רעבה לאור | דריגס יהודית

עליית מדרגה במקום

מאת עמיר סגל

על “רעבה לאור” מאת יהודית דריגס, הוצאת “אבן חושן”, 2014. 76 עמודים.

פורסם ב”קו למושב” 18/12/2014

תקציר הספר :

במילים בהירות ומדויקות, מעלה יהודית דריגס את רוחות בני משפחתה שאבדו בשכחה, או בזמן. בשיחה עם הוריה, דרך סבתא לנכדה, מחפשת המשוררת את ביתה בכאב וגעגועים, ומוצאת תוך כדי כך את קולה השירי.

יהודית דריגס “עולה מדרגה” בשכלול שיריה בספרה השלישי, “רעבה לאור”, אולם היא שבה אל אותם נושאים אישיים ומשפחתיים שהופיעו בספריה הקודמים, מבלי להתקדם.

בספרה השלישי, “רעבה לאור”, חוזרת המשוררת יהודית דריגס אל הזיכרונות ממשפחתה, אל מות אביה ואל האתגרים וקשיי ההתבגרות האישית, כבספריה הקודמים, “דברים שאומרים לים” (ספריית פועלים 2000) ו”שעת הסדקים” (כרמל, 2010). כישרונה המרשים של דריגס נראה בספרה השני, והספר הנוכחי הוא עליית מדרגה מרשימה מבחינת שכלול השירים והרושם הפואטי. עם זאת, היא עוסקת באותם נושאים בדיוק שהופיעו בספריה הקודמים, מבלי להתקדם.

דוגמה לכתיבתה המרשימה של דריגס נמצאת בשיר “כישלון” (עמוד 42): “אנשי החוץ שולטים בי שוב. ואת שקיומך הפך לגלד / על ידית הזמן / יושבת. מבטך עוקב אחרי / עדיין מחכה שאפתח לך”.

החלק המוצלח ביותר בספר הוא תחילתו, מחזור שירים הנקרא “רגשות בסלוטייפ” ובו מספרת דריגס על התבגרותה ועל משפחתה. בשיר זה (ובשירים אחרים בספר) חוזרת דריגס על המוטו: “אסור לי להירדם שוב”, כמו בשורות: “לפעמים היית אבא / לפעמים אימא / ואני לא ידעתי במי לבחור. // בכל לילה הקמתי לי משפחה / ואם יצאתי החוצה – / היה עולם”.

כמו משוררים רבים מדי, דריגס נעזרת בטכניקה שחוקה וקלישאתית במטרה להעניק לשיריה משמעות, וכותבת אזכורים סתמיים של חיי היום-יום: “התאמנו בלהיות שייכים. / שיחקנו חמש אבנים במרפסת / חלמנו על סיר פלא / תבליני זעם פיזרנו לתוך רוגלך פריכים. / חתכנו סלט, אספנו פירורי לחם”. חבל שהיא מרשה לעצמה להחליש את שיריה כך.

בשיר אחר דריגס דווקא מצליחה היטב להעביר רגשות דרך תמונות משפחתיות וסתמיות היום-יום: “אני גרה בקלסר הקרטון שלו / דקה כמו צל / נכנסת ויוצאת / על מרכבת אוויר / משוטטת ברחבי הילדות”, ובחלק המזכיר את ספרה הקודם: “אבא שקוף, גודלו קווארטו / כותב שירים בחרוזים. / אני חושבת, מה, אבא שלי ביאליק? / אותיות משתוללות, נעכלות בקלות / מכונה מחוררת נייר דקיק. / מאחורי הדלת / רגשות מודבקים בסלוטייפ”.

כמה בעיות יש בספרה של דריגס. האחת היא הקדשות מוגזמות, בעיקר בחלק הספר שבו כל שיר מוקדש לדמות היסטורית או דמיונית או למשוררת ידועה. בין הדמויות הזוכות לכבוד היא וירג’יניה וולף, שהקדשת שיר לשמה או הפניה אליה מטעם משוררת כבר הפכו לקלישאות מזמן.

בעיה נוספת היא עריכה שאינה מספקת. בספר כמה קטעי שיר חזקים ומרשימים, ולצדם קטעי שיר חלשים למדי וסתמיים, כמו שהובא לעיל. חולשת העריכה מתבטאת למשל ברצף בלתי-מופרע וזורם של שירים במחזור הראשון -כשבמחזורים האחרים לשירים יש שמות, או שהם ממוספרים או גם וגם. ואין סיבה נראית לעין לכך.

אך הבעיה המרכזית בספר היא הנרקיסיזם שיש בבחירה לכתוב שירה אוטוביוגרפית, ללא הקשר. שיריה של דריגס אינם דבר אחר מסיפור אישי ומשפחתי על ילדותה או בהקדשה לבנה. אפילו השירים המוקדשים לדמויות ידועות ופחות אינם אלא היקסמות כללית מאותן דמויות.

דריגס אינה לבד, כתיבה שירית-אוטוביוגרפית כזו נפוצה למדי ואפשר לראות אותה בכמה ספרי שירה שקיבלו, משום מה, משוב חיובי על אף סתמיותם. ספרה של דריגס כתוב היטב ויכולתה מרשימה, וזה עומד לזכותה. אולם שירה מסוג זה נעדרת ההצדקה הבסיסית של יצירת אמנות – ללא הקשר רחב, ללא חידוש אמנותי, ואף האוטוביוגרפיה אינה כתיבת סיפור חייה של דמות משמעותית.

2 תגובות

  1. רעיון טוב, לפרסם את רשימות ע. ע. סגל. עם זאת, ע. ע.- בעיה חוזרת ברשימות – מחמאות וקטילות בו זמנית, לא מנומקות מספיק, לא מודגמות מספיק. כך המבקר אמנם בונה לעצמו שם כמבקר שאינו פוחד לקטול, וזה טוב, אבל לא הבנתי על מה המחמאות וכיצד הן מתיישבות עם הקטילות. תימות אינן מכריעות שירה לשלילה או לחיוב, אלא דרך הביטוי שלהן.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × חמש =