סוריה – אין לקנא בשגרירהּ

חייל רוסי בסוריה

מאת חיים מזר

בימים האחרונים דווח בחדשות כי כמו איראן, שולחת גם רוסיה כוחות לעזרתו של אסאד – דווח כי היא שולחת כוחות עילית ממשמרות המהפכה לעזרתו. ההתערבות הכפולה, זאת של רוסיה וזאת של איראן, מעידה על מצבו העגום של אסאד. לאחר כמה שנות מאבק נגד כוחות המורדים הוא נאלץ להיעזר בכוחות צבאיים של מדינות אחרות. הראשונה מעצמה עולמית, השנייה מעצמה אזורית. מה כל זה אומר  לגבי עתידה של סוריה?

כיום אפשר לומר בוודאות שסוריה כמדינה לא קיימת עוד. הדבר היחידי שנשאר ממנה הוא השגריר באו"ם, ולאור המתרחש נשאלת שאלה אחת: את מי בעצם הוא מייצג? קיימת אפשרות שעם סיום תפקידו לא יישלח שגריר חדש לאו"ם או שהוא יסיק מסקנות אישיות ויבקש מקלט מדיני בארה"ב. מבחינתו, זהו מצב מביש ומביך – אין צורך לקנא בו.

על פוטין אפשר לומר שלקחים היסטוריים הוא לא למד, ואולי חמור מכך הוא לא רוצה ללמוד. מה קרה לרוסים ובמדויק יותר בזמן המלחמה הקרה? הם פלשו לאפגניסטן, הם נשאבו לתוך בור של אלימות בלתי פוסקת – בדומה למה שקרה לאמריקאים בווייטנאם ולמדינת ישראל כאשר פלשה ללבנון.

לא רק מגבלות הכוח קיימות, אלא יש להבין לאיזה סוג של מדינה פולשים, ללמוד את ההיסטוריה של המקום, ללמוד על שיטות הלוחמה של הכוחות שמולם עומדים. יש להבין האם מדובר במדינה בעלות צביון לאומי מובחן או במין תערובת של קבוצות אתניות ודתיות החיות בתוך אותה מסגרת מדינתית, כגון אפגניסטן.

הרוסים איבדו באפגניסטן  15,000 לוחמים וברחו משם עם הזנב בין הרגליים. בעוד האמריקאים ניהלו שיחות עם buy non prescription viagra online נציגיה של צפון וייטנאם, הרוסים לא טרחו לעשות אפילו את זה. גם אם היו רוצים לא היו יכולים לעשות זאת. אפגניסטן היא כאמור תערובת של קבוצות שבטיות. לא קשה לנחש מה יהיה  גורלו של הצבא הרוסי בסוריה. נראה שפוטין חי במונחים של המלחמה הקרה. מלחמה אחת כבר יש לו, באוקראינה – ועכשיו יש לו שתי חזיתות.

האוכלוסייה של רוסיה שונה מזו של ימי המלחמה הקרה. זה דור צעיר, משכיל ותוסס שישאל את פוטין "מה אנחנו עושים בסוריה?" שאלה זו תישאל כאשר תגענה לקבורה הגופות הראשונות של החיילים הרוסיים. כמה זמן פוטין יוכל להסתיר זאת? הפגנות תהיינה, ותקומנה גם קבוצות מיליטנטיות שתחתורנה להפיל את פוטין. פוטין ברוב אטימותו המדינית כורה לעצמו את קברו שלו.

האיראנים שולחים לאסאד יחידות עילית ממשמרות המהפכה. המצב הכלכלי  והפוליטי בתוך המדינה הוא בעייתי למדי, אם לנקוט בלשון המעטה. שליחת סוג זה של כוחות צבאיים לעזרתו של אסאד מחלישה את כוחו של המשטר, ולו גם במקצת. איראן חוזרת על שגיאה של מעצמות אחרות בהיסטוריה. יש גבול ליכולת לפרוס כוחות צבאיים מחוץ למדינה. המחיר הכלכלי הולך וגדל.

זה מה שקרה לצרפת ולאנגליה. לאט לאט ובמדורג הן העניקו עצמאות למושבות שלהן. האיראנים בדרכם שלהם, כמו פוטין, לא לומדים לקחים היסטוריים. אין גם לשכוח שאיראן אינה מונוליט דמוגרפי. האיראנים עצמם מונים 55% מהאוכלוסייה והשאר הן קבוצות מיעוטים שונות – מיעוט גדול ואפילו גדול מאוד. אלה ינצלו כל הזדמנות  להניף דגל ולפגוע בשלטון. האם השלטונות האיראניים יצליחו  למגר תסיסות אלה? לא בטוח. ככלל, יש לזכור שכל משטר דיקטטורי מכלה את עצמו. זה מה שקרה לבריה"מ, שהיא מעט יותר גדולה מאיראן ובעלת צבא גדול יותר משלה.

כמה זמן יחזיק מעמד התיאום בין רוסיה  לבין איראן בתמיכתם המשותפת באסאד? בסופו של דבר, כל אחת מהן  תרצה להגיד את המילה האחרונה ותעשה כל מאמץ להוביל את המערכה המשותפת. קיימת סבירות שהכוחות האיראניים והכוחות הרוסיים יילחמו זה בזה. האם מלחמה פוטנציאלית זו תגיע לגבול המשותף ביניהן?  ימים יגידו. מכל מקום, מדובר במרחץ דמים אחד גדול שיעורר הדים רבים בעולם.

נוסף על כך, בכל מקרה ימיו של אסאד ספורים וסופו לקבל כדור בראש. יהיה מי שיעשה את זה. מה יעשו אז האיראניים והרוסים? עם היעלמותו של אסאד, הצבא שלו – וליתר דיוק מה שנשאר ממנו – יתפורר . הכוחות האיראניים והרוסיים, ירצו או לא ירצו, יבינו שהם נלחמים עבור כלום. מה יעשו אז? יישארו במקום בתוך המחנות הצבאיים שלהם ויהפכו למטרות עבור קבוצות לוחמים אחרות שתוצאנה עליהם את חמת זעמן, או שיעזבו את סוריה?

בהדרגה הבוץ הסורי הולך ומעמיק וכל מי שירצה להיות שם, עדיף שיתרחק ממנה כמו מאש. מי שסובל מכך היא האוכלוסייה המקומית שתשלם מחיר יקר מאוד. מאות אלפי הרוגים. רק אז יתחילו להבין בעולם שצריך לעשות מעשה בנדון ולא רק לדבר. יהיה צורך לבנות את המזרח התיכון מחדש. הסדר המדיני החדש יישען על הקבוצות האתניות והדתיות החיות במקום, כאשר לכל אחת מהן גבולות טריטוריאליים משלה.

יש לקוות שאמנם כך יהיה.

אודות חיים מזר

בעל B.A במדע המדינה וסוציולוגיה. עורך לשוני של ספרות טכנית. חבר באגודה הישראלית לאסטרונומיה ובאגודה לחקר עב"מים. פרסם מאמרים באתר הידען, באתר של אלי אשד על ניתוח ספרותי, ובכתב העת של האגודה לאסטרונומיה בתחום גיאולוגיה ואטמוספירה של כוכבי לכת. כמו כן כתב על ייעוץ ארגוני, מדע המדינה, היסטוריה עם היבטים ניהוליים, בינה מלאכותית, חישוב מקבילי, מקרא ,סוציולוגיה, מודיעין (בכתב העת של המל"מ), וכלכלה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביטחון וצבא עם התגים , , , , . קישור קבוע.

תגובה אחת על סוריה – אין לקנא בשגרירהּ

  1. מאת אלי אשד:‏

    כרגע מי שכן מצליח בסוריה זה האיסלאמים הקיצונים הנוסרה שהם סורים. ודאע"ש שהם ערב רב מכל העולם עם חלק עיראקי.
    איך אלו כן מצליחים בארץ אוכלת כל יושביה ותוקפיה על ידי אכזריות רצחנית קיצונית.
    יום יבוא הם ישלמו על כך בריבית דריבית אבל בנתיים היום הזה רחוק.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*