"משמשי דונבאס", פואמה מאת לְיוּבּוב יָקימצ'וק

ליובוב יקימצוק (תצלום מהאינטרנט)

מאת יואב איתמר

ליובוב יקימצ'וק – בעלת תואר MA מהאקדמיה מוהיליאנקה שבקייב – היא משוררת, מבקרת ספרות ועיתונאית, נציגת הזרם הניאו-פוטוריסטי בשירה האוקראינית בת זמננו. פעילת הקבוצה הספרותית CTAH (http://en.wikipedia.org/wiki/STAN_(art-group, נשואה לנגן הבטנון מארק טוקאר. הפיקה עם בעלה מספר פרויקטים אמנותיים של קריאת שירה בליווי נגינת הבטנון.

מעט עליה:

2007 – כלת פרס תחרות קריאת השירה "יין תירוש", 2008 – המקום השלישי בקטגוריית השירה של תחרות הספרות של הוצאת  Смолоскип (לפיד). 2008 – קליפ על-פי שירה "הראש" זכה בפרס תחרות השירה "ЗРЯ!" (לשווא) השנייה בעיר סנט-פטרבורג. 2009 – כלת הפרס ע"ש בוגדן-איגור אנטוניץ'. 2010 – פרס ספרותי ע"ש וָסיל סימוננקו. שיריה פורסמו במספר כתבי עת ופרויקטים ספרותיים. 2015 – ספר שירה "משמשי דונבאס" שהפואמה המתפרסמת כאן שימשה כיצירה המרכזית בכל הספר. סגנון הפואמה, האופייני למשוררת, מושפע משירת הפוטוריזם האוקראיני, ובייחוד משירתו של מיכאיל סמנקו. כאן ניתן לעיין באנתולוגיה קצרה של הפוטוריזם האוקראיני בתוספת פרק אחד מתוך פואמה "חבר עשן" (2007) מאת ליובוב יקימצ'וק:

http://www.yekum.org/2014/09/100-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%97%D7%A8-%D7%90%D7%A0/

מִשמשי [1] דונבּאס [2]

פואמה

רוסיה מתחילה במקום בו לא צומחים עצי מִשמֵש

פחם הפָּנים

עיניו הכחולות – הים במבט

פשתן שיערו – צבע צהוב חם

שֶׁדהה במקצת

אין זה דגל

זהו כורה במכרות פחם

במַים עד הברכיים

זהו אבי

פניו כפחם –

עליהן מוטבעים

עלי שבטבט[3] מקדמת דנא

רמוסי הזמן שנה בשנה

במְלחים מתגבש הים

הצמחים מתגבשים בפחם

ואבי נעשה כלענה

ראשו מכסיף

הוא גבֶר והגברים

לא בוכים –

כך הפרסומות אומרות

אֶת פניו בקמטים עמוקים

מפלחים המכרות

רובדי פחם מלחיי אבי מופקים

כדרך כל הכּוֹרים

והכול נשרף בְּכוּרים

ובמדורות

ואי-שָׁם ברום

ניצב תל החפֹרֶת

שואג תל החפֹרת

כמו דרקון

כמו ספינקס

השומר על מלכוֹ תות ענח' אמוֹן

רק אני יודעת ואזכור להבא

שלתל החפֹרת משמעות פשוטה

זהו מיליון פקקים ופקק

מהבקבוקים שאבא שתה

והאפר מכל הטבק

שאותו עישן אבא

תלי החפֹרת[4] שֶׁלַשדיים

אלה האילנות –

צבעוניים כעפרונות

לאורך הכביש עומדים

רק לעתים תחלוף איזו קרא"ז[5]

בלב ערבה אל תוך החורשה

דונבאס! דונבאס!

זוהי הארובּה

על אוזן השמש לחשה

את ניצֶבת שָׁם

לבושת מדים

של סוכנת פחם

נודפת ממךְ בשׂומֶת

הכימיקלים המיוחדים

- אישה אני

המים הם איתני

זאת לא רק הכנת משקאות

או הדחת כלים

אף כי הנשים לא עובדות במכרות

אך הן מתקבלות למפעלים

לעיבוד פחם

ואני שוטפת אותו

כאילו חופפת צמה

ואני מרסקת אותו

כחותכת תפוחי אדמה

או טוחנת בשר מערבלת

במַמחֶה המפעל עִם

מנה גדושה של חמאה

מותכת חמה –

קרי את הבורשט הזה אני מתבלת

בכימיקלים

שמע, לכל המחמאות רווחות

לבנות דונבאס כיפות בבחורות

יש איזו משמעוּת

מי שהמפעלים האלה לראות

מי שרק לכמה מכרות

או רוחץ ברעל בבריכות

מי שופכין

שלתוכן מנוקז הנוזל

מהבורשט שכאן מתבשל

מי שעל תל החפֹרת מטפס

ואל מתחת לשמיכתו קורס

או ליתר דיוק – לחלחולת

ולפני כן

יראה אֶת פריחת המִשמש

לובנהּ הענוֹג של פריחת המִשמש

ובסתיו הוא יכול

לראות אֶת זהב המחלפות היפות

ממרומי מעוף הקרוניות החולפות.

מִשמשים בקסדות

בדונבאס פרחי מִשמש כמשוּ

בכל גווני השחק הרם

המִשמשים אֶת הקסדות חבשו

האביב תם

הם היו עשרים

בחורים מובחרים

עד שלושים לא יותר

לפי חוק יישור השורות

ודווקא מאז הם היו עשרים

אך על-פי מי שורות ליישר

היו נפשותיהם קשורות

רק בחוט

התא בחוט ברזל כבול

הם עמדו בו כמוֹת

שהיו כמו בתיבת נוח

אחרי המבול

נפל טון של בטון

על התא

כל הקבוצה נשמתה

בנפילה חופשית נשברו

התרסקו והיו חופשיים

כן חופשיים

כעצי המשמש שנעקרו

יחד עם השורשים

הם היו עשרים

ועשרים נשארו

לפיהם שורות יישרו

לפי חוקי הקווים הישרים

הם המשיכו שורות

בבית הקברות

ואבי לא הספיק איתם

אליהם להתלוות

אבי נעמד כניצב פחם

והם הגביהו והגביהו לעלות

במגפי גומי

עם מימיות בלי מים

עם גופים דמויי מימיות

עלו אל מלאכי השמים

לרום

וכעת לנכדים ונכדות

הסבתות מספרים אגדות

על המשמשים

בקסדות

אגדת סבתי

כאשר הדמעות

הופכות למלח אבן

כאשר הים שבבטן

הופך למכרה פחם

גוועות הממוטות ונולדות

נפשות פרומות-צווארון

הן מחליפות את האומץ בוודקה

ומתקבלות עבודה

חכה!

המכרה הזה יבלע אותך

היפהפייה כהת האור הזאת

עשוית אבן

ייתכן שעבורה הסקיתים גילפו פסלים

בלב השדה הלא מגולח ככורים

חכה!

היא תלד לך ים המוות

מותניה לא שישים ושדיה

הנפולות משתלשלות עד הטבור

אל תחדור לתוכה

אתה עלול לא לחזור

כילדהּ של האם

שאינה רוצה ללדת

הוא שקע בה פעם אחת

וחזר עם הדמעות בידיו

הוא שקע בה – שתיים

וחזר עם המלח בידיו

הוא שקע בה – שלוש

וידיו מלאות הפחם

משכוהו אל מצולות

ים התהום בבטן האדמה

עצי המשמש נשאו ידיים אל הרקיע

המשמשים חבשו קסדות צהובות

ומעתה בכל מִשמש שתוכל

חבוי גוש אבן בפנים

תמה האגדה

ספר המלאכים

שיניךְ שחורות חרורות

כתלי חפֹרת גבוהים

עיניךְ מתובלות ואפורות

כשורשיו ההפוכים

של עשן הארובות

שצומח לרום

ומכה שורש בכל מקום

כמו ערבות

-הבריאות שלי לא מי יודע מה

אבל עליי אין צורך לרחם

הרי השגתי עשב, ולא סתם צמח

אלא עשבי האבן

מבטן האדמה

מתחת לשמיים:

אי-אז היה כאן ים

ובו אצה ענקית צמחה

עליה התנדנדו המלאכים

שמעה האצה איך הם משוחחים

זכרה מה הם אמרו בכל שיחה

ובכבול כבשה כל מילתם

והלה מים מעצמו מיצה

והפך לעצם על הדברים

והתכסה בקלפיה ובעצה

ובבדים כבדים ואדירים

שיחות המלאכים ההן

להינשא באוויר לא יכולות

על כן התגבשו באבנים קלות

ובעשבי האבן

זאת אומרת בפחם

כעת כל המכרות

הם ספרים

בהם רשמו המלאכים כל הדברים

הדפים והעמודים

דולקים בתנורים

ובכורים – הם רק נרות

במרחבי הערבות

אובדים

על כן בדונבאס המפעלים

שְׁלל צבעי העשן למרומים מעלים

ומצפצפים על האיסור המוטל

על העישון

במקומות הציבור

כי במתחמיהם הם בכלל

נמצאים בבית, ולעַד

לא יהיה אסור

לעשן בבית לאף אחד

גם לחתול

אוּ-אוּ-אוּ

הרכבת

אוּ-אוּ-אוּ

2012


[1] פרחי עץ המשמש נבחרו לאחרונה כסמל העיר לוּהָנסק. מחוז לוהנסק הוא מחוז הולדתה של המשוררת.

[2] אזור מרבצי הפחם במזרח אוקראינה המשתרע על צפון מחוז דונצק ודרום מחוז לוהנסק.

[3] זנב הסוס. הכוונה למאובנים מתור הקרבון, אחת התקופות של עידן הפלאוזויקון, שבו כדור הארץ היה מכוסה בביצות רחבות ידיים שצמחייתן העשירה הפכה לימים למרבצי הפחם.

[4] חפֹרת: העפר שהוצא מהאדמה תוך כדי חפירה. ערימות העפר שנוצרו תוך כדי חפירת המכרה וכריית הפחם מתנשאים ליד מכרות הפחם, כמו גבעות, והם נחשבים לאחד הסממנים הבולטין ביותר של אזורים כאלה.

[5] ראשי התיבות של מפעלי הרכב בקרמנצ'וק – החברה שעוסקת בייצור כלי רכב כבדים (משאיות, מנופים וכד'). בין היתר היא מייצרת את המשאיות הכבדות המשמשות להובלת המחצבים באזורי הפקתם.

אודות יואב איתמר

על אודות יואב איתמר עורך מדור השירה והתיאטרון של "יקום תרבות". נולד בחיפה, בגר בנגב, חי בתל אביב. ערך למעלה מ-50 ספרים במסגרת "חבר לעט", תרגם שניים, הוציא לאור את הספר השירים "חוד הלב" ("קשב לשירה", 2012). נוסף על כך משמש כמורה לכתיבה ולספרות, כמבקר תיאטרון, כחוקר ספרות ותרבות וכמו"ל משותף (יחד עם חני שטרנברג) של כתב העת והוצאת הספרים "מקף".
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה. קישור קבוע.

תגובה אחת על "משמשי דונבאס", פואמה מאת לְיוּבּוב יָקימצ'וק

  1. מאת יעל:‏

    צ"ל אוהד של הניסיון הקומוניסטי-ואני אוהדת, כדי שהשיר הזה יעורר אהדה והשתתפות. אהבתי גם את רוחב האופק של המשוררת ולא הצמצום לאהבה שלרוב אצל משוררות כיום. אבל חלק מהתרגום לא מספיק טוב, ואולי גם לא חלק מהחבורים של מעבר בין נושאים. צריך לראות שוב בתרגום משופר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*