קריאה פרשנית בספרו של המשורר אתגר מויאל "מין גַּנְעֶדֵנוֹם"

אני אוהבת סרטי פנטזיה והם גומלים לי באותו המטבע: מענגים בזמן הצפייה ומַפרים את רעיונותיי. כך גם הסרט החדש המדובר של כריסטופר נולן "בין כוכבים" ובו חור-שחור-מחמד, לתוכו נכנס אחד מגיבורי הסרט – זה האמיץ ביותר – ועובר הרפתקה מסחררת של המסע בזמן. אני לא כל כך חזקה, לכן לא אבוא לביתו של המשורר אתגר מויאל כפי שעשה זאת המבקר בשטח. מיץ אשכוליות קר לא יצנן את הלהט. אשאר במרחק הבטוח של תקשורת-מחשבים ואתייחד עם ספר ביכורי שיריו "מין גַּנְעֶדֵנוֹם": אפתח אותו בפיסוק רחב, אקרא את השירים הלוך ושוב, קדימה ואחורה.

השירים נטולי שם. כוכבית חיננית מתנוססת בראש העמוד. כל שיר – הוא כוכב עולה.

אני לומדת את מיניות האדם − גם מתצפיות עקיפות, מספרות ובמיוחד משירים. הספר מספק לי חומר מגוון, ומה רבה שמחתי למראה השורה בעמוד 26 : "אַתְּ חוֹקֶרֶת מִלֵּדָה" – כמו נכתבה עלי. הנה השיר:

כמה שהשיר בהיר, חוגג אהבה − מטֶה את הפועל כמעט בכל צורות ההווה שלו: "אוהב" בתחילתו, "אוהבת" במהלכו והצורה ההדדית ביותר "אוהבים", בסופו. ולא זאת בלבד, אלא שהמשורר הנלהב אינו מסתפק בכל אלה. הוא יוצר מילה חדשה – מעשיר את השפה בפועל החזק "מְתַאֲהֵב" אשר בתבנית המילה "מְתַאֲרֵךְ" שמופיעה ממש מתחתיו, אות תחת אות, דבר המעצים את התפעלותי. השורה "מנשק לך את עור הַשָּׁנִים" מעידה על ההבנה העמוקה והחומלת של המשורר ללבה של האישה, רדופת הגיל המתקדם המחבל בחלקת עורה. "נסתרות הן דרכי הָאֵיךְ שלי" – זאת גרסתו המקורית של המשורר לאמרה המיוחסת לשלמה המלך בספר מִשְלֵי "נפלאה ממני…דרך גבר בעלמה". צמד המילים המתנגן "בַּנַדְנֵדָה נֵדַע" מעורר את דמיוני בהקשר השורה שלו. השיר הנפלא הזה הוא קוטב גן העדן של הלחם הבסיסים "גַּנְעֶדֵנוֹם". היכן הוא הקוטב המנוגד הגיהנום המוחלט?

השיר הבא בעמוד 22 הוא מספיק גיהינומי:

זהו משגל כוחני בין גבר לאישה אשר כתוב בשפה יצירתית, מחדשת, מענגת. השורה הראשונה פונקציונלית ומקובלת, אך היא נצבעת באלימות של הפועל "לרסק" בתחילת השורה השנייה. כשהקורא מגיע ל "עמוד ה-" הוא משלים אותה בצורה השגורה : "עמוד השדרה" ומזדעזע, אך המשורר מחליף את המילה המתבקשת בעורמת האמן ל "עמוד השגרה" ומעניק לריסוק גוון חיובי של רענון שגרת חיי המין. הזוג ממשיך לבעור ביחד כאשר הפועל בשורה "מִשְׂתָּרֶפֶת אלי למדורה" מכיל גם את המשמעות השכיחה "מצטרפת" ובכושר המצאה מבריק הופך המשורר את שמו "אֶתְגָּר" לפועל בגוף ראשון עתיד והמעבר ממנו ל- "אֶבְעַר". אולי לא בקריאה הראשונה, אבל בשנייה ואילך "אֶשְׁאַל" הוא השאול אליו, אל העפר, המהדהד את הפסוק התנ"כי "מעפר באת ולעפר תשוב" יודר הגבר. אך הוא חוזר משם, כי הרי לא חוה מוות אלא אורגזמה ראויה לשמה. כוחו במותניו וליל האהבים נמשך.

מזה זמן אני מהרהרת בדבר: לתודעת האדם שני מצבי צבירה. האחד הוא זה היציב, הקשיח, המאופיין בביטחון עצמי, בעמידה על העקרונות, הנבדל, העומד בפני עצמו – המקביל למצב המוצק של החומר. וכפי שתוספת אנרגיית חום אחראית למעבר החומר ממוצק לנוזל, כך להט התשוקה ממוטט את סריג התודעה ומעביר את האדם להוויה האחרת – זו הרכה, הרוטטת, הנידפת, התלויה בבן הזוג השולט והנשלט כאחד.

המשורר אתגר מויאל, הודות למבטו הקשוב והעמוק באישה שאיתו ולעוצמת כשרונו, כותב זאת בשפתו הציורית והיצירתית ביותר:

השיר בעמוד 67 "התעטפתי …" ממזג בין הפולחן הדתי לבין מעשה האהבה. אחדים משירי הספר עושים זאת, אך כאן מלאכת כתיבת השיר הגיעה לשיא. לא בכדי השיר מובלט ומוצף לכריכה האחורית האדומה.

המשורר שולט בקורא ביד האמן: לא אחת הוא מתחיל בביטוי ידוע מתחום היהדות, נותן למחשבתו של הקורא להשלימו בצורתו המקובלת ואז מצליף בחלופה המגרה מינית. כך הן השורות "בטלית שֶׁכֻּלָהּ (לא-תכלת) חֶשֶׁ‏ק", "מול אֲרוֹן (לא-הקדש) החֹפֶשׁ" וכן בסיכול האותיות רמה-מרה הביטוי "ביד (לא-רמה) מרה". סיום השיר הוא מערבולת מאחדת-מפרידה : "כשאת מורה לי / להגיד לך / מה לעשות."


הופכת דף ואז באה אנה – דמות בדויה, הקול השירי הנשי של המשורר אתגר מויאל.

שיריה חידתיים ובועטים בשפתם הפרועה, המוגזמת, בתחבירם הקטוע, כמו שפת הלב השסועה, הזועקת בתמונת דמותה על כריכת הביניים מתוכה מביטות עיניו של המשורר.

שירי החלק הזה אינם מנוקדים אך בעלי כותרות, והם מודפסים בגופן משונה משולח-כל-רסן.

הנה טעימת שיר של אנה "משלי":

זהו שיר ארס-פואטי ישיר ובציווי שבסופו אנה מפגינה את עליונותה גם בתחום השירה.

קשים לי רוב שיריה של אנה. אך זה דבר פְּחוּת-ערך. מה שחמור יותר: לאנה עצמה קשים יחסי האהבה עם הגבר שלה, עד כדי בלתי אפשריים. מי יעזור לי בפתרון החידה? ואז, כבמטה קסם, המשורר אתגר מויאל מגיע להתארח באחת מסדנאות השירה של העיר הגדולה ואני נוחתת על הכיסא הפנוי במרחק אורכו של שולחן הכתיבה, בתצפית מצוינת על חוּם עיני הקטיפה.

המשורר אתגר מויאל מדבר: על ילדותו, על נעוריו, על הוריו, ועל מכות חייו.

על אנה: איך הגיחה לעולם, סיבכה גברים ברשת ואת המשורר הפכה למאהבהּ עם כל ההשתברויות של פרדוקס האהבה הנרקיסיסטית.

המשורר קורא את השיר ששמו "השתקפות" המתכתבת עם "זכוכית" החותמת את השיר וסותמת את הגולל על באר האהבה הבלתי אפשרית. כי כדי להתחבר צריך תחילה להיבדל וזה בלתי אפשרי לתאומים הסיאמיים הנדירים משני המינים: אתגר ואנה.


כל העמודה השמאלית של השיר, הממוקמת בצורה כל כך מוצלחת באותו העמוד ומאפשרת קריאה רצופה של השיר ללא דילוג המבט הפוגע בריכוז, מוקדשת לתיאור הנשיקה הבלתי אפשרית. לא יועילו אקרובטיקה גופנית או וירטואוזיות מילולית. במקום ההפרדה הטבעית בין הגופים שמאפשרת קרבה ניצבת הזכוכית הסופנית.

אנה – האישה הדוברת בשיר – מתאווה עד כדי מתכלה לאותו ביטוי האהבה הראשוני המידי וההדדי – בו משתתפים אותם האיברים משני הצדדים.

המצב המלאכותי של שתי דמויות בגוף אחד הוא סביבת העבודה הקיצונית ביותר והלא-פיזיקלית במעבדת חקר מיניות האדם. את תובנות הניסוי הזה יש ליישם במציאות: האישה מזוהה יותר עם הכמיהה לנשיקה ויש מקרים בהם זאת לא ניתנת. אני רואה את האישה המסורבת המאומללת, מתאמצת לקטוף את הנשיקה מתפרחת השפתיים המפוארת המתנוססת גבוה מעל ראשה.

הו, ערב נפלא!

מחוסר הבנה וזרות כלפי אנה ושיריה הגעתי להזדהות! גם אני התנסיתי בחוויית הנשיקה המנושלת.

עוד שיר נקרא בסדנה:

אנה – שם נשי מאוד, בינלאומי, והתאקלם כל כך טוב בעברית: הוא נשמע כמו התחינה "אנא" ובמעבר הגאוני לשם החיבה שנגמר באות י' ובניקוד חיריק הופך ל"אֲנִי" – לאמת, שעליה מושתת מופע הקסמים של אנה שרר. המשורר אתגר מויאל מודה: אני היא.

במסגרת הסתירה הגסה שנוצרת בין השורה הראשונה "הגבר שלי" לבין הלפני האחרונה "ואני לא הגבר שלך" נשמע הד סיפור גן העדן שהופך לגיהינום: מתן השמות לשוכני הגן והציווי "עכשיו תתלבשי" − הגירוש הבלתי נמנע.

ולסיום – השיר בקולו של המשורר הזכר:

העֵרות מסתירה ולקראת השינה מסגירה – את הסיוט. החזרה העיקשת של "הִשְׁאַרְתִּי" ו-"שְׁאֵרִיּות" כמילים הפותחות את שתי השורות הראשונות מעידה על מאמץ שווא להשתחרר מהמועקות של המוח העירני והטרוד המאופיין על ידי גלי בֵּיטָא לקראת המעבר לשינה. רָעוֹת העבר: רדיפת הכבוד, התחפושות, המסיכות, התפקידים של המשורר עצמו וההתנכלויות כלפיו של האחרים שוויתרו לו − אך למעשה, לא – תמיד נוכחות. לידיעת בני המזל שטרם שמעו על כך: השמיכה לא תמיד מכסה, מחממת ומגנה – כשהיא ביד זדונים היא גם חונקת.

המשורר אינו נרדם וסופר – כבשים? כמו אדם מן היישוב? לא ולא – שדים. וכמה זה נכון לאמנים ולמשוררים במיוחד. השינה או היעדרה קשורים לחלימה, ומכאן הדרך קצרה לחלום פרעה שאותו פענח יוסף: השדים הרזים אכלו את הכבשים השמנות.

השדים בתודעה, כמו השלדים בארון, לא מתכלים בקרקע הבוגדנית של הנפש, אלא נערמים, נשברים וחותכים. מהפסולת הזאת צומחים שירים.

בחזרה אל החיים: כל דבר טוב מייצר את האנטי חומר של הגעגוע, אשר עם מעבר הזמן מכלה את הטוב שהיה. כמו הבילוי השירי-האישי הזה שנקטע.

המשורר אתגר מויאל מרבה לכתוב על מיניות האישה: בוודאי כאנה, אך גם כאתגר, כפי שקראנו בשירים המובאים כאן.

אני נמלאת הוֹדָיָה על כך, כי מעשה זה מלמד אותי על עצמי ומוליד בי את התובנה:

למיניות האישה ממשק משתמש עשיר יותר.

הספר "מין גַּנְעֶדֵנוֹם" הוא מעל ומעבר למכלול השירים והוידויים שבו. זאת יצירת אמנות מוקפדת עד לפרטים הקטנים, כמו בחירת הגופנים (fonts) השונים, עיצוב הכריכות, אמירת התודה המורחבת בתחילת הספר והפנייה האישית לקורא "הנה הספר נגמר / אפשר אותך לרגע? …" בסופו. מי שבפועל הפיק את הספר האיכותי – היא הוצאת ספרי עיתון 77 המקצועית והידידותית.

יש לשים לב לשמו של הספר באנגלית: Kain of Heavell . כמה נפלא ההלחם  של המלים האנגליות:Heavell = Heaven + Hell. את ההלחם הזה לא המציא המשורר אתגר מויאל − החיפוש באינטרנט מעלה מיד את קיומה של להקת רוק כבד בשם הזה. אך ההקשר המוזיקלי עולה בקנה אחד עם היותו של המשורר מוזיקאי בזכות עצמו. ונוסף על כל העושר הזה, heavell נשמע כמו "הבל" והזוג הטרגי קין והבל מעמיס על הספר את כל כובד ההקשרים התרבותיים שלו.

ישנם רגעים המפגישים בין אנשים, הפוגעים למטרה עלומה, אלה הגורמים לך לאהוב את חייך ולהודות לכל מאורעות עברך, לרבות הלא נעימים, אותם היית מתאווה לשנות, כי הביאוך בשיטפון הזמן אל פתחו של אדם. זכיתי ברגע כזה, ולכן אני כאן.

וברוח הדברים האלה אסיים את הרשימה בקטע משירו "היה או לא היה" של

(לא-פטר) אלכסנדר פן:

"מה טוב עולמנו / אם אפשר עוד לפגוש איזה פלא בדוי".

חגית בת-אליעזר, 26.11.2014

וראו  עוד על אתגר מויאל:

אתגר מויאל מקריא

אתגר מויאל בפייסבוק

אילן ברקוביץ' על אתגר מויאל

תומר שרון נגד אנה שרר – המשוררת שהסתירה סוד

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, שירה עם התגים . קישור קבוע.

תגובה אחת על קריאה פרשנית בספרו של המשורר אתגר מויאל "מין גַּנְעֶדֵנוֹם"

  1. מאת ארלט:‏

    חגית נענתה בהתלהבות לאתגר הגברי והתעלתה איתו לגנעדנום בכתיבה רוגשת. תודה.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*