"החצר האחורית": חצר קדמית לעילא ולעילא

החצר האחורית - עטיפת האלבום

החצר האחורית - עטיפת האלבום

מאת ורד זינגר

"תודה לתומר יוסף − על התופים, לאיתמר ציגלר − על הגיטרה, לגדי רונן − על הקלידים ולדוקטור אריה פרוינד − על החיים", חתם יענק'לה רוטבליט את ההופעה ב"זאפה" בצהרי יום שישי האחרון, תשעה בינואר, אלפיים וחמש עשרה. ד"ר פרוינד הוא הרופא האורטופד שהציל את חייו במלחמת ששת הימים, שבה לחם רוטבליט כמפקד מחלקה בגדוד 63 של החטיבה הירושלמית. במהלך הקרב בשכונת אבו תור נפצע קשה בידו ואיבד את רגלו. עכשיו הוא יושב, חסר מנוחה, בכיסא שבקדמת הבמה. לא רק שמאחוריו מנגנים מוזיקאים מוכשרים כשדי לילה מעולם אחר את הטקסטים העזים שלו, שאותם הלחינו בכישרון עילאי, אלא שד"ר פרוינד הוזמן למופע על ידי רוטבליט והנה הוא יושב כאן, מולו. ולא זאת בלבד, אלא שנכדיו − גם הם נמצאים כאן, ובין אחת הירידות התכופות מן הבמה לשירותים ("הגיל השלישי קורא לי", הוא מתנצל בחן) הוא מעלה את אחד מהם ומושיבו על ברכיו. "כיתה שלמה נמצאת כאן", הוא מספר בגאווה לקהל. מדובר בתלמידי כיתה ז' מאחד הקיבוצים. הם יושבים מרותקים ומריעים בסופי השירים. ספק אם היו מקשיבים לטקסטים הנוקבים הללו לולא הלחנים המופלאים, המגוונים (שנעים בתפר עשוי כהלכה הגם שאיננו מהודק, המתחיל ומסתיים ברוק קלאסי ועובר דרך פולק ורגיי) והמשתרשים בעוצמה בלתי נסבלת של שלישיית המוזיקאים − מוכשרים כשדי לילה מעולם אחר כבר אמרתי? − יוסף (סולן בלהקת "בלקן ביט בוקס"), ציגלר (בסיסט וגיטריסט, חבר להקת "בלקן ביט בוקס") ורונן (פסנתרן וחבר בלהקת "1:1" ו"דבק") . במופע החגיגי הזה חברו אליהם רביעיית כלי מיתר (גליה חי בויולה, הילה אפשטיין בצ'לו, אבנר קלמר וטלי גולדברג בכינורות ולצידם שחקן חיזוק על הגיטרה – רון בונקר), שניסרה את כליה עד עשן והשתלבה בהרמוניה בצלילי הגיטרה החשמלית ובהלמות התופים.

"החצר האחורית" ורביעית המיתרים בהופעה ב"זאפה", 9.1.15 צילום: מירב אמיתי-כהן

שיתופי פעולה של יענק'לה רוטבליט עם אמנים כבר הניבו אלבומים שלמים ומוערכים, ובהם "בדשא אצל אביגדור" (אריק איינשטיין, 1971), "באה מאהבה" (יהודית רביץ, 1987) ו"גלגל מסתובב" (שמוליק קראוס, 1982). לאחרון כתב גם את "אחרי עשרים שנה" (1988), "ידידותי לסביבה" (1994) ואת "יום רודף יום" (2003). אף אחד מהאלבומים האלה לא נזקק למימון המונים, באמצעות אתר "הד סטארט", כפי שנזקק האלבום של "החצר האחורית" − שם ההרכב של רוטבליט ושל שלושת המוזיקאים שהלחינו ארבעה-עשר טקסטים עזים וטריים של הראשון, רובם ככולם מבטאים ללא כל פילטרים מחאה חברתית-פוליטית. אלבום הבכורה של ההרכב (בתקווה שיבואו עוד אחריו) יצא לאור בשנת 2013 והוכתר על ידי יואב קוטנר כאחד מאלבומי השנה. גיוס התמיכות להפקת האלבום בדרך זו נעשה גם מסיבה אידאולוגית − נגד חברות התקליטים והמחירים הגבוהים שהן גובות. " אנו רואים באפשרות להכתיר את קהל האוהדים שלנו כנותני החסות לעשייה המוזיקלית שלנו זכות גדולה, התחלה של מהפכה קטנה, שדרכה ניתן לדלג על המתווכים למיניהם ולתקשר ישירות − היוצר והקהל", הכריזו חברי הפרויקט בפרוץ הגיוס. המטרה הייתה לגייס כ-70,000 שקל בתוך שלושים יום. בסופו של דבר, הצליחו חברי ההרכב לגייס 77,650 ש"ח.

השיר הפותח את האלבום הוא "הסיפור הגדול", שהלחין תומר יוסף. מדובר בסיפור שלנו, של "אדמה הספוגה בדם הניגר בין הים לנהר". בעודו מכה בתופים מקפיד יוסף, ככל חברי הלהקה, על דיקציה מושלמת (דבר שעליו אכן עבדו חברי ההרכב עם רוטבליט, כמתואר בסרט "החצר האחורית", ראו בקישור בתחתית העמוד) ועל הגייה נכונה ומסורתית של האות עי"ן וחי"ת. הלחן המלודי הנפתח בפריטה בסגנון פולק של איתמר ציגלר − כאילו לפנינו שיר עם עליז − משדר עד מהרה ייסורים וצער המקנים לפריטה המלודית משמעות צינית והפוכה בתכלית ומספר את הסיפור באופן שאי אפשר להישאר אדיש אליו, שלא לדבר על להמשיך לפזם אותו, גם אם אתה תלמיד כיתה ז'. זהו לחן אינטליגנטי לעילא לשיר קינה עתיר מראות, קולות וריחות, המנפק, למשל, הפסקה מוזיקלית בת קיימא בין המילים: "שני בניו של האב, שני בני אברהם, שני עמים אוחזים זה את זה בגרונם" לבין ההמשך: "וכובש ונכבש נכבשים עד עפר", שם חוזר יוסף להכות בתופים, כאילו ממחיש בזעם את מעשה הכיבוש:

הסיפור הגדול

מילים: יענק'לה רוטבליט

לחן: תומר יוסף

הסיפור הגדול שמתחיל בתנ"ך
ומאז עד היום הוא הולך ונמשך
עם העם שיצא לגלות וחזר
אלפיים שנה יותר מאוחר
לבית שבין הים לנהר

הסיפור הגדול עם שואה ותקומה
חלוצים רעבים גואלים אדמה
דונם פה דונם שם הפרחת השממה
הפרחת האשמה כי הייתה מלחמה
ואויבים אין מספר מדינה שהוקמה
וזה העיקר
בין הים לנהר
בין הים לנהר

בין הים לנהר המרחק לא גדול
בין הים לנהר קו ירוק קו סגול
קו אדום בבקעה תפר תכלת בהר
וחומה של בטון בגוון אפרפר
והנוף ההרוס נאנח מיוסר

הסכסוך לא נגמר הסכסוך לא נפתר
מי לוקח הכל ולמי לא נשאר
של מי העתיד ושל מי העבר
איפה אסור ולמי זה מותר
בין הים לנהר
בין הים לנהר

הסיפור הגדול סיפור נהדר
לדור ועוד דור את עצמו הוא מכר
עד שחל בו שיבוש את עצמו הוא סתר
ומאז בפירוש הסתבך עד צוואר
הנרדף נעשה לרודף האכזר

בין הים לנהר יד החוק כבר תקצר
ההמון שזרע וההון שקצר
אלימות ושחיתות וכפל מוסר
שררה וכבוד במיקח וממכר
ויד איש באחיו באישה ובזר
הכל כבר פרוץ והכל מגודר
והכל מבוצר
כל מגזר ומגדר
בין הים לנהר

הלך לאיבוד הסיפור הגדול
הסיפור הגדול שיודע הכל
מימין ומשמאל והפוך וישר
שיבין את אתמול ויגיד מה מחר
בין הים לנהר
בין הים לנהר

ואומרים עוד מוקדם ואומרים מאוחר
ואומרים שאפשר ואומרים שנגזר
מחכים שיבוא כבר נשיא או קיסר
משיח נביא מצביא או חייזר
שיודע לפתור את הבלתי נפתר
להביא שוב תקווה להראות שאפשר
לחיות בשלום בין הים לנהר
בין הים לנהר

שני בניו של האב שני בני אברהם
שני עמים אוחזים זה את זה בגרונם
וכובש ונכבש נכבשים עד עפר
אדמה שספוגה בדם הניגר
בין הים לנהר
בין הים לנהר

הלך לאיבוד הסיפור הגדול
הסיפור הגדול שיודע הכל
מימין ומשמאל והפוך וישר
שיבין את אתמול ויגיד מה מחר
בין הים לנהר
בין הים לנהר

יענקלה רוטבליט ו-"החצר האחורית"

"החצר האחורית". מימין לשמאל: גדי רונן, יענק'לה רוטבליט, איתמר ציגלר ותומר יוסף צילום: אסף סודרי

יענק'לה רוטבליט הוא ללא ספק אחד מגדולי הפזמונאים שידעה מדינת ישראל משחר היותה ובשנת 1998 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים. מלבד פועלו האינטנסיבי כפזמונאי וכעיתונאי, הוציא לאור חמישה אלבומים ("כך שחררתי את ירושלים", 1978, "מכתבים מבית רביעי", 1989, "מדינת היהודים \ קטעים", 2004, "מדינת היהודים \ חלק ב'", 2005 ו"צומת עלעול", 2011) שאותם כתב, הלחין ושר, יש לומר, בדרכו הצנועה. במילים אחרות, רוטבליט טוב הרבה יותר בשטח הכתיבה מאשר בשטח ההלחנה, שלא לדבר על השירה. היה זה תומר יוסף שצפה באחת מהופעותיו של רוטבליט והבין את הפוטנציאל הגלום במילים הנפיצות המולחנות-לא מולחנות, נפגש עמו, הכיר לו את חבריו,  והשאר − היסטוריה. אגב, במהלך ההופעה ב"זאפה", הנפיק רוטבליט כקטעי קישור כמה מן השירים מהאלבומים האישיים שלו. אלה נותרו כקטעי קישור והופרדו בבירור משאר הטקסטים המופיעים באלבום "החצר האחורית", למרות שזכו לליווי מוזיקלי איכותי של חברי הלהקה ואפילו לקולות רקע.

למעשה, השירים "החיצוניים", הזרים לרוח האלבום בלחן ולא באיכות המילים, חשובים דווקא בגלל שהם מדגישים כל כך את הגאוניות של שלושת המוזיקאים המופלאים האלה, שכבמטה קסמים הופכים סיפור ליצירת מופת, בה בשעה שאותו סיפור נמוג ונעלם כשהוא מולחן ומושר בידי רוטבליט, עד אשר בתום המופע, בבואי לכתוב עליו, אינני זוכרת על מה, בעצם, הם נסובו. מרגש לצפות בכבוד ובחיבה שרוחשים חברי ההרכב לרוטבליט, המבוגר מהם ביותר משלושים שנה. ניכר אף שרוטבליט, המרעיף חיבה על חברי ההרכב, מודע בהחלט לפלא המחולל לחן גאוני לטקסט נפיץ, כגון "שייח ג'ראח", המתאר פינוי משפחה פלשתינאית מביתה בחסות החוק. השיר נפתח ביבבת הגיטרה החשמלית של איתמר ציגלר המבשרת התרחשות כואבת בהמשך, שכידוע לכול אכן התרחשה, לא מזמן, במציאות ומדווחת על ידי רוטבליט בקור של כתב חדשות, כולל כל הפרטים הקטנים – שבהם, כידוע, שוכן אלוהים, אף כי בתמונות כגון אלה קשה לאתר אותו בקלות. כל מילה אחרונה בשורה השנייה (למשל "כחוק" ו"כצו") נמתחת ומתמשכת לפחות כפליים בפיו של תומר יוסף − שהלחין גם את השיר הזה ומתופף בו − דבר היוצר אפקט של זעקת ייאוש ואימה. במילה "משפחה ערבית יצאה לרחוב", מסלסל הכנר סלסול מזרחי מובהק, גם בהופעה וגם באלבום, בעוד שהמשך המשפט "משפחה יהודית נכנסה", מלווה בתיפוף מארשי המזכיר תהלוכת אבל. "ועלי להזכיר בגילוי נאות − גם ביתי היה פעם נטוש", כותב רוטבליט בגילוי לב, דבר המגביר את תחושת הכאב ההופכת לעקצוץ מטריד ומביא להזדהות מבלבלת עם שני הצדדים, במיוחד אם אכלת לאחרונה במסעדת הבשרים המשובחת בעין הוד, שכרת בית ערבי עתיק ביפו או בירושלים או סתם צפית לתומך במהדורת החדשות המתארת, בין השאר את הפינוי הזה או דומים לו. "זה יוצא וזה בא", המתכתב עם "עוד זה מדבר וזה בא" האיובי מושר בצרחה מקפיאת עורקים של חברי הלהקה, החותמים את השיר בתיפוף מארש אבל עמום וקצבי ובנגינת הפסנתר התיאטרלית של גדי רונן:

שייח' ג'ראח

מילים: יענ'קלה רוטבליט

לחן: תומר יוסף

העוול נעשה לא רחוק מביתי
העוול נעשה כחוק
בסמכות וּבִרשות באישור משפטי
אז למה שלא אשתוק

בית המשפט העליון פסק
השוטרים מסרו את הצו
אם היה שם אבק של מאבק
הם השתלטו על המצב

כמה מפגינים במרומי הגבעה
עם כרזה קראו סיסמאות
גידופים וצעקות המולה שגוועה
הם פוזרו בין הסמטאות

ובכי עלה מן הבית בפנים
כשאמר בית הדין את דברו
וייאוש וכאב וחמת אין אונים
נארזו חבילות וצרורות

והערב ירד על הבית הטוב
ודבר המשפט נעשה
משפחה ערבית יצאה לרחוב
משפחה יהודית נכנסה

ושמעון הצדיק, איש כנסת גדולה
ממערת קברך מה תעיד
זו ראשית גאולה או מעשה נבלה
שלשווא מתכסה בטלית

זה יוצא וזה בא חבילות וצרורות
הכתב מן השטח דיווח
ובית המשפט אמר את דברו
מי יחבוש את פצעי שיח' ג'ראח

לא אלין לעליון הם בקיאים בכל אות
בדיני בעלות ורכוש
אך עלי להוסיף בגילוי נאות
גם ביתי היה פעם נטוש

והיה כי יבוא יום אחד לפניכם
הטוען להיות בעליו
האומנם דין אחד יפסקו אז כבודכם
לאזרח ולגֵר התושב

העוול נעשה לא רחוק מביתי
העוול נעשה כחוק
בסמכות וּבִרשות באישור משפטי
שאומרים שמוטב לי לשתוק

זה יוצא וזה בא חבילות וצרורות
הכתב מן השטח דיווח
ובית המשפט אמר את דברו
מי יחבוש את פצעי שיח' ג'ראח

"החצר האחורית" ב"זאפה" צילום: מירב אמיתי-כהן

המאזין לאלבום הזה ימצא עצמו מתמכר במהרה ללחנים הנהדרים, הבוגרים והחכמים האלה, העוטפים מילים מנקבות לב המתויגות כ"פזמונים" שאותי טלטלו יותר מכל טקסט הקרוי "שירה" שיצא כאן בשנים האחרונות. לא רק בפוליטיקה הם מתעסקים − ובמה שמסביבה, כולל הטייקונים ("קורח הטייקון") והכיבוש − אלא גם בתכנים חברתיים, בעוני ("שיר האביונים") ובתרבות הצריכה, למשל ב"מענה קולי" (שיר שהפך, זה מכבר, ללהיט ברדיו, בלחן כובש של גדי רונן). "יצאת שוב אידיוט", כותב רוטבליט בשיר הזה, "קנית אשליה\ זה לא יכול להיות\ בכל זאת זה היה\ הרגשת משודרג\ לבשת ערב חג\ אז מה הבעיה?" את התשובה מעניק הפזמון, המושר בהרמוניה מושלמת על ידי חברי ההרכב: "פתאום הקסם פג\ והחכה לדג\ אמרה אתה שלי". בימים שבהם מחולקת שקית רב פעמית בכניסה לקניוני "עזריאלי", ועליה הכיתוב: "קניוני עזריאלי – כמה קל להיות מאושר", ברור מי החכה ומי הדג.

אני מהמרת שבניגוד לשמו הצנוע והבלתי מתיימר יתפוס האלבום הנהדר הזה מקום של כבוד בתודעה הישראלית הקולקטיבית, ועם השנים יהפוך לאחד מנכסי צאן הברזל המוזיקליים החשובים שלנו. כן, יבוא יום ונשמע את השירים האלה ברדיו בימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובימי הזיכרון לשואה ולגבורה. לא ירחק היום וזה יקרה, תשמעו מה שאני אומרת. או אז יוכלו שלושת המופלאים שהלחינו אותו לומר זה לזה: אחי, עשינו את זה − הצלחנו.

חברי "החצר האחורית". למטה יענק'לה רוטבליט, למעלה מימין לשמאל: גדי רונן, תומר יוסף ואיתמר ציגלר צילום: אסף סודרי

ראו עוד:

סרטון גיוס הכספים ב"הד סטארט" של "החצר האחורית"

הסרט "החצר האחורית" שביימו תומר יוסף ובמאי הקולנוע אסף סודרי

אתר "החצר האחורית"

עמוד הפייסבוק של "החצר האחורית"

אודות ורד זינגר

כותבת פרוזה, כותבת שירה. עורכת לשון "בראש גדול" בכמה הוצאות ספרים, עורכת תוכן - אבל לא רק, עורכת שירה - ומבקרת בה, ולא רק אותה. עורכת הלשון של "יקום תרבות". ליצירת קשר: vered19@netvision.net.il
הפוסט הזה פורסם בתאריך מוזיקה, פזמונים עם התגים , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*