ואולי יש לפחד מאנרגייה גרעינית? תשובה חלקית לדניאל עוז

זהו מאמר תשובה למאמרו של דניאל עוז "מי מפחד מאנרגייה גרעינית?"

הטענות שדניאל מעלה במאמרו חשובות ונכונות – אך עם זאת, אפשר לפרש את המציאות גם אחרת.

לדוגמה, הטענה שמספר ההרוגים בתאונות הגרעיניות הוא נמוך. ההערכות המקובלות הן אכן שהמספר נמוך, אולם האם הרוגים הם המדד היחיד לבטיחות מקור האנרגיה? לדוגמה, ברעידת האדמה והצונאמי ביפאן בשנת 2011 נהרגו כ-18 אלף איש עקב הצונאמי, ואולי עשרות בודדות כתוצאה ישירה מהאסון הגרעיני. אולם, באזור שנפגע מהצונאמי חזרו החיים למסלולם במהירות, ורוב האנשים חיים באותו מקום שבו חיו לפני הצונאמי. לעומת זאת, באזור שנפגע עקב הקרינה פונו כל התושבים, כ-160 אלף, והם עדיין לא חזרו, וייתכן שלא יוכלו לחזור בתקופת חייהם. לא רק שזוהי הפרעה חמורה לחיים של אנשים, שלא לומר הרס חייהם עקב אובדן כל רכושם, כולל ביתם, אלא שיהיו לכך השלכות רפואיות. במיוחד כשמדובר באנשים מבוגרים. דרך אגב, גם בתי חולים באזור פונו, וחלק מהמפונים נפטרו עוד תוך כדי הפינוי. מקרי מוות אלו הם למעשה רוב מקרי המוות שמיוחסים לאסון הגרעיני.

מה תהיה השפעתה של תאונה דומה בישראל? נדמה לעצמנו כור גרעיני בדרום. אולי ליד אשקלון, משום שכורים גרעיניים סטנדרטיים דורשים כמויות מים גדולות להפעלתם. תארו לעצמכם פינוי של אזור ברדיוס 10 קילומטר מהכור. מדרום לאשקלון במרחק של כ-8 ק״מ נמצא גבול רצועת עזה. כ-10 ק״מ מצפון לאשקלון נמצאת אשדוד. וממזרח קריית גת כ-16 ק״מ, אולי מחוץ לטווח, ואולי לא – תלוי בכיווני הרוח. האם יעלה על הדעת לפנות את אשקלון, חצי אשדוד, ואולי עד קריית גת? ישראל אינה יפן. לא רק שאנחנו קטנים בהרבה, אלא שהאוכלוסייה בישראל מרוכזת ברובה במישור החוף ולכן, אפקטיבית, ישראל אפילו קטנה עוד יותר, 140 ק״מ מחיפה לאשקלון (אורך האי המרכזי של יפן, הונשו, הוא כ-1000 קילומטר).

גם הבעיה של תוצרי הכורים רחוקה מאוד מלהיות פשוטה כפי המוצג במאמר. למעשה הבעיה הזו לא נפתרה עד היום, גם בארצות הברית. מדובר בעיקר על המבנה של הכור עצמו, שנעשה רדיואקטיבי עם הזמן. בארה״ב חיפשו במשך שנים אתר לקבורת הפסולת הרדיואקטיבית, וכאשר לבסוף מצאו אתר שנחשב לבטוח מספיק, הר יוקה, גם הוא התברר כשנוי במחלוקת.

אין בכוונתי לפסול אנרגייה גרעינית. קיימות הצעות למבני כורים שאמורים להיות חסיני-התכה באופן מובנה. למשל כור שאינו זקוק למקור אנרגייה חיצוני לצורך קירורו אלא הוא כולו self contained. הבעיה בפוקושימה הייתה שגנרטור הדיזל שהיה צריך להפעיל את מערכת הקירור בשעת חירום הוצף על ידי הצונאמי ולא פעל. בעיה זו תיפתר אם הכור יכול למנוע התכה גם אם הוא מנותק מהעולם החיצון לחלוטין. אולם, ההצעות הללו הן בבחינת הצעות בלבד. עד שלא יהיה כור אמיתי שיפעל עם העיצוב החדש ושאפשר יהיה לבדוק אותו בתנאים שונים, אי אפשר יהיה לדעת עד כמה באמת העיצובים החדשים אמינים.

אבל, כל דבר צריך להימדד מול האלטרנטיבות. אם הבחירה היא בין אנרגייה גרעינית, מסוכנת עד כמה שתהיה, ובין אנרגייה מדלקי-מחצבים, שכפי שדניאל כתב, מזהמת את האוויר ומובילה להתחממות גלובלית, אולי הגרעין עדיף.

לדעתי האישית דניאל פסל מהר מדי את האנרגייה הסולארית. נכון שמדינת ישראל הציבה כיעד רק אחוזים בודדים של אספקת האנרגייה מאנרגיה מתחדשת בכלל, וסולארית בפרט. אולם, כבר כיום טוענים שמחיר האנרגיה מהשמש מתקרב לאנרגיה מדלקי מחצבים. למעשה במכרזים על תחנות כוח סולאריות כיום, החברות מקבלות מחיר נמוך ממחיר קילו-ואט-שעה לצרכן של חברת החשמל. נכון, זה המחיר לייצור, ולא המחיר הסופי לצרכן, ועדיין זו התקדמות אדירה, וההפרש במחיר לצרכן כנראה כבר לא גדול כל כך יחסית לחשמל מדלקי מחצבים. אבל, האם אפשר בכלל לייצר מספיק חשמל מאנרגיה סולארית? ובכן, בישראל ההערכות המקובלות הן שמכל 1 קילוואט-שיא אפשר להפיק כ-1700 קוט״ש בשנה. ועם יעילות הפאנלים ועוצמת הקרינה בישראל, 1 קילוואט-שיא מקביל בערך ל 8-10 מטר מרובע של פאנלים פוטו-וולטאיים. אם כך, כדי לספק לישראל 50 מליארד קוט״ש בשנה, נצטרך לרצף כ-300 קמ״ר בפאנלים סולאריים. האם זה אפשרי? על כך במאמר נפרד.

לסיכום אציין רק שהבעיה איננה השטח אלא זמינות האספקה. לדוגמה, בזמן סערת חורף ברור שייצור החשמל הסולארי יהיה אפסי.

ראו גם:

מי מפחד מאנרגייה גרעינית? מאמרו של דניאל עוז

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע ופילוסופיה, מדע פופולרי עם התגים . קישור קבוע.

3 תגובות על ואולי יש לפחד מאנרגייה גרעינית? תשובה חלקית לדניאל עוז

  1. מאת דניאל עוז:‏

    לכבוד הוא לי שזכיתי לתשובה היפה והמחכימה הזאת. כמובן שאין לי התנגדות עקרונית לאנרגיה סולארית, אלא ספקנות פרגמטית בלבד. בטקסט שלי לא הרחבתי לגבי הסיבות שהופכות את האנרגיה הסולארית לבלתי-מספיקה ובלתי-כלכלית (כשהממדים נדרשים להיות משמעותיים), אבל אתה ציינת אותן – הרציפות והשטח. אני מודע לכך שהטכנולוגיה מתקדמת לכיוון של ניצול טוב יותר של פני-שטח לקליטת האור, וזה בהחלט מעורר תקווה. יכול להיות שבעוד מאה שנה נוכל להתחיל ולצרוך חשמל סולארי בלבד או להיעזר בצורה אחרת של אנרגיה נקיה ובת-קיימא. זו שאלה של זמן. אבל מה עושים היום? האם אתה חוזה שהסולארית תוכל לפתור את בעיותינו כבר בשלושים-ארבעים השנים הקרובות? אחרת, אני בהחלט נוטה לחשוב שתחנת כוח גרעינית היא רעיון טוב. הגז יכול לגבות אותה ואת יתרתו אפשר למכור.

  2. מאת דניאל עוז:‏

    שכחתי את העניין העיקרי: כורים ישנים דורשים מי ים, אבל כור עתידי יקורר באמצעות מלח מומס ולא באמצעות מים, ולכן אנחנו לא נבנה אותו באשקלון אלא בשטח פתוח בדרום הנגב.

  3. מאת אלי אשד:‏

    הבעיה עם כור היא שהוא הופך את כל האיזור סביבו לחסר ערך מסיבות נדלניות הלא כן ?
    ואם כן יהיה קשה מאוד למצוא מקום בשביל כור נוסף.אף אחד לא ירצה שבסביבה שלהם יהיה כור. האם אפשר לבנות כור גרעיני במקום מתחת לאדמה ?

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*