האוטיסט כאזרח למופת

אודי אבן הוא יועץ חינוכי במספר מוסדות ועובד עם אוכלוסיית החינוך המיוחד. כמו כן הוא מדריך ביחידה למניעת סמים במגזר החרדי במשרד החינוך − מתברר שהסמים הפכו למכה גם במגזר זה. כמו כן הוא מוסמך לרבנות וטוען רבני. מתגורר בבני ברק.

ב-2013 הוא פרסם את הספר "דודי טוויזר אזרח למופת" (הוצאת "גוונים"). זהו סיפור בגוף ראשון המסופר על ידי נער אוטיסט. הסיפור מתרחש בשנות השבעים של המאה הקודמת, בימי השיא של  סדרות הטלוויזיה בערוץ הראשון והיחיד (למעט, כמובן מהטלווזיה הלימודית).

על פי הסיפור, שמבטא מן הסתם זיכרון אותנטי, מה שעניין את האנשים בשכונה הן אופרת הסבון  "דאלאס" (יום אחד כולם התעוררו ושמעו על הרצח של גי'-אר), הסדרה המשטרתית  "סטרסקי והאץ'" וכמובן − הסרט המצרי הערבי.

הספר מסופר לחלוטין מנקודת המבט המיוחדת של נער שכפי הנראה הוא אוטיסט, אשר במהלך הסיפור רוצח איש ובסוף הסיפור כותב את סיפורו בכיתת המחשב הראשונה בארץ וזוכה להגשים את חלומו הגדול − לפגוש את השדרת שרי רז מ"מבט".

סיפורים על אוטיסטים, במיוחד כאלו המסופרים מנקודת מבטם, היו נדירים, לפחות עד השנים האחרונות.  דוגמה בולטת אחת היא "המקרה המוזר של הכלב בשעת הלילה" מאת מרק האטון, ספר המתאר ילד אוטיסט ומציג את העולם מנקודת מבטו המיוחדת מאוד, ספר שזכה להצלחה גדולה מאוד ואף הומחז.

וכן גם "פרויקט רוזי" מאת גרהם סימסיון על אודות גבר אוטיסט היוצא במסע חיפושים אחר אישה שתינשא לו.

אבל תופעת האוטיזם אינה נדירה כלל וכלל. נראה כי היא רק הולכת וגוברת עם השנים, או שאולי יותר ויותר ילדים מוכרים כאוטיסטים. מדוע? את זאת אין אנו יודעים. האם תמיד היו אוטיסטים במספרים גדולים ורק כיום הם מוכרים ככאלה? או שמא יש משהו בחיים מודרניים הגורם לתופעת האוטיזם (לדוגמה החיסונים כפי שיש שטוענים?)

יתרה מזאת − מה זה בדיוק אוטיסט וכיצד הוא מוגדר? מדובר בשאלה חשובה מאוד. האם גיבור "הספר "אזרח למופת" הוא אכן אוטיסט?

להלן ראיון עם אודי אבן, מחבר הספר, שינסה לענות על השאלה הזאת.

  • אלי: הספר שלך יוצא דופן בכך שהוא כתוב מנקודת המבט של האוטיסט, אם כי זה לא באמת ברור. איך הגעת לנושא? לאילו תובנות הגעת באשר לאוטיזם? כיצד החברה צריכה להתייחס אליהם?
  • ·

אודי: "דוד טוויזר מוזכר כאוטיסט במספר הקשרים. ראשית בעטיפה של הספר: "שככל הנראה הוא נער בעל מידה מסויימת של אוטיזם". בסוף פרק שלוש כמדומני מוזכר שדוד מתקשה להישיר מבט לעבר אחותו והיא קטלגה אותו כאוטיסט. כמו כן בהמשך ישנה התייחסות לכך שוועדת השמה ראתה אותו כנער אוטיסט. לפני שהוצאנו את הספר היו לנו לבטים אם להכניס את הקטע על האוטיזם, מאחר שעל פניו, דוד הוא יותר נער שצבר פערים לימודיים וחברתיים, הסובל כנראה מלקויות למידה חמורות, נער שהבנת המציאות שלו לקוייה הוא מתקשה להבחין בין עיקר לתפל. יש לו קושי להתמודד עם מצבים משתנים,  העולם הרגשי שלו בעייתי ולא תואם את גילו. הוא גדל בחסך סביבתי ותרבותי מאוד גדול. הוא חווה עוני ועזובה ונבערות. מאותו מקום בדיוק צומח לו גל מידי ומהיר של חזרה בתשובה, עקב דרשה של הרב ממליה. וזהו המקום שעליו יושבת הדמות. אולם הוא אינו נער אוטיסט קלאסי עם אספרגר או משהו בסגנון, היות שבכל זאת לעתים רבות הוא מצליח להבין ניואנסים חברתיים ודילמות חברתיות ואף להתערב בכל מיני דילמות ולמצוא להן פתרונות יצירתיים.

"אני לא רואה את האוטיזם כנדבך המרכזי של הרומן, אלא כמשהו שהוא חלק ממנו. היה חשוב לי  באותה המידה להביא את הניחוחות של השכונה, את מטבעות הלשון, את דפוסי העסקות שבין השכנים,  הנורמות שהתפתחו בשכונה − ספרדים מול אשכנזים כשיש שכן אחד ששם 'מערך' בקלפי. לצד כל אלו היה לי חשוב לטפל גם בסטראוטיפ החברתי שדבק בדוד טוויזר − על המאפיינים האוטיסטים שאכן קיימים בו, הקושי שלו לראות את המציאות כמכלול, הקושי שלו ליצור אינטגרציה של מצבים ולהבין דבר מתוך דבר וקושי להתערות חברתית. כלומר, ישנם מאפיינים אוטיסטים לדוד אולם לא בטוח שבאמת דוד טוויזר עונה על ההגדרת האוטיזים שמופיעה d.s.m".

עד כאן אבן.

אותי הספר "דוד טוויזר אזרח למופת" עניין בראש ובראשונה כסיפור הכתוב מנקודת מבט של ספק אוטיסט, שכן זהו ניסיון לתאר ילד שתפיסת המציאות שלו היא זרה באמת לאדם הממוצע, כמעט כאילו היה חייזר מעולם אחר. מי שיצליח לעשות זאת ולתאר את נקודת מבטו של נער כזה בצורה אמינה יצליח לבצע השג ספרותי רב חשיבות.

למרבה הצער, אודי אבן לא באמת הצליח בכך וגם לא באמת ניסה, אבל הוא בדרך לשם, ויום יבוא ואולי עוד יופיע סופר ישראלי שיצליח לתאר את האוטיסט ואת עולמו מנקודת מבט שלו בצורה שתעניין לא רק אוטיסטים. או אז יהיה זה לדעתי שלב חשוב בהתקדמות הבנת האוטיסטים, כולל תפיסת עולמם המיוחדת − שייתכן שאינה נופלת כלל מזה שלנו, ואולי אף עולה עליה.

ראו עוד:

אודי אבן בפייסבוק

מאמר ב"סלונה" על הספר

צור ארליך על הספר

סקירה על הספר מאת אתיס

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*