שבת בבוקר

בְּשָׁעָה  שֶׁשְׁכֵנַי בִּירוּשָׁלַיִם
פּוֹקְדִים  אֶת  בֵּית הַכְּנֶסֶת
‘צַעֲקַת הַדַּל’ בְּקָטַמוֹן הַיְּשָׁנָה
הַחוֹטְאִים מְצִיפִים אֶת חוֹף גוֹרְדוֹן
הַנּוֹשֵׁק לִמְלוֹן רֶנֵסָנְס
בְּעוֹד אַתְּ יְשֵׁנָה בַּקּוֹמָה הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה
לְאַחַר שֶׁחָגַגְנוּ אֶת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע  שְׁנוֹתַיִךְ
אֲנִי יוֹשֵׁב בַּחוֹף וְשׁוֹתֶה אֶסְפְּרֵסוֹ כָּפוּל וְאָרֹךְ
צוֹפֶה בַּכָּחֹל הַגָּדוֹל שֶׁפָּרוּס כְּמַרְבַד עַד הָאֹפֶק
אַתְּ וְהַיָּם מַשְׂבִּיעִים אֶת תַּאֲוַת הָחַיִּים שֶׁלִּי
מְחַשֵּׁב כַּמָּה מִדָּמִי
הוּמַר לְתֵל-אֲבִיבִי

ושוב חלפה שנה

לָאַחֲרוֹנָה כְּשֶׁמַּבָּטֵךְ מְמֻקָּד בְּמָקוֹם אַחֵר
מִבְּלִי שֶׁתָּשִׂימִי לֵב לְכָךְ מַבָּטִי נִלְכָּד בְּפָנַיִךְ
וַאֲנִי חָשׁ אוֹתָהּ הִתְפַּעֲמוּת שֶׁהָלְמָה בִּי
כְּשֶׁלָּרִאשׁוֹנָה הִבְחַנְתִּי
בָּרִשּׁוּם הֶעָדִין וְהַמַּרְשִׁים שֶׁל תָּוֵי פָּנַיִךְ
אַחַר כָּךְ רָקַמְתְּ אֶת שְׁמֵךְ בְּתֶפֶר נִסְתָּר
וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַחַיִּים נִסּוּ אוֹתָנוּ
הָיִית חֲזָקָה וַחֲכָמָה מִמֶּנִּי

ערבית

בִּזְמַן שֶׁכְּבָר לֹא  מַמָּשׁ קֹדֶשׁ וַעֲדַיִן לֹא חֹל
יָרַדְתִּי מִבֵּית הוֹרָי בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה לָרְחוֹב
וְנֶחְפַּזְתִּי לַחֲלֹף עַל פְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל דָּוִד הֵשַּׂרוּף
שֶׁאָחַז בְּכֹחַ בְּסוֹרְגֵי הַחַלּוֹן וְצָעַק לֵאלֹהִים
עַד בֹּאִי בֵּית הַכְּנֶסֶת הַסְפָרַדִי “חַיִּים”
וְהָיִיתִי שֻׁתָּף סָמוּי לַתְּפִלָּה
וְאֹמֶר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה
“גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע”
בְּדַרְכִּי חֲזָרָה
בַּעַל הַקְיוֹסְק שֶׁכֻּנָּה יוֹסֵף אַלְחָמְגִ’י
כְּבָר הִצִּיג אֶת מַרְכֹּלְתוֹ מֵהָעִיר הָעַתִּיקָה
בְּשַׂקִּים עַל הַמִּדְרָכָה הָרְחָבָה
לִפְעָמִים כְּשֶׁהיוּ לִי שְׁלוֹשִׁים גְּרוּשׁ
קָנִיתִי שַׂקִּית סֻכָּר צָבוּעַ אָדֹם
וּבַדֶּרֶךְ שֶׁאָרְכָה דַּקּוֹת סְפוּרוֹת
חָלַמְתִּי

אביחי קמחי, משורר, סא”ל (מיל’), סגן יו”ר אגודת הסופרים העבריים, חבר בהנהלת עמותת “תעצומות למבריאים מסרטן”. פרסם עד כה שלושה ספרים: “רשימון סרטן” (סיפורת אוטוביוגרפית), “ללכת” (ספר שירה), “לנווט לבד בחושך” (שירה). בסוף השנה יראה אור ספר שיריו השלישי, “הולך בירושלים” בהוצאת “קשב לשירה”.

21 תגובות

  1. שירים נהדרים. השירה של אביחי תמיד מעוררת בי מחשבות עמוקות על קו התפר בין ירושלים לת”א, בריאות וחולי, כיעור ויופי.

  2. הו הו, אביחי, אתה מסודר. אם קיבלת מחמאות על שיריך מגדול מבקרי השירה בישראל לדורותיהם, רן (השמטקאלע) יגיל, אז אשריך. ואולי יגלה רן שמטקאלע זה את אוזנינו ויספר מה הייתה ההפתעה הכה גדולה שהכין אתמול גדול המשוררים דוד ברבי לקהל לקוחותיו בהשקת ספרו החדש, “מי יהלך”? הציבור סקרן.

  3. היה היה תפוז,
    והתפוז היה ילד רך,
    הלך לו ברחוב,
    ופתאום – טרח!

    דרך עליו אדם
    או אולי האל עצמו,
    התפוז נמלא דם
    ונעלב עד עמקי נשמתו.

    מה, אני התפוז!
    העתיד להיות המשורר בשטח!
    איך אלוהים מתחצף
    ומועך אותי בשטח!

    כתבתי שירי אהבה
    כל כך יפים לאשתי
    כל העולם מלא אהבה
    ובעיקר אוהבים אותי

    אז למה פתאום נמעכתי
    כמו איזה חרוב מעוך?
    הרי כל עולם השירה הצעירה האיכותי
    מלקק לי את הקליפה?

    תפוז קטן בגבעתיים,
    קצת שמנמן וסמוק לחיים,
    מתחבר לפיייסבוק וקורא
    בקול רם כעורך!

    “שימעו, אחיי המשוררים!
    כאן נרקיס מלך הביצה!
    אין כמוני במבקרים!
    אשתי אותי מעריצה!

    אני רק מגיע הביתה
    היא נרטבת מכל רגל ועד ראש!
    אני המשורר בשטח
    אינני סתם עכברוש!

    בני צימר נותן לי לכתוב
    כמה שכולם נפלאים
    אבל זה לא עושה לי טוב
    זה עושה לי לא נעים

    כי במקום לאהוב אותי
    תמיד תמיד תמיד עד אין קץ
    יש פה ושם מי שחוטאים
    פה ושם מישהו עוקץ

    את מחברה של הטרילוגיה
    הדגולה בשנות האלפיים!
    הי דורי, תראה אותי,
    אני כותב גם בחרוזותיים!

    תפוז נשר מראש העץ
    נותרו ספרים בכריכה קשה
    אבל הם מתאימים רק כדי למחוץ
    יתוש טפשי, חסר בושה

    • חרזן מתחיל, זו סאטירה מעולה! מובן שעדיפה סאטירה מעולה מן הסוג הזה על גרפומניה ליטררית תיכנוסיטית. זו ככל שהיא יותר רצינית, כך היא יותר מגוחכת. יישר כוח וחזק וברוך כאחד.

  4. אביחי מדייק במילותיו ובתאור הנפש, אהבת החיים, היופי, האהבה, הכאב, הסבל, התקווה, הכמיהה. שירים שמחלחלים עמוק ורישומם עמוק ומתמשך. צמרמורת פורצת בי עם כל קריאת שיר משיריו.

  5. יפה חרזן מתחיל, נעמו לי חרוזיך, ואולי כדאי שתשקול הסבה מכתיבת רשימות ביקורתיות במשקל של נוצה לכתיבת סאטירות מושחזות כגבבא? אולם זאת עליך לזכור: לעולם הסאטירה תהיה במעמד נמוך מהיצירה האמיתית שנוגעת במציאות בעוד הסאטירה רק מבקרת אותה, כמה חבל. יישר כוח. ואני סמוך ובטוח שגם לך עניין, כחרזן מתחיל או כחרזן בכלל, לדעת מה סוד ההפתעה שברבי דוד בה פעל?! ומי יהלך?!

  6. עם כל הכבוד לנו – ויש כבוד לכבוד לחרזן המתחיל ולשמטקאלע – הבמה היא של המשורר אביחי קמחי ושיריו אז אני מבחינתי סיימתי את דברי ומקווה שברבי דוד לא יסנוט בי בשעה מאוחרת כלשהי עם האגרסיות שלו ויתרכז בשירים ובהפתעות שהוא מכין לקהל לקוחותיו. יישר כוח.

  7. וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַחַיִּים נִסּוּ אוֹתָנוּ

    הָיִית חֲזָקָה וַחֲכָמָה מִמֶּנִּי

    שיר טוב על שירה ומהות ההשראה

  8. אביחי,
    אם השירים הללו בבחינת חלוץ לפני שירי הספר החדש, מצפה לי חוויית קריאה. אתה לא משורר של בריקדות
    כותב שירה אישית מאוד, אמינה מאוד. האהבה היא מצרך בסיסי בחיינו, כמעט כמו האוויר והמים. ניתן לתבל שירי אהבה בתבלינים שונים, אתה מתבל אותם בתבלינים משמרי אהבה. אתה ואהובתך כשני בתים שקורה מחברת
    ביניהם. לטעמי מי שלא אהב, כמי שלא נולד.
    השיר “ערבית” כציור שכונה ירושלמית במכחולי מילים. אתה כותב שהיית שותף סמוי לתפילה, אני הייתי שותף
    גלוי לסיור בשכונה בעקבות הציור השירי שלך.
    יעקב ברזילי

  9. מצטרף לדברי יעקוב היפים
    מתחבר מאד לשיר השני שמזכיר לי סוג של אהבה שניה וכך הוא משוחח עם אחד משירי
    על אהבתי השניה
    לָאַחֲרוֹנָה כְּשֶׁמַּבָּטֵךְ מְמֻקָּד בְּמָקוֹם אַחֵר
    מִבְּלִי שֶׁתָּשִׂימִי לֵב לְכָךְ מַבָּטִי נִלְכָּד בְּפָנַיִךְ
    וַאֲנִי חָשׁ אוֹתָהּ הִתְפַּעֲמוּת שֶׁהָלְמָה בִּי
    כְּשֶׁלָּרִאשׁוֹנָה הִבְחַנְתִּי
    בָּרִשּׁוּם הֶעָדִין וְהַמַּרְשִׁים שֶׁל תָּוֵי פָּנַיִךְ
    אַחַר כָּךְ רָקַמְתְּ אֶת שְׁמֵךְ בְּתֶפֶר נִסְתָּר
    וּבְכָל פַּעַם שֶׁהַחַיִּים נִסּוּ אוֹתָנוּ
    הָיִית חֲזָקָה וַחֲכָמָה מִמֶּנִּי

    אכן שירה אישית מלאת רגש רגש שנאסף מין הבטן בזמן הכתיבה
    זהו סוג של כישרון שיש או שאין ולך יש אותו ושוב תמיד אזכיר אני מתייחס כקורא
    ואתמול היה לי הכבוד לשמוע קוראים לא רק משוררים וודאי לא מבקרים
    פשוט אוהבי שירה שקוראים וגם היו ביניהם כאלה שזו להם הפעם הראשונה ויצאו נפעמים
    אז כן אביחי זהו סוג השירה שקוראים אוהבים ומתחברים אליה ומוכנים להגיע מרביבים חיפה וירושלים
    וספרך החדש יצליח ונשיר משירך בשמחות הספרים
    ונמחא כף בפראיות

    ולעניין השולי למרות שהאיש ההוא דבקו אצבעותיו בשמי לא אתייחס
    רק אומר שאהבתי מאד את מלאכת החרזן אף שאיני יודע מיהו

    • דוד היקר, תגובתך לשירי אביחי מרגשת. הרי “פראיות” הוא שיר קצר, ארוטי ויפה של אביחי שהלחנת ברוח מוזיקת בני יוון האהובה עלינו כל כך. מי ייתן ואזכה לשמוע בעתיד עוד שיתופי פעולה ביניכם. אתם ברוכי כישרונות.

      • תודה לך רן על הפרגון
        במיוחד שהפרגון בא מפיו של איש ספרות מוכשר ובעל ידע כמו רן יגיל
        עבורי הוא הקורא הטוב ביותר שהכרתי ואני כל כך שמח שהוא עורך את כל ספריי

        אני מודה לך רן גם שהבהרת לקוראת בין השורות שלא הבינה
        ובעצם איך יכולה להבין אם אמרה שלא מכירה או אולי מכיר…..

  10. קראתי בעיון את התייחסותו של דוד ברבי לשיריו של אביחי קמחי.
    למען האמת, לא מצאתי התייחסות לשירי קמחי, אלא ניצול גס ובוטה של הבמה המכובדת כדי להטיח לנו בפרצוף את שירו שלו, ותיאור החויה הספרותית העילאית של השקת ספרו בליל אמש.
    אני לא מכירה את אביחי קמחי, אבל למקרא שיריו אני לא בטוחה שהברכה “ונמחא כף בפראיות” מתאימה לו ולרוח שיריו.

  11. אגב שאלה לקוראת בין השורות
    למה לא התייחסת לשיריו של אביחי לפחות באופן שאני התייחסתי כקורא
    או אולי את לא את!
    אני תמיד מעדיף שאנשים מזדהים בשמם
    ולא מסתתרים/רות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש + חמש =