ראיון נוסף בסדרת “שיחה עם סופר ריגול”

מאת אלי אשד

סופר הריגול ועורך הדין חגי טיומקין פרסם עד כה שלוש ספרי ריגול מעניינים ביותר, שכולם שייכים לאותה הסדרה. הם מתארים את עלילות אנשי השב”כ, אורי קרמר ורוני לרנר שמתפקידם להתמודד עם מרגלי אויב החודרים לתוך ארגונים ישראליים ולתוך שירותי הביון עצמם כדי למנוע דליפת סודות לאויב.

הספר הראשון, “תיק כחול לבן”(1992) עוסק במרדף אחרי חפרפרות סוכנים כפולים שמוסרים לגורמים זרים את סודות המוסד.

הספר השני, “תיק ספקולטיבי” (1997) מתרחש לאחר כעשר שנים ועוסק במאבק נגד ניסיונות המודיעין המצרי להשיג מידע על הטכנולוגיות של ישראל. מבצע של שירות הריגול המצרי שנועד להשיג יכולת השפעה ומרגל בעמדת מפתח בחברה ישראלית המפתחת מוצרים עבור חיל המודיעין.

ספרו השלישי היה “תיק IVF” וראה אור בשנת 2014. הוא מתרחש שוב כעשור לאחר הספר הקודם ובו לוחם סיירת מטכ”ל לשעבר הופך לסוכן עבור החיזבאללה ולאחר מכן לסוכן כפול עבור אנשי השב”כ מהספרים הקודמים.

הספרים מציגים אולי לראשונה בצורה צינית את השב”כ ואת “המוסד” שהוצגו עד אז בספרות המתח העברית כארגונים כמעט “מושלמים”, כארגונים שעסוקים במאבקי אגו ותככים בלתי פוסקים ואף מסוכסכים אלו באלו.

שניים מהספרים גרמו לבעיות חמורות ביותר עם הצנזורה, בעיות שהביאו את טיומקין להשקעה עצומה בזמן, אנרגיה וכסף.

להלן ראיון עמו:

אלי: מיהו גיבור הריגול האהוב עליך?

חגי טיומקין

טיומקין: לגבי דמות קלאסית – זה קל. ג’ורג’ סמיילי, הגיבור של ג’והן לה קארה, שנמצא לדעתי בכמה דרגות מעל לכל כותב אחר. אנושי, אמין, משכנע, רחוק מלהיות מושלם, ההפך המוחלט של ג’יימס בונד. הוא חצה כבר מזמן את גבולות הז’אנר של ספרות ריגול/מתח. שהחברים באוסלו יזדרזו לתת לו נובל, לפני שילך לעולמו – לה קארה כבר מעל לשמונים. כילד וכנער חיבבתי ספרי מתח דוגמת אגאתה כריסטי וספרי ריגול. בכל פעם שקראתי ספר כזה שסיפור העלילה היה תפור בתפרים גסים ולא הגיוניים – זה הרגיז אותי. כך, עד שהחלטתי שבמקום להתרגז – לשבת ולכתוב ספר שלא ירגיז אותי. כך יצא לדרך הספר הראשון שלי, ‘תיק כחול לבן'”.

אלי: אשאל אותך שאלה בעלת חשיבות גדולה לגבי המשך השיחה. האם היה לך בעברך קשר אמיתי עם עולם הריגול?

טיומקין: “מעולם  לא היה לי קשר לעולם הריגול. בעברי הרחוק, שירתי בשירות חובה סדיר במחלקת ביטחון שדה של אמ”ן, אבל עברו מעל עשרים וחמש שנים מאז שהייתי שם לאחרונה”.

אלי: איזה ספר שלך אתה אוהב במיוחד?

טיומקין: “אני אוהב את כל הספרים שלי, אבל האחרון, זה שהתפרסם לאחרונה, תיק איי וי אף, הנו השלם והכתוב הכי טוב בעיני”.

אלי: יש ספר ריגול ישראלי שאתה אוהב במיוחד?

טיומקין: אהבתי את הספר “מפגש בברלין” מאת מישקה בן דוד. כתוב היטב. סיפור אמין, אם כי מינון האקשן גבוה מדי לטעמי מכדי לשכנע. אך עדיין מדובר בספר טוב. בן דוד היה בכיר במוסד, כך שסביר שהוא יודע על מה הוא מדבר”.

אלי: אתה זכית לפרסום בגלל שהצנזורה עשתה בעיות קשות – אולי חסרות תקדים, לפחות עד כמה שידוע – עם ספרי המתח הבדיוניים שכתבת”.

טיומקין: “מובן שאינני המקרה היחיד של כותב שהיו לו בעיות עם הצנזורה. איסר הראל, שהיה הממונה על שירותי המודיעין, כשרצה לאחר שפרש להוציא את הספר “הבית ברחוב גריבאלדי”, על גילוי אייכמן והבאתו לארץ, נתקל בהתנגדות נמרצת של קהילת המודיעין. זה המקרה המפורסם ביותר, אבל היו גם מקרים אחרים, למשל המקרה של אלוף משנה מייק אלדר מחיל הים, שפרסם ספר על חיל הים בלי שהעביר אותו בצנזורה. הוא נעצר, פשטו לו על הבית, רצו להעמיד אותו לדין, וחייבו את ההוצאה לאסוף את כל הספרים מהחנויות.

אלי: אבל כאן מדובר בסיפורים אמיתייים, לא בבדיון שנכתב בידי אנשים שהיו “בסוד העניינים”. אך לא כך במקרה שלך.

טיומקין: “אכן. אני הכותב היחיד שאני יודע עליו שהיו לו בעיות בגלל ספר ‘בדיוני’. אמנם איני הכותב היחיד של ספרות בדיונית המעביר אותה לאישור הצנזורה הצבאית. ידוע לי למשל שמישקה בן דוד, בכיר לשעבר ב’מוסד’ שכתב כמה ספרי ריגול בדיוניים. את כולם הוא העביר לאישור הצנזורה/מוסד לפני פרסומם. ושים לב שהוא כתב את ספריו בשנות האלפיים, כשכבר יש אינטרנט, ויקפדיה, פייסבוק, הרבה שנים לאחר ‘תיק כחול לבן’, ועדיין שיגעו אותו בענייני צנזורה. ויש את המקרה של סטלה רמינגטון, שהייתה ראש שירות הביטחון הבריטי ולאחר פרישתה התחילה לכתוב ספרי ריגול ומתח, וגם שם הקשו עליה את הפרסום. ומן הסתם יש מקרים אחרים”.

אלי: למה אתה, אדם שאין לו קשר לשירותי הביון, פנית בעצם לצנזורה לקבלת אישור על ספרי מתח בדיוניים לחלוטין?

טיומקין: “אם לא הייתי פונה לצנזורה ואחר כך נלחם בהם באופן אזרחי בבג”צ, אם הייתי מפרסם את הספר ללא אישורם – הייתי נעצר ומועמד לדין פלילי על גילוי סודות מדינה וכו’. וזאת, לא בגלל שיש סודות שנחשפו בספר, אלא בגלל שעצבנתי כמה אנשים בציניות שלי ובצורה שבה הצגתי את המערכת. אחד הדברים שנדרשתי למחוק בספר הראשון, היה משפט שבו אומר אחד הגיבורים בספר משהו ברוח: ‘מחלקת ביטחון שדה זה פח הזבל של חיל המודיעין. כל קצין איסוף או מחקר שנתקע הקידום שלו ואין מה לעשות איתו – מעבירים לביטחון שדה’.

“זה לא משפט שהמצאתי, אלא משפט שאמר לי בשעתו תת אלוף במודיעין, שהיה בכיר מאוד במערך האיסוף. מאחר שאנשי מחלקת ביטחון שדה הם שניהלו נגדי את המערכה נגד פרסום הספר – ברור שמשפט כזה בספר חימם אותם. היום כמובן, בעידן הסייבר, החשיבות של ביטחון מידע גבוהה מאוד, אבל הספר כזכור יצא בשנות השמונים”.

אלי: תאר את בעיות הצנזורה שהיו לך עם שני ספריך הראשונים. האם אתה יכול לתאר את דרך הייסורים שעברת עם הצנזורה?

טיומקין: “דרך ייסורים שקשה לתאר. הבעיה החמורה מכל  הייתה בספר הראשון שלי, ‘תיק כחול לבן’, שיצא בסוף שנות השמונים. הספר נכתב עם קצת ביקורת על קהילת המודיעין, ובסופו נמצא בוגד בצמרת קהילת המודיעין. לכן הוא כנראה פגע במישהו. נאלצתי אז לפנות לבג”ץ כדי שיאשרו את פרסום הספר. באותה תקופה עדין הייתי איש מילואים של חיל המודיעין.

“את ‘תיק כחול לבן’ הגשתי לבדיקת הצנזורה בפברואר 1988, והטיפול ברומן המתח הבדיוני הזה לקח לא פחות מארבע שנים. במהלך תקופה זאת טיפלו בספר המתח הבדיוני שלי, שלא התיימר לכלום חוץ מלבדר את קוראיו, לא פחות מאשר שני אלופי משנה וחמישה סגני אלופים, אנשי מחלקת ביטחון השדה של צה”ל, שרות הביטחון הכללי – השב”כ, קצין הביטחון של ‘המוסד’, שני סגני מזכיר הממשלה עוזר המיוחד לשר המשפטים, לשכת הרמטכ”ל, ועדת השרים לענייני מתן היתרים לספרים שנכתבו על ידי עובדי ציבור, הפרקליטות הצבאית הראשית, פרקליטות המדינה, המשנה ליועץ המשפטי ובית המשפט העליון, והצנזורה  הצבאית כמובן.

“עקבתי אחריהם בהשתוממות במשך כל התקופה הארוכה הזאת – על חוסר יכולתם של כל אנשי הביטחון האלו להפגין קמצוץ של חוש הומור כלפי הנושא, ועל חוסר היכולת שלהם להבדיל בין מה שהוא מציאות ובין מה שהוא בדיוני. הם הגיעו למסקנה שסגנונו הציני סרקסטי של ספרי מעליב את מערכת הביטחון של ישראל. זה שיגע אותם. הנימוק של צה”ל לבדיקה קפדנית זו היה שהספר מתבסס על ידע שרכשתי בעת שירותי  הצבאי. אבל אפילו על הדיון המשפטי בבג”ץ בעניין אני לא יכול לדבר. הוציאו עליו צו איסור פרסום.

“לדעתי רוב הדרישות שלהם היו בגדר הבל מוחלט. הם מחקו למשל את פרטי השאלון שממלא מועמד לתפקיד מסווג, ורק בהתערבות בג”ץ הוחזרו הפרטים לספר. היום כמובן אתה יכול להוריד את הטופס הזה ישירות מאתר האינטרנט של שירות הביטחון הכללי”.

“על ספרי השני, ‘תיק ספקולטיבי’, למרות היותו גם הוא בדוי לחלוטין מדמיוני, נמסר לי שאם חלקים ממנו הגיעו לידיעתי בתוקף מילוי תפקידים במערכת הביטחון בעבר, הרי שחלקים אלו מחייבים אותי שוב לעבור בדיקה בוועדת השרים למתן היתרים לפרסום ספר בידי עובדי ציבור. הפעם הם צנזרו רק 40 עמודים מתוך 240 העמודים, לעומת 101 עמודי המחיקות שהיו ב’תיק כחול לבן’. הפעם לפחות לא היו מחיקות בשל עלבונות למערכת, אולי למדו משהו”.

אלי: מה בדיוק הם מחקו?

טיומקין: “כמו בפעם הקודמת לרוב המוחלט של הדברים שנמחקו לא היו הצדקה או היגיון. למשל הצנזור התעקש למחוק כל מקום שבו צוין שסוכני המוסד השתמשו בדרכונים מזויפים במסעותיהם בעולם, וכי איזה שירות ריגול מעלה על דעתו שסוכני המוסד משתמשים בזהותם האמיתית בעת פעילות מבצעית?

“הם גם דרשו למחוק שמו של גז עצבים שנמצא בשימוש המצרים כחומר ‘סודי ביותר’. את שמות הגזים האלה אגב מצאתי בחוברת רשמית של המכון למחקרים אסטרטגיים של אוניברסיטת בר אילן שסקרה את היכולות הכימיות של מצרים וסוריה. והחוברת לא נמצאה  בארכיון סודי של המוסד, אלא בספרייה מרכזית של תל אביב, איפה שכל ילד יכול לעיין בה בלי שאף אחד ירים גבה.

“עוד דוגמה: בכל מקום שבו הוזכרה המדרשה של המוסד נמחקה המילה ‘מדרשה’ ובמקומה כתב הצנזור ‘מכללה’. זאת, למרות שוויקטור אוסטרובסקי  סוכן ה”מוסד ” הידוע שערק ופירסם עליו ספר בחו”ל בספרו  זה על המוסד כבר כתב עליה עשרות עמודים מפורטים, כולל מיקומה המדויק.

“שוב לא הייתה לי ברירה, אלא להראות שמספר רב של פרטים שצונזרו מספרי, כבר פורסמו בגלוי בעבר. לבסוף הפרטים שצוינו למעלה הוחזרו לספר. לאחר שאיימתי בפנייה לבג”ץ הוחלט לוותר על אישור ועדת השרים לספר. הפעם “הטיפול” בספר לקח רק תשעה חודשים,  לעומת ארבע שנות הטיפול בספר הקודם.

אלי: האם גם לספרך השלישי היו בעיות כאלו?

טיומקין: לגבי הספר השלישי – שאותו שכתבתי עם אלדד גלאור  – לא הגשתי אותו לאישור הצנזורה, לאור הזמן הרב שעבר מאז שהייתי חייל בחיל המודיעין, השינויים בעולם, וכמובן כיוון שכל מה שיש בספר מגיע ממקורות גלויים”.

אלי: האם אתה מתכננן ספרים נוספים בז’אנר?

טיומקין: “לגבי ספרים נוספים בז’אנר – מקווה שיהיו עוד. כרגע אני כותב מחזה, אבל אחריו יבוא הספר הבא”.

עד כאן חגי טיומקין.

היום כמובן נושא הדרכונים המזויפים של אנשי המוסד הוא נושא לסדרת מתח “כפולים” על אזרחים שזהותם נלקחת בידי סוכני המוסד. ובכן, כנראה שהכללים בעניין זה השתנו…

תוצאת תמונה עבור המדרשה סדרה

כיום כידוע “המדרשה” היא שם סדרת טלוויזיה על המוסד, שבה ניתנים פרטים מפורטים ביותר – מומצאים או לא – על שיטות הגיוס והאימונים של “המוסד”. עד כמה שידוע, איש בצנזורה לא ניסה לחסום את שתי הסדרות הבדיוניות האלו.

כאן המקום להזכיר שבעניין זה ראיינתי לאחרונה מספר סופרים שפרסמו יצירות בדיוניות שבהן תיארו את השמדת הכורים הגרעיניים של איראן בידי ישראל – נושא שלכאורה אין סודי ממנו (ראו מאמרי: “המלחמה הבאה עם איראן”).

אדלמןiran ruchot 1

איש מהסופרים האלו, ביניהם שהיו קשורים בעברם למערכת הביטחון ובהחלט היה להם ידע “פנימי”, לא העלה על דעתו לשלוח את כתבי היד לבדיקת הצנזורה לפני פרסומם, למרות שיש בהם פרטים מפורטים ביותר כיצד יכולה ישראל להשמיד את הכורים הגרעיניים של איראן. הם פרסמו את ספריהם בלי שאיש יפצה פה ויצפצף, והם נמצאים כיום בכל ספרייה,  זמינים לכול.

כיום כמובן אנשים יכולים להתגייס לשב”כ ולמוסד דרך אתרי האינטרנט שלהם. זהות ראש “המוסד”, שפעם הייתה סוד כמוס, נמסרת היום מיד עם בחירתו בידי ראש הממשלה בשידור חי לאומה ולעולם.

בדיעבד לא ניתן אלא להגיע למסקנה שייתכן שטיומקין עשה שגיאה כאשר פנה לצנזורה הצבאית. אם היה מתעלם ממנה ופשוט מפרסם את ספריו כפי שעושים מרבית סופרי הריגול והמתח בישראל, היה חוסך מעצמו שנים של עוגמת נפש, התרוצצויות ובזבוז כספים. מובן מאליו שסודותיה של ישראל לא היו נפגעים כלל גם אז.

ראו גם:

חגי טיומקין בויקיפדיה

פרק מ”תיק IVF”

הטלפון והמייל של חגי טיומקין:

09-9500090.

hagai@tvlaw.co.il

ראיונות נוספים בסדרה “שיחה עם סופר ריגול”:

שיחה עם עמוס אריכא

הדיפלומט כסופר ריגול – שיחה עם יוסי אבני -לוי

קצין המבצעים כסופר ריגול

המרגלים כאייקונים תרבותיים מימי תחותימס השלישי ועד ג’יימס בונד

תגובה אחת

  1. רק מדגים שעיקר עניינה של הצנזורה הוא לשמר את המיתוס המקומי (וה’כבוד’) ולא שום דבר אחר.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × 5 =