חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים ומופעים בכל רחבי הארץ ממליצה על:

מופע האלתור של 4Play

ארבעה חברים טובים, ילידי 1988, למדו יחד בסטודיו למשחק “ניסן נתיב” בירושלים, ובשנת 2014  הקימו את קבוצת האימפרוביזציה “4Play”. לכל אחד מהם כישורים ועיסוקים משלו: אוהד וובר, משורר, בוגר כיתת השירה של “הליקון” בשנת 2011, זוכה פרס הליקון לשירה ע”ש רמי דיצני לשנת 2013, בקטגוריית “משורר מבטיח; אורי פנירי, בוגר לימודי מחול מודרני בסדנה להכשרת רקדנים של להקת “ורטיגו”; עומרי הכהן, בוגר מגמת תיאטרון של התיכון שליד האוניברסיטה (בו גם אני למדתי במגמה ריאלית), שחקן באנסמבל הוד השרון; אלירז וייס, שחקן תיאטרון המרתף בירושלים, ובמספר קבוצות תיאטרון עצמאיות. בשנת 2015 אימצו הבנים את אליאנה תדהר – כוכבת סדרות הטלוויזיה והגיבורה הראשית של היי סקול פסטיגל 2015 – והיא מוסיפה הרבה חן והומור, ועכשיו הם חמישה, ללא שינוי השם. בכל הופעה מלווה אותם פסנתרן אחד מהשניים: יאיר סרי או דורון שברצטוך.
המופע, האימפרוביזציה של קבוצת 4Play, הוא מונחה קהל, בלתי צפוי ועל גבול הבלתי אפשרי. הם מבקשים הצעות לנושא מהקהל, משתדלים להיות אקטואליים, לשמור קשר עם המציאות, ובזמן אמיתי בונים סביב הנושא הנבחר קטע משחק, שבחלקו הם גם שרים, מתואם ומשולב בין חמשתם, בליווי נגינת הפסנתר. הקבוצה מקיימת הופעות בתיאטרונים ובמועדונים ברחבי הארץ, אני ראיתי אותם בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב. חברי הקבוצה הם שחקנים מנוסים ובנוסף למדו אצל אמני האלתור: ענבל לורי, רוד בן-זאב, וטים אור מתיאטרון “playhouse”, סן פרנסיסקו. יש להם מאגר של קטעים מוכנים,  כמו תרגילים מתורגלים של חמישיית כדורסל על המגרש, כמו בראיון – אפשר לענות על כל שאלה במקום זאת שנשאלה, ובעצם ההשתאות נוכח משאלה תמוהה של הקהל גם היא תגובה אפשרית, כפי שאמר לי אוהד וובר בשיחה אחרי המופע. אבל עם כל השיטות האלה, בעיניי זהו משחק הישרדות, כמו שחייה עם כרישים או כניסה לכלוב של אריה. חברי הקבוצה הם מסתכנים כפייתיים, אבל נשארים בחיים הודות לשכלם החריף, תגובות מהירות של שולפי המערב הפרוע, וריכוז תהומי אותו ראיתי על פני אלה שישבו בהיכון כשחבריהם הופיעו בקדמת הבמה. ובזכות החברות המגובשת והקשב העמוק בתוך הקבוצה.
מדי פעם מתארחים במופעי האלתור ידוענים בתחום המשחק והתקשורת. גם אליאנה תדהר התארחה לפני כחצי שנה במופע, ובזכות הקשר האישי והמקצועי שנוצר בין כולם, הצטרפה. האירוע הבא הוא ב-14 לפברואר, ובו יתארח אביעד קיסוס. במופע אותו ראיתי ביום ראשון ה- 24 לינואר, חברי הקבוצה אירחו את חג ט”ו בשבט, וחילקו שקיות פירות יבשים לאנשים בקהל שהציעו את הנושאים שנבחרו וזכו לקטעי אלתור.

לקבוצה אתר מפורט יעיל ויפהפה, מעוצב בשחור-סגול כמו הבגדים שלהם.

המלצה נוספת מחגית:

“אותלו” של “גשר” בחיפה.

קוטב אחד של אמנות התיאטרון היא האימפרוביזציה. הקוטב השני של התיאטרון הוא מחזה של שייקספיר, שבו הכל ידוע ומשוחק כבר 400 שנה. יומיים אחרי האלתור הלא-ידוע-מראש והחד-פעמי של  4Play (ביום שלישי 26.1) ראיתי את “אותלו” של תיאטרון “גשר” בתיאטרון חיפה. יפה ש”גשר” מופיעים מחוץ לאולם “נוגה” היפואי הביתי שלהם. טוב שתיאטרון חיפה מביא תרבות לקהל העירוני העירני בדמות הצגות תיאטרון, ואף סדרות של הרצאות : על מהות האהבה של פרופ’ יורם יובל, על תולדות האמנות עם האוצרת והעיתונאית שולי פויר, ומופע שירי משוררים של הצ’לנית מאיה בלזיצמן והמתופף מתן אפרת.
אז מה היה לנו ב”אותלו”, בבימויה של לנה קריינדלין מנכ”לית “גשר”: תרגום קליט של דורי פרנס החף מחריזת יתר מעייפת; מיקי לאון המכונה שחור, אך פניו צבועים באופן סמלי בלבד בחום מרומז; סשה דמידוב, מרכזי ומרשים, המשחק, ויותר נכון – חי – את יאגו הסכסכן; בר שדה וליליאן רות המגלמות את דסדמונה והאומנת שלה בצורה בוטחת וחיננית; ומעל לכול ולכולם, התפאורה המתעופפת ומכסה, ואף מאיימת וקודרת של מיכאל קרמנקו, הרוקדת לצלילים הרמים בעיצובו של מיכאל וייסבראד. הקהל יוצא מהאירוע מהורהר וקודר ובדיוק לכך התכוון המשורר.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

4 × 3 =