גילוי נאות על הגילוי הנאות – הערה בעניין סקירת גיליון "עיתון 77" החדש בבלוג "קורא בספרים"

הערה בעניין סקירת הגיליון האחרון של "עיתון 77" (גיליון 379-80, דצמבר 2014-ינואר 2015) שנושאו: "שירה ופוליטיקה בישראל" שפרסמה חגית בת-אליעזר ב-8 בפברואר בבלוג "קורא בספרים"

מאת ורד זינגר

ב-8 בפברואר פרסמה חגית בת-אליעזר בבלוג "קורא בספרים" סקירה על אודות הגיליון האחרון של "עיתון 77" (גיליון 379-80, דצמבר 2014-ינואר 2015) שנושאו: "שירה ופוליטיקה בישראל". גילוי נאות: חגית נמנית על כותבי "יקום תרבות", ומאחר שכך, נוסף על העובדה שהרשימה הזאת נכתבת מתוך הערכה לגילוי הנאות שכתבה בפתח רשימתה שלה (ולמעשה רשימתי מבוססת על הגילוי הנאות הזה), דבריה שם יצוטטו לאחר הגהה קלה שערכתי להם. בניגוד לאתר "יקום תרבות" שהבין, זה מכבר, כי עריכת לשון וסגנון הכוללת הגהה הכרחית להנגשת הכתוב לקורא (גילוי נאות: אני עורכת הלשון ב"יקום תרבות"), עדיין לא הבין זאת ירין כץ, עורך הבלוג "קורא בספרים".

הגילוי הנאות של חגית לא רק מעורר הערכה, אלא גם מקפל בתוכו את נושא כתב העת. למעשה, הגילוי הנאות של חגית בת-אליעזר דן באופן רציני (אם כי מבלי משים) בנושא הגיליון (שהוא, כאמור, "שירה ופוליטיקה בישראל") יותר מכל השירים שפורסמו בו (אגב, חלק ניכר מהם ראה או יראה אור בהוצאת "עיתון 77", דבר שגם הוא מתקשר, מבלי משים ובאופן אירוני, ל"פוליטיקה ושירה בישראל").

וזהו הגילוי הנאות של חגית בת-אליעזר ב"קורא בספרים": "השירים (בגיליון המדובר, ו"ז) רבים, מגוונים, אמיצים. אילו מהם אביא כאן במלואם?

התשובה ברורה: את שיריהם של חבריי. באמנות – הרי אין תבחינים חד משמעיים של איכות ויופי – לכן הכול אישי, אצל כולם, תמיד, רק יש שלא מודים בזה".

האין הגילוי הנאות הזה מקסים עד צעקה?

הנה הוא שוב, שבור באופן שירי ומכותר בכותרת:

גילוי נאות \ חגית בת-אליעזר

השירים רבים,

מגוונים,

אמיצים.

אילו מהם אביא כאן במלואם?

התשובה ברורה:

את שיריהם של חבריי.

באמנות – הרי אין תבחינים חד משמעיים של איכות ויופי – לכן הכול אישי,

אצל כולם,

תמיד,

רק יש שלא מודים בזה.

איזה גילוי נאות מדויק, עצום בכנותו ונפלא! ללא כל ספק עומד לפנינו שיר הראוי לראות אור ב"עיתון 77"− גיליון "פוליטיקה ושירה בישראל".

ולענייננו, האם יש טעם, אם כך, להתעמק בהמשך דבריה? האם יש טעם בקריאת השירים ש"נסקרו"? האם יש טעם בסקירות כתבי עת ספרותיים? האם יש טעם בהוצאתם לאור של כתבי עת ספרותיים? האם יש טעם במשהו?

התשובה ברורה: בהחלט לא.

ובכל זאת, העין משוטטת עד לתגובות הנרגשות לרשימתה של חגית ב"קורא בספרים". והנה חבריה הוותיקים מודים לה, משבחים אותה ומעתירים עליה ברכות, והנה הם מוחאים לה כפיים, ומפזרים ניצני ורדים ריחניים על הרצפה הווירטואלית והנקייה מסימני הגהה של "קורא בספרים".

היש טעם להתעמק בתגובות הללו? התשובה ברורה: לא.

אך רגע-רגע, הנה כותב דן: "פספסת אולי את השיר החשוב בגיליון, שירה של המשוררת הצעירה גל-עזרן. כמו פטיש לראש". והנה ארלט, שלאחר התודות הנרגשות, המתבקשות, מעירה בעדינות אין-קץ: "אם אפשר, העלי בבקשה (אפשר בתגובה) גם את השיר של גל-עזרן, שדן הזכיר בתגובתו".

חלף עבר לו חודש. הניצנים נראו בארץ − עת האביב הגיעה. האם העלתה חגית את שירהּ של גל עזרן? האם עשה זאת ירין כץ? התשובה ברורה: לא.

בלית ברירה אעשה זאת אני, אף כי השיר לא הצית בי מידה מינימלית של השראה, העשויה להניב פסקה כלשהי. ואולי אינני מוצתת לכדי כתיבת פסקה על אודותיו משום שאיננו מכיל כל גילוי נאות:


אודות ורד זינגר

כותבת פרוזה, כותבת שירה. עורכת לשון "בראש גדול" בכמה הוצאות ספרים, עורכת תוכן - אבל לא רק, עורכת שירה - ומבקרת בה, ולא רק אותה. עורכת הלשון של "יקום תרבות". ליצירת קשר: vered19@netvision.net.il
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים . קישור קבוע.

15 תגובות על גילוי נאות על הגילוי הנאות – הערה בעניין סקירת גיליון "עיתון 77" החדש בבלוג "קורא בספרים"

  1. מאת דוד ברבי:‏

    פוסט מאד חביב ומעורר מחשבה כמו גם השיר שהבאת

    אני מכיר את השיר גילוי נאות של חגית
    שירתה חכמה והומוריסטית והיא תמיד יודעת להעביר מסר בשיריה
    כל משורר ישמח להיות נושא לכתיבתה של חגית

    יפה ורד איך שחיברת את הנושא

  2. "דליה גל אלגל – לורד זינגר : ההכללה – מקללת-את-עצמה… / בקללה- שמתגלגלת-מתחום- אל-תחום…/
    כמו 'השיר' של חגית, שערכת – במרחב-של תגובת-סקירתך//" 10.3.15. (C) דליה גל אלגל.

  3. מאת ורד זינגר:‏

    דוד היקר,

    "אני מכיר את השיר גילוי נאות של חגית".

    איזה שיר, דוד, איזה שיר? זהו גילוי נאות שהציבה בפתח רשימתה, אשר הצבתי אותו כאן כשיר…

    אנא, קרא שוב את שתי הרשימות :)

  4. מאת ורד זינגר:‏

    דוד היקר,

    זה אכן נשאר קטע של חגית, שהפך באחת לשיר.
    מאחר שלהבנתי יש הבדל בין "שיר" לבין "קטע" – אכן קיימת בעיה קלה.

    בברכה חמה,
    ורד

  5. מאת אביב לוי:‏

    מה ההתעסקות האלימה הזו?

    איזו הוכחה יש שהשירים שהיא בחרה הם של חבריה? אפשר איזו הוכחה?

    זו הצגה מלעיגה ולא נאה של סקירה שהתפרסמה. לא נהוג לכתוב על בקורת אחת, והיה ראוי אולי, לפחות, לסקור כמה רשימות של בת-ליעזר ולהוכיח שהיא לא בסדר. אבל כאן זו פשוט הצגה מלעידה של הרשימה, בלי שום נימוקים מכל סוג.

    אך לא ברור איזו טענה יכולה להיות ליקום תרבות שבו יואב איתמר ממשיך לפרסם אך ורק משוררים שספריהם התפרסמו בהוצאת הספרים שלו.

  6. מאת ורד זינגר:‏

    הוכחה? היא נמצאת, כמובן, בגוף הטקסט: "התשובה ברורה: את שיריהם של חבריי".

  7. מאת ורד זינגר:‏

    אגב, אביב, על זה בדיוק אמרו חכמינו: "הפוסל – במומו פוסל". בינתיים רק אתה רואה את רשימתי כ"אלימה". אפילו חגית איננה רואה אותה ככזאת.

  8. מאת אביב לוי:‏

    מאיפה את יודעת שזה השירים של חבריה?

    ולמה רק לאריק א. נתת ציון ברנז'ה, מה עם הילה להב וחגית, להן לא מגיע שיתנו להן ציוני ברנז'ה?

    • מאת ורד זינגר:‏

      לא אנהל עוד דיאלוג עם איש שייכשל, ללא ספק, בהבנת הנקרא ברמת כיתה ד'.
      במיוחד כשהוא מסתתר תחת שם בדוי.

  9. מאת ראובן שבת:‏

    השאלה העיקרית ורד היא למה היית צריכה כל כך הרבה סוגריים.
    באחד העיתונים החינוכיים המובילים שאני כותב בהם, למשל, על שימוש כה מירבי בסוגריים היו פשוט מעיפים את הכותב
    באשמת סרבול יתר.

  10. מאת ורד זינגר:‏

    שלום ראובן,

    אינני צריכה כל כך הרבה סוגריים – הסוגריים צריכים אותי.
    במילים אחרות, זהו סגנון התקין מבחינה לשונית וכשר לחלוטין על ידי האקדמיה ללשון עברית.
    עיתון שיעיף כותב בשל סגנון התקין לחלוטין מבחינה לשונית איננו מוגדר, לפחות בעיניי, כ"עיתון חינוכי מוביל".

    אגב, באתר "בכיוון הרוח" שאותו אתה עורך, טעויות הלשון מתחננות להיסגר פה ושם בסוגריים. פסקאות שלמות שם זועקות למעט פסיקים ולהגהה בסיסית. לא פעם נתקלתי שם ברשימות שמצבן הלשוני המחפיר הבריח אותי באחת מן האתר.

    ימים טובים ו…העיקר החינוך :)
    ורד

  11. מאת ראובן שבת:‏

    טעויות לשוניות נמצאות למצער גם בכתבי עת ספרותיים מודפסיםן שונים ולא אציין את שמם כאן . טעות לשונית פה ושם היא סוד הקסם לעיתים. אבל טוב שהערת את תשומת ליבי. תודה.
    באשר לעבודה עיתונאית. הרי שזו למרות תסכוליה איפשרה לי למשל חמש נסיעות יפות לחו"ל במסעי עיתונות שבסיסם אינטרצקיות חברתיות ראויות. כפי שצריך שיהיה קיים ולא לכאורה בין בני אדם
    אני יודע ש"בני אדם" בעולם הספרותי, אינם ניחנים בחלקם לצערי, באינטרקציות חברתיות בלתי אמצעיות, ומצר על כך כך לא אחת.
    חבל
    אנחנו חיים בחברה ולא "באנטי חברה".

  12. מאת ורד זינגר:‏

    ראובן היקר,

    ראשית, תודה רבה על כיוון הרוח הטובה שבעזרתה אתה מגיב כאן. "טעות לשונית פה ושם היא סוד הקסם לעיתים", אתה כותב (אגב, ראובן היקר, "לעתים" ולא "לעיתים" וכן "לבי" ולא "ליבי". אבל ה"תודה" – אותה "תודה" :) ). ובכן, אם כך הוא הדבר, מדוע אינך מוצא קסם וחן בסוגריים תמימים הכשרים לחלוטין על ידי זקני האקדמיה ללשון עברית? מדוע אתה מהלך סחור-סחור, עוקף בזהירות את נושא רשימתי ונטפל לטפל שבטפלים – מאפיין צורני-סגנוני כלשהו של כותבת הרשימה, שאת נושאה אתה עוקף בזהירות – ורואה בו את "השאלה העיקרית"?

    באשר ל"אינטרצקיות חברתיות ראויות" (אני מניחה שהתכוונת לאינטראקציות. עצה לי אליך – אל תתעלם מהמתקן האוטומטי המותח קו אדום תחת המילים. ברוב המקרים הוא איננו שוגה) – אם הכוונה היא להשקות, לפסטיבלים ולאירועים בחסות "בכיוון הרוח" – הרי שדעתנו שונה בתכלית. לטעמי, מפגש חברים בסלוני (הממשי ובר-הקיימא) נעים, מרתק, מספק ומשמח הרבה יותר מהשקה או מאירוע ספרותי, ודאי שממסע עיתונאי בחו"ל בחסות עיתון כלשהו (אם כי יש עיתונאים המחויבים לעשות זאת למען יורחבו אופקיי ולמען ייעטפו הדגים – אופס! התפלקו כאן עוד סוגריים!)

    ימים טובים וגדושים בפעילויות, במסעות ובמפגשים,

    ורד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*