המומלצים של אריק גלסנר:

פרוזה – תרגום

“סולם יעקב”, של ז’קלין כהנוב, “הוצאת גמא ויד בן צבי” – רומן בעל יסודות אוטוביוגרפיים, מעמיק וחריף, של האינטלקטואלית הישראלית יוצאת מצרים, שתורגם לראשונה לעברית (ראה אור במקור באנגלית ב-1951) ושעוסק באופן ראשוני-יצרי ביחס בין אדם לזהותו התרבותית ובקונפליקט בין “מזרח” ל”מערב”.

“ריקוד הצללים המאושרים”, של אליס מונרו, הוצאת “זמורה ביתן” – קובץ הסיפורים הראשון (ראה אור במקור ב-1968) של הכותבת הקנדית, הריאליסטית וההומניסטית הגדולה, שזכתה בשנה שעברה בפרס נובל מוצדק. קובץ שמאזן בווירטואוזיות (ווירטואוזיות שהנה גם מוסרית, כפי שניטשה כינה את שופנהאואר “גאון מוסרי”) לא מובנת מאליה בין אותו ריאליזם ואותו הומניזם.

פרוזה – מקור

“קו המלח”, של יובל שמעוני, הוצאת “עם עובד” – רומן עב כרס שמעז להציע חוויית קריאה של “הרומן הכתוב היטב” של המאה ה-19 במאה ה-21. והתוצאה אינה אנכרוניסטית דווקא, אלא מענגת ומרשימה ואפילו “חתרנית”, בצורתו השמרנית המתריסה של הרומן ביחס לאקלים התרבותי ההוֹוי.

“ניצבת”, של א.ב. יהושע, הוצאת “הספרייה החדשה” – הסופר המשובח הוותיק קולע ללב אחת הסוגיות החשובות של העידן שלנו, שיש לה “טוויסט” מיוחד בישראל: יחסנו להולדת ילדים.

אפוס – קלאסיקה

“אודיסיאה”, של הומרוס, הוצאת “שוקן” – בזמן הקריאה בתרגומו היפה של אהרן שבתאי לא חשתי שהתרגום החדש ייתר את תרגומו הקלאסי מלא ההוד של טשרניחובסקי. אבל ניתנה כאן לקוראי העברית דרך נוספת ונגישה להיכרות עם יצירת המופת התשתיתית הזו שנכתבה לפני קרוב ל-3000 שנה.

עיון – קלאסיקה

“היסטוריה”, של הירודטוס, הוצאת “כרמל” – יצירתו המפורסמת של אבי ההיסטוריה, בן המאה ה-5 לפני הספירה, בתרגום שראה אור מחדש. בלב הספר תיאור מלחמת היוונים בפרסים, תיאור מלא הוד.

עיון

“כאן ועכשיו”, של ג”מ קוטזי ופול אוסטר, הוצאת “עם עובד” – חליפת מכתבים שכדאי להתוודע אליה בעיקר בגלל החריפות והמקוריות ואף האקסצנטריות של קוטזי, מגדולי סופרי זמננו.

וידוי

“ממעמקים”, של אוסקר ויילד, הוצאת “מודן”, בתרגום ליה נרגד – הטקסט יוצא הדופן שכתב ויילד מבור כלאו שבו נכלא באשמת הומוסקסואליות. תיאור של תמורה רוחנית שעובר אדם שבוחן ומבקר את חייו בחומרה, ברהיטות, בסגנוּן ובארודיציה.

המומלצים של ניסים כ”ץ:

פרוזה – תרגום

“בורחסטיין”, של סרחיו ביסו, הוצאת “זיקית” – ללא ספק הספר המתורגם הטוב ביותר של השנה. למי שקרא את “זעם”, ספרו המתורגם הקודם של ביסו שיצא ב- 2011, הייתה זו המתנה ממושכת מדי כדי לקרוא משהו נוסף של הסופר החכם והמושחז הזה. “בורחסטיין” הוא פנינה ספרותית מזוקקת ותמציתית הנקראת כמו צ’ייסר טקילה ביום קיץ חם. השפה, הפזיזות, השילוב בין ההומור הנפלא למראות הסוריאליסטים עם מרכיבים של ספרות מרתקת, מעניקים לכל קורא של סרחיו ביסו חווית קריאה בלתי רגילה. לא לפספס.

“עוד תראה”, של ניקולא פראג, “הוצאת “בבל” – מאז “הבוקר הראשון בגן עדן” של אלאונורה לב לא קראתי ספר שהוא מונולוג קורע לב, כן וכואב כמו ספרו של ניקולא פראג. בכתיבה ענקית ורגישה מגולל ניקולא מונולוג של אב חד הורי שאיבד את בנו טרום המתבגר בתאונת מטרו. בכתיבה אנרגטית ניקולא גם נוגע בשאלות אקטואליות, כמו: מה אנו מנחילים לילדינו ומה זה אומר לאהוב אותם.

פרוזה – מקור

“ניצבת”, של א”ב יהושע, הוצאת “הספרייה החדשה” – בעיניי הספר הזה הוא הישג גדול של סופר גדול, משום שהוא נוגע בנקודה סופר רגישה בחברה הישראלית – סוגיית האל-הורות. הספר מגולל בדייקנות וברגישות מה קורה לאישה בחברה הישראלית (שמקדשת הורות ונישואין ואת כל השאר מתייגת כסטייה) שבוחרת לא להביא ילדים לעולם.

“מקלחת של חושך וסיפורים אחרים”, של מתי שמואלוף, הוצאת “כנרת-זמורה-ביתן” – מתי שמואלוף המשורר קפץ קפיצה גדולה לעומקי הפרוזה ועשה זאת בצורה מוצלחת מאוד לטעמי. מי שקורא את שמואלוף במוסף הארץ במדורו “ישראלים בברלין” מתרשם שיש למתי מה להגיד לנו על זהות וחברה – אבל בספר מגלים שיש לו מה להגיד גם על אהבה ומוות, יחסים ואלימות ואכן הוא כותב על זה בצורה קלילה ומרשימה. קרנבל הדמויות והסיפורים הכה לא שגרתיים והמעניינים הכתובים לעתים בפרוזה משתלחת עושים את העבודה (במיוחד הסיפור שנושא את שם הספר).

עיון

“ספינת העבדים, היסטוריה אנושית”, של מרקוס רדיקר, “הוצאת בבל” – הספר המופלא הזה זכה בפרס ג”ורג’ וושינגטון ובפרס מרל קורטי של ארגון ההיסטוריונים האמריקאים. בספרו משחזר רדיקר בפירוט ובדייקנות את החיים, המוות ובעיקר את האימה בספינות העבדים שהובילו מיליוני אפריקאים לעולם החדש. ספר מרתק ומטלטל. לא להחמיץ.

“חנה ארדנט, גרשום שלום – חליפת מכתבים”, “הוצאת בבל”- הספר מציג את 141 המכתבים שהחליפו השניים בעת הקשה ביותר בהיסטוריה היהודית ומשמש מסמך חשוב מאוד של שני אינטלקטואלים שכותבים האחד לשנייה בשפה מרתקת ובחכמה עילאית. הספר מהווה גם צוהר למחשבותיהם של האליטה התרבותית של יהודי אירופה.

וידוי

“סטיאגרהה בדרום אפריקה” של מ.ק. גנדהי, “בהוצאת בבל”- בשפה אישית, מרתקת וקולחת מתאר גנדהי בספרו את המסע האישי שלו בדרום אפריקה וכיצד התעצבו המונחים המקובלים שלו על מרי אזרחי והתנגדות סבילה, שהפכו ברבות הימים לתורתו הידועה בהתנגדות לשלטון הכובש דרך מאבק לא אלים. הספר מעורר השראה לפוליטיקה לא אלימה וכיצד לעשות זאת באופן יעיל.

ועוד קטנה לסיום – הרפתקה

“משפחתי וחיות אחרות”, של ג’רלד דארל, בהוצאת “מודן”- הקלאסיקה הזו תורגמה בחן רב על ידי יואב אבני ומכל משפט או תיאור נוף בספר נובע אהבת האדם והטבע של מי שהפך ברבות השנים לחוקר הנודע ופעיל מרכזי לשימור עולם החי והצומח. אל תחמיצו, גדולים כקטנים.

9 תגובות

  1. “ממעמקים” היא אכן בחירה מתבקשת, בעיקר בשל התרגום המוקפד והמופתי של ליה נירגד, המנגיש כבמעשה יד אמן את תובנת הייסורים המזוקקת של ווילד. הספר ראה אור בעבר בשני תרגומים אחרים – הראשון של דוד פרישמן (1919) והשני של בן ציון בן-משה (1993). שניהם מתלעלעים, נוטפי מליצה מנותקת, קשים ומקשים, לא מדויקים. בתרגום החדש ריתקו אותי לעתים חלק מהערות השוליים של נירגד לא פחות מאשר קטעי הווידוי (הגם שאיכותם הייתה ונותרה תהילימית). למשל, זאת המסבירה את הביטוי “כל מה שנתפס – נכון”, שעליו מרבה ווילד לחזור:

    “במקור Everything that is realized is right. משפט סתום למדי, דו-משמעי על פניו. האם הכוונה לכל מה שהובן? לכל מה שמומש? בהמשך יחזור המשפט בהקשרים שונים, שמבהירים היטב כי הכוונה למשמעות הראשונה. ובכל זאת, יש משהו חיוור, מופשט מאוד ב”הבנה” לעומת realization, ולכן ביכרתי את ‘נתפס’, שנע גם הוא בין עולם הרעיונות לעולם הגשמי, ואף מותיר במימרה מידה של מתח פיוטי. יתרה מזאת, כאשר ווילד מדבר על הבנה הוא משתמש בפועל understand, לעומת realise המופיע גם במנותק מהמשפט הנ”ל. בתרגום נשמרה ההבחנה בין השניים לאורך כל הדרך” (הערת שוליים, עמ’ 36 – ממעמקים, אוסקר ווילד, מודן, 2014).

  2. מהספרים הנזכרים קראתי את משפחתי וחיות אחרות – נפלא., ואת סטיאגרהה בדרום אפריקה. מפעים. בקשר לזה, אציין ספר נוסף שקראתי השנה: “הארץ המובטחת” מאת אדריאן פן-דיס.
    המחבר מתאר את הרקמה האנושית המרתקת והמסוכסכת של דרום אפריקה בשנת 1990 – שנת שחרור נלסון מנדלה מהכלא. ספר מרתק, ביחוד לאור ההיכרות עם דרום אפריקה עכשיו.

  3. חליפת המכתבים בין קוטזי לאוסטר היא נפוחה, נראה ששניהם היו צריכים לעשות חוקן לפני הכתיבה.
    אינטלקטואליות כביכול ואגו, וזה מוזר, כי שניהם (בעיקר קוטזי, כמובן) סופרים טובים.

  4. איך א.ב. יהושע “סופר גדול”? תמוה ביותר. נראה לי שיש פה בלבול בין הצלחה חומרית להצלחה אמנותית וספרותית.

  5. […] ביותר של השנה: הארץ; וואיינט; טיימאווט; ישראל היום; ניסים כ"ץ ואריק גלסנר באתר יקום תרבות; NRG; הבלוגרית שלומית ליקה […]

  6. […] ביותר של השנה: הארץ; וואיינט; טיימאווט; ישראל היום; ניסים כ"ץ ואריק גלסנר באתר יקום תרבות; NRG; הבלוגרית שלומית ליקה […]

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

אחד + אחד =