שני שירים מאת דימאנה איבאנובה

תרגום בעזרת המשוררת: ליאורה בינג היידקר.

דימאנה איבאנובה (Phd) היא ילידת וארנה, הרפובליקה הבולגרית, 1979. בעלת תואר שני בפילולוגיה סלובאנית וצרפתית. זכתה פעמיים בפרס גרגור לנקוב במרכז הצ’כי בסופיה. תרגומיה פורסמו בכתבי העת הספרותיים “פנורמה”, “הומו-בוהמיקוס” ובאנתולוגיה של שירה צ’כית צעירה. מחקרי ביקורת מפרי עטה נכללו בפרסומי כנסים ברפובליקה הצ’כית, בבולגריה ובהונגריה. זכתה במלגה ללימודי דוקטורט עבור סטודנטים זרים בסלובקיה. עבודת הדוקטור שלה עוסקת בהיבטים השוואתיים של שירה צ’כית דקדנטית. ב-2011 קיבלה תואר דוקטור בספרות השוואתית מאוניברסיטת Charles בפראג.  משנת 2008 היא כותבת בעיתון המקוון www.iliteratura.cz. מ-2008 ועד 2013 הייתה חברת מערכת בעיתון Balgari בפראג.. פרסמה ספר שירים “הזמנה לאב” (Ergo, 2012). שיריה תורגמו למספר שפות ופורסמו באנגלית, צ’כית, סלובאקית, ספרדית ומקדונית. איבאנובה עובדת כמורה לצרפתית, אמנות ותרבות בבית ספר תיכון בסלובקיה וכחברת מערכת של העיתון Sanarodnik בברטיסלאבה. היא חברה באיגוד העיתונאים ובאיגוד המתרגמים בצ’כיה.

הנערות בחצאיות הקצרות

נְעָרוֹת, נְעָרוֹת, נְעָרוֹת,

מִתְפָּרְקוֹת

בֻּבּוֹת סִילִיקוֹן –

קְרוּשׁוֹת,

שְׂפָתַיִם כְּמוֹ עוּגִיּוֹת גּוּפְכֶן

לָבָן יוֹתֵר מִפֶטָה בְּרֵאשִׁית הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת.

גְּבָרִים עֲשִׁירִים סוֹעֲדִים אִתְּכֶן

וְשֻׁלְחָנְכֶן כֹּה רֵיק!

מַדּוּעַ אַתֶּן מַבִּיטוֹת בִּי עֲצוּבוֹת כְּקוֹלוּמְבִּינוֹת

בְּעֵינַיִם נָאוֹת, רַכּוֹת וּתְכוּלוֹת?

מַדּוּעַ עֱגְלוֹתֵיכֶן רֵיקוֹת?

זוֹנוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶן, נְעָרוֹת לִוּוּי, פִּילַגְשִׁים,

הַמַּשְׁבֵּר הַכַּלְכָּלִי עָשָׂה בָּכֶן שְׁפָטִים

עָקַר, תָּלַשׁ, שִׁרֵשׁ, שָׁדַד

אֶת הַחֲלוֹם הַשַּׁבְרִירִי מִכְּנָפֵיכֶן

מוֹטֵט, נִפֵּץ, רִסֵּק אֶת

הָעָמָל הַזַּרְחָנִי שֶׁל גּוֹרַלְכֶן.

Invitatie pentru Tata, Ergo, Sofia, 2012 מתוך:

הפרפר

הִיא מְעֻדֶּנֶת

שַׁבְרִירִית

כְּמוֹ אֲגַרְטָל חַרְסִינָה צֶ’כִית

עֲצוּבָה וּרְגִישָׁה

סְפּוֹנְטָנִית

לְעוֹלָם אֵינָהּ אוֹמֶרֶת אֶת הָאֱמֶת

לֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה, אֶלָּא

מִשּׁוּם שֶׁאֵין הִיא יוֹדַעַת אוֹתָהּ

לְלֹא מַטָּרָה

הִיא עָפָה לִמְרוֹמֵי אַרְמוֹן זִ’יצִ’י הֶחָרֵב

פַּרְפַּר חָבוּל

הִיא אֲבוּדָה בְּתוֹךְ עַצְבוּת הָעִיר

מֻתֶּשֶׁת

הִיא מַמְשִׁיכָה לָעוּף

בְּלִי מַטָּרָה

פַּרְפַּר גָּדוֹל וְצִבְעוֹנִי,

עֵינֶיהָ אֲפֹרוֹת, עִוְּרוֹת

מְלֵאוֹת תְּשׁוּקָה וּמָוֶת.

אוֹבֶדֶת עֵצוֹת,

אֲנִי מְרִימָה אֶת יָדִי לִתְפֹּס אוֹתָהּ.

אַךְ הִיא הָפְכָה לַעֲטַלֵּף גָּדוֹל, שָׁחֹר

קָרְעָה מִמֶּנִּי אֶת לִבִּי

וְיָרְקָה.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן