"בן היורה" – יצחק רבין בספרות הילדים העברית

יצחק רבין כילד

מאת אלי אשד

לפני עשרים שנה בדיוק, בנובמבר 2015, נרצח יצחק רבין. את זאת יש לזכור: הרצח היה כואב כל כך לא רק משום שרבין היה ראש ממשלה ולפני כן "מר ביטחון", כרמטכ"ל ששת הימים. יצחק רבין נחשב לסמל ולאייקון האולטימטיבי של "הצבר" ועבור מחנה "העבודה" נחשב כזה עוד מילדותו בשנות השלושים של המאה הקודמת. בתקופה זו היה תלמיד "בית חינוך לילדי עובדים", שאותו הקימו הוריו, אשר היו פעילים בכירים בתנועת העבודה. אז שימש את בית הספר צריף שעמד בתוך בקעה מוקפת בגבעות חול. היום נמצא במקום זה "גן מאיר".

היה זה בית ספר מיוחד במינו. אחד מעקרונות החינוך שלו היה החופש. כל ילד למד לפי נטייתו ושטחי התעניינותו. רצה – הצטרף אל הקבוצה הלומדת חשבון. רצה – יצא לעבוד בגינה או בנגרייה.

הילדים שיצאו משם נחשבו למופת לילד הארץ ישראלי של תנועת העבודה כפי שהוא צריך להיות.

על הכיתה שבה למד רבין פרסם המורה והסופר אליעזר שמאלי ב-1936 ספר בשם "בני יורה", שבו תיאר את קורות הכיתה של יצחק רבין בשנה שבה לימד אותה. הספר הפך לסוג של יצירה מכוננת בספרות הילדים הישראלית באשר לילד "הצבר" שעד אז לא היה קיים בספרות הילדים הארץ הישראלית (להוציא בספרים בודדים מאוד כמו "עודד הנודד" של צבי ליברמן מ-1931), ומהילד יצחק רבין ציפו אנשי מחנהו לגדולות בשל השתייכותו לכיתה המיתולוגית הזאת.

באותה כיתה סיפר שמאלי לראשונה את הסיפור שהפך ליצירה הקלאסית שלו, "אנשי בראשית", על חיי השומר אלכסנדר זייד, שגם הוא היה סוג של תיאור כיצד צריך לחיות איש תנועת "העבודה".

יצחק רבין סיפר לימים כי שמאלי היה קורא לפני הכיתה מתוך מחברת פרק מהספר כיצד הבריח הגשם העז את משפחת השומר חרמוני אל מערה, ואחר כך התייעץ עם הכיתה כיצד להמשיך את הסיפור.

התלמיד ורבו

יצחק רבין סיפר כי לאליעזר שמאלי, לאישיותו המחנכת ולשיעוריו הנפלאים הייתה השפעה עצומה עליו ועל כל חבריו. הוא סיפר שדברים רבים שלמד ממנו נותרו טבועים בו.

1934, כיתת "בני היורה" עם המחנך הנערץ אליעזר שמאלי, יצחק רבין בשורה השנייה, שני משמאל

לימים סיפר רבין כי יום אחד קרא לו אליעזר שמאלי ואמר לו "רצוני להעיר לך יצחק, כי הישגיך בכתיבה בינוניים למדי". אז תלה בו התלמיד את עיניו והשיב בנחת: "תראה, אליעזר. אצלנו נהוג שכל ילד לומד איך שהוא רוצה. לא הייתי מייעץ לך להנהיג עכשיו שיטה חדשה".

אבל שמאלי לימד את רבין רבות. ראשית הוא הקנה לרבין תחושת שייכות לשטח האדמה,  ואת זה עשה בשיעורי הטבע שאותם לא למדו בכיתה, אלא בטבע עצמו. שמאלי הוכיח להם כי הטבע הוא דבר חי, נושם ומדבר. הוא לימד את הילדים לא רק כיצד להביט בטבע אלא איך להבין אותו. רבין סיפר ששיעורים אלו הטביעו בו רושם עצום והעניקו לו את אהבת השטח הפתוח, את אהבת הנוף ואת כל מה שקשור לארץ.

תחושת האהבה בין הילדים והמורה הייתה ככל הנראה הדדית ונדירה. את החוויות שעברו עליהם בצריף קטן בלב החולות הנציח המורה בספר בשם "בני היורה", שהוצג כיומן של אחת מילדות הכיתה תמר. שמאלי לא יצר שום ספר נוסף מסוג זה לגבי שום כיתה נוספת, מהרבות מאוד שאותן לימד במהלך הקריירה שלו.

הילד יצחק רבין עצמו לא מוזכר שם בשמו (אם כי שנים לאחר מכן כתב שמאלי חוברת לזכרה של רוזה, אמו של רבין) בניגוד לילדים אחרים בכיתה. שנים לאחר הפרסום המקורי, ב-1967, כאשר רבין היה רמטכ"ל  מלחמת ששת הימים הנערץ שהתפרסם גם  בנאומו  בהר הצופים לרגל תואר כבוד שקיבל המאוניברסיטה העברית כ"דוקטור לפילוסופיה " , פרסם שמאלי את הספר שוב, הפעם מעודכן וכולל הקדמה המתרחשת  במצעד הצבאי של 1967 שבו נוטל חלק הרמטכ"ל  שבה הוזכר שהרמטכ"ל  המפורסם היה אחד מ"ילדי היורה".

ככל הנראה הפרסום החדש לא היה דווקא פרי יוזמתו של שמאלי עצמו ( שלא היה בטוח שהספר מתאים לזמנים החדשים )  ,אלא יוזמתו של הסופר והעורך אוריאל אופק ,שרבין היה מפקדו בפלמ"ח וקרא את הספר בילדותו.

למהדורה הנ"ל צורפה גם הקדמה מיוחדת של הרמטכ"ל יצחק רבין בשם: "הייתי מבני היורה".

אך יש להניח שגם כתוצאה מספר זה שהפך למפורסם, קלאסיקה ביישוב העברי, ציפתה סביבתו של יצחק רבין לאורך חייו – וגם הוא מעצמו – לכונן וליישם את האידאלים שתוארו לגבי דמות "הצבר" והלוחם העברי בספרים האלו.

"היום אני סבור", סיכם יצחק רבין את תקופת לימודיו בכיתה של שמאלי עם "בני היורה", "כי אז, באותן שנות ילדות ,שלא היו הכי נוחות ,אבל היו יפות מאוד, גיבשתי בתוכי את הרגשת האחריות לתפקיד, את אהבת הנוף והארץ, ואת תחושת החברות".

ועוד סיפר: "הכיתה הייתה קבוצה מגובשת, ואחרי הלימודים הצטרפו רוב חבריה למשק רמת יוחנן. הידידות והאהבה בינינו,התלמידים, לבין המורה שלנו הייתה ללא ספק הדדית, כי את כל החוויות שעברו עלינו באותו צריף קטן בלב החולות, הנציח המורה-הסופר בספרו 'בני היורה'. אני הייתי מ'בני היורה'".

בכל אופן "בבני היורה" עצמו יצחק רבין אינו מוזכר בשמו כלל, דבר המעורר את החשד שבניגוד למה שהתרחש בעתיד, שמאלי לא כל כך התרשם אז, ב"זמן אמיתי", מתלמידו זה שהישגיו הלימודיים היו בינוניים בהחלט.

נשבעתי אמונים

את מה שלא סיפר שמאלי על רבין בספרו "בני היורה" תיארה לימים סופרת ילדים מפורסמת אחרת, דבורה עומר, בספרה "שבועת אמונים". גם הספר הזה סיפר על אותה שנה שתוארה בספרו של שמאלי, אבל הפעם לחלוטין מנקודת המבט של יצחק רבין הילד – והוא העומד במרכז.

גירסת "בני היורה "של דבורה עומר ,מסתיימת עם רבין לאחר מלחמת העצמאות שנשבע בליבו "שאקדיש את חיי לביטחון ישראל,כדי שהמדינה לא תמצא עוד לעולם בלתי מוכנה לקדם את פניהם של תוקפים,וכי אם תכפה עלינו עוד מלחמה,יהיו הלוחמים מאומנים ומצויידים במיטב הנשק".

הייתה זאת מעין גרסה אלטרנטיבית, "גרסת יצחק רבין" לספר "בני היורה" של שמאלי, שבה הוצגה הכיתה כקולקטיב שבו לא מתבלט שום ילד יתר על המידה מעל פני האחרים עד כדי שיאפיל עליהם, בוודאי לא יצחק רבין.

נספח: ספרים מאת יצחק רבין ועליו

א. ספרים מאת יצחק רבין (וכותבי צללים ונאומים שונים)

יצחק רבין   דברי ראש המטה הכללי :   רב אלוף יצחק רבין, עם קבלת תואר דוקטור כבוד לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית … בטכס שנתקיים ביום … כ' תמוז תשכ"ז, 28 ליוני 1967 …    ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,   תשכ"ז.

יצחק רבין, בית אבי / תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ד, 1974.\

רבין יצחק, פנקס שירות / עם דב גולדשטיין, תל-אביב: ספריית מעריב, תשל"ט, 1979.

הגירסה האנגלית :

Yitzhak Rabin,  The Rabin memoires /   translated by Dov Goldstein.  Boston :   Little, Brown,   c1979

  • Détails sur le produit

The Rabin memoirs expanded edition with New Photogaphs, speeches and an afterward by Yoram Pery. Berkeley, CA :   University of California Press,   1996.

This 1996 edition of Yitzhak Rabin's memoirs, compiled after his death, has been expanded to include important addresses he delivered, additional photographs, and an analysis of the events that led up to his assassination

יצחק רבין  המלחמה בלבנון /  סדרת "מן המוקד"   תל אביב :   עם עובד,   תשמ"ג 1983.

יצחק רבין משוחח עם מנהיגים וראשי מדינות יצחק רבין בהשתתפות איתן הבר

יצחק,רבין בהשתתפות איתן הבר יצחק רבין משוחח :   עם מנהיגים וראשי מדינות /   [רמת-גן] :   רביבים,   תשמ"ד 1984.

יצחק רבין, רודף שלום: נאומי השלום של ראש הממשלה יצחק רבין / תל אביב:   זמורה-ביתן, תשנ"ו, 1996.

יצחק רבין, 1922-1995, יצחק רבין ראש ממשלת ישראל  1974-1977, 1992-1995: מבחר תעודות מפרקי חייו / ערכה וכתבה מבואות: ימימה רוזנטל, ירושלים: גנזך המדינה, תשס"ה, 2005.

ב. ספרים מאת בני משפחתו ומקורביו של יצחק רבין

לאה רבין, כל הזמן אשתו / תל-אביב: עידנים, תשמ"ח, 1988.

לאה רבין, הולכת בדרכו / תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1997.

Ben Artzi-Pelossof , Noa In the name of sorrow and hope / New York :   A.A. Knopf, 1996

(נכתב בידי נכדתו של רבין).

אפלבאום בועז, אל יצחק רבין, מאת: בועז אפלבאום /  תל-אביב, ספריית פועלים, תשנ"ז, 1996.

(נכתב בידי ראש לשכתו של רבין).

ג. ספרי ילדים על יצחק רבין

זאב גלילי, יהודה שיף, הג'ינג'י מ"כדורי" שהיה לראש ממשלה: חייו ומותו של יצחק רבין /  תל אביב: אלפא תקשורת, תשנ"ו, 1996.

דבורה עומר, נשבעתי אמונים / תל-אביב : זמורה-ביתן, תשס"ו, 2005.

ד. ביוגרפיות על רבין

צוות עיתונאים בכיר, היורש /  תל-אביב: פלג, תשל"ה, 1975.

רוברט סליטר, יצחק רבין: ביוגרפיה /  ירושלים: ספרי עידן, 1977.

(מהדורה שנייה ומורחבת יצאה לאור ב-1993).

Slater, Robert  Rabin of Israel :  warrior for peace / New York, NY :  Harper Collins, 1996-1997

אשר אהבת את יצחק / תל אביב : משכל, 1999.

יצחק רבין, 1995-1922, פרידה / עורך ומפיק: שלמה סופר, רמת-גן: הדס, 1996.

מרדכי נאור, יצחק רבין: האיש, המפקד, המדינאי, מצביא השלום / ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט, תשנ"ו, 1995.

זאב גלילי, יצחק רבין: 1922-1995 / תל אביב: אביבים, 1996.

Kort, Michael G. Yitzhak Rabin: Israel's Soldier Statesman,

Millbrook Press, 1996

Horovitz, David (ed.) Shalom Friend- The Life and Legacy of Yitzhak

Rabin ,NewMarket Press, 1996

Arrigo Levi"Yitzhak Rabin Mondadori 1996

  1. Itzhak Rabin, Held von Krieg und Frieden

Doron Arazi Itzhak Rabin, Held von Krieg und Frieden Herder, Freiburg (1996

משימה בלתי גמורה : חייו ומותו של יצחק רבין / צוות ה"ג'רוזלם ריפורט" בעריכת דוד הורוויץ, מאנגלית: לילית אור, ישראל: הד ארצי, תשנ"ז, 1997.

פורסם בכמה שפות.

.Dan  Kurzman Soldier of Peace: The Life of Yitzhak Rabin 1922-1995

Harper Collins Publishers,1998

Inbar, Efraim Rabin and Israel's National Security, The Woodrow

Wilson Center Press,1999

Victor  and salomon  Malka  Shalom, Rabin Ramsay 1999

נסר לדין אמלל, יצחק רבין והעדה הדרוזית / דליית אל כרמל: אסיה, תשס"ג.

מרדכי נאור, תבנית נוף מולדתו: תולדות ארץ ישראל על רקע סיפור חייו של יצחק רבין / משרד הביטחון תשס"ה, 2005.

Linda Benedikt. Yitzhak Rabin :   the battle for peace / London: Haus Books, 2005

Hughes     Libby

Yitzhak Rabin: From Soldier to Peacemaker   BACKINPRINT 2005


יוסף גולדשטיין, רבין: ביוגרפיה / ירושלים: שוקן, תשס"ז, 2006.

ובר שאול, יצחק רבין: צמיחתו של מנהיג – ילדות, נעורים פלמ"ח / תל-אביב: ספרית מעריב, תש"ע, 2009.

Yehuda Avner The Prime Ministers: An Intimate Narrative of Israeli Leadership The Toby Press 2010

אריהדלל , יצחק רבין והסכסוך הישראלי-ערבי: תהליכי שינוי והמשכיות במערכת אמונותיו, תפיסותיו ועמדותיו כלפי הערבים /  אזור: ראובני-ספרי צמרת, תשע"ב, 2012.

Leslie. Derfler    Yitzhak Rabin :   a political biography /  New York, NY : Palgrave Macmillan, 2014.

Mitchell, Thomas G.,  Israel's security men : the Arab-fighting political careers of Moshe Dayan, Yitzhak Rabin, Ariel Sharon and Ehud Barak / Jefferson, N.C. : McFarland & Company, [2015]

Slater, Robert, Rabin, 20 years after: the biography [Glil Yam] : KIP-Kotarim International Publishing, 2015.

ה. ספרים ביקורתיים על יצחק רבין

אורי מילשטיין בהשתתפות אריה עמית (טפר), תיק רבין: איך תפח המיתוס, ירון גולן, 1995.

אורי מילשטיין ואחרים, תיק רבין: מיתוס ושברו / רמת-אפעל: שרידות, 2005.

מילשטיין אורי, דרך רבין ומורשתו /  קיראון : שרידות, תש"ע, 2010.

ו. רצח רבין

אהוד בן עזר  רקוויאם לרבין /    תל-אביב :   מהדורה פרטיתבהוצאה עצמית. מהדורה ראשונה 1995 חוברת של 18 עמודים .מהדורה שנייה     חוברת של 21 עמודים. 1996

קובץ רשימות של בן עזר על רבין ועל מותו.

אמנון קפליוק, רבין: רצח פוליטי בעזרת השם / תל-אביב: ספריית פועלים, תשנ"ז 1996.

John Hagee"BEGINNING OF THE END; THE ASSASSINATION OF YITZHAK RABIN AND THE COMING ANTICHRIST Paperback – 1997

נתן גפן, עוקץ קטלני: תמצית שלוש וחצי שנות תחקיר פרשת רצח רבין ז"ל/ רמת גן: נ. גפן,  1999, מהדורה מורחבת תשע"ג, 2013.

ברי חמיש,  מי רצח את יצחק רבין? / עברית: ב. גפן,  ירושלים:  גפן, תשנ"ט, 1999.

מיכאל קרפין  ואינה פרידמן , רצח בשם אלוהים: הקשר נגד יצחק רבין / תל אביב: זמורה ביתן, תשנ"ט 1999.

אברהם רותם, האמת, חבר / רמת השרון: בר-קרן, תש"ס, 1999.

דויד מוריסון, שקרים: השב"כ  ורצח רבין / ירושלים: גפן, 2000.

מיכאל  רז-שטיינקריצר,   דמי אחיך :   [צעקים אלי מן האדמה] : על שלטון הקליקות ובעיית הצדק במדינת ישראל /    נתניה :   מ. רז-שטיינקרצר,   2000.

זיכרון במחלוקת:  מיתוס, לאומיות ודמוקרטיה  - עיונים בעקבות רצח רבין /   באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכון המפרי למחקר חברתי, 2000.

עליזה ויסמן, הניפוץ: התרסקותו של החלום הציוני שהוביל לרצח יצחק רבין, בית אל:   ספרית בית-אל, תשס"א, 2000.

ברי, חמיש  ימיה האחרונים של מדינת ישראל / ירושלים: מועדון הספר הציוני, 2001.

יורם פרי , יד איש באחיו: רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל /  תל אביב:  בבל, 2005.

Vered Vinitzky-Seroussi

Yitzhak Rabin's Assassination and the Dilemmas of Commemoration State University of New York Press/2010

דביר קריב, יצחק: רצח רבין – הסיפור שלא סופר / תל אביב: טפר, 2015.

Dan  Epheron  Killing a King: The Assassination of Yitzhak Rabin and the Remaking of IsraelW. Norton & Company; 2015

  • שלוש יריות ועשרים שנה: הרהורים על הפסיפס הישראלי", בעריכת אניטה שפירא ונורית כהן-לוינוביסקי, בהוצאת "עם עובד" (2015).
  • במלאות עשרים שנה לרצח ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין הספר מציע אסופת מאמרים הבוחנת ופורסת את יסודותיה של "מורשת רבין" מאז הרצח ועד היום. אסופת המאמרים מרשימה וכוללת אישים כמו רובי ריבלין, שלמה אבינרי, חיים גורי, רוני סומק, הרב ישראל לאו ועוד.

יצירות ספרות על רצח רבין:

ספרי ילדים על רבין ורציחתו :

סמדר שיר ניבר /    (תל-אביב) :   ידיעות אחרונות : ספרי חמד,   (2005

תקציר : תקראי", פתחה אמא את העיתון והרכיבה משקפיים כדי לקרוא את האותיות הקטנות שבמשבצת העליונה. "זה ידיעות אחרונות מיום ראשון, י"ב בחשוון, חמישה בנובמבר, אלף תשע מאות תשעים וחמש." "עשרים יום לפני שנולדתי"! ניגבתי את הידיים הרטובות במכנסיים. "שמרתי את העיתון הזה", אמרה אמא. התקרבתי לשולחן. הרגשתי שהאותיות האדומות של הכותרת יוצאות ממנה וזועקות ומוטחות בי, אחת אחת. בשורה הראשונה נכתב "רבין נרצח". ומתחתיה "ישראל כואבת ובוכה". כך מעט לפני יום הולדתה העשירי, מגלה ניני את המקור האמיתי של שמה – ניבר. אם עד כה חשבה כי השם הוא ראשי התיבות של שמות הוריה, נילי וברוך, עתה מתברר לה כי היא נושאת על כתפיה את זכרו של ראש הממשלה יצחק רבין, שנרצח בקרה על השלום. הגילוי הזה מוביל אותה למסע בעקבות חייו ומותו של רבין, וגם למסע של התבגרות במשפחתה, בכיתתה ובעיקר בתוך עצמה. עד לטקס ברית המילה של אחיה הקטן, שלידתו הולידה את הגילוי, תהיה ניבר- ניני ילדה שונה. ניבר, ספרה של סמדר שיר, ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות. גרסת האודיו לספר ניבר, ראתה אור בהוצאת סוניקבוקס ב2009 מקריאה: ליאת שנפ

אורה מורג,  שלוש יריות בכיכר איורים אייל אילת  :  ירושלים שוקן, 2016 תשע"ו אורה

תקציר: שנת 1995. ישראל רוגשת ורועשת: יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, מאמץ הסכם שלום שמציע סוף לסכסוך הדמים הארוך בין הישראלים לפלסטינים, ויוצא לדרך הקשה של הפיכתו למציאות. הארץ חצויה: חלק נלהב ומלא תקווה – וחלק מתנגד, מפגין ואפילו מאיים. רותם בן החמש מגלה במחסן ישן, בחצר גן הילדים שלו, כדור אקדח משונה. הכדור מעורר את סקרנותו של יואב, אחיו הגדול, והוא משתף בתגלית שתי חברות מכיתתו – אלונה ויעל. השלושה חושדים שהכדור איננו תמים, ושהמחסן שבו הוא נמצא הוא בעצם סליק. הם מוצאים מכתב המגלה שבעל הסליק, צעיר ושמו יגאל עמיר, חבר בקבוצה ימנית קיצונית שמאיימת להתנכל לראש הממשלה. מרגע זה מתחילה החבורה לעקוב אחר יגאל עמיר ולהתריע על הסכנה הצפויה לראש הממשלה – אך לשווא: איש אינו מתרגש מהגילוי ולא מייחס לו כל חשיבות, עד שיום אחד… האם יצליחו הילדים לעצור את הכדור שכבר יצא לדרך? האם יצליחו לגרום למישהו להתייחס אליהם ברצינות, בטרם יתממש האיום על חייו של ראש הממשלה? –

מחזות

יונתן אנוש, "רבין מחכה ליגאל", הופיע ב"עכשיו", 2005 -

מחזה שבו יגאל אמיר נזכר ברצח רבין בבית הכלא.

"עשר דקות מהבית" מאת מאיה ערד, תיאטרון "הבימה",2015.

קטע מההצגה

הצגה שמעלה על הבמה את יצחק רבין ברגע מכריע בקריירה שלו, כאשר עליו להחליט החלטה גורלית. שנה לאחר שחתם על השלב הראשון של הסכמי אוסלו, נחטף חייל ישראלי ומוחזק בשטח שנמסר לריבונות פלסטינית. חזון השלום של רבין עומד למבחן, ורבין ניצב מול דילמה מנהיגותית ואישית אדירה. ברגעים קריטיים אלה, כאשר שעון עצר קוצב את חיי החטוף ואם מתחננת על חיי בנה, מציפים את  רבין זיכרונות מן העבר וחזיונות מזעזעים מן העתיד של אימהות שכולות, החוזרות אליו אל העבר משנת 2015 העתידנית ומספרות לו את העומד לקרות. היסטוריה של מדינה שלמה ושל איש אחד מקופלת ונפרשת בתקופה של שלושה ימים מורטי עצבים, כשרבין מקבל סדרה של החלטות שנויות במחלוקת, ואגב כך לומד את העתיד לקרות לו ולמורשתו השנוייה במחלוקת.

סרט קולנוע:

רבין היום האחרון .ביים עמוס גיתאי .2015

ביקורת של חגית בת אליעזר

יצירות פרוזה ומותחנים על רצח רבין

יצחק בן נר מתחם אוייב ,כתר 1997.

תקציר :שילה,בן 29, תלמיד ישיבה ולוחם ביחידה מובחרת שחזר בשאלה, היה אחד ממאבטחיו של ראש הממשלה שנרצח בכיכר העיר. מאז הרצח אין שילה מוצא מנוחה לנפשו, עד שהוא פוגש בצליק אפרתי, מבכירי ה"שירות". צליק מאמין שהמתנקש לא היה אלא חלק מרשת קונספירטיבית של קיצונים דתיים – לאומיים הפועלת בגיבוי רבנים, ומשכנע את שילה לחזור להתנחלות בשומרון, שם גדל ולמד, כדי להתחקות אחרי הקושרים.

ד. גלעד, ד    מסך עשן /    [בני ברק] :   חותם זהב,   [תשנ"ח 1998)

מותחן חרדי שבו רצח רבין מוצג כחלק מקשר של השב"כ.

סרק סרק

אורי ברקן   סרק / ירושלים :   מועדון הספר הציוני,   תש"ס 2000

סיפור המזימה לרצוח את רבין.שמוצגת כקשר בין שמעון פרס לבין סגן ראש השב"כ, שפרס הבטיח לו, כביכול, את ראשות השב"כ בתמורה לשיתוף פעולה.

אתר הספר

נעמה כרמי על "סרק"

רן יגיל, הרביניסט האחרון / תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ז, 2006.

תוצאת תמונה עבור בשם הסקר אברהם רותם

אברהם רותם, בשם הסקר / תל-אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2009.

מותחן על רצח ראש ממשלה, מבוסס על רצח רבין, נכתב בידי ראש יחידת האבטחה של השב"כ בימי חייו של רבין.

טל בר ועידו מרט, אדוני הבובות /  תל-אביב: ידיעות אחרונות, 2011 -

בשנת 2021 נחשפת לבסוף מזימת הקשר השטנית של ארגון חובק עולם שעמדה מאחורי רצח רבין.

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל, ספרות ילדים עם התגים , , . קישור קבוע.

9 תגובות על "בן היורה" – יצחק רבין בספרות הילדים העברית

  1. מאת אלי אשד:‏

    סופרת הנוער אורה מורג הידועה ברומנים ההיסטוריים שלה מתולדות הישוב לבני הנוער,פתחה בפרוייקט לגיוס כספים לרומן היסטורי על רצח רבין "שלוש יריות בכיכר":
    http://www.jumpstarter.co.il/project.asp?pid=73158E41-F1D4-47E6-B4B2-5869F444855C

  2. פינגבאק: יצחק רבין בספרות הילדים העברית -המאמר וההרצאה | המולטי יקום של אלי אשד

  3. מאת דוד דביר:‏

    אנשי בראשית לא סופר לכיתת 'בני היורה' בשנות ה-30, אלא לילדי קריית טבעון (או נשר) שם לימד שמאלי בסוף שנות ה20', מי שסיפר על התייעצות עם התלמידים בדבר המשך הסיפור הוא למיטב זיכרוני שמאלי עצמו ולא כפי שתואר כאן.

  4. מאת אלי אשד:‏

    מה שכתבתי על כך ששמאלי סיפר את "אנשי בראשית" לכיתת "בני היורה" והם עזרו לו ב"תיכנון העלילה"התבסס על מאמרו של יצחק רבין "הייתי מבני היורה"ההקדמה למהדורת 1964 של "בני היורה"שנכתבה כאשר רבין היה הרמטכ"ל.
    רבין גם סיפר זאת במקביל בראיון שנתן לאוריאל אופק,אז סגן עורך"דבר לילדים " (ומי שהיה פיקודו בפלמ"ח) כאשר זה ראיין אותו על ילדותו ביום הראשון שהוא נכנס לתפקידו כרמטכ"ל ב-1964.
    היה זה אופק שיזם אז את הפרסום מחדש של "בני היורה "בהוצאת מסדה,אולי גם בגלל פרסומו של אחד מבני היורה" כרמטכ"ל ומן הסתם היה זה הוא שביקש מרבין שיכתוב לספר הקדמה.
    יש לציין שאליעזר שמאלי כותב קבוע ומרכזי של "דבר לילדים " מזה שנים רבות היה בהחלט מודע לדבריו של רבין בנושא ,וגם כתב לאחר מלחמת ששת הימים ,כאשר פרסומו של רבין כ"אדריכל הניצחון " היה בשיאו ,רשימה על רבין כתלמידו ועל הוריו ב"דבר לילדים " .למיטב זכרוני הוא לא הכחיש שם את דבריו של רבין לגבי "אנשי בראשית " אם כי גם לא אישר אותם ,העניין הזה פשוט לא הוזכר ברשימה.
    אז יייתכן מאוד שטענתך לגבי "אנשי בראשית "נכונה. אבל מולה עומדת עדותו של יצחק רבין עצמו.

  5. פינגבאק: מתנקש על הכוונת | המולטי יקום של אלי אשד

  6. מאת אלי אשד:‏

    כפי שאפשר לראות ברשימה למעלה :יש כיום ספרים רבים שטוענים שרצח רבין היה מזימת קונספירציה בדומה מאוד למזימת הקונספירציה המיוחסת לרצח הנשיא קנדי.
    העיתונאית שרה ליבוביץ דר פירסמה בעיתון "מעריב "בסוף השבוע מאמר מקיף שבו היא בודקת ומנתצת את הטענות העומדות מאחורי תיאורית הקונספירציה

    דורון כהן כתב כהקדמה למאמר זה את הרשימה הבאה במעריב :

    דורון כהן
    http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-515224
    "לא רק השב"כ נרדם בשמירה. גם התקשורת. במשך עשרים שנה צמחו מתחת לאף של העיתונות הממוסדת ערוצים אלטרנטיביים ברשת, עם אינספור מאמרים וסרטוני יוטיוב שמנתחים לאורך ולרוחב את רצח רבין: שם נמצאת התשובה לשאלה הכל כך מתבקשת מדוע וכיצד נכבשו חלקים כל כך נרחבים בציבור הישראלי בתיאוריית הקונספירציה, לפיה לא יגאל עמיר היה זה שרצח את יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995.

    האור האדום נדלק אצלי באוגוסט האחרון. אז, בשיא החום, נקלעתי לשיחה מקרית עם כמה צעירים בגילאי 30-25, לא ימנים קיצוניים, לא שמאלנים קיצוניים, אנשים מאוזנים ומתונים, בדעותיהם ובחייהם, חלקם קצינים במיל' ובעלי השכלה אקדמית. השיחה התגלגלה במקרה לרצח רבין ואני נדהמתי למצוא את עצמי בדעת מיעוט. מתוך הארבעה שישבו איתי שלושה אמרו לי שאני נאיבי ותמים, הרי ברור שלא יגאל עמיר רצח את רבין, מה קרה לך, הייתה קונספירציה, אתה לא יודע? השב"כ, פרס, איפה אתה חי?

    מכאן הדרך הייתה קצרה עד ההחלטה להוציא סקר גדול על דעות הציבור בעניין, במטרה לפרסם אותו במעריב ביום השנה ה-20 לרצח. ואכן, התוצאות היו מצמררות: יותר ויותר ישראלים (19 אחוז) מאמינים שיגאל עמיר לא היה הרוצח (עוד 16 אחוזים ענו: לא יודעים). יותר מדי ישראלים (35 אחוז) בטוחים שהייתה קונספירציה (עוד 20 אחוז ענו: לא יודעים).

    רק כשצללתי לתהומות האינטרנט הבנתי מאיפה זה בא: מאותה תקשורת אלטרנטיבית ומחתרתית שצמחה לממדים מפלצתיים בזמן שהמדיה הממוסדת הפקירה לה את הזירה ונטחנה עד דק במטלותיה היומיומיות; מאותם מאמרים וסרטים שזוכים שם למאות אלפי צפיות וממחישים את הקונספירציה, מלבישים עליה עור וגידים, מפיחים בה חיים – יום יום, שעה שעה – וצוברים ללא הרף עוד ועוד מאמינים, באין מפריע. שמעון פרס, לא פחות, הוא הכוכב הבלתי מעורער שלהם, ואין מגיב.

    הדברים הגיעו לידי כך שבשלב מסוים גם אני התחלתי להאמין שאכן יש דברים בגו, כיוון שאיש לא טרח לסתור את הנתונים שצומחים פרא ברשת. זה היה הרגע שבו יצא לדרך התחקיר של שרה ליבוביץ'־דר, כדי לנסות ולקבוע אחת ולתמיד מה קרה בדיוק מתחת למדרגות העירייה ב-4 בנובמבר ולהתמודד עם השאלות הקשות שנותרו ללא מענה עד היום.

    עד היום. כי למרות שלא כל החומר נחשף במלואו (ע"ע הדוח החסוי של ועדת שמגר) ועדיין נותרו כמה סוגיות לא פתורות – ושלא תטעו לרגע, חלקן לגיטימיות וראויות לבחינה מעמיקה – תחקיר המוסף קובע חד משמעית: הרוצח יגאל עמיר פעל לבד ותאוריות הקשר למיניהן לא עומדות במבחן המציאות. עם הצלקת של הרצח נחיה לנצח, אבל לפחות נוכל להסיר מעלינו מעתה את כתם הקונספירציה.."

  7. מאת אלי אשד:‏

    והנה הכתבה של שרה לייבוביץ דר:
    סופה של הקונספירציה: מה באמת קרה כשרבין נרצח?
    :"http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-515516
    לנוכח העלייה המתמדת והמטרידה במספר המאמינים בתיאוריית הקשר סביב רצח רבין, יצאה שרה ליבוביץ–דר למסע אל גיבורי הקונספירציה, בניסיון להתמודד אחת ולתמיד עם השאלות. אז מהי האמת?
    שרה ליבוביץ-דר / 28/11/2015 14:48
    תגיות: רצח רבין יגאל עמיר קונספירציה

    "שייחנקו כל הקונספירטורים ושיבושם להם", אומר אפרים סנה רופא במקצועו, היה שר הבריאות כשראש הממשלה יצחק רבין נרצח. שעה קלה לאחר הרצח הוא יצא בהודעה דרמטית שהפכה אותו ברבות השנים ליקיר הימין הקיצוני ולחביבם של הוגי הקונספירציות. “ראש הממשלה נרצח מפגיעה של שלושה כדורים, בחזה, בקיבה ובעמוד השדרה", אמר סנה הנרעש. על פי הגרסה הרשמית יגאל עמיר ירה לעברו של רבין שלושה כדורים, שניים פגעו ברבין בגב, השלישי פגע במאבטחו יורם רובין. ההודעה של סנה על פגיעה של שלושה כדורים בראש הממשלה נתנה לקונספירטורים עוד רוח גבית בדרך לשכנוע אחוזים ניכרים בקרב הציבור הישראלי בקיומה של תיאוריית קשר לרצח ראש ממשלת ישראל.

    “אוי באמת, הם חוגגים על הטעות שלי", אמר לנו השבוע סנה, “דיברתי שעה אחרי הרצח, הכל היה עדיין טרי, אז טעיתי, אמרתי שלושה כדורים במקום שניים. מה זה משנה בכלל. אנשים רוצים להמציא סיפורים בכוח, אז הם מגיעים גם לטעות שלי".

    20 שנה לאחר רצח רבין, תיאוריות הקונספירציה הגורסות שהשב"כ אחראי לרצח רבין לא זו בלבד ששוטפות את רשת האינטרנט – בין השאר עם סרטים ביו־טיוב שזוכים למאות אלפי צפיות – אלא אף הולכות ומתקבעות כאמת המוחלטת בקרב חלק משמעותי באוכלוסייה, יש שיאמרו משמעותי מדי. סקר של "מעריב־סופהשבוע" שהתפרסם לקראת יום הזיכרון ה־20 ליצחק רבין המנוח מצא שכחמישית מהציבור מאמינים כי לא יגאל עמיר רצח את רבין. בשנה שעברה, למשל, רק 14% סברו שעמיר איננו הרוצח. בקרב מצביעי ימין המספרים מבהילים עוד יותר: 28% ממי שמגדירים את עצמם כאנשי ימין סבורים שיגאל עמיר איננו הרוצח לעומת 6% בלבד מאנשי השמאל ו־12% מהנשאלים המגדירים את עצמם כאנשי מרכז. סקר של מכון מסקר שפורסם לאחרונה ב"וואלה!" מצא ש־55% מהנשאלים מהציונות הדתית סבורים שיגאל עמיר איננו הרוצח וש־75% מהצעירים בציונות הדתית סבורים שיגאל עמיר איננו הרוצח.

    כ־20 בני אדם מכל רחבי הארץ, בהם רופא, רואה חשבון, איש מחשבים, עיתונאי ואחרים, מפיצים כבר שנים תיאוריות קונספירציה המתבססות בעיקר על הטענה שהשב"כ, הוא ולא אחר, רצח את רבין. חלקם אינם מסתפקים באתרי אינטרנט ואף כתבו ספרים בנושא, אחרים העלו סרטים חובבניים ליו־טיוב. העיתונות הממוסדת שומרת מהם מרחק, אך מתחת לאפה קמה תקשורת מחתרתית באינטרנט והיא פורחת ומשגשגת.

    יותר מ–178 אלף צפיות נרשמו לסרטון קצר ביו־טיוב שבו מככבת עדת ראייה שאמרה מיד לאחר הרצח לערוץ 2 שרבין לא נפגע. 60 אלף צפיות לסרט נוסף שבו אחד הקונספירטורים מעלה הגיגים אישיים על הרצח. יותר מ–68 אלף צפיות לסרטון שבו אריה זריצקי מנסה להוכיח שיגאל עמיר איננו הרוצח. יותר מ–60 אלף צפיות לתיעוד ולאינפורמציה שהעלה אחד, חיים כראל, בסרטון שנקרא "תיק לא סגור, מי רצח את רבין?". המסקנה שעולה מהסרט ברורה: יגאל עמיר איננו הרוצח. כ–12 אלף צפיות לסרטון של ברי חמיש, ותיק הקונספירטורים, הקושר את שמעון פרס לרצח. אירועי ההנצחה בשבועות האחרונים הגבירו את השטף, ומספר הצפיות בסרטוני הקונספירציה זינק, מדי יום צופים בהם אלפי גולשים. עד שהגיליון הזה ירד לדפוס המספרים יהיו גבוהים הרבה יותר.

    בשבועות האחרונים חזרנו אל מי שהזינו, שלא ברצונם, כמו סנה, את הקונספירטורים: פרופ' יהודה היס, הפתולוג שניתח את גופתו של יצחק רבין, מככב באתרי הקונספירציה לאחר שחתם עם המדינה על הסכם סודיות חריג בטרם ביצע את הניתוח; דליה רבין שביקשה כחמש שנים לאחר הרצח לחקור את פעילות השב"כ והפכה לפתע, למגינת לבה, ליקירת הקונספירטורים; גם פרופ' גבי ברבש, שהיה מנהל בית חולים איכילוב בתל אביב, הוא אחד מחביביהם. הרופאים שטיפלו ברבין באיכילוב כתבו שני הדוחות הסותרים זה את זה, ואתרי הקונספירציה חוגגים. הנהג של רבין בליל הרצח, מנחם דמתי, מתמודד עם תיאוריות קונספירציה הטוענות שאנשי שב"כ רצחו את רבין בתוך המכונית בדרכה לבית החולים. “שיחשדו במה שהם רוצים ושייהנו מהחיים", אומר דמתי בשיחה למוסף, “הם ממציאים המצאות שלא היו ולא נבראו".

    משהו נראה מוזר

    דמתי היה שם, ברגעים הראשונים, מיד לאחר שנורו שלוש היריות. מאז הרצח הוא עובד כנהג במשרד ראש הממשלה, אבל מסיע בעיקר דואר. בעוד חודשים ספורים יפרוש לגמלאות. בשבועות האחרונים כלי תקשורת זרים צובאים על ביתו בראשון לציון, רובם מתעניינים בתחושתו 20 שנה אחרי הרצח ובגעגועיו ליצחק רבין. דמתי היה נהגו האישי של שמעון פרס, בליל הרצח החליף את יחזקאל שרעבי, שהיה הנהג של רבין ונקלע לדרמה הגדולה. הוא זוכר איך עמד סמוך למכונית השרד של ראש הממשלה כשנשמעו היריות. “היו יריות חלשות כמו קפצונים, הן נשמעו לא אותנטיות. מיד נכנסתי לאוטו כפי שהודרכתי לעשות באימונים. המאבטח יורם רובין הכניס את רבין לאוטו וקיבלתי שאגה מיורם לנסוע לבית חולים".

    כמו רבים אחרים שהיו בזירת הרצח, גם דמתי זוכר את הקריאה “סרק, סרק" או “זה לא אמיתי", שנשמעה סמוך למקום הרצח. עד היום לא ברור מי צעק, גם ועדת שמגר לא פתרה את התעלומה. הקונספירטורים חוגגים על הקריאה וסבורים כי בין שאנשי השב"כ קראו “סרק, סרק" ובין שעשה זאת יגאל עמיר, היא מהווה הוכחה לכך שעמיר הוא לא הרוצח. דמתי עצמו סבור שיגאל עמיר עצמו היה זה שקרא “סרק, סרק". על פי חלק מהקונספירטורים באקדחו של עמיר אכן היו כדורי סרק. אך גם סברה זאת יצאה לאחרונה סופית מכלל אפשרות, לאחר שחגי עמיר התבטא, ביותר מהזדמנות אחת, שהכדורים היו חיים וכי האקדח היה טמון במכנסיו של יגאל עמיר ולאיש לא הייתה גישה לכלי הנשק וגם לא אפשרות להחליף את הכדורים החיים בכדורי סרק.

    רוב הקונספירטורים טוענים שלא התגלו סימני ירי על ידיו של יגאל עמיר, מה שמוכיח לכאורה שעמיר אינו הרוצח. הם מסתמכים על בדיקת פירופרינט החושפת מגע עם ברזל שערך פקד אריה משה על ידיו של עמיר זמן קצר לאחר הרצח. בדוח שלו פקד משה כותב ש"לא ראיתי תגובה בעלת משמעות". בדיקה מהירה של המעבדה בראשות נדב לוין, ראש מעבדת סימנים וחומרים במעבדה לזיהוי פלילי, קבעה כי לא נמצאו חלקיקים שאותם ניתן לזהות כסימני ירי, אולם בדיקה מעמיקה יותר שנערכה על ידי לוין עצמו מצאה “חלקיקים רבים שאותם ניתן לזהות כשרידי ירי".

    יגאל עמיר, אז עדיין סטודנט אלמוני, נתפס במצלמתו של רוני קמפלר, רואה חשבון במקצועו וצלם חובב שצילם את קלטת הרצח. במשך דקות ארוכות לפני הרצח צילם קמפלר את עמיר, ובכך הפך לאחד מגיבורי תיאוריית הקונספירציה. רבים מהקונספירטורים רואים בו סוכן של השב"כ שנשלח לצלם את האירוע. לא זו בלבד שהוא התמקד בעמיר, אז דמות שולית וחסרת כל חשיבות, הוא גם הסתובב בחופשיות סמוך לבימת העצרת ואף עלה לגג המשקיף על הכיכר.

    אגב, לא רק הקונספירטורים תוהים. “הוא צילם שעה ארוכה את גבו של יגאל עמיר כאילו ידע שמשהו יקרה", אמר בעבר פרופ' מיכאל הרסגור, “אני לא הייתי עומד ומצלם לאורך זמן גבו של אדם". ואילו דליה רבין תהתה איך הגיע קמפלר לגג. “אין לא שטח מסומן ולא שטח סטרילי ולא בודקים את הגג", אמרה בעבר, “ועולה פתאום הקמפלר הזה, פתאום יכול לצלם מהגג, מאיפה הוא בא? הסיפור שמישהו עלה על הגג וצילם את כל מהלך האירועים, בדיעבד זה נראה תמוה".

    קמפלר הסביר במשפטו של יגאל עמיר שהוא בחר להתמקד בעמיר מפני שמשהו נראה לו מוזר. “ניסיתי לחשוב מי מבין האנשים שאני רואה עלול להיות מעורב באירוע כלשהו. משום מה הוא נראה לי. משהו נראה לי מוזר". בראיון עיתונאי הוא אמר שהסיפור שלו “אכן מוזר, אבל אני אזרח מהשורה שנקלע לסיטואציה דרמטית וטרגית". בשיחה קצרה למוסף השבוע הוא אומר שאין לו אפשרות להתווכח עם תיאוריות הקונספירציה. “אין לי מה להגיד על התיאוריות האלה, יש כל כך הרבה תיאוריות, ואם אני אתחיל להתווכח איתן אני לא אצא מזה".

    שאלת המכונית

    קמפלר מכר את הקלטת לערוץ 2, לפני כשלוש שנים היא הועלתה ליו־טיוב, ועד היום נרשמו יותר מ–193 אלף צפיות בה. כל קונספירטור מתחיל מכיר היטב את הקלטת שבה רבין נראה עומד על רגליו לאחר הירי ומביט לאחור. לטענת חלק מהקונספירטורים רבין לא נרצח בכיכר אלא אחר כך, במכונית שהובילה אותו לבית החולים או בבית החולים. לבד מהקלטת יש להם עוד כמה הוכחות לכאורה לתיאוריה ההזויה.

    מרים אורן שהשתתפה בעצרת ובסיומה עמדה סמוך לראש הממשלה, היא אחת מחביבות הקונספירטורים. בליל הרצח היא אמרה לערוץ 2 שראש הממשלה לא נפגע. גם לאה רבין מככבת באתרי הקונספירציה. בספרה "הולכת בדרכו" לאה רבין כותבת שהיא התבוננה בבעלה מיד לאחר הירי ו"הוא נראה בסדר גמור". בראיונות עיתונאיים ואף בספר היא טענה שאנשי השב"כ אמרו לי שנורו כדורי סרק ושהאירוע אינו אמיתי. “הוא נפל על הרצפה, ולי אומרים ‘זה לא אמיתי' ודוחפים אותי לאוטו אחר ומריצים אותי משם". המאבטח יורם רובין הוא כוכב נוסף של אתרי הקונספירציה המצטטים את דבריו בפני ועדת שמגר שחקרה את התנהלות השב"כ בליל הרצח. רובין אמר לוועדה שהוא עצמו ורבין זינקו למכונית. “בפירוש זינקנו. אני בעצמי התפלאתי אחרי זה כששחזרתי עם עצמי. איך בן אדם בגיל כזה, איך יכולנו לקפוץ ככה".

    אלא שיש גם עדויות אחרות. בעדותו לחוקר משטרה שעות ספורות לאחר האירוע רובין לא הזכיר את הזינוק. “הרמתי את ראש הממשלה ודחפתי אותו לתוך הרכב", הוא אמר. במשפטו של יגאל עמיר הוא אמר דברים דומים: “נפלנו על הרצפה. תפסתי את יצחק בכתפיים ואמרתי לו: אתה נשמע רק לי. שנייה לאחר מכן מצאתי את עצמי שוכב ברכב על ראש הממשלה בדרך לבית החולים".

    שי גלזר, מאבטח נוסף, אמר בראיון לתוכנית "המקור" לפני שש שנים שהוא התקשה להרים את רבין אל תוך המכונית. “יורם ואני מרימים אותו לכיוון האוטו, אני זוכר שזה לא היה קל, הרגשת שאתה מרים בן אדם שלא עוזר לך להתרומם". על פי ועדת שמגר, רבין הוכנס למכונית בעזרת יורם רובין ואחרים.
    דמתי, שכאמור כבר ישב במכונית, מזים את טענות הקונספירציה. “רבין נישא למכונית ולא נכנס אליה בכוחות עצמו. הרימו אותו והכניסו אותו למושב האחורי במכונית, בהתחלה הוא עוד ניסה לדבר. מיד יצאנו לדרך".

    תפסיקו כבר

    מי יצא לדרך, כמה אנשים היו במכונית ששעטה לאיכילוב? על פי ועדת שמגר, שלושה: רבין, רובין ודמתי. כמה עיתונאים תיארו נוסע רביעי, הקונספירטורים טוענים שאיש שב"כ נוסף, מלבד רובין, היה במכונית במושב הסמוך לזה של הנהג וכי הוא רצח את רבין במהלך הנסיעה. חלקם מזהים אותו בשמו ואף אומרים שלמחרת, כשהבין את גודל האסון, התאבד ונקבר בחשאי.

    דמתי איננו יודע אם לצחוק או לבכות. “כבר שמעתי שאומרים שאני רצחתי את רבין ושבתי רעות הייתה איתנו במכונית. כמובן שזה שטויות. בתי הייתה בעצרת אבל לא נכנסה איתי למכונית. גם שני אחי, נפתלי וחיים, אגב, היו בעצרת, הבאתי אותם לכיכר, תכננו שהם ייגשו לרבין אחרי העצרת וילחצו לו יד. הם העידו בפני ועדת שמגר. נפתלי שעמד סמוך ליגאל עמיר נשכב עליו לאחר שירה את הירייה השלישית".

    רוב הקונספירטורים משוכנעים שאיש שב"כ נוסף ישב לצדך.
    “תפסיקו, בחייכם, אף איש מסתורי מהשב"כ לא ישב על ידי במכונית. בתחילת הנסיעה היינו רק שלושה, לקראת סוף הנסיעה ביקשתי משוטר באחד המחסומים שיצטרף אלינו כדי שיעזור לי לחצות את הכבישים העמוסים. זאת האמת וכל שאר הסיפורים מצוצים מהאצבע".
    הנסיעה עצמה, אומר דמתי, הייתה קצרה ונמשכה דקות ספורות בלבד, וזאת אף על פי שהוא בחר בנתיב הארוך. במקום לנסוע לאיכילוב דרך שד' דוד המלך הוא פנה צפונה באבן גבירול ומשם לארלוזורוב ואז ימינה בוויצמן לבית החולים. בחדשות ערוץ 2 חשפו, מיד אחרי הרצח, שהדרך נפרשה על פני 1.7 ק"מ במקום 700 מ'. “למה הנהג עשה עיקוף כל כך גדול בדרך לבית החולים?", תהה פרופ' מרדכי גוטמן, אחד הרופאים שטיפלו ברבין בבית חולים איכילוב, בראיון ל"מעריב".

    פרופ' יורם קלוגר, אף הוא אחד הרופאים שטיפלו ברבין, אמר שעברו עשר דקות מאז הפציעה ועד שהגיע ראש הממשלה לבית החולים. קונספירטורים תזמנו יותר מ־20 דקות נסיעה, זו הוכחה לטענתם שרבין נלקח מהכיכר למטה השב"כ או שנרצח בדרך, פעולה הדורשת זמן. דמתי מגחך. “משום מה יש אנשים שנוח להם להגיד שהנסיעה נמשכה הרבה זמן. אבל בזה אני לא יכול לתחמן. אמרו שנסעתי לרחוב דיזנגוף ולמטה השב"כ, אבל הכל שטויות. שד' דוד המלך היו עמוסות בבני אדם והחלטתי שהדרך הארוכה יותר תהיה מהירה יותר".

    אז נסעת מהכיכר ישר לבית החולים?
    “בוודאי, זה בדוק ויציב".

    מה קרה בבית החולים

    תלי תלים של מילים נכתבו על המכונית שבה הגיע רבין לבית החולים. לטענת הקונספירטורים רבין הוכנס למכונית השרד אולם במהלך הנסיעה הועבר לאמבולנס. בכך הם מנסים לסתור את הגרסה הרשמית, כפי שהוצגה בוועדת שמגר, שלפיה ראש הממשלה הגיע לבית החולים במכונית השרד הממשלתית, ולהוכיח שהגרסה הרשמית כולה נשענת על אינסוף שקרים.

    החגיגה הקונספירטיבית בעניין זה מסתמכת על תעודה רפואית של פרופ' מרדכי גוטמן שכתב שרבין הגיע לבית החולים עם טובוס בקנה הנשימה ובסוגריים כתב: נט"ן. כלומר, ראש הממשלה הגיע לבית החולים באמבולנס. עוד בליל הרצח פרופ' גבי ברבש אמר שהטובוס הוכנס לקנה הנשימה של ראש הממשלה לאחר שהגיע לבית החולים, אבל דבריו לא הרגיעו את הקונספירטורים. כמה חרוצים במיוחד אף מצאו הוכחה נוספת לאמבולנס בדבריו של ד"ר ניר כהן, רופא מתמחה ששהה באותם רגעים בחדר הטראומה שאליו הובל רבין, ולמחרת הרצח אמר ל"מעריב" שהוא שמע סירנה “שונה מהרגיל, מיד לאחר מכן ראיתי אותו מועבר מאמבולנס למיטה ולחדר הטראומה". האחות אדל אלון אמרה באותה כתבה שאף היא שמעה “סירנה מוזרה".

    דמתי נחוש. “לא, מה פתאום, לא היה אמבולנס, הגענו ברכב השרד, עצרתי בשער, צעקתי 'ראש הממשלה פצוע', אני בעצמי הבאתי את רבין עד פתח בית החולים, לא היה אמבולנס. תשמעי, אנשים ממציאים כל מיני דברים, מה שאני יכול לעשות אחרי 20 שנה זה רק לכאוב את הכאב הגדול. כל הנסיעה קיוויתי שעוד נצליח להציל אותו. אחרי שהורדתי אותו מהאוטו החולצה שלי הייתה ספוגה דם ופה התחלתי לדאוג. ישבתי מכונס על יד הקיר בפינה, לא דיברתי עם אף אחד, התפללתי. בהתחלה אמרו שיש לו קצת דופק, אחר כך קיבלנו את הידיעה על מותו. זה היה נורא ואיום".

    דרמה גדולה לא פחות מהירי התרחשה, על פי אתרי הקונספירציה, בבית חולים איכילוב. רבין הובהל לחדר הניתוח. כחצי שעה לאחר שהגיע הוכרז דבר מותו. פרופ' מרדכי גוטמן כתב שני דוחות הסותרים זה את זה, באחד תיאר פצע יציאה של כדור באזור בית החזה, באחר לא הזכיר זאת. לא רק הדוחות הסותרים אלא גם מקום היציאה כביכול של הכדור בבית החזה חוללו סערה של ממש בקרב הקונספירטורים שראו בכך הוכחה שרבין נפגע מכדור שלישי, עובדה השוללת את הגרסה הרשמית.

    חמש שנים לאחר הרצח אמר גוטמן ל"מעריב" בראיון עיתונאי נדיר שבדוח הראשון לא התכוון לתאר פצע יציאה מהגוף אלא מעבר של הכדור בתוך הגוף. “אנשים כותבים בשעת לילה מאוחרת בכתב יד דוח אחרי שמת להם בידיים ראש ממשלה, ולא מדייקים מספיק במינוח", הוא הסביר ואמר שרבין נרצח משני כדורים בלבד, “לא היה קליע שלישי. האיש הגיע לבית החולים עם שני קליעים וללא פתח יציאה. הוא נורה מאחור".

    תוצאות הבדיקה המעמיקה יותר: "מצאתי חלקיקים רבים".

    בפיקוח השב"כ

    הראיון לא סיפק את הקונספירטורים. הדוחות הסותרים מככבים באתרי הקונספירציה ומהווים, לדעת הקונספירטורים, את ההוכחה לכך שהשב"כ לא רק רצח את רבין אלא גם פיקח על עבודת הרופאים בבית החולים כדי לוודא שלא יישארו עקבות למעשה. פרופ' גבי ברבש שהיה מנהל בית חולים איכילוב נאנח כשהוא נשאל על תיאוריות הקונספירציה. “אין רצח אחד של מנהיג בעולם שלא היה מלווה בתיאוריות קונספירציה. אני לא נכנס לזה בכלל. למיטב ידיעתי, לא הייתה קונספירציה".

    כמו כן, יש לזכור כי רבים מהקונספירטורים סבורים שאבישי רביב (שכונה “שמפניה"), פעיל ימין שהיה סוכן שב"כ, ידע על רצונו של עמיר לרצוח את ראש הממשלה, ורואים בכך עדות לטענתם שהשב"כ היה שותף לרצח. ועדת שמגר קבעה שרביב שהכיר היטב את עמיר לא הזכיר “ולו ברמז את התבטאויותיו הידועות של עמיר על כוונתו לפגוע בראש הממשלה, שאותן השמיע עמיר לא אחת באוזני אחדים מחוג ידידיו". בלחץ חוגי הימין רביב הועמד לדין על אי מניעת פשע. ב–2003 הוא זוכה מכל אשמה, והשופטים קבעו שרביב לא ידע על כוונת עמיר לרצוח את יצחק רבין.

    גם נתיחת גופתו של רבין תופסת מקום מרכזי אצל הקונספירטורים. אין ספור מילים נכתבו על פרופ' יהודה היס שניתח את הגופה של ראש הממשלה. היס, שהיה מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר, הוזעק לבצע את הנתיחה באיכילוב וזאת במקום שהגופה תועבר, כמקובל, לאבו כביר. הקונספירטורים משוכנעים שהשב"כ העדיף שהנתיחה תתבצע באיכילוב, שם הייתה לו שליטה על הנעשה. “היה מצב של אי ודאות גמורה, נסיבות הרצח היו לוטות בערפל", אומר היס, “נאמר לי שמדובר בביטחון המדינה ולכן יהיה נוח לבצע את הנתיחה במקום שבו הגופה נמצאת, זאת לא הייתה פעם ראשונה שביצעתי נתיחה מחוץ לאבו כביר, ואני קיבלתי את זה".

    קיבלת גם את זה שהתבקשת לחתום על הסכם סודיות לפני הניתוח?
    “זה נכון שהסכם כזה חריג מבחינתי, אבל זאת הייתה הדרישה של המערכת כשהגענו לאיכילוב. זה נראה לי דבר סביר בהתחשב בנסיבות האירוע".
    נראה לך גם סביר שבחדר הניתוח היו, כפי הנראה, אנשי שב"כ, ואילו רופאים שבאו איתך התבקשו לצאת מהחדר? הקונספירטורים רואים בזה הוכחה לכך שהשב"כ פיקח על נתיחת הגופה.

    “לא משנה מי היה בחדר, מבחינתי, לא הייתה שום מעורבות. כרופא לא שמעתי קול במשך השעתיים של הבדיקה, עבדתי בשקט גמור, אף גורם לא התערב לי בעבודה. אומנם הרופאים שבאו איתי התבקשו לעזוב את החדר, אבל היו שם רופאים נוספים. זה לא שהסתירו את הממצאים מאנשי רפואה".

    ובכל זאת, לנתח את גופת ראש הממשלה כשבחדר נמצאים אנשי שב"כ, זה בוודאי אירוע לא שגרתי.
    “אני לא יודע אם היו אנשי שב"כ בחדר, הייתי עסוק בבדיקה. היו בין חמישה לעשרה אנשים שאני לא מכיר בצד המרוחק, סביר להניח שהם היו אנשי שב"כ מפני שכל הפעילות נוהלה על ידם".

    במהלך הנתיחה מצא היס שני פצעי ירי מאחור. בדוח שלו הוא הזכיר גם נקב בחולצה של ראש הממשלה מצד שמאל בקדמת הגוף, אולם לא ייחס אותו לרצח. לפני עשר שנים גילה הבמאי נפתלי גליקסברג בסרט “תיק לא סגור" את החולצה עם הנקב בגנזך המדינה. אחת המסקנות שעלו מהסרט היא שהחור מעלה את האפשרות לכדור נוסף. היס נשאל בסרט לפשר הנקב הנוסף וענה שהוא אינו יודע על כך דבר. “אני מכיר רק את הדוח שלי ולא את הסרט", אומר היס.

    התעלומה נפתרת

    הסרט של גליקסברג חולל סערה של ממש בקרב חוגי הקונספירציה. שנים הם שבים וטוענים שכדור שלישי אחראי למותו של ראש הממשלה, אומנם במקום אחר מזה שנמצא בחולצה. על פי הקונספירטורים, כדור נוסף פגע ברבין בריאה הימנית בצד הקדמי למעלה. הנקב בחולצה התגלה בצד שמאל למטה, ובכל זאת מהומה, הנה "ההוכחה" שהגרסה הרשמית שקרית.

    התעלומה נפתרה סופית בחודש שעבר, כשעיתונאי מתוכנית התחקירים של ה"שיקגו פאבליק מדיה" לקח את החולצה בהסכמת דליה רבין לבדיקה מיוחדת אצל ד"ר לוק הייג, מומחה אמריקאי שחקר, בין השאר, את רצח קנדי וביקש ממנו לברר מה פשר הנקב הקדמי בחולצה. הייג היה נחוש. בתוכנית ששודרה לפני כשבועיים הוא אמר שסביב הנקב אין עופרת, וקבע באופן חד־משמעי שהוא לא נוצר כתוצאה מירי. יכול להיות שהחור נפער בעת המהומה בבית החולים במהלך הניסיון להציל את חייו של רבין, אמר הייג ותהה אם הוא תוצאה של סיגריה בוערת, סברה שהועלתה גם על ידי מומחה בריטי לפני שנים ספורות.

    “אין מה להאמין לקונספירטורים", אומר גליקסברג, “אלה אנשים בעלי אידיאולוגיה מסוימת, הם לא נטולי אינטרסים אידיאולוגיים. אני אומר להם תמשיכו לחגוג כמה שאתם רוצים, רק אל תיקחו את עצמכם ברצינות רבה מדי. יגאל עמיר הוא הרוצח, רק חבל שמדינת ישראל לא מספיק חזקה להגיע לחקר האמת, לא בשביל הקונספירציה אלא בשביל ההיסטוריה".

    זה גם מה שדרשה משפחת רבין. חמש שנים לאחר הרצח יצאה המשפחה בקריאה לחקור אותו מחדש. "נשארו הרבה שאלות ותהיות", אמרה אז דליה רבין, "אני רוצה לדעת את האמת". בראיונות עיתונאיים בשנים הראשונות היא פירטה כמה מהתהיות: “יש המון סימני שאלה סביב כל מה שקרה מיד לאחר הרצח. איך זה שבמכונית שהסיעה את אמא, אנשי הביטחון לא דיברו כל הדרך עם אף אחד? למה לא נתנו לאמא לנסוע עם אבא? למה לקחו את אמא ממקום הרצח?".

    “מעולם לא תמכתי בתיאוריות הקונספירציה", אמרה השבוע למוסף דליה רבין, “היו לי שאלות לגבי השב"כ, אבל אין לי יותר שאלות לאף אחד".

  8. פינגבאק: אגדת מבצע אנטבה | המולטי יקום של אלי אשד

  9. פינגבאק: תולדות העולם על פי ברי חמיש | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*