גלים של טרור? – השאירו את הגלים לגולשים!

מאת אבי גולדברג

מזה זמן רב מתחולל ויכוח בקרב דוברי השפה העברית באשר לשימוש במילה "נפטר", כמילה נרדפת למת.

בוויכוח הזה אין גווני אפור, רק שחור ושחור, שהרי הוא נסוב על אודות אלו שכבר הסתלקו מעמנו, בין שעברו לעולמות עליונים − לגן עדן, ובין שירדו לתופת הלטינית − להדס היווני או  לגיהינום היהודי. עד כאן אין כל ויכוח: הטובים לשמים, הרעים לשאול. אם כך ישאל השואל, במה נחלקו חכמי הדור טהרני השפה?

המחלוקת היא אם מת באשר הוא מת − אפשר לכנותו נפטר, או שמא יש לבדוק קודם לכן בציציותיו שיבשו, ולכנותו נפטר רק משהוכח שהוא מקהילת ישראל הטהורה. או במילים פשוטות: האם נפטר אפשר לקרוא לכל גוויה גם אם היא של מי שהיה בן לגויי הארץ, או רק למתים יהודיים. דעתם של האוחזים במתן היתר מצומצם לשימוש במילה נפטר ולאפשרו אך לבני ישראל, גורסים   כי במונח נפטר יש משום אמירה שהמת היהודי נפטר עם מותו מעול המצוות שנכנס בו כאשר מלו אותו והביאוהו בברית קדושה עם אלוהי ישראל. ואילו המצדדים בשימוש נפטר לכל מאן דבעי, טוענים בתוקף כי אין כל אסמכתה במקורותינו המייחדת את השימוש במילה נפטר ליהודים, ואין כל פסיקת חכמים הגורסת כי המונח נפטר מביע שחרור מעול החובות היהודיות.

מת או נפטר?

המילון אינו מייחס למילה "נפטר" משמעות של מוות כלל וכלל.

כך או כך, נראה לי כי השימוש הרווח במילה נפטר לגבי כל יצירי האדם, קנה לו אחיזה עד כדי כך שמותו של כדורגלן ארגנטינאי קשיש או לוחם אנגלי במלחמת העולם הראשונה שמת בגיל מופלג מתוארים בעיתונות העברית כפטירתם של פלוני ואלמוני.

כשלעצמי ננזפתי כבר על השימוש במילה נפטר לגבי לא נימול, ועל כן אני נזהר ברותחין, דהיינו אתאר מותו של יהודי שנדקר בסכין כפטירתו ואת קץ חייו של הדוקר הערבי מכדור רובה, כנטרולו.

ואם אוחזין אנו בפרשת דקירות ומיתות, יש לתמוה אף על "גל הטרור" − הגרסה העיתונאית למתקפת סכינים בידי האוכלוסייה הפלסטינית. מתקפת סכינים על ידי קנאים קיצוניים כניסיון להפחיד ולגרום לבהלה באוכלוסייה מוכרת לנו היטב כשהדוקרים היו יהודים "קנאים" שהשתמשו בפגיון מעוקל, הסיקה, ונקראו "הסיקריקים". הסיקריקים פעלו בסוף תקופת בית שני ויש שראו בם לוחמי חופש. גם כיום הדוקרים היהודים אינם משויכים ל"גל" או ל"טרור", אלא נקראים אנשי "תג מחיר", או בלשון הקהילה החרדית "סיקריקים". ב"בחדרי חרדים", השופר החרדי שבו מתוארים מעשי טרור יהודי, נכתב כי בוצעו על ידי סיקריקים. גם הדוקרים הפלסטינים הם מבצעי פשעים ומעשי אלימות וטרור גרידא ואינם לוחמי חופש, כי חופש לא משיגים בדקירת נשים ילדים וזקנים.

גל הוא תופעת טבע שובת לב שבו מי ים מוּנעים בעוצמה ויוצרים תצורות מרהיבות משתנות המתפוגגות בתוך שניות. אין כל קשר בין יפי הים לאלימות  אנושית, אז אנא ותרו על הגלים והשאירו אותם לגולשים

אודות אבי גולדברג

בעל תואר בפילוסופיה ובמשפטים. עורך דין ומנהל חברות. פרסם את "מסדר קוזימה" בהוצאת ידיעות ספרים 2007 ו"חוף בלי ים" 2012.את ״רצח בטור דה פראנס״ בשנת 2013, ואת ״אל תקרא לי סוחוי" בשנת 2017​. פרסם "סיפורי חיים" במוסף הנדל"ן של דה מרקר.
הפוסט הזה פורסם בתאריך לשון עם התגים . קישור קבוע.

2 תגובות על גלים של טרור? – השאירו את הגלים לגולשים!

  1. "הי – אבי ! – תודה – על-חוות-הדעת-שלך. לא-ידעתי על השמוש ב'נפטר' -
    רק ליהודי. השבוע, הצעתי למצב את השם : 'סַכִּינָדָה". /" 26.11.15.(C).
    המשוררת, דליה גל אלגל

  2. מאת חיים מזר:‏

    דליה גל אלגל

    יש שם לא פחות טוב. מקי סכינאי.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*