מיומנו של רוצח במילואים: על "נצור" מאת ליאור כוריאל

נצור - ליאור כוריאל - אתר נוריתה

הסופרת והעורכת לילי פרי סוקרת רומן מתח היסטורי, שבמרכזו עומדת חידה היסטורית הקשורה לאנשי מחלקת הל"ה – החיילים שיצאו לקרב בגוש עציון במלחמת העצמאות, ממנו לא שבו.

מיומנו של רוצח במילואים

מאת לילי פרי

"להרוג?

באמת להרוג?

שוב?

אצבעו החליקה במיומנות על שמורת ההדק סביב-סביב. עם כיוון השעון. נגד הכיוון. עם. נגד. לפניו – האקדח. סמית אנד ווסון מודל 41. מחסנית. עשרה כדורים. קנה ארוך. הקת הענברית מתמסרת בדממה למגעו. עם כיוון השעון. נגד. מתרגלת מחדש למגע כף ידו, לטביעות אצבעותיו, אחרי שנים שהפסיק להרוג." ("נצור", הוצאת מנדלי, 2014, עמ' 9)

כשקיבלתי לידי לעריכה את כתב היד של ליאור כוריאל, זו הייתה פגישה מרתקת עם סיפור מקורי ומותח, רב עלילות ותפניות מפתיעות, שמרגע שצוללים בו, קשה להניחו מן היד. אך עוד יותר מכך – זו הייתה פגישה עם קול ייחודי שהוא שלו בלבד. כעורכת, זה הדבר שאני שמחה למצוא – סיפורים טובים יש הרבה, אבל קולות ייחודיים, שיודעים איך לספר אותם, הם יקרי המציאות.

שהרי הארץ הזאת, שההיסטוריה היחידה-במינה-שלה עושה אותנו למי שאנחנו, שזיכרונותיה וצלקותיה מַבְנים מבלי משים גם את זיכרונותינו הפרטיים ביותר – הארץ האינטנסיבית הזאת, שחיינו שזורים בה לטוב ולרע, אינה חסרה סיפורים מרתקים. נהפוך הוא: שפע הסיפורים הישראליים ספוגי הדרמה לא רק צועקים אלינו מהתקשורת חדשות לבקרים, אלא גם נשקפים אלינו מעיני אנשים אשר עוברים על פנינו ברחוב.

הדבר הנדיר באמת – הרבה יותר נדיר מסיפור טוב – הוא מספר ראוי, שהתברך בנשימה הנכונה, בחוש לשפה ובהבנה הפנימית של קצב גלגול סיפור, שיודע לקחת את ההיסטוריה המקומית המדממת והמרהיבה הזאת, את הדמויות המצולקות והייחודיות שעשו ועושות אותה, ולהמריא איתן על כנפי הדמיון למקומות חדשים. מספר שעושה צדק עם הייחודיות של המקום הזה, שנותן ביטוי חדש לצבעים העזים שהוא צבוע בהם, לריחות האופייניים שלו, ויותר מכול, להתנגשויות האנושיות האותנטיות, שקשה למצוא כמותן בכל מקום אחר.

נצור הוא רומן של ניגודים, כמו הארץ הזאת, שכולה ניגודים וסתירות. זהו רומן של גברים, שבמרכזו גיבורים שחיים בעולם קשוח, אלים ותחרותי. עולמם הוא עולם של יצרים מבעבעים, אך גם של בדידות חסרת מנוח.

זהו קודם כל סיפורו של משה, איש ה"מוסד" לשעבר – חייל נאמן שפרש משירות בנסיבות לא נעימות, שמתוך מניעים מורכבים, המתוארים היטב בספר, עומד על סף הכניעה לפיתוי המסוכן להפוך, אולי, לרוצח בשירות עצמו.

העלילה שטווה ליאור כוריאל למשה-שלו נעה בין עבר להווה, בין ארצות ויבשות, עוקבת אחר התנקשויות, מרדפי מכוניות ומאבקי כוח בין סוכנים. בד בבד אנו מלווים את משה גם בחייו האישיים, המוטבעים גם הם בסימני הסודיות והאכזריות של חייו כאיש מוסד.

משה הוא דמות מרתקת, קשה ועקשנית, שהפצע של חייה מוביל אותה למחוזות נפתלים ומסוכנים. אחרי שהיה מתנקש בשירות המדינה, הוא מסתבך בפעולה מבצעית לא מוצלחת ונאלץ לצאת בדימוס. בתנופה עלילתית וסגנונית מרתקת, מוביל אותו ליאור לראש גבעה בשולי גוש עציון, גבעה המוקפת בשכנים ערבים, שם הוא מחליט לבנות לעצמו בית, מיוחד ויוצא דופן לא פחות ממנו עצמו. הבית הוא אחוזה מוקפת מבוך של קירות חסרי גג, שמשה – ששמו הוא, כמובן, סמלי – מעניק  גם לה שם סמלי – "הארץ המובטחת".

כמו בלש המרכיב שוב ושוב את פיסות הפאזל, משה יושב בין הקירות הלא-גמורים של אחוזתו ומנסה לפתור את חידות חייו. חידה אחת היא חידת הנשים שבחייו – נשים רבות, אבל רק שתיים מהן חשובות באמת. שתי הנשים היפות האלה – הבאות אל האחוזה ועוזבות אותה בכעס, באכזבה או בעצב – היו אהובותיו, אבל בד בבד גם אהובותיו של חברו הטוב מילדות, שגדל איתו בקיבוץ והלך איתו למוסד ושכב עם נשותיו. הכפילות הזאת היא רק אחת מן הכפילויות הגבריות המובילות את העלילה.

חידה שנייה היא חידת הארץ שהיא ארצו, וגם ארצו של חברו הטוב – אבל בה-בעת היא גם ארצו של חמדן, הידיד והשכן הפלסטיני, שהוא הקבלן הבונה את האחוזה ואת מבוך הקירות המקיפים אותה.

וחידה שלישית, החידה המטרידה ומציקה בזווית העין ומרמזת על מעשה של אכזריות מחרידה, היא חידת הל"ה, שנהרגו בגוש עציון במלחמת העצמאות.

מתברר שמשה הנער פגש ואף צילם את אנשי מחלקת הל"ה לפני שיצאו לקרב שממנו לא חזרו, ושבעקבותיו הפכו למיתוס לאומי מכונן. הגבעה שעליה נהרגו כולם עד אחד נשקפת כל העת מאחוזתו של משה, ומעוררת בו את ההרגשה המעיקה שסיפור הל"ה איננו שלם. לבסוף כשהוא מוצא את הצילום הישן מטלטלת השאלה: האומנם היו שם ל"ה לוחמים?

בתוך כל אלה, אולי בעומק הגדול ביותר של העלילה המורכבת שטווה לנו ליאור בספרו, נמצא היחס של משה אל הבית שהוא בונה לעצמו, שהוא כמעט יחס של עשייה קדושה. הבנייה הממושכת היא מעין בניית ביצורים מפני מצור מאיים, שצלו מרחף מעל העלילה. עם זאת, חשוב לשים לב כי מצב המצור של הדמות המרכזית הוא נפשי-פנימי, לא פחות משהוא מציאותי וקשור באילוצים ביטחוניים-חיצוניים, שמשה חי ופועל בהם. הרגשת הקדושה שבבנייה, יחד עם הרגשת המצור ההולכת וגוברת, משפיעה, אולי בלי מילים, גם על חמדן, הקבלן הערבי, יליד הכפר הסמוך צוריף – כפר הידוע מימים ימימה בשנאתו ליהודים בכלל, ולמתיישבים בפרט – שעוסק שנים רבות בבניית המשכן והחומות שסביבו – וכך, לאט לאט, אנחנו מתוודעים אל החידה הגדולה שבלב הסיפור: מי מטיל בעצם מצור על מי? האם האויב, הצר, יהפוך בשלב כלשהו לאוהב, שלבו פתוח לתת אמון ולזכות בו?

מתבקש לראות בפרשת יחסי האהבה-שנאה בין משה לחמדן היבטים סמליים כאלה ואחרים ליחסי יהודים-ערבים בכלל בארץ הזאת, וליחסי מתנחלים ותושבי השטחים הפלסטינים בפרט. אך ההישג של ליאור כוריאל הוא בכך שהשניים הללו אינם הופכים ולו לרגע לסטריאוטיפים "ייצוגיים", אלא נותרים לאורך העלילה כולה אנשים אינדיבידואליים בשר ודם, שאנחנו עוברים איתם תקופת חיים שבסופה אחד מהם יחטוף את הכדור. או שלא.

נצור הוא אם כן רומן שמתנהל, או שמא נוסע באופני קרקס, בין עבר להווה, בין קרבה לריחוק, בין חברות ליריבות, בין אחריות להפקרות, בין יופי נשגב לכיעור חולני, בין פריטה על קלידי הפסנתר ללחיצה על הדק האקדח. הניגודים הגדולים האלה, המתוארים ביד אמן, הופכים את הספר לפסיפס מרהיב בצבעוניותו המתאר את מורכבות היחסים של גברים עם חבריהם הטובים, הכי טובים, עם אהובותיהם ועם ילדיהם: יחסים שמולידים גם יופי רב ופריחה רגשית, וגם אכזבה מרה ותשוקה אמיתית לרצוח.

בחייו ה"אזרחיים" ליאור כוריאל הוא הרבה דברים אחרים – אדריכל ומתכנן ערים, סייר אוויר, מנכ"ל חברה וממייסדי עמותת "אדם טבע ודין". כל אלה ניכרים בטקסט שלו, הן בתחקיר העובדתי-ההיסטורי המעמיק והן ביכולתו לעורר את הקורא להרהר ולהתלבט לנוכח מניפת האירועים שהוא פורש במיומנות, כאילו היה קלפן דור שלישי לפחות.

נצור הוא ספר הביכורים של ליאור כוריאל, אבל כבר בספרו הראשון הוא מתגלה כסופר של ממש, ויצירתו ראויה לעמוד על בימת הספרות הנחשבת.

ראו גם:

אתר הספר

http://nazur.net/

עמוד הפייסבוק של הספר

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך סיפורת היסטורית עם התגים , . קישור קבוע.

תגובה אחת על מיומנו של רוצח במילואים: על "נצור" מאת ליאור כוריאל

  1. מאת שושיה:‏

    מאמרה של לילי פרי צולל למעמקי היצירה הספרותית המפוארת של ליאור, ביתר רגישות והבנה עמוקה, וראייה כוללת ניטראלית מצד אחד אך נפעמת מצד שני. מאמר ראוי לספר ראוי. תענוג לקרוא ולהגיב!

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*