"דממת חול נשפך" מאת תמה חזק – פנינים מתוך עבודה רבת שנים

יופי הוא שקט

"אֱלֹהִים אַדִּירִים, הַאִם בְּכַוָּנָתְךָ

לְהָקֵל עָלֵינוּ אֶת הַפְּרֵדָה מִן הָאוֹר הַמָּתוֹק

כָּךְ –

עַל יְדֵי הַשְׁקָעָתֵנוּ בְּמִינֵי בְּעָיוֹת בְּרִיאוּת?

כְּעֵין עִוָּרוֹן? חֵרְשׁוּת?

הֵן אֶת הָרְחָשִׁים הָרָמִים שׁוּב אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת." (מתוך השיר "דממת חול נשפך" עמ' 8).

היה זה ביאליק שכתב "בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מילים חומרים חומרים, אותן ואת צרופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המילים ההן בימי גבורתן". בעידן הפייסבוק הדבר הפך להיות יותר קל מאי פעם, על כן, משמח להיתקל בספר ביכורים של משוררת, שכשמה כן הוא – חזק ותמים, מרתק ושלם.

תמה חזק היא ילידת 1971, והיא בתם של המשורר יחיאל חזק והאמנית איה עזריאלנט. הגם שעובדה זו מופיעה בעמודים הראשונים של הספר, בין שלל תודות לעומדים ליד עריסתו, היא איננה רלוונטית לדיוננו, ולא מן הנמנע שהמשוררת הייתה מעדיפה שנדע עליה כמה שפחות ולתת לשירים לדבר. בעידן המודרני שלנו, זה לא מספיק, אז אנסה להיות לה לקול.

תמה היא אמנית טוטלית בכך שציור העטיפה הוא גם פרי עטה. היא אחת המשוררות היחידות מבני דורה שעוסקת במטאפיזי ומתוך נקודת מוצא זו, הפשוטה ומורכבת כאחד, עוסקת במציאות ובהשפעתה עלינו:

כשגדל הילד צומח עמו הכאוס / וכל אשר יקלטו חושיו/ אשר יראה, אשר ישמע/ יותירו מורעב / דומה לזאב ערבות / ועימדו כמיהה / לניחוחות גן העדן… / ולמשק כנפיים… / אט אט נובלים חושיו מן המראות (כ"שגדל הילד", עמ' 10).

נושא הילד ותמימותו והסתכלותו הוא נושא חוזר בספר זה.

חזק למדה את ההתבוננות מרביקוביץ, אבל יודעת לצקת את תכניה המקוריים לתמות קודמות:

הבל פי על זגוגית החלון / זיכרון ילדות כשבחוץ קור / וניתן לצייר על החלון בהבל פה / אף נשמר החותם לזמן מה ("רשמים", עמ' 19).

אם יש לה עיר הרי זו ירושלים, ואם יש ספר הרי זה התנ"ך:

סמכוני במרבדי שלגים, בשלג על ירושלים / זו ההתרגשות השלווה / כי חולת אהבתו אנוכי / כי השלג אינו אלא מרבד נשיקותיו ("סמכוני במרבדי", עמ' 36).

כפי שניתן לראות, המשוררת מרבה להשתמש בפסיחות ואינה מרבה להשתמש בסימני פיסוק, ובכך שומרת על זרימתה הטבעית של העברית.

שירים אלה הם פנינים מתוך עבודה רבת שנים. בערב ההשקה לספרה אמר לה אביה כי היא צריכה להתגבר על הספר הזה כדי להמשיך לכתוב. כולי תקווה שתעשה זאת בקרוב ותטעים אותנו עוד ביצירותיה.

אודות יואב איתמר

על אודות יואב איתמר עורך מדור השירה והתיאטרון של "יקום תרבות". נולד בחיפה, בגר בנגב, חי בתל אביב. ערך למעלה מ-50 ספרים במסגרת "חבר לעט", תרגם שניים, הוציא לאור את הספר השירים "חוד הלב" ("קשב לשירה", 2012). נוסף על כך משמש כמורה לכתיבה ולספרות, כמבקר תיאטרון, כחוקר ספרות ותרבות וכמו"ל משותף (יחד עם חני שטרנברג) של כתב העת והוצאת הספרים "מקף".
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*