הבו לנו את בלאומילך דרום!

מאת אבי גולדברג

אין ספק שהמאורע הגדול בקיץ 2015 אינו הטור דה פראנס ואף לא המשבר היווני, שלא לדבר על השתלחות הקיצונים המשיחיים בבית אל.

המאורע הגדול מתרחש בעיר העברית הראשונה שקמה בשנת תרס"ט (השנה היחידה שאותה אני יכול לצטט בלוח העברי) ושנטלה את חייה הבלתי פוסקים – 24/7 – בכפה, ובנשימה עצורה יורדת אל מתחת חולות הזהב עליה נבנתה, אל תוך מחילות החולדות שבצומת בית מעריב, מתוך מאמץ הרואי להקים מערכת תחבורה על פסים מתחת לפני הקרקע.

המאבק האמיתי מתרחש בלשכות העסקנים: מה שם יינתן לתחנת התחתית בתל אביב? ואל יקל העניין בעיניכם, שהרי איננו עוסקים בעיר פרזות כאור יהודה, ואי אפשר לקרוא את התחנה על שם מאהבת של ראש עיר ואפילו לא על שם רעייתו כפי שנעשה לכיכר העגולה (שעכשיו היא עוגת אש ומים הזויה), כיכר צינה דיזינגוף.

הציבור גם לא יסבול את הפרסוניפיקציה של האתר החדש כפי שנעשה למגדלי מרכז השלום שהפכו חיש מהר למגדלי עזריאלי. הציבור ידרוש ויקבל שם הולם לתחנה החדשה כדי שלא יהיה גורלה כשתי תחנות התחבורה הקודמות שהפכו לסמלים של כישלון אורבני: התחנה המרכזית הישנה שהפכה לגטו והתחנה המרכזית החדשה שהפכה למטרד עירוני. הציבור ידרוש שם שיבטיח את הצלחת הרכבת. כרמלית הוא שם חביב לפוניקולר הכרמלי, אבל למרכבות הברזל שינועו מתחת לחולות העיר יינתן שם מחייב הרואי!

וכדי לשקול כראוי את חשיבות העניין, קרי, מתן שם הולם לתחנת התחתית, הבה נשוט לתחנות העולם הפועלות למעלה ממאה שנה.

אלפרד דבלין הנציח את הכיכר השוקקת שבמרכזה ניצבת תחנת הרכבת בברלין והקנה לה שם עולם ב"ברלין אלכסנדר פלאץ". אריך קסטנר כתב ב-1929 את רב המכר "אמיל והבלשים" – שתחילתו במסע הרכבת של אמיל ברכבת לברלין – אשר במהלכו נגנב ממנו הכסף שניתן לו על ידי אמו הענייה.

לסנקט פטרבורג (פטרוגרד ולאחר מכן לנינגרד) מערכת רכבות תת קרקעית מפוארת המשרתת את הכרך מזה שנים רבות. אחת מתחנותיה הידועות היא תחנת פינלנד. פרסומה לנצח בא לה כאשר הגיע לתחנה קרון אטום, ובו ולדימיר איליץ' לנין במסעו הארוך מציריך דרך גרמניה בחסות השלטון הגרמני באוקטובר 1918. מטרת מסע סודי זה הייתה למוטט את השלטון הצארי הנלחם בחזית המזרחית בגרמנים על ידי החדרת לנין הבולשביק כגיס חמישי לבירת האימפריה הרוסית המתמוטטת. לנין הגיח מהקרון והכריז על מטרתו – הפלת השלטון – וכך החלה בפועל מהפכת אוקטובר שהביאה לעולם את השלטון הרודני האדום, אשר החליף באכזריותו ובסבל שגרם את השלטון הצארי.

ומשם לגאר די נור, "תחנת הצפון" בפריז, שכמעט אין צורך לספר בתהילתה. עושה זאת יפה הסרט "מלון גאר די נורד" מ-2013 (שם שמזכיר את הסרט "הוטל די נור" של מרסל קרנה). ספרי מתח וסיפורי אהבה שזורים ברקע התחנה והנציחו אותה כמוצא למסעות רחוקים ושיבה משדות קרב.

ומשם לצ'רינג קרוס לונדון - הרכבת של לונדון – הלא היא "אם כל התחתיות":

"ובכן ג'נטלמנים, אני יוצא", אמר.

"אתה לא שוכח עד מתי אתה צריך לחזור?"

"בעוד 80 יום בדיוק, ביום שבת, 21 בדצמבר…"

זהו תחילתו של המסע בן 80 הימים, שמתחיל בתחנה הלונדונית. ז'ול ורן הנציח את התחנה הלונדונית העמוסה והשוקקת בספרו "מסביב לעולם ב 80 יום"

ויש תחנות ששמן ניתן בעקבות ניצחונות צבאיים מפוארים, למשל ווטרלו בלונדון, או ביר חכים בפריז. ועל כן אין להקל ראש בבחירת השם שיינתן לתחנה בתל אביב.

אני כשלעצמי, כמו רבים אחרים, גיבשתי דעתי – מחווה לסופר וליוצר הקולנוע הגדול של ישראל, הלוא הוא אפרים קישון. אי לכך מוטב שהתחנה תיקרא בלאומילך דרום.

דוש: איור מתוך מתוך "שמיניות באוויר" מאת אפרים קישון

אודות אבי גולדברג

בעל תואר בפילוסופיה ובמשפטים. עורך דין ומנהל חברות. פרסם את "מסדר קוזימה" בהוצאת ידיעות ספרים 2007 ו"חוף בלי ים" 2012.את ״רצח בטור דה פראנס״ בשנת 2013, ואת ״אל תקרא לי סוחוי" בשנת 2017​. פרסם "סיפורי חיים" במוסף הנדל"ן של דה מרקר.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ארץ ישראל עם התגים , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*