לאחר מכן היה מודע היטב לתולדות הישוב של קלורינדה מינור.

בהשראת ניסיון ההתיישבות התנ”כי “מאונט הופ”, “הר התקווה”, כתב סטיינבק את הספר המפורסם “קדמת עדן” (1952) על אודות ישוב כמו מקביל. הספר זכה להצלחה אף גדולה יותר בגרסה הקולנועית שלו בכיכובו של ג’יימס דין.

ספרה של רינה פלג מנציח אם כך פרק בהיסטוריה הנשית של ארץ ישראל, היסטוריה שכמו שקעה בתהום הנשייה ומראה שוב שלנשים היה תפקיד חשוב הרבה יותר בבניית הארץ ממה שחשבו עד כה. למרבה הצער תפקידן נשכח והושכח, והספר תורם את תרומתו בחשיפתן מחדש של נשים אלו.

מצבת הקבר של קלורינדה מינור.ביפו. התמונה נלקחה על ידי הסופר יוסף בן יוסף (תושב שכונת מונטיפיורי ) ב-1946

הספר מבוסס על יומן המסע לארץ הקודש של קלורינדה פוסדיק סטרונג – אמריקנית, פעילה מילנרייסטית (השייכת לזרם אסכטולוגי-משיחי בנצרות הפרוטסטנטית), שפעלה במחצית השנייה של המאה ה-19. את יומנה כתבה במשך שנה אחת (1849-1850). רינה פלג המשיכה לכתוב את קורותיה של קלורינדה כפי שלמדה  מן המקורות, כיומן מנקודת מבטה שלה עצמה, ובו ניסתה להיכנס לראשה של האישה המלומדת מהמאה ה-19 שעזבה את החיים הבטוחים בארה”ב הגדולה והמפותחת כדי להגיע לאזור נידח ומסוכן. זאת, כדי לבנות בו חיים חדשים עבור עצמה ועבור קהילה שלמה.

הרקע לסיפורה של קלורינדה ידוע ממחקרים היסטוריים על ארץ ישראל באותה תקופה, המתוארים במבוא לספר. על סמך הכתוב ביומן, על סמך עדויות היסטוריות, ומתוך דמיוני שלה מסופר על אישיותה של קלורינדה ועל מפעלה, שקדם לציונות החדשה. מטרת מפעלה היה ללמד את היהודים חקלאות כדי שיוכלו להתפרנס ולא יזדקקו לתרומות, וכן לקדם את שיבת היהודים לארץ ישראל, ובכך להביא לשובו של ישו.

יוהן ואלמירה גרוסטיינבק, תושבי “מאונט הופ”, הישוב שנבנה בידי קלורינדה מינור

בסיפורה של קלורינדה משובץ גם סיפורו של ג’ון משולם, יהודי מומר שחי בישראל והקים חווה חקלאית בהרי יהודה, ליד בית לחם. וכך מוצגת לפני הקוראים לראשונה הדמות הבלתי-נשכחת של האישה נחושת ההחלטה שהגיעה מארה”ב לארץ הקודש כדי להביא לישובה מחדש.

להלן ראיון עם רינה פלג על אודות ספרה:

רינה פלג

אלי: איך הגעת לדמותה של קלורינדה מיינור?

רינה: “אני חוקרת את תולדותיה, שכונותיה ואורחותיה של העיר תל אביב. בביקוריי החוזרים בשכונת מונטפיורי הסמוכה למרכז עזריאלי אני נוהגת לנפוש על ספסל בשדרות יהודית, ולכתוב שם. חקרתי את ההיסטוריה של השכונה ונתקלתי בשמה של אישה אשר התמנתה למפקחת חקלאית על פרדסו של משה מונטפיורי באמצע המאה ה-19, ושמה קלורינדה מיינור. התחלתי לקרוא עליה, על חייה, על מעשיה בארץ, והסיפור כבש את לבי”.

אלי: למה היה חשוב לך לעסוק בה? מה בה לדעתך יכול לדבר אלינו גם היום?

רינה: “יש בסיפור הזה מוטיבים של דרמה אישית וגם דרמה “ציונית”, לפני הולדת הציונות. קלורינדה הקדימה את זמנה מבחינת הקורבן האישי שהקריבה למען רעיון. היא לא הייתה היחידה, אבל כאישה אמריקאית מן המעמד המבוסס, היא סיכנה את עצמה, את חיי הנישואים שלה, את שמה הטוב ואת עתיד בנה היחיד, ויצאה למלא שליחות (נוצרית דתית). אורחות החיים בארץ ב-1850 תחת השלטון העות’מני עניינו אותי באופן מיוחד, ולמציאות מורכבת זו נתתי ביטוי בספר”.

קלורינדה מינור

אלי: כיצד ביצעת את המחקר לגביה?

רינה: “האתר האינטרנטי הראשון שקראתי היה ה”מולטי יקום של אלי אשד: שכונת מונטיפיורי -סיפורו של ישוב תל אביבי”. מכאן המשכתי ומצאתי את מאמרו של ד”ר ירון פרי מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, שם קראתי ציטוטים מספרה של קלורינדה. חיפשתי את הספר ומצאתיו בספרייה של אוניברסיטה בר אילן. קראתי, נהניתי  ותרגמתי לעברית. מכאן הסתעפה דרכי לראיונות אישיים, כמו למשל: שלום דוד, פסטור של עדת האדוונטיסטים בירושלים ותל אביב. מדבריו קיבלתי מושג מה על אמונתה של הגיבורה שלי. קראתי על התקופה בספרות ובכתבי עת, והתייעצתי עם היסטוריונים ואנשי ספרות”.

אלי: מה למדת עליה שהפתיע אותך או הרשים במיוחד?

רינה: “הפתיעה אותי התמימות והתום של אישה זו בעלת הכוונות הטובות, וגם יכולת ההסתגלות שלה לתנאים הקשים בהפלגות לא מסודרות בספינות הקיטור של תקופתה,  ולתנאים בארץ הקודש. נשביתי בכריזמה שלה, הופתעתי מן הקשרים הרבים שפיתחה עם גברים בעלי מעמד ושם. דבר לא הרתיע אותה מלהגשים את מטרתה, והיא לא נשברה כשהמציאות לא האירה לה פנים. הרשימה אותי גם דמותו של ג’ון משולם, מומר מוכר וידוע בירושלים, ואף ביקרתי בארטאס, מדרום לבית לחם, המקום שבו הקימו ג’ון משולם וקלורינדה מיינור שותפות שלא צלחה.

“אחד האירועים המרגשים סביב כתיבת הספר קשורה לאישה צעירה בשם לילך ברק. בחיפושיי אחר צאצאי משפחת מיינור ומשולם ביקרתי במצבה הווירטואלית של קלורינדה מיינור, שם גיליתי כי מישהו הדליק נר וירטואלי, ואף הוסיף כמה מילים באנגלית. פניתי אל הכתובת האינטרנטית של אותה אישה ששמה לילך ברק, והיא סיפרה לי בהתרגשות שהיא נינתו של פיטר דוד קלאסן, אחד הגיבורים המרכזיים בספרי. היה זה כאילו פגשתי קרובת משפחה שלי, עליה לא ידעתי, ואף היא התרגשה מאוד. פיטר קלאסן התגייר ויש לו משפחה רחבה ומסועפת. לילך אף סיפרה לי על ד”ר יואלית מיגרון מירושלים שחקרה את נושא המומרים בארץ באותה תקופה, ואיתה הרביתי לשוחח ולהתייעץ”.

אלי: האם את מתכננת ספרים נוספים?

רינה: “אני מקווה להמשיך ולכתוב. בתל אביב-יפו יש מרחב אדיר של נושאים לחקירה שמעניין אותי, וארצה לכתוב גם ספר ילדים. חברים שמעוניינים לקרוא את הספר יכולים לפנות אליי ולקבלו לקריאה”.

עטיפות ספרי מחקר באנגלית על קלורינדה מינור

רינה פלג אינה הראשונה שכותבת רומן היסטורי העוסק במושבות האמריקניות באיזור יפו של המאה ה-19.

קדם לה בכך הסופר והמו”ל משה מנשהוף בספרו “עמוס גואל הגורל” (הוצאת “כתב”, 2011) המתאר בחלקו הראשון את סיפורה הכמעט מקביל של מושבה אמריקנית אחרת שהוקמה באזור יפו בשנת 1866, ארבע-עשרה שנה לאחר הקמת הישוב של קלורינדה ב-1849. מנשהוף משתמש בסיפור זה כדי להקיש ממנו לסיפור עכשווי על שאיפות משיחיות בזמננו אלה.

ספרים אלו מייצגים בבירור גל של עניין במושבות האמריקניות המשיחיות בארץ ישראל במאה-19, אולי משום שמחברי הספרים מרגישים שסיפורים אלו הם רלוונטיים מאוד עבור זמנינו שלנו המלאים וגדושים בציפיות אפוקליפטיות.

סיפרה של רינה פלג חושף לפנינו תקופה בלתי ידועה ואישה מזן נדיר ביותר באותה התקופה, אישה נחושת החלטה, מנהיגה של קהילה שלמה בתוך סביבה עוינת. כיום, כאשר בארה”ב רצה אישה מסוג אולי דומה לנשיאות, מקבל ספר זה משמעות חדשה.

שרידי הישוב של קלורינדה מינור, “הר התקווה”,  הסמוך לשכונת מונטיפיורי, כפי שצולמו בשנת 1933 על ידי יוסף בן יוסף

פרטי ההתקשרות עם רינה פלג:

מייל: peleg@maaganm.co.il

וראו עוד על הספר:

הספר “קלורינדה” בהוצאת מנדלי

רשימה מאת רינה פלג על קלורינדה

קלורינדה – חלוצה אמריקאית בארץ הקודש

הסופר הרמן מלוויל פוגש את אנשי הקבוצה של קלורינדה

משה מנשהוף על ניסיון התיישבות אמריקני ביפו – ניסיון מקביל לזה של קלורינדה

סיפורה של שכונת מונטיפיורי: רשימה מאת אלי אשד

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה − 17 =