המופע של גילי חיימוביץ' – סקירה מאת חגית בת-אליעזר

סקירת אירוע חוויתי סביב ספר השירים "תינוקת" מאת גילי חיימוביץ' ("עמדה", 2014) שהתקיים

בקפה-בר "מאירה", קינג ג'ורג' 32, תל-אביב, ב-2.11.2014


"תינוקת" מתבוננת במראה

עבר לא מעט זמן מהאירוע, אבל אני זוכרת אותו היטב. אספתי חומר על אודותיו  ושמרתי אותו כמו שכלב טומן עצם − אך להבדיל מכלב, אני חוזרת אל החוויה לא כאל עצם אלא כאל תבשיל קדירה עשיר מילים ומהביל צלילים.

עכשיו, בבוקר שבת חורפי-שמשי, בשלה השעה להחיות את האירוע בזיכרוני ולכתוב עליו. שאר העבודות הספרותיות שלי נדחות, דוהות כמו הבחירות המוצללות, הלא-מאופשרות, בסרגל יישומי המחשב.

החגיגה עתירת המוזיקה הכלית והקולית לכבוד ה"תינוקת" התקיימה במתחם הפנימי, המוסתר והפרטי של קפה-בר "מאירה", שבניהולו של שי פרי – ידידהּ של גילי – זמר ומלחין, המנגן בגיטרה ובכינור. המילים והצלילים חלקו את הבמה ביניהם באופן כמעט שווה.

גילי חיימוביץ' הנחתה: הציגה את המשתתפים וקראה שירים.

רן יגיל – המו"ל של הוצאת "עמדה" שבה פורסם הספר − דיבר על התמודדותה האמיצה של המשוררת עם הפיכתה לאֵם טוטאלית לשתי בנותיה. רן יגיל הדגיש את המאבק בעבדות האמהות ואת הבקשה של המשוררת לקיים חיים עצמאיים, נבדלים מהתינוקות, זוגיים עם הגבר, כמו בזמנים שהיו לפני מפץ האמהות. המשוררת תובעת לעצמה את זכות הצעקה, וזאת נשמעת היטב − כמו בשיר הבא:

הדשא של השכן

הִנֵּה צֻוַּתְנוּ מִשְׁפָּחוֹת-מִשְׁפָּחוֹת.

מִסְתַּדְּרִים בִּרְבִיעִיּוֹת

שְׁתֵּי וְלָדוֹת פְּלוּס שְׁנֵי בּוֹגְרִים.

בַּלֵּילוֹת, חוֹלְבוֹת אֶת אֵיבְרֵי הַמִּין הַגַּבְרִיִּים.

לְאַחַר שֶׁלְּטֶקֶס חֲגִיגִי כֻּלָּנוּ נִרְתָּמִים,

לְשֵׁנָה.

נִרְדָּמִים עַל כָּרֵי

דֶּשֶׁא.

מִתְכַּנְּסִים,

שֶׁחָלִילָה הָעַיִן לֹא תִּנְדֹּד

לִשְׂדוֹת

זָרִים,

כְּדֵי לְהַשְׁווֹת

בֵּין הַגְּוָנִים הַיְּרֻקִּים.

דורית ויסמן – משוררת בעלת מודעות חברתית-פמיניסטית, אשר ערכה את "מלכה עירומה" – אנתולוגיית שירת מחאה חברתית נשית שיצאה לאור בינואר 2013 −

התחברה לרוחות המנשבות בין דפי "תינוקת" ודיברה בשבחו של הספר:

זהו ספר שמבטא את שני הצדדים של האמהוֹת המודרניות, הפמיניסטיות: מצד אחד האושר והיכולת להעריך את המתנה הגדולה שניתנה לאם – גידול תינוקת, שתענוג להגיש לה את השד. אבל בדיוק הַשַׁד הזה – שחוזר בהרבה מן השירים, ולא במקרה  − הַשַׁד הזה, שהפך מאיבר ארוטי, לאיבר האכלה, השד עכשיו משקף את הצד השני של האדם-אישה: הנה יש עכשיו שַׁלִיטה חדשה על החיים. חיי המין נפגמו, כי הרצון והחשק מוטים לצד האמהוּת ולא לצד בן הזוג, האהבה לבן הזוג, שהייתה במקום הראשון, פינתה את הבכורה לאהבת אם.

הנה כי כן, כבר בשיר השני של הספר (עמ' 9) יש רמז לעננים המתקבצים ובאים, או שכבר נמצאים:

בזעיר אנפין או זעירה

רַךְ כְּמוֹ עָנָן

הַשַּׁד שֶׁלִּי בָּא אֵלַיִךְ.

בָּעוֹלָם הַמִינִיאָטוּרִי שֶׁלָּנוּ,

רֹאשֵׁךְ בְּגָדְלוּ.

יָדַיִךְ אוֹחֲזוֹת מִשְּׁנֵי צִדָּיו

שֶׁלֹּא יִפְרַח, כְּמוֹ בָּלוֹן,

וּפָנַיִךְ יִתְעַנְּנוּ.

השיר הבא (עמ' 18) מצטיין באומץ תיאור האמהות:

חרצן אישה

אֲנִי בַּת חָדְשַׁיִם

אֲנִי יְשֵׁנָה מִתּוֹךְ אֱמוּנָה.

אֲנִי בַּת חָדְשַׁיִם

הַשֵּׁנָה הִיא לִי תְּפִלָּה.

שֶׁטּוֹב לִהְיוֹת אָחוֹת קְטַנָּה,

שֶׁאֲנִי חַרְצָן אִשָּׁה

שֶׁיִּצְמַח מֵחָרִיץ אִשָּׁה

לִהְיוֹת לְאִשָּׁה

וְלֹא לְבֻבָּה.

גילי חיימוביץ', פיי שפירו וחנן בן סימון מבצעים שיר של גילי

ואז הופיע בפנינו רועי טרטקובסקי – דוקטור לספרות, מרצה בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת ת"א − ודיבר בצורה כה מלומדת, מענגת, מכשפת. הוא הסב את תשומת לבנו לפן המילולי של השירה, זה שמעבר לתכנים, ושיבח את שפתה השירית של גילי חיימוביץ' − ובפרט את "הפיצוצים בין מילים דומות", כלשונו. רועי טרטקובסקי דיבר בהרחבה על השיר הראשון בספר – זה שעומד לפני כל השערים, אותו כינה בשם "proem" – הלְחם אנגלי מבריק של התחילית "pre" ושל המילה "poem".

כותרת

אֵיךְ הָפַכְתְּ לִדְבַר מָה מֻפְלָא כָּל כָּךְ

שֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְכַנּוֹתוֹ

הִיא בַּשֵּׁם שֶׁאָנוּ עַצְמֵנוּ הִמְצֵאנוּ לָךְ?

המציאות שהשתנתה – הולדת ילדה – מזמנת שפה אחרת, המצאת מילה חדשה – שמך, תינוקת מופלאה. תופעת הלידה היא טבעית מצד אחד אך מאידך – על טבעית עד כדי אוזלת ידן של המילים ולכן אין כותרת לשיר זולת "כותרת".

מעבר לתוכן דבריו של ד"ר טרטקובסקי, שפת גופו הייתה נעימה עד מופלאה, בדומה למופע ניצוחו של וסילי פטרנקו – מגדולי המנצחים, שמרחף בין תזמורות העולם ונחת בארץ לעשרה ימי חזרות והופעות עם התזמורת הפילהרמונית. שמחתי להיות בקונצרט של הפילהרמונית באולם האודיטוריום בחיפה ב-8.12. ביושבי בגוש הכיסאות המיוחד המוצב על הבמה מאחורי התזמורת, זכיתי לתצפית נדירה על המנצח, שהתגלה בפניי במלוא תפארתו: פשתן סלאבי לראשו, פרישׂת זרועותיו חובקת את התזמורת ושפת גופו עשירה, נהירה וסמכותית. הוא למעשה ניצח עליי אגב ניצוחו על הפילהרמונית, כשזו ביצעה בוירטואוזיות את הסימפוניה מס' 10 מאת שוסטקוביץ'.

ועכשיו, לאחר ההפלגה בכיוון החוויה האחרת, אחזור לחגיגת "תינוקת", שגם בה הייתה מוזיקה: שי פרי הפליא בנגינת הכינור המייבב כחליל בשיר מאת לאה גולדברג. חנן בן סימון, בעל היכולות הקוליות המופלאות חיבר מנגינה בלתי כתובה לאחד משיריו של חזי לסקלי ושר אותה כאקפלה – ללא ליווי כלי, כשקולו בשליטתו המוחלטת, מפיק מגוון רחב של צלילים עד כדי אשליית תזמורת שלמה.

בתום האירוע נישא דבר מה נינוח ומקרב באוויר. האנשים מיאנו להיפרד וניהלו שיחות פרטיות עם גילי חיימוביץ'. חיכיתי להזדמנות שלי וכשזאת הגיעה, עלה בטבעיות הרעיון של אירוע שירי משותף. בנושא האמהוּת? לא, מספיק, גילי, פרעת את חובך כלפי התינוקות הצפופות שלך, וטוב שעשית זאת בזמן-אמת כשגילן רך והחלב עוד ניגר. עכשיו תחזרי לשירתך הארוטית המסקרנת, אשר אפיינה את שני ספרייך הקודמים: "אש כוחותיי" ו"עונת המוך". גם לי שירי תשוקה בשני ספריי: "השקת ספינת ציפייה" ו- "התנסויות", כי השירה היא הסוגה ההולמת ביותר את ההתבטאות בנושא היחסים בין המינים.

האירוע המשותף שלנו יתקיים ביום א' הקרוב, 21.12, בעיצומו של חג החנוכה, תחת הכותרת "אש מתפשטת". הקישור לאירוע ב- facebook:

https://www.facebook.com/events/1531896950382406/

נקרא את השירים הנועזים ביותר מתוך ספרינו, אותם לכל אחת מאיתנו לא היה די אומץ לקרוא מול קהל. מצדו השני של המתרס הבלתי קיים, מוזמנים גם המשוררים בקהל לקרוא שיר אמיץ ונועז המשתלב באווירה המלוהטת.

חגית בת-אליעזר 13.12.2014


אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אירועים ספרותיים עם התגים . קישור קבוע.

7 תגובות על המופע של גילי חיימוביץ' – סקירה מאת חגית בת-אליעזר

  1. מאת גילי:‏

    תודה לחגית על הסקירה החויתית והיפה של הארוע הזה, שכל כך קרוב לליבי. רוצה להוסיף עוד כמה פרטים. בארוע גם בוצע בהשמעת בכורה שיר מתוך הספר שנקרא "כל המאורות" אותו הלחין וביצע שי פרי וגם שיר מספר קודם שלי "משתקפת כמו אושר" (זה שיר ללא כותרת שנפתח ב: "היום אפילו האוטובוסים…"). אותו הקראתי בלווית אילתור ווקלי של פיי שפירו וחנן בן סימון. חנן אף שר שיר שחיבר בעצמו בארוע ויכלל בתקליטו הממשמש ובא.
    בנוסף, שם הספר השלישי שלי נקרא "אש כוחותי" (ולא "כוחותינו" כמו שנכתב) ואשמח להקריא ממנו בארוע המשותף שלי עם חגית. ומי יודע, אולי אפתיע בשירים ארוטיים דווקא "מתינוקת"? כך פתחתי את הארוע הנוכחי הזה.

  2. מאת ורד זינגר:‏

    גילי היקרה,

    תיקנתי את "אש כוחותינו" ל"אש כוחותיי", מילה שבכתיב חסר ניקוד נכתבת ביו"ד כפולה (בדומה ל"פניי" – הפנים שלי, "ילדיי" – הילדים שלי וכו').

    בברכה חמה,
    ורד זינגר
    עורכת הלשון של "יקום תרבות".

  3. מאת חנה טואג:‏

    סקירה יפה רגישה ומסקרנת לספר. האמהות אכן מטמורפוזה מופלאה- חרצן המוליד אשה . אהבתי

  4. מאת ארלט:‏

    תודה לחגית על עוד הפלגה בעולם השירה ונמוזיקה. תודה גם למשוררת המבטאת באומץ את הקונפליקט הטמון במערכת היחסים של אם עם תינוקה. הפסיכולוגית מלאני קליין השתמשה במושג "השד הטוב והשד הרע" המבטא שני קטבים בחוויית התינוק ביחסים עם מטפליו.

  5. מאת צדוק עלון:‏

    סקירה מענגת וספונטנית; ואת שירי הספר היפה קראתי בהנאה ספרותית.
    צדוק

  6. מאת רן יגיל:‏

    חגית בת-אליעזר עושה זאת שוב. אירועים באשר הם הולכים ונמוגים מן הזיכרון שלנו בחולפם. אפילו צילמנו אותם. הם מתאחסנים אחר כבוד בארכיון הזיכרון. חגית במילותויה היפות מצליחה להחיות שוב את האירוע הסופר-מוצלח ההוא ואת ההרגשה שעברתי חוויה אמנותית מרגשת. השירים של גילי, השזורים לאורך הרשימה, יפים להלל. רני

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*