שיחה עם סופר ריגול – עמוס אריכא

בצילום: עמוס אריכא

לרגל יום העצמאות ולאחריו נפרסם סדרת ראיונות עם סופרים מצליחים שכתבו ספרי ריגול על שירותי הביון והמודיעין של מדינת ישראל. קבלו את הראשון שבהם – ראיון חגיגי עם עמוס אריכא

להיות סופר ריגול – שיחה עם עמוס אריכא

מאת אלי אשד

עמוס, איך הגעת לכתיבת ספרי ריגול?

אריכא: "נפתולי חייו של סופר משתקפים במובנים רבים ביצירתו, בנוסח שלה ובאמירה שלה. נולדתי בארץ ובהיותי בן שלוש פרצו מאורעות דמים בשנת שלושים ושש, ונמשכו עד תחילתה של מלחמת העולם השנייה.

"הארץ הייתה צבועה בדם ובצבעוניות מדהימה של אחד הצמתים החשובים של צבאות הברית במזרח התיכון. שנים אחדות היה כאן ערב רב של חיילים מהאימפריה הבריטית, מהודו ועד אפריקה, מלונדון ועד תל-אביב. חיילים שהביאו איתם איש איש את מאפייניו ואת צבעוניות צבאו, כמו הסקוטים בעלי החצאיות המשובצות, האוסטרלים בעלי המגבעות עם התיתורה הרחבה, ההודים ועטרת תרבושיהם, והאפריקאים השחורים והחסונים מהיבשת השחורה.

"על רקע המסתורין הזה שפרץ וכבש את ירושלים, חיפה, תל-אביב ועוד מקומות, הסתובבו בקרב ילדי תל-אביב סיפורים עוצרי-נשימה על פלישת מרגלים גרמנים המסכנים גם את הישוב העברי. הדמיון הצעיר הפך מיד את משחקי "כף היד השחורה" למשחקים הקשורים בריגול. קרן אור שהבליחה בלילה ממרחקים, נתפשה כגילוי מרגלים המחליפים ביניהם מסרים סודיים, והמתח פרח והתפתח עוד יותר.

"מכאן אתה יכול להבין שהמושג החשוב הזה, מתח, ליווה את תפישת מערכת הריגול שזכתה בעידוד כבר במהלך מלחמת העולם השנייה בסרטים אפלים על מרגלים ופרשיות ריגול, כמו אלה בכיכובו של השחקן הבריטי הנודע ג'יימס מייסון. הושפענו עד כדי-כך שנהגנו להתפלח מהלימודים בבית ספר 'לדוגמא', ולהתיישב בתחום המערות העתיקות שנמצאו ברכס אבן החול שמתחת לגן העצמאות שטופח שם כעבור שנים רבות. וכך, כשאנחנו מכווצים ומספרים זה לזה סיפורי מרגלים, נהגנו לצפות לעבר הים בתקווה שנצליח להבחין לפתע בצריח של צוללת זרה העומדת לשגר מתוכה מרגל…

"באותן שנים גבר תאבוני לקריאת ספרים – כבולען שאין לו תחתית. כבר כילד בכיתות הראשונות טעמתי את גדולי הספרות, וביניהם גיליתי להפתעתי סופרים שהצטיינו ביצירת אווירת מתח מרתיעה, כמו אדגר אלן פו, ג'ק לונדון, ארנסט המינגווי – והשורה הולכת ומתארכת.

"מצאתי טעם רב באווירת המתח, שהתחברה עם המציאות שבה גדלנו – עולם המחתרות והסכסוכים והמתחים הגואים ביניהם, ואלה מרגלים אחר אלה. תסיסה זו ליוותה ומלווה אותי עד היום בתחושת חמיצות. ממרחק השנים אני מתייחס ל'פרשת אלטלנה' מתוך ניסיון להבין את הדרמה שנוצרה סביב ספינת הנשק בין בן-גוריון למנחם בגין. ענין של ממלכתיות.

"לאמיתו של דבר, גם התנ"ך שלנו כמעט מתחילתו עוסק בריגול ואפילו במציצנות – אם נתייחס לאותה אגדה תמימה על היווצר האדם והאישה בגן העדן, ועל אותו אלוהים מציצן המרגל אחריהם. כלומר, גם אני כנראה נגסתי באותו תפוח מגרה.

"המתח הפך איפה קו אופי בכתיבתי, והוא מאפיין גם את הספרים 'הרגילים' שלי מתחילתם, למשל 'הכומתות השחורות', שבימים אלה ימלאו שישים שנה להופעתו, ו'המסך עולה'. המתח קיים בבירור גם בספרי הילדים והנוער שלי שראו אור כבר בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. בהדרגה הבנתי כי כנראה קיימת בי יכולת לתרגם את נטייתי להגזים, לבניית עלילת מתח ולהצגת דמויות המובילות אותה. יצירותיי בשנים הבאות הוכיחו את עומק ההשפעה הזאת עליי, שנבעה מכמה וכמה מקורות. בניית התעלומות ריתקה אותי. אדריכלות ביציקת ספר מתח שגם שומר על איכות ספרותית – זהו האתגר האמיתי".

איש "המוסד" כגיבור כל-יכול

עמוס אריכא התפרסם בשנות השישים הודות לסדרות הרפתקאות שכתב לילדים ובני נוער כגון "פרשי הגליל". ברם, בשנות השבעים הפך לאחד הסופרים הישראלים המצליחים ביותר בעולם כולו כשחיבר באנגלית כמה מותחני ריגול על אנשי המוסד. ספרים אלה זכו להצלחה גדולה בחו"ל ותורגמו לשפות שונות. במידה רבה הם יצרו שם את תדמיתו של איש "המוסד" כגיבור כל-יכול, ואת תדמית ארגון "המוסד" הציגו כטוב שבשירותים החשאיים בעולם, תדמית שהחלה להיסדק רק בעשור האחרון.

לאחר שפרש אריכא מעבודתו כדובר המשטרה, קיבל הצעה למיזם משותף עם  העיתונאי המו"ל וראש עיריית הרצליה לעתיד אלי לנדאו. לנדאו ואריכא יזמו פרויקטים שאותם כתב אריכא והפיץ לנדאו, נוסף על הטיפול בתרגומם בחו"ל. הזכויות עליהם נשארו בידיו של לנדאו ובמקרה אחד בספר "הפניקס", שמו גם מתנוסס לצד אריכא כמחבר שותף ע"פ דרישתו. במקרה אחר שמו התנוסס על ספר שאותו כתב אריכא מבלי ששמו של זה יופיע כלל, ולמעשה הפך בכך אריכא ל"סופר צללים"…

מדובר בנוהג מקובל מאוד בחו"ל, ששם יש יזמי ספרים – כאלו "היוצרים" ספרים שאותם כותבים אחרים תחת שם בדוי. במשך זמן מה אריכא ולנדאו פעלו כצוות לכתיבת מותחנים. הם פרסמו ביחד שלושה ספרי ריגול ומתח בכיכובם של סוכני המוסד והשירותים החשאיים של ישראל. מקצתם, כאמור, התפרסמו בשפות רבות ברחבי העולם, תורגמו לספרדית, איטלקית, דנית, נורווגית ויפנית, וזכו לתפוצה גדולה. הספרים שנמכרו במיליוני עותקים הכניסו לאריכא כסף רב. הוא הפך לסופר המותחנים הישראלי המצליח ביותר בעולם.

מה היה סוג הקשר בינך לבין אלי לנדאו בכתיבת הספרים האלו?

אריכא: "אלי לנדאו שימש כמו"ל של שניים מספרי בפסבדונים בארץ, ב'א.ל. הוצאה מיוחדת' שלו, ועבור 'פניקס' תרם גם כסוכן שיצר את הקשר עם ההוצאה בחו"ל.

"נהגנו לגלגל שיחות על רעיונות שונים, מפני שקשה לי לכתוב על נושא שלא מתקיים וצומח מתוכי. אלי לנדאו הוא איש פורה רעיונות. אבל גישתו שונה משלי, וכך גם רעיונותיו.  ובכל זאת, כשהעליתי רעיון נכון הוא קלט את ערכו מיד.

"עם זאת, יש להבהיר כי  שלושת הספרים שעליהם עבדתי עם לנדאו נכתבו על-ידי ועל-ידי בלבד – מההתחלה ועד הסוף. את חלקו ביטא במימון ההוצאות השונות, ובאיתור גזרי עיתונות – כשנזקקתי לעובדות שלא אטעה בהן. הוא היה עבורי בעיקר שני דברים – מו"ל וסוכן מכירות, תפקיד שבו הצטיין.
הוא גם היה עוזר לאיסוף מידע מהעיתונות וארכיונים, וסיפק לי מידע שהצלבנו ובדקנו אצל מקורות של אישים משירותי ביטחון.

"במקרה אחד, ב'פניקס', הוא היה אחראי להשגת מידע שנדרש לעלילה שהתפתחה בכתיבה ממש במקביל לאירועי המציאות וממנה ינקה – והסתיימה זמן קצר לאחר בואו של סאדאת לישראל. לא היה בינינו קשר מעבר לזה. אבל הייתי משוכנע גם אז וגם היום שאילו לנדאו היה מחליט להמשיך במו"לות, הוא יכול היה להערכתי להפוך למו"ל חשוב. היו לו חושים מצויינים. אבל הוא התמקד בתחומים אחרים, כראש העיר הרצליה וכיוצא בזה. לצערי נוצרו נסיבות שבמהלכן צירף את שמו לשמי במהדורות האנגליות כמחבר וזה הכול".

ציור מאת מאיר עוזיאל ל"קרלוס", מאת עמוס אריכא

תחילת שיתוף הפעולה בין השניים הייתה בספר "נפט האל החדש" מאת "ניגאל דון-כיארי" (וריאציה של שמו של אריכא) בהוצאת "א.ל. הוצאה מיוחדת", 1975.

הספר נכתב על רקע משבר הנפט הגדול בשנות השבעים, שפרץ לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא תיאר עתיד קרוב מאוד, שבו ארה"ב נאלצת לפלוש למדינת נפט מזרח תיכונית כתוצאה מהעלאה מטורפת של מחירי הנפט בידי הקולונל קדאפי, המתואר בספר כפנאט אנטישמי החובר לשייח'י נפט תאבי בצע. הוא תורגם והופיע בשמו של אריכא באנגלית ובהולנדית.

בקריאה היום מזכיר המצב המתואר בספר את המצב שבו נמצאנו לפני כמה שנים, כאשר ארה"ב אכן פלשה למדינה מפיקת נפט – עיראק, מסיבות מעט שונות מאלו המתוארות בספר.

"קרלוס" – מוקד התעניינותם של שירותי ביון וביטחון ושל סופרים ועיתונאים

המשטרות של 50 מדינות ברחבי העולם מחפשות את קרלוס איש הטרור הבינלאומי ששמץ מזהותו נחשף בעת שרצח שני שוטרים צרפתיים בפאריס ועתה הוא מוקד התעניינותם וסקרנותם של שירותי ביון וביטחון ושל סופרים ועיתונאים.

הסופר א.ל. הנטר שהתחקה על פעולות המרדף הבינלאומי אחר קרלוס כתב רומאן מציאותי -בדיוני על מעללי האיש וחבורתו, המתבסס על שילוב של עובדות ומתן פירוש לעובדות, ובו הוא מתאר את הדמויות המרכזיות של "ארגון הטרור הבינלאומי", שאחת מזרועותיו העיקריות קשורה קשר מהודק עם הטרור הערבי האנטי ישראלי וכמה ממבצעי הטרור והאנטי טרור במקומות שונים ברחבי העולם.

פתיחה לפרסום בהמשכים במוסף יום שישי של "מעריב" ל"קרלוס" מאת א.ל. הנטר (עמוס אריכא)

אחרי "קרלוס" פרסם אריכא ספר מז'אנר חדש לחלוטין, שספק אם היה קיים קודם לכן בישראל  - קרלוס: טרור בעל 1000 פרצופים מאת "א.ל. הנטר" בהוצאת "א.ל. הוצאה מיוחדת", 1975.

הספר פורסם במוסף יום שישי של מעריב "ימים ולילות", בשמונה פרקים החל מ-7 בנובמבר 1975 ועד 26 בדצמבר 1975. היה זה סיפור בדיוני שהתבסס על דמויות אמיתיות, שהיו בעת הכתיבה בכותרות העיתונים. גיבור הספר היה הטרוריסט המפורסם "קרלוס", שהחל להתפרסם רק כמה חודשים לפני כתיבת הספר. בשנות ה-70 זכה קרלוס לפרסום עולמי, המקביל לזה שזכה לו בן לאדן בשנות ה-2000 – מעין התגלמות של הטרוריסט הבינלאומי. אריכא היה בין אלו שתרמו לפרסום זה, הודות לספר שאותו כתב תחת שם בדוי ובכתיבתו לא הודה בפומבי עד עכשיו.

אריכא הציג את סיפור חייו (הבדוי בחלקו או ברובו) של קרלוס ואת קשריו עם טרוריסטים אחרים כמו מוחמד בודיה, במסגרת סיפור מאבקו של סוכן ישראלי בטרוריסטים הפלסטינים שאליהם הצטרף קרלוס.

במסגרת העלילה מתברר שלקרלוס יש כפיל הנראה בדיוק כמוהו, טרוריסט פלסטיני מסוכן גם הוא, המחוסל בידי סוכן "מוסד". קרלוס נשבע לנקום את חיסולו וסוכן המוסד יוצא גם בעקבותיו.

העלילה כוללת שמות של אנשים וארגונים אמיתיים, ומתייחסת לאירועים אמיתיים שונים. בכך היא יוצרת רושם (מוטעה) של "דוקודרמה".

אריכא: "בספר זה יצרתי לראשונה מסכת סבירה של סיפור חייו של קרלוס מקטעי ידיעות שאלי לנדאו השיג לי באותם הימים.  קרלוס היה אז בכותרות כמעט מדי יום, אז כתבתי עליו ספר. הנושא נזרק לעינינו ויצקתי אותו מאלף פרטים שחיברתי לעלילה ולדמויות. מבחינה מסוימת, במהלך הכתיבה רותקתי בעצמי למה שפיתחתי. הרגשתי את הדרמה צומחת אל מול עיני. אלי סייע לי באיסוף מידע, בעיקר ממקורות עיתונאיים, מפני שאני עצמי ישבתי צמוד למכונת הכתיבה במשך ארבע-עשרה שעות ויותר מדי יום. הייתה לו גם מערכת קשרים עניפה למקורות מידע מעולים.

"את כל החומר הזה סיננתי מדי שעה בשעה. השוויתי, הקבלתי למקורות שונים, וחיברתי חתיכה לחתיכה, ממש פסיפס מורכב עד מאוד. אבל זה היה חלק חשוב בחוויית יצירה שכזאת – והיא גם מייצגת את שיטות עבודתי כל השנים, בנוסח 'דע את החומר'".

"קרלוס" פורסם בהמשכים בתזמון הטוב ביותר שיכול סופר מתח לחלום עליו. בשבוע של פרסום הפרק האחרון, בדצמבר 1975, ביצע קרלוס את הפעולה המדהימה ביותר שלו עד אז ( וגם מאז) – חטיפת שרי הנפט של אופ"ק. ספר זה פורסם לאחר מכן, וכמעט במקביל לפרסומו בעברית – גם באנגלית, בצרפתית ובספרדית .

קרלוס הופיע מאז כגיבור בדיוני במותחנים אחרים, ובהם בסדרה מפורסמת של רוברט לדלום, סדרת "ג'סון בורן", שבה הוא מוצג כאויב הקבוע של ג'סון בורן, גיבורו של לדלום. בסופו של דבר הוא גובר עליו בספר השלישי בסדרה, שעיבוד קולנועי שלו עולה בימים אלו על מסך הקולנוע (ללא כל אזכור של קרלוס). אולם אריכא היה הראשון שהפך טרוריסט זה לדמות בדיונית בספר.

סביר להניח שקרלוס האמיתי, שנודע כמודע מאוד ומתעניין ביותר בכל מה שכתבו עליו בתקשורת, שם את ידו גם על ספר זה. לא ניתן אלא לתמוה מה הייתה דעתו עליו ועל הגרסה הבדיונית של חייו שהוצגה בו. היום הוא אסיר בכלא צרפתי. אולי יום אחד יענה לשאלה זאת.

"פניקס" – הגאון הפסיכוטי

הפרויקט המשותף המצליח ביותר של אריכא ולנדאו היה הפניקס, ספרו המצליח ביותר של אריכא אי פעם ואחד מרבי המכר הבינלאומיים הגדולים ביותר של סופר ישראלי כלשהו. זהו מותחן ריגול שבו לובים של קדאפי, אנשי מוסד וניסיון התנקשות במשה דיין. הספר נמכר במיליון ורבע עותקים בארה"ב בלבד, ובעוד מאות אלפי עותקים בארצות אחרות. הוא תורגם לצרפתית, איטלקית, הולנדית, דנית, נורווגית,  יפנית וקוריאנית. היו אף דיבורים שלא התממשו בנוגע להסרטתו.

הספר עוסק ברוצח שכיר בשם "פניקס", גאון פסיכוטי, מומחה בתכנון מזימות מסובכות המסוגל לשנות את הופעתו ללא היכר בתוך רגע – ופרט לכך לא ידוע עליו דבר.

הוא מקבל משימה מידי מנהיג  לוב, קדאפי: בעבור שלושה מיליון דולר עליו לרצוח את האיש השמור ביותר בעולם (כן, גם יותר מנשיא ארה"ב - ברומן, לא במציאות)  משה דיין, וזאת על מנת למנוע חתימת הסכם שלום בין הישראלים והערבים. ההנחה הלובית היא שרק משה דיין יוכל להביא לחתימת הסכם שלום בין הישראלים והערבים. כדי לבצע את המשימה, ה"פניקס" מכין שיעורי בית על משה דיין ולומד לחשוב כמותו, לפני שהוא יוצא לחסלו במבצע התנקשות מסובך ומתוחכם מאין כמוהו.

הספר יצא לאור במטח פרסומת אדיר, ותוך ימים ספורים נכנס לרשימת רבי המכר ותורגם בין השאר לגרמנית, איטלקית, צרפתית, הולנדית, נורווגית ויפנית.

לי עצמי הספר מזכיר את ספרו המפורסם של פרדריק פורסייט, "נשיא על הכוונת",  שבמרכזו עומד המתנקש המסתורי "התן" – אדם שיכול להחליף פרצופים וזהויות בזמן שהוא יוצא לרצוח את דה גול.

זה הזמן להיזכר שהטרוריסט המפורסם קרלוס, גיבור ספר קודם של אריכא, קיבל את כינוי "התן" מספר זה. אבל הספר הוא מותחן מוצלח בפני עצמו.

אריכא: "כתבו הרבה רומנים על רצח של מנהיג בכיר וגם השם של דיין אינו סגולה להצלחה כשלעצמו. עובדה היא שחודשיים-שלושה לפני הספר שלי יצא ספר אחר על ניסיון לרצוח את דיין ולא זכה לכל הצלחה. הספר זכה להצלחה לחלוטין בזכות עצמו ובזכות איכותו המיוחדת".

כאמור, הספר הזה, כמו ספרים אחרים של אריכא, תרם תרומה עצומה בתודעה של קוראי הספרות הפופולרית העולמית ליצירת תדמית של סוכני המוסד הישראלי כגיבורים  כמעט כל יכולים, ואת תדמית ארגון "המוסד" כטוב שבשירותים החשאיים של העולם, תדמית שהחלה להיסדק רק בשנים האחרונות. ברם, באופן אירוני הוא מעולם לא הופיע בעברית וזה לא באמת ברור למה.

"שעת הליצן" – זוועות הכיסא המנוסר

אריכא חיבר עוד שלושה מותחנים שהופיעו באנגלית – כולם קשורים בישראל. אחד מהם, "שעת הליצן", ראה אור באיטלקית לפחות בשתי מהדורות, וכנראה תורגם לעוד שפה או שתיים. בינתיים אריכא שוב שינה כיוון לעבר יעדים חדשים.
אריכא: "אבי יוסף אריכא תכנן ואפילו הכין את עצמו לכתיבת רומן רחב יריעה על רק מלחמת העולם השנייה. הוא ביסס את הרומן (נקרא לו לצורך העניין – 'הכיסא') על סיפור שהתרחש. ערב מלחמת העולם השנייה נדרש רב חשוב ביותר, ראש חצר חסידית, להימלט על נפשו ביחד עם בני קהילתו מוורשה שבפולין. החסידים לא היו מוכנים שכיסאו העתיק, שעבר מדור לדור, יופקר, והם החליטו להסתכן ולהצילו. הלכו וקראו לנגר אמן מבני הקהילה וזה ניסר את הכיסא לאחד-עשר חלקים שניתנו לאחד-עשר חסידים. אלה יצאו למנוסתם בדרכים שונות, רק לאחר שהרבי השביע אותם כי על כל אחד מהם להביא את החלק שבידו לירושלים ושם להרכיב את הכיסא מחדש.

"אבא התכוון לבנות רומן שבו שלושה-עשר פרקים. זה הפותח, אחד-עשר הסיפורים של החסידים כל אחד בדרכו, והאחרון בירושלים – לשם הגיע החסיד הראשון ערב הקמת המדינה, והאחרון שבהם בתחילת שנות החמישים. הכוונה הייתה להקיף את תמונת השואה מזוויות שונות ולהעלות משהו מהזוועה שבה. כיסא הרב הורכב בירושלים, ולמיטב ידיעתי נמצא ב"היכל שלמה". באחר הקלסרים של אבא גם מצאתי את תצלום הכיסא השלם שמסגרתי והוא נמצא בידי. כעת באת ועוררת בי רגשות שכאלה עד שהלכתי לאתרו ותליתי אותו שיהיה כל הזמן מול עיניי.

"לימים, כעבור שנים, כשכתבתי את רומן המתח שלי 'שעת הליצן' (HOUR OF THE CLOWN), השתמשתי לזכרו של אבא בעלילה הזאת ושזרתי אותה ברומן. כתוצאה מכך "שעת הליצן" הוא המותחן החביב עליי כי יש בו אלמנטים הקשורים לאבי שרעיונו לא מרפה ממני.

"ב'שעת הליצן' יצרתי דמות של איש ביון סוביטי המגלה עקב תפקידו שהק-ג-ב עומד לסייע לטרור ערבי נגד מנהיגים יהודיים בארה"ב. האיש בסיפור הוא צאצא של חב"ד, פרט שלא היה ידוע בביוגרפיה שלו, והוא פועל להכשלת המבצע של הק-ג-ב. חודשים אחרי שהספר ראה אור, פורסמה במוסף 'הארץ' פרשיה של תת-אלוף קרבי בצה"ל, בעל היסטוריה אישית דומה להפליא לזאת של הגיבור מ'שעת הליצן'".

"שעת הליצן" נמכר בארה"ב בלבד בשלושת רבעי מיליון עותקים. הוא היה מועמד להסרטה לסדרה טלוויזיונית בארה"ב. היו כמה דיונים רציניים בנושא, אבל בסופו של דבר התכנית לא יצאה אל הפועל.

בשנים האחרונות  פרסם אריכא כמה ספרי מתח וריגול בעלי מסרים פוליטיים חריפים ביותר, נושא הבולט מאוד בספרו האחרון עד כה, "אש זרה", המתאר את מאבקם של שירותי הביון הישראליים בשירותי הביון הרוסיים של פוטין שממשיכים להוות איום בקנה מידה עולמי. נושא זה רק נעשה רלוונטי ואקטואלי עוד יותר מאז שפרסם אריכא את ספרו.

האם יש לך יחס מיוחד לאחד מספריך? נוסף על כך – מיהם סופרי המתח הבולטים בארץ כיום?

אריכא: "דומני שמבין ספרי המתח שלי שהופיעו בעברית קיים אצלי יחס מיוחד ל'ישו והאשה הסזאנית' (1993) ו'תופס הגלים' (1998). שניהם מתחילים בשנת הדעיכה של הדמויות העיקריות. אלה שני ספרים שמחדדים את שכתבתי ברשימה זו. ספר נוסף שיש בו ייחוד הוא הרומן 'אש זרה' (2007), שמתעמת עם מציאות קשה, אכזרית וחסרת תקווה בתוכנו.

"שאלתך המתייחסת  לסופרי מתח ישראלים אחרים, ראויה אף היא לתשובה. שניים שבולטים בין שורת הכותבים המתארכת, הם ללא ספק מיכאל בר-זוהר,  השולט היטב בחומר, ואמנון ז'קונט. שניהם מספרים מיומנים. אך בעוד ספרי המתח של בר-זוהר מתכתבים עם ספרות הריגול העולמית, הרי ספריו של ז'קונט צנועים ויותר מקומיים. אין הוא מספר בעל יריעה רחבה. אבל אולי בזה כוחו, ברקימה נבונה של עלילה אינטימית ורגישה. נמצאים לדעתי עוד סופרים אחדים שיש בהם וביצירותיהם עניין".

היו לך פעם בעיות עם הצנזורה לגבי ספר בדיוני שכתבת?

אריכא : "באשר להתקלות עם הצנזורה, הייתה לי אחת כזאת ב-1955. בעת שהכינו לדפוס את ספרי 'הכומתות השחורות', סיפור המציג את צה"ל בתחילת דרכו כצבא סדיר. לפתע הופיעו הופיעו בבית הדפוס אנשי המשטרה הצבאית, עצרו את העבודה על הכנת הספר והחרימו כל סידור דפוס הקשור בו. הטיעון היה שיש חשש לגילוי סודות צבאיים. לאחר שאבי פנה לחברו,  הסופר עמנואל הרוסי, שהיה אז ראש האגף ליחסי ציבור במשרד הביטחון הכפוף לבן גוריון. הוא ארגן מיד פגישה בין אבי לבין ראש הממשלה. במהלך השיחה התברר כי לא בסודות מדובר, אלא בחשש שהביקורת שהספר מעביר על בסיס הטירונים של צה"ל הגובל לעתים בהתעללויות, תגרום לסערה ציבורית, והיא שגרמה לעצירת הדפסת הרומן.

"בן-גוריון פנה לעמנואל הרוסי ושאל אותו: 'מה אתה יודע על המצב הזה?' וזה השיב: 'בלשכתי תמצא שני ארונות גדושים בתלונות קשות של חיילים ובני משפחותיהם'.

"התוצאה של פגישה זו הייתה מידית. כתב היד אושר לפרסום ללא שינוי כלשהו. כל עמוד מהעמודים שהוחרמו הוחזרו לבית הדפוס כשהם חתומים בחותמת העגולה והגדולה של הצנזור הצבאי הראשי המאשר את הפרסום.

"כעבור שנים רבות, לקראת שנת השישים של מדינת ישראל, ערכתי ושכתבתי את הרומן מחדש. ביטלתי פרקים שנראו לי כחסרי חשיבות ועניין, ושמתי דגש על עריכה קפדנית של הטקסט. הספר במהדורה חדשה זו יצא לאור בהוצאת 'נירם'".

היו לך קשרים אמיתיים עם ארגוני ביון? אם כן, האם אתה יכול לספר על כך משהו מעניין?

אריכא: "אין זה סוד שהיו לי קשרים לנושאי ריגול, טרור וכדומה, גם באמצעות הכרויות הדוקות עם אישים מהמערכות הביטחוניות, וגם משנות עבודתי הרבות במשטרת-ישראל. המידע שרכשתי שם הוא נכס ספרותי ממשי ורב-פנים".

ראו עוד על עמוס אריכא:

השירותים החשאיים של עמוס אריכא

המזימה הרוסית נגד ישראל: "אש זרה" של עמוס אריכא

הוסף לסל את אש זרה / עמוס אריכא

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ראיון, ריגול עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*