מאת עמיר סגל

בחירות \ ערן צלגוב (הוצאת “פרדס”, 2013) 104 עמ’

כבר כמה שנים שציפייה לספר שיריו הראשון של ערן צלגוב נמצאת בכמה וכמה לבבות. קריאת שירי משורר תמיד תושפע מדמותו, מהיכרות מוקדמת עמו. צלגוב כפעיל חברתי, כעורך (כתב העת “דקה” ואסופת “כושילאמאשלהם” המשובחת), כמתרגם וכמשורר כבר נמצא בתודעה.

האתגר למבקר הוא שהיכרות מוקדמת זו עם דמות היא גם, פעמים רבות, היכרות מוקדמת עם אדם. את ערן צלגוב אני מעריך מאד כמשורר, עורך ומתרגם וגם כאדם וחבר. האם זה משפיע על קריאתי את שירי ספרו? כיצד זה משפיע? אינני יודע, אך אתם מוזמנים לקרוא את הדברים הללו באיזו מידה של ערנות, ביקורתיות או ספקנות שתרצו.

השיר “לא שיר” פותח את הספר ומכריז על המילים שיצאו להקים ארץ חדשה: “משדה בור, חור שחור, תהום אלוהים וחושך מקרא”, מגיע עד “כיוון כלים רגע לפני הרמת המסך וגילוי הגופה / אלימות, שתיקה כבודה ומפה אילמת” ומסתיים בתור “מילים בשורה. / זה לא שיר. לא איום / הבטחה” וכך מספק צלגוב בשיר הפתיחה שלו את התקציר למה שאנחנו עתידים לראות: סדר חדש, נוסטלגיה, אלימות, התלבטויות וספקות גדולים.

סדרת שירים נוסטלגיים למדי, או לפחות כאלו המפנים מבט אל העבר, ממשיכים את הספר. השיר “אז – פרגמנטים של נער מגושם” הוא המרשים שבהם. שיר המסתיים בבית היפה, העדין והמרגש: “מאז / את החלומות השארתי מאחור / את הסבך התרתי / מציץ מתחת לשפת הרבים / למצוא קול / לשאול, / לא לדעת / הנה הגעתי / לבד”.

היכולת של צלגוב להעביר רגע פשוט ועדין בשיר אמין היא יכולת נדירה – רבים מבין משוררי העת הזו מנסים לעשות בדיוק את זה, רובם נכשלים. כך למשל בשיר המקסים “בדרך לומר לך שלום התחילה שוב המלחמה”: “ואחרי שאהבנו כל-כך / והקלישאות התרסקו לרצפה / וידענו שאין כבר דרך לחזור / לא על אהבה ולא הביתה ולא ככה עכשיו / ירדנו למטה להחזיק ידיים בגשם // ריח האוטובוסים התערבב / במלח וידעתי שאראה אותך / לא אראה לעולם ובעצם / בדרך לומר שלום / התחילה שוב מלחמה”.

כך גם בשיר “חוסרגישות”. חרדת ההורות, חרדת הגבריות והאבהות מתפרצות ברגע אחד יומיומי וקטן כשאב מסיע את ילדיו במכונית, ושיר שמסתיים במילים: “דרך המראה אני מביט: היא משקפת יפה יפה את האימה החלולה שבעיני / והם ישנים עמוק / מכדי להבחין.”

העובדה שערן צלגוב מצליח ליצור אמינות בשירים שכאלו הופכת אותו לנגיש ביותר מבין המשוררים המרשימים בישראל. היכולת הזו, למזג שירים כמעט קלילים עם רגש אותנטי, עם כתיבה נקייה ועם אמירה ברורה היא יכולת נדירה. בשיר ללא שם בעמוד 26 מניח צלגוב שיר-מניפסט המדבר בדיוק על כך: “שאלוהים ישמור אותנו / מהמשוררים – מכותבי מילים בסתר / ומכאלו שמפרסמים…” צלגוב ממשיך במילים: “ושוכחים את הפרטים הכי קטנים / כמו: קן ציפור / ילדה קופצת בחבל / גור של חתולים / כאב של שמש ביום חורפי אחד פתאום / וגומת חן שמעמיקה עם השנים”. השיר נגמר באמירה אירונית ומעציבה, המכירה במגבלות השירה.

בחלק הספר המכונה “דנמרק” בחר צלגוב להביא את שיריו הפוליטיים. “הימים והערבים” מבקר את זיכרונות “ארץ ישראל הישנה והטובה” המתעלמת מערביי המזרח התיכון. בשיר ללא שם בעמ’ 47 מתואר רקב התפוז כנפילת התקוות, הציפיות והמוסדות המוכרים. בשיר “דמעותנין” מתייחס צלגוב לכישלון מחאת קיץ 2012, שניסתה לשחזר את הצלחת מחאת הקיץ שלפניו.

אין הרבה ספרי שירה כאלו. ספרים טובים, איכותיים, עמוקים ונגישים מאוד. אנחנו צריכים ספרים כאלו. ספרים שיוכלו לקרוא אוהב השירה, המכור לשירה וגם הקורא המזדמן העובר ליד הספר בחנות.

הרשימה פורסמה במקור ב”קו למושב” בתאריך 23/01/2014

ראו גם:

הדינוזאורים מחכים: שיר מאת ערן צלגוב

ממליץ ומאשר: ביקורת שיר של צלגוב מאת יואב איתמר

ביקורת נוספת ומנוגדת על “בחירות” – יובל גלעד על האפלה הרומנטית של ערן צלגוב,אתר “יקום תרבות ”

יואב איתמרקריאה בשיר וביקורת על “בחירות”, אתר “יקום תרבות”

השירה כמופע חי: אלי אשד על מגזין “דקה” בעריכת ערן צלגוב

בצילום: ערן צלגוב

zelgov

הפוסט הקודםכלפי תשעים ותשעה – גילוי דעת מאת יואב איתמר
הפוסט הבאהמופע האחרון של הרב עובדיה יוסף – פרשנות מאת אלי שי
עמיר סגל, משורר ומבקר שירה. מפרסם מאמרי בקורת בעיתון "קו למושב" וב"עיתון 77". פרסם את ספרי השירה "בשובי מן המילואים" (גוונים, 2008) ו-"ארץ אחרת מאד" (עיתון 77, 2014), ואת הרומן האינטרנטי "מערבה מכאן" באתר בית אבי חי. שימש כעובד רווחה, מדריך טיפולי, רכז תעסוקה, וחקלאי. פעיל חברתי ופוליטי. שימש כסגן יו"ר ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת בן-גוריון. הגיש את תכנית הרדיו ״שירת מחאה״ בתחנת כל השלום. התוכנית עסקה בשירי מחאה, בשירים חברתיים ופוליטיים עבריים. שימש כעורך ומנחה סדרת ערבי "שיר כאב" שעסקה בשירי מחאה בישראל בבית אבי חי בירושלים. משמש כמנהל עמותת "עובדים".

5 תגובות

  1. הובא לידיעתי כי כמה תגובות לאתר הוסרו, כמו גם תגובות למאמר זה.

    הדבר נעשה שלא על דעתי. אני תומך בשיח פתוח, פלורליסטי ובלתי מצונזר – ומתנגד לכל צנזור של עמדה, דעה, אופן ביטוי או נושא. גם כשאני מושא הבקורת.

    אני מקווה כי התגובות יזוחזרו על ידי מי שהסיר אותן.

  2. נתקלתי בהסרת תגובות גם לרשימותיי, בין אם תגובות שלי, ובין אם של אחרים. אחרי תלונות ואיום להפסיק לפרסם כאן המצב השתפר (המוחק הוא כמובן, בהודאתו הוא, מר יואב איתמר, עורך השירה, כאשר אני בעד שיח פלורליסטי, אין לי אצבע על השלטר, וחטפתי כאן לא מעט בתגובות, אבל זה חלק מהעסק). כך שאני ומר סגל איננו מתכוונים לעבוד עם אתר ז’דאנוביסטי זה עד שיתוקן המפגע.

  3. “יקום תרבות ” מתנגד לכל צנזורה בביטוי דעות.
    עם זאת אנו מסכימים שביטוי דעות במיוחד בזמנים ניאו ויקטוריאניים אלו, אינו צריך לצאת מכלל שליטה ולכלול השמצות של אנשים חיים או ביטויים סקסיסטיים גזעניים או עדתיים מכל סוג ומין שהם כולם שפיטים ועל כולם אפשר לתבוע אותנו.

  4. לעניות דעתי, אובדנם המסתמן מאתר זה של מר גלעד ומר סגל משדה ביקורות השירה השוטף עלול להיות מכה קשה ביותר עבור גורלו של האתר וסדר הגודל של התרומות שלו. אני מצפה ממר אשד הפלורליסט וההומניסט ליישר את ההדורים בינם לבין מר איתמר לטובת השירה העברית לדורותיה.
    יואב: לא תהיה פשרה עם אנשים שמפאת ג’נטלמניותי לא אכתוב את דעתי על אופיים ויושרתם

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

אחד × 2 =