"הנסיך הקטן" – גרסת דרור גרין

מאת אלי אשד

ספר יוצא דופן יצא לאחרונה במקומותינו, לצד ספר הרבה פחות יוצא דופן. הסופר העברי תושב בולגריה דרור גרין תרגם מחדש את יצירת המופת הקלאסית "הנסיך הקטן" מאת סנט אקזופרי, אך לא הסתפק בכך וכתב במקביל יצירה עדכנית שמשלו, שבה הוא מתאר מה היה קורה אם הוא – ניצול קרבות מלחמת יום הכיפורים ולא דווקא הטייס סנט אקזופרי – היה פוגש את הנסיך הקטן, ואיזה דיאלוגים היו נוצרים ביניהם אז.

דרור גרין התפרסם בעבר בספרות הילדים העברית בזכות סדרת "הקוסמת הקטנה" בת ארבעת הספרים שפרסם ב-1998. גיבורת הסדרה היא ילדה הקוראת מחשבות, דהיינו בעלת כוחות טלפטיים, וגרין הוא אחד הסופרים הראשונים שהכניסו את הנושא לספרות הילדים העברית. מאז פרסם ספר נוסף בסדרה, שאותו אפשר לקרוא רק באופן מקוון באינטרנט.

בין שאר הספרים שכתב – ספרים המלמדים ילדים איך לאסוף בולים, איך לאסוף מטבעות ומדליות ואיך לשחק שחמט. כל אלה  מן הסתם תחביבים של המחבר, שאותם הוא מעביר לדור הבא.

ספר מעניין מאוד, אך מסוג שונה לחלוטין שכתב היה "אחד העם וחזון המדינה הדו לאומית ("ספרים", 2005). אחד העם היה הוגה יהודי חשוב מאוד בזמנו הנחשב לאבי זרם "הציונות הרוחנית", שהובס במאבק עם זרם אחר – "הציונות המדינית" של הרצל. דרור גרין קורא לחזור לרעיונותיו של אחד העם, וטוען שיש בהם מפתח לאפשרות ליצירת מדינה דו לאומית בארץ ישראל, שבה יהודים וערבים יוכלו אולי לחיות בשלום אלה לצד אלה.

האם דרור גרין צודק? האם אחד העם צדק?

יש לציין שגרין איבד את אמונתו בפתרון שהוא עצמו מציע בספר זה ומאמין שהיה אופטימי מדי ושהמציאות בשטח בין יהודים וערבים שוב אינה תומכת בו. בכל אופן, שניהם, גם אחד העם וגם גרין, מציעים אפשרות מעניינת הדורשת חשיבה מעמיקה ביותר –  גם ובמיוחד בימים טרופים אלו.

את הספר אפשר לקרוא כאן.

ספר מרשים מסוג אחר לגמרי שכתב, המקפל את חייו של גרין בעשרות השנים האחרונות, מתמקד בפיתוח שיטה טיפולית מיוחדת. גרין פיתח את הגישה  הנרטיבית "סטוריטיילורינג' ובעקבותיה את תורת "האימון הרגשי".

בשנים האחרונות נטש דרור גרין את ישראל, וכעת מרכז חייו הוא כפר קטן ונידח בבולגריה. כמעין "מגדלור בודד באפלה" חי שם הסופר הישראלי היחיד, לצד ערב רב של ישראלים, בהם אנשי עסקים ערמומיים, סוחרי נדל"ן מפוקפקים, ובעלי בתי קזינו שאנשים ישרים שומרים מהם מרחק.

אך הוא בהחלט לא נטש את הספרות העברית. גרין ממשיך לשמור מרחוק על קשר הדוק עם השפה העברית ועם עולם הספרות העברית באמצעות מגזין שבועי של אדם אחד בשם "פיוט", שהוא שולח למאות מנויים. מדובר בהרהור שבועי של על שירה שיש לו כ-2400 מנויים. את כל למעלה מ-400 השירים וההרהורים שאותם מביא גרין אפשר לקרוא באתר:

http://www.psychom.com/Poetry_he.html

את "הנסיך הקטן" מאת דה סנט אקזופרי תרגמו כבר כמה וכמה מתרגמים לעברית לפני גרין וגם אחריו. הרשימה – בסוף הכתבה.

בעברית הופיעו על ספר זה גם ספרי עיון, נכתבו על פיו כמה מחזות – כולל מחזמר מאת נתן יונתן עם מוזיקה של נחום היימן ופזמון מפורסם של יהונתן גפן.

בשנת 2004 פורסם לו גם ספר המשך בשם "שובו של הנסיך הקטן", מאת ז’אן-פייר דויד. תרגם מצרפתית: חגית בת-עדה (עריכה: ריקי אופיר, איורים: מארי קלוד פרבו).

גרין נמצא אפוא בחברה טובה. מלבדו תרגמו רבים את הספר הקלאסי.

ברם, בניגוד לכל המתרגמים האחרים גרין לא הסתפק בתרגום הספר המקורי, אלא יצר לו במקביל מעין ספר המשך בשם "שיחות עם הנסיך הקטן",  המתאר כאמור את המפגש שלו עם הנסיך הקטן, מפגש שהוא מקביל אבל גם שונה מהמפגש של סנט אקזופרי עם הילד הבלונדיני מהכוכב האחר. גרין מתאר את הרעיונות הפילוסופיים והפסיכולוגיים שהוא עצמו הגה וניסח.

שני הספרים הופצו באמצעות אתר מימון ההמונים "הדסטארט" (Headstart). למרות שהספר מוגדר כספר המשך שני לנסיך הקטן שמופיע בעברית, זהו אינו המשך ממש אלא יותר גרסה אלטרנטיבית ליצירתו של סנט אקזופרי.

"שיחות עם הנסיך הקטן" הוא מעין מבוא לגישת "האימון הרגשי" שפיתח גרין.

את הספר "אימון רגשי" אפשר לקרוא באתר:

http://www.emotional-training.com/Imunbookhebrew_he.html

להלן ראיון שניהלתי עם גרין, "האיש שלנו בבולגריה", יוצרה של "הקוסמת הקטנה"

אלי: לפני שנעבור ל"נסיך הקטן" הבה נתחיל בסדרה מוקדמת וידועה שלך. איך יצרת בזמנו את סדרת "הקוסמת הקטנה"? אילו תגובות קיבלת עליה, אם בכלל? למה הפסקת לאחר שנה וארבעה ספרים?

גרין: "'הקוסמת הקטנה' הוא סיפור על ילדה בת שתים-עשרה שיודעת לקרוא מחשבות, ומתפקדת כמו בלשית וגם פסיכותרפיסטית קטנה. היא פותרת בעיות ועוזרת לסובבים אותה להבין את המניעים הרגשיים שלהם. יש לה אפילו 'מדריך', שהוא פסיכולוג בוגר, המייעץ לה ברגעים קשים.

"כתבתי את הסדרה לפני כשלושים שנה, לפני שהפכתי בעצמי מומחה לטיפול-נפשי, אבל לא במקרה כתבתי אותה בגוף ראשון. כמוני, גם היא גדלה ללא אב, וחוותה טראומה כשאביה מת במלחמה. אני אמנם אינני קורא מחשבות, אבל לעתים קרובות אני יודע מה חושב מי שיושב מולי.

"כשאני שב וקורא את הספרים, אני מגלה בהם את עקרונות היסוד של גישת 'האימון הרגשי', שאותם פיתחתי מאוחר יותר, ומבין שמאיה ('הקוסמת הקטנה'), ששמה כשם בתי הקטנה, היא בעצם מאמנת רגשית.

"הספרים הצליחו מאוד, הביקורת הייתה טובה, הוצאת 'מודן' הדפיסה לא מעט מהדורות, וגם קיבלתי מכתבים רבים מילדים וילדות שקראו את הספרים, אך כשנסעתי ללמוד באנגליה לא היה לי זמן להמשיך לכתוב את הסדרה. לפני שנתיים כתבתי לבתי הגדולה (בת השתים-עשרה) אנדה את הספר החמישי בסדרה, 'הקוסמת הקטנה והפסנתר המכוון היטב', ואפשר לקרוא אותו באתר שלי. לא הוצאתי את הספר לאור משום שהחלטתי לא למכור את ספרי במונופול הנצלני של רשתות הספרים. מאותה סיבה גם 'הנסיך הקטן' ו'שיחות עם הנסיך הקטן' אינם נמכרים בחנויות הספרים, אלא בהזמנה אישית בלבד. זה גם המסר הנובע מ'הנסיך הקטן'".

אלי: בבירור קראת את סנט-אקזופרי ואתה מושפע ממנו, אבל ספרך הוא גם תגובת נגד לו. מאיזה רעיונות בספרו המקורי אתה "לא" מתלהב? מה אתה חושב שיש לתקן (ועשית זאת בספרך)?

גרין: "תרגמתי מחדש את 'הנסיך הקטן' משום שהוא ספר חשוב בעיני, וספרי 'שיחות עם הנסיך הקטן' (על אימון רגשי ועל טבע האדם) אינו ביקורת וגם אינו תגובת נגד לספרו של סנט-אקזופרי.

"בשלב הראשון לא כתבתי או תרגמתי את הנסיך הקטן, אלא ציירתי אותו.

כבן ארבעים ציירתי את עצמי כפי שנראיתי בגיל עשר. כשהתקשרו להזמין אותי להשתתף בתערוכה 'מסיבות תה וטחנות רוח – איורים לספרי ילדים ונוער מוכרים ואהובים', והתעקשו, עיגלתי את הרקע וציור השמן הגדול הוצג במוזיאון 'יד לבנים' ברעננה (1994). אוצרת התערוכה, אורנה פיכמן, פנתה למאיירים ידועים (מישל קישקה, רותו מודן, גד אולמן, נועם נדב, נורית יובל, הילה חבקין, רינת הופר ועוד) וביקשה מהם לצייר איור חדש לאחד מספרי הילדים הקלאסיים.

כשהתקשרו אלי ציירתי את עצמי בשמן על בד ענק (100X160 ס"מ), כפי שנראיתי בגיל עשר, ובאופן אינטואיטיבי החלטתי לעגל את הרקע ולקרוא לציור בשם 'הנסיך הקטן'. מאוחר יותר, כשכתבתי את 'שיחות עם הנסיך הקטן', נזכרתי שתמיד הרגשתי קצת 'נסיך קטן' שהגיע לכאן מכוכב אחר. בתערוכה הוצגו הרבה איורים קטנים, שגודלם לא עלה על דף של ספר, וציור שמן אחד גדול של הנסיך הקטן."בספרי, 'שיחות עם הנסיך הקטן', המתאר את המפגש שלי עם הנסיך הקטן, במדבר סיני, במלחמת יום-הכיפורים, לא תיקנתי את הרעיונות של סנט-אקזופרי אלא אימצתי אותם לחיקי, כדי להציג באמצעותם את תפיסת העולם המהפכנית שעליה ביססתי את גישת 'האימון הרגשי' שפיתחתי, המציעה אלטרנטיבה לתפיסת העולם הקפיטליסטית-תחרותית המקדשת את האנוכיות.

"'הנסיך הקטן' אינו רק ספר ילדים, כפי שמשווקים אותו המו"לים בישראל, אלא גם מחאה נגד הטירוף האנושי שבא לידי ביטוי במלחמת העולם-הראשונה, שבה השתתף סנט-אקזופרי כטייס. סנט-אקזופרי הקדיש את 'הנסיך הקטן' לידידו הקרוב, הסופר והפילוסוף היהודי ליאון וורת, שהסתתר מהנאצים בביתו של סנט-אקזיפרי בדרום צרפת בימי המלחמה. הפרדוקסים הרבים המתוארים בספר מתייחסים במפורש לטירוף האנושי, והספר כולו, שפורסם לפני תום מלחמת-העולם הראשונה, הוא מחאה אנטי-נאצית שלא ניתן לטעות בה.

"אבל 'הנסיך הקטן' אינו רק משל פשטני על האיוולת שבמלחמה ובגזענות, ובקריאה נוספת ניתן להבחין במסר חתרני הרבה יותר, המערער על תפיסת העולם המקובלת בתרבות המערבית באלפיים השנים האחרונות. זהו מסר המטיל ספק באמונה באנוכיות ובברירה הטבעית ('לב האדם רע מנעוריו'), ומבקר את התרבות הקפיטליסטית האנוכית, התחרותית וההיררכית. במקומה הוא מציע תפיסת עולם חדשה, המבוססת על אמפתיה ושיתוף. תפיסת עולם זו קיבלה חיזוק על-ידי חוקרי-המוח שגילו את נוירוני המראה לפני כעשרים שנה במעבדה בפארמה, והסבירו את חשיבות האמפתיה לעצם קיומה של התרבות האנושית.

"בספר 'שיחות עם הנסיך הקטן' תיארתי את מסעו של הנסיך הקטן כתהליך התבגרות, המוביל מן האינסטינקט הבסיסי, האנוכי והחייתי, אל התפתחות האמפתיה, המאפשרת את התפתחותן של ידידות, אהבה וקהילה. זו גם התשתית שעליה מבוססת תורת 'האימון הרגשי' שפיתחתי".

אלי: מה דעתך על התרגומים של הנסיך שקדמו לך?

גרין: "התחלתי לתרגם את 'הנסיך הקטן' לעברית לפני כשלושים שנה, וסיימתי אותו רק לפני שנה, כשפגו זכויות היוצרים (הרעיון של 'זכויות יוצרים' מנוגדת לתפיסת-העולם של סנט-אכזופרי, וגם לשלי, והוא כתב על כך בסיפור המפגש עם איש העסקים).

"כמו רבים אחרים, גם אני קיבלתי את הספר בילדותי, כשהייתי בן חמש, אך קראתי אותו כשהייתי בן שש-עשרה, משום שזה אינו ספר ילדים. התרגום היחיד שהכרתי היה תרגומו היפה של אריה לרנר, שאותו מאוד אהבתי. מאוחר יותר קראתי את הספר גם באנגלית ובצרפתית, וגיליתי שבמקור הספר כתוב בשפה פשוטה ובהירה (אבל לא 'ילדותית'), וחשבתי שכדאי יהיה לתרגם מחדש את הספר.

"כשקראתי את הספר באנגלית ובצרפתית, גיליתי שברוב ארצות העולם הספר מופיע בכריכה רכה, בפורמט המקובל למבוגרים, ולא בכריכה קשה, בפורמט גדול. רק בישראל מופיע על העטיפה הציור של 'הנסיך הקטן' המתאר אותו כנסיך (או כפרודיה לנפוליון קטן). זה ציור המתאר את הנסיך הקטן כחבר דמיוני, ולא כדמות של ממש. ובאמת, בכל שאר הציורים מופיע הנסיך הקטן כילד רגיל, עטוף בצעיף, ולא כנסיך. הסיבה הראשונה שגרמה לי לתרגם את הספר מחדש הייתה ההבנה ש'הנסיך הקטן' אינו ספר ילדים ושה'נסיך' אינו נסיך.

"הסיבה השנייה שגרמה לי לתרגם את הספר הייתה מילה אחת שתורגמה שלא כהלכה לעברית, ושינתה את כל משמעותו של הסיפור. המלה 'מבוגרים' אינה תרגום מדויק של המושג les grandes personnes בצרפתית או המושג grown-ups באנגלית. מושגים אלו, בשתי השפות, מתארים את הגודל הפיזי של מי שכבר אינו ילד (בצרפתית: 'הדמויות הגדולות' ובאנגלית: 'הגדולים'). המושג השגוי 'המבוגרים' (adults) מבוסס על היררכיה של גיל והענקת ערך ('בגרות') למי שמספר שנות חייו רב יותר. סנט-אכזופרי כתב את 'הנסיך הקטן' מנקודת מבטו של ילד, המביט בגדולים מלמטה. המושג 'גדולים', בלשון הילדים, מציין את יתרונם הגופני וכוחם המאיים, ולא את 'בגרותם', והספר כולו מציג את 'הגדולים' כחסרי בגרות וכחסרי רגישות.

"תרגומו הישן של אריה לרנר הפך את 'הנסיך הקטן' לספר ילדים מתקתק שיש לו מוסר השכל, והוא מסתיר את האירוניה ואת הביקורת הנוקבת המסתתרת מאחורי הסיפור התמים לכאורה. להפתעתי, גם תרגומה היפה של אילנה המרמן מקבל כמובנת מאליה את ההנחה המוטעית שמדובר בספר ילדים, ומאמץ את התרגום השגוי של המלה 'מבוגרים', וגם שומר על העטיפה המציגה את הציור יוצא-הדופן במקום את דמותו האנושית של הנסיך הקטן".

אלי: האם אתה אוהב את ספריו האחרים של סנט אקזופרי שעמו יש לך קרבה נפשית גדולה?

גרין: "אין לי קרבה 'נפשית' לסנט-אקזופרי, משום שהמושג 'נפש' אינו קיים בלקסיקון שלי. בהקדמה לספר 'אימון רגשי' הסברתי את ההבדל בין המושג המיסטי 'נפש', שבדומה ל'אלוהים' אין לו קיום במציאות שלנו והוא אינו ניתן לתצפית או למחקר, לבין המושג 'רגש', המתייחס לתגובה הגופנית שלנו לגירויים מן המציאות. הרגש משמש כנווט אוטומטי, או כמכשיר GPS, המסייע לנו להתמצא במציאות.

"קראתי ספרים אחרים של סנט-אקזופרי, אך אינני מעריץ שלו ואין בינינו קרבה מיוחדת, מחוץ לשותפות ברעיונות הקשורים באמפתיה ובשיתוף, החשובים בעיני בעיקר בתחילת המאה-השלושים, שבה התרבות הקפיטליסטית-היררכית-תחרותית הפכה להיות קיצונית במיוחד, ולכן מועדת לקריסה".

אלי: מבין ספריך הקודמים אילו לדעתך האישית הם הבולטים ביותר, שליחם לא נס, ושכדאי שיקראו גם היום?

גרין: "כתבתי יותר מארבעים ספרים לילדים ולמבוגרים, והמושג 'נס ליחם' אינו קשור בעיני לאיכותם של ספרים אלא ליחסי-הציבור שלהם. כל הספרים נשכחים בתוך זמן קצר, ולכן מעולם לא טרחתי לבזבז זמן ביחסי-ציבור או בניסיון לשווק את ספרי, ומי שרוצה בכך יכול לקרוא אותם בחינם באתר שלי. כתבתי כעשרים ספרי ילדים, ומתוכם אני אוהב את 'מתחת לירושלים יש עיר', שהוא סיפור אהבה המתרחש בעיר שמתחת  לירושלים.

אני אוהב כמובן את ספרי הקוסמת הקטנה על ילדה הקוראת במחשבות ומומחית לרגשות,

כתבתי ספרי פרוזה ובהם הנובלה 'הסתלקותו של, אחריתו של, פטירתו של, מותו…' שיצאה לאור בהוצאת 'שוקן' וכתובה בז'אנר חדש של דיאלוג בין הכותב לגיבור. כתבתי גם ספרות מקצועית בתחום הטיפול הנפשי, ולאחרונה ספרים המציגים את תורת 'האימון הרגשי', ובהם הספר 'אימון רגשי', הספר 'מקום בטוח' ו'שיחות עם הנסיך הקטן'".

אלי: אתה סופר "עברי" שחי בבולגריה וממשיך לכתוב בעברית ולהיות קשור לסצנה התרבותית והספרותית בישראל. זהו דבר נדיר. איך הגעת דווקא לשם?

גרין: "לאחרונה אני כותב במקביל בעברית ובאנגלית, ולבחירה לחיות בבולגריה אין קשר להיותי סופר הכותב גם בעברית. אני יכול לכתוב בכל מקום, וחשוב לי במיוחד לעשות זאת כשאני משקיף מבעד לחלון אל נוף ירוק או אל נחל זורם. הגענו לבולגריה במקרה, וגילינו ארץ ירוקה ויפה, שתושביה מכניסי אורחים ואין בה שנאת-זרים, ובאמצעים המצומצמים שלנו יכולנו לקנות בית גדול ושטח אדמה בכפר קטן, שמאפשר לנו לגדל חלק גדול ממה שאנחנו אוכלים.

"אני הלום-קרב ממלחמת יום-הכיפורים, והחיים בישראל העצימו את הטראומה שלי עד שכמעט שיתקו אותי. כמומחה לטראומה אני יודע שחשוב מאוד להתרחק ממקור הטראומה כדי לשקם את החיים ואת היכולת הרגשית שנפגעה. החיים בבולגריה, בחיק-הטבע, אפשרו לי להקטין את רמת החרדה, לקיים חיי משפחה מאושרים ולחיות חיים יצירתיים וטובים. אפרת ואני מקיימים כאן סדנאות 'אימון רגשי' לזוגות ולקבוצות המתארחים אצלנו למשך שבעה ימים, ובכך עוזרים גם לאחרים ליישם את הדרך הפשוטה והיעילה הזו.

"הקשר שלי עם השפה העברית מבוסס בעיקר על 'פיוט', דף השיר השבועי שאני שולח ליותר מאלפיים מנויים, ובו אני כותב על שירים חדשים ועל שירים שנשכחו, ומגלה שאפשר למצוא יופי והשראה בכל יצירת ספרות, ללא קשר למידת הפרסום של המשורר או הסופר או ליחסי-הציבור שלו".

אלי: לפי מה אתה בוחר את המשוררים שאתה כותב עליהם בפיוט? מי אלו בדרך כלל? משוררים עבריים או משוררים מודרניים? אתה עוקב אחרי השירה הצעירה בישראל?

גרין: "את הדפשיר השבועי 'פיוט' התחלתי לשלוח למנויים בשנת 1982, ובמשך שבע שנים שלחתי מדי שבוע שיר חדש (שטרם פורסם) במעטפה, פרי עטם של משוררים ותיקים וידועים כמו יונה וולך, זלדה, עמיחי, ישראל אלירז וט. כרמי, ומשוררים צעירים יותר כמו אגי משעול, בנימין שבילי וגבריאלה אלישע. כמו כן הוצאתי לאור ספרי שירה מאת גבריאלה אלישע, בנימין שבילי, שלי אלקיים, אילן בושם וגם את ספרה האחרון של יונה וולך, 'אור פרא' (שיצא לאור מחדש לאחר מותה בספר 'שירים אחרונים').

"לפני תשע שנים שבתי לשלוח את 'פיוט' ליותר מאלפיים מנויים באמצעות האינטרנט. כעת אני בוחר את השירים מתוך ספרי השירה בספרייה שלי, או מתוך כתבי-עת ישנים, ואני מצרף הרהור על השירה כחלון פתוח המאפשר לקורא להתבונן במציאות במבט חדש. 'פיוט' אינו כתב-עת ביקורתי, ואינני בוחר בשירים לפי ערכם ה'ספרותי' אלא מציג באמצעות השירים נקודת התבוננות חדשה בעולם הסובב אותנו. לעתים אני משיב לחיים משורר שנשכח כבר מזמן, ולעתים אני מהרהר על שיר מתוך ספר חדש. אינני עוקב אחרי השירה הצעירה בישראל, אבל משוררים עדיין שולחים לי את ספריהם החדשים.

"ארבעת ספריי האחרונים כוללים את ההרהורים ששלחתי בשנים האחרונות: 'שורה רבת יופי', 'השאון הפעוט הזה', 'בחלוף ירח יוני', 'ובדמעה ההיא הרותחת'. אפשר לקרוא את הספרים באתר שלי".

אלי: איך פיתחת את השיטה המיוחדת שלך?

גרין: "את 'האימון הרגשי' פיתחתי כדי להתמודד עם הלם-הקרב הפרטי שלי, ולאחר מחקר מעמיק שעשיתי במסגרת עבודת הדוקטורט שלי (בהדרכת פרופ' רוברט יאנג, מחשובי הפסיכואנליטיקנים באנגליה). כמומחה לטראומה גיליתי שהטיפול הנפשי הקלאסי אינו מסייע לנפגעי הלם-קרב, ולכן פיתחתי את האימון הרגשי, שאינו 'טיפול' אלא דרך-חיים פשוטה ויעילה, וגיליתי שהדרך הזו מסייעת לכל אחד ככלי יומיומי לשיפור חייו, ליחסים בריאים וטובים ולחיים יצירתיים.

"לאחרונה פיתחתי דרך לשימוש באימון הרגשי במעגלים החברתיים וכדרך לשוב לחיים קהילתיים, ואני מכשיר יזמים קהילתיים ועורך סדנאות של 'מטבח קהילתי', המאפשרות לשוב וליצור קהילות קטנות בעולם של ניכור ובדידות".

מגדלור באפלה

אלי: האם אתה מכיר עוד סופרים ואנשי תרבות ישראליים שחיים שם? האם אנשי הקהילה הישראלית בבולגריה מתעניינים  בתרבות כלשהי מעבר לעסקים ולפוליטיקה, או שהשם הרע שיצא להם בישראל הוא נכון?

גרין:. "לא. אין לי קשר עם הקהילה הישראלית בבולגריה, שמבוססת בעיקר על אנשי עסקים המתגוררים בסופיה הבירה לתקופת קצרות. אינני אוהב רכילות, ואין לי מושג מהו 'השם הרע' שיצא בישראל לישראלים בבולגריה. מעולם לא שמעתי על כך".

אלי: האם אתה מכיר שם אנשי תרבות בולגרית? האם אתה נמצא בקשרים עמם? מה הם חושבים על ישראל?

גרין: "אני פוגש לעתים ציירים ומשוררים בולגרים, כמו ידידי המשורר והתסריטאי בוריס כריסטוב, שאת שיריו אני מתרגם לעתים ושולח למנויי דף השיר השבועי שלי. ישראל אינה נמצאת במרכז מעייניהם של הבולגרים, ומעולם לא טרחתי לבדוק מה דעתם של האמנים הבולגרים על ישראל".

אלי: איך זה לחיות באותה ארץ הנחשבת ל"מושחתת ביותר באירופה" ?

גרין: "אני חי בבולגריה כבר שבע שנים, ומעולם לא הרגשתי בטוח כפי שאני מרגיש עכשיו, ולא חייתי בחברה כה סובלנית ומסבירת פנים כמו בולגריה. זו, אכן, מדינה מפותחת פחות מארצות המערב, והחיים בכפר מתנהלים כפי שהתנהלו לפני מאה שנים. אני מאוד נהנה להתרחק מן ה'קדמה' הקפיטליסטית, מן הרעש והלכלוך והאלימות, ומן המתח הרב במקום שבו נולדתי.

"המושג 'מושחתת ביותר באירופה' מתאים לרכילות עיתונאית ואינו תוצאה של מחקר או של התבוננות במציאות. אנו חיים בעולם קפיטליסטי, וארצות המערב כולן נשלטות על-ידי הון-שלטון. מה שבארצות-הברית, אירופה וישראל מכונה בעלי-הון, מתגלה במזרח אירופה באופן פרימיטיבי יותר במושג 'אוליגרכים'.

"בחיי היום-יום לא נתקלתי בבולגריה בתופעות של אלימות, חוסר-סובלנות או עושק שלהן הייתי עד בישראל, ומעשי המרמה שעליהם אני שומע נדירים הרבה יותר ממה שאני קורא על הנעשה בישראל. אני משער שגם הפוליטיקה הבולגרית נגועה בשחיתות, אך אני בטוח שתושבי ישראל היו שמחים להתחלף עם העם הבולגרי, ולחיות בארץ רגועה, יפה ונעימה כמו בולגריה".

אלי: אני לא בטוח בכך, דרור, אבל תודה שאתה שומר על קשר עם השפה והתרבות העברית גם במקום מרוחק ונידח (עבורנו) כמו בולגריה. ותודה לתרומה השבועית שלך לספרות העברית מדי שבוע בשבוע. הודות לאנשים כמוך הספרות העברית היא מקום חי יותר, מעניין יותר ובלתי צפוי יותר.

נספח: גרסאות הנסיך הקטן בשפה העברית

אריה לרנר ב"עם עובד" – 1952

אילנה הרמן ב"עם עובד" – 1993

דרור גרין ב-2014

תלמה אליגון –רוז ,"כינרת זב"מ דביר", 2015

רויטל שלם בהוצאת "קוראים", 2015

יצאה גם גרסת קומיקס של הסיפור

ז'ואן ספאר, הנסיך הקטן: על פי יצירתו של אנטואן דה סנט-אכזופרי / נוסח עברי: משה רון, על פי תרגומה של אילנה המרמן, "עם עובד", 2011.

בעברית יצאו כמה ספרי עיון על הנסיך הקטן:

אביבה  קרינסקי, בעקבות הכוכב האבוד: עיון והנחיה בקריאת "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה-סנט אכזופרי /  אור-עם, תשנ"ג, 1992.

גדעון טיקוצקי, הנסיך הקטן: שבעה פרקי מסע /  "הקיבוץ המאוחד", 1998

וראו גם:

דרור גרין בוויקיפדיה

הדף של דרור גרין

דרור גרין בפייסבוק

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך הגות ופילוסופיה, ספרות ילדים עם התגים , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*