קטרינה קלטיקו

קָטֵרִינה קָלִיטְקוֹ

Катерина Калитко

מאוקראינית: אנטון פפרני

המשוררת קטרינה קליקטו נולדה ב־1982 בעיר ויניצה שבאוקראינה, שבה היא מתגוררת עד עצם היום הזה. היא סיימה את חוג לימודיה באקדמיית מוהיליאנקה שבקייב, כשהיא אוחזת בתואר שני בעיתונאות. שיריה פורסמו בכתבי־עת שונים.

בשנת 1999, בהיותה בת 17 בלבד, התקבלה לאגודת הסופרים הלאומית (НСПУ). עד היום זכתה בשמונה פרסים – ארבעה פרסים ספרותיים וארבעה פרסים בתחרויות שירה.

קטרינה קטלינו כותבת שירה ופרוזה, חוקרת ומתרגמת את הספרות המודרנית של בוסניה והרצגובינה. עד היום ראו אור שמונה ספרים פרי עטה – שבעה ספרי שירה וספר פרוזה אחד.

בקרוב יראה אור ספר פרי עטה: “הזהב, המור והדבש” (בתרגום אנטון פפרני) בהוצאת מקף ובתמיכת מפעל הפיס.

הוא כותב

לא אהבום עלֵי אדמות ושכחום בין ענני שמים

יורי אנדרוחוביץ’

אִמָּא, אֵינֵךְ שׁוֹלַחַת לִי אֶת תְּמוּנוֹתַיִךְ,

וְלָכֵן אֶת תָּוֵי פָּנַיִךְ שָׁכַחְתִּי כִּמְעַט.

אַתְּ תִּבְכִּי, כִּי הֲרֵי זֶה אֲנִי מְלַבֶּה צַעֲרֵךְ כִּפְלַיִם,

אַךְ כָּל דְּאָבָה – רַק כֶּתֶם דָּם קָט

עַל חֻלְצַת הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים[1].

הַחַיִּים הֵם בִּקְתָּה בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ,

כְּמוֹ בְּפּוֹדִילְיָה[2] אֶצְלֵנוּ, יֵשׁ שְׁנֵי חֲצָאִים בַּבַּיִת:

פֶּה מְיַבְּבִים עַלהַ מֵּת, שָׁם עַלְמָה לְחַג מְעֻטֶּרֶת.

אִמָּא, חִלְמִי לָךְ שֶׁלַּחֲדַר הָאוֹרְחִים בָּאתִי

וְיוֹשֵׁב בּוֹ כָּעֵת, בְּחֶלְקָתוֹ הַמּוּאֶרֶת.

אַתְּ בּוֹכָה, אִמָּא, לֹא נִתָּן לְיַבֵּשׁ דִּמְעוֹתַיִךְ,

אַךְ לֹא שׁוֹתִים מַיִם מֵהַפָּנִים[3], אַתְּ הָיִיתְ אוֹמֶרֶת,

וְלִשְׂעָרֵךְ רֵיחַ דְְּגָנִיּוֹת, כְּפִי שֶׁזָּכוּר לִי עֲדַיִן.

כֻּלָּם דּוֹרְשִׁים מַשֶּׁהוּ, מְעִירִים אֶת קֵן הַנְּמָלִים

שֶׁל הַצָּבָא, בּוֹ הָאָרֶץ מוּטֶלֶת, כְּמוֹ דָּג רָקוּב.

כָּתַבְתִּי לְאַנְדְרֵי – בִּפְרוֹטְרוֹט, בְּאֵין־סְפֹר מִלִּים,

וְאֵין תְּשׁוּבָה, שֶׁמָּא מַעֲנוֹ בִּשְׁגִיאָה כָּתוּב?

לִפְנֵי כֵן הוּא כָּתַב שֶׁזּוֹכֵר אֶת רֵיחַ הַמַּמְתַּקִּים

שֶׁאַבָּא הֵבִיא מֵהָעִיר, אֶת הַגַּיְא הֶעָמֹק וְהַלַּח,

וְהַבַּיְתָה, פֶּטְרוֹ, אוּלַי רַק עַל כַּנֵּי הַתּוֹתָחִים[4].

עָדִיף שֶׁהָיִינוּ דַּיָּגִים, אָכֵן דִּבְרֵי אִמָּא צוֹדְקִים.

הַבִּיצוֹת בַּחֲזִית, מַכֶּה בַּתֻּפִּים הַמָּטָר שֶׁנִּתַּךְ,

לְאֹרֶךְ הַנְּהָרוֹת, תַּחַת הֶעָבִים דַּרְכֵּנוּ הוֹפִיעָה.

אֲנִי שׁוֹכֵחַ הַכֹּל, כְּאִלּוּ הַזִּכָּרוֹן מִמֶּנִּי נִשְׁפַּךְ.

אִמָּא, הַאִם עוֹד שָׁרָה בְּמַקְהֵלַת הַכְּנֵסִיָּה הָפִיְיָה?

Він пише

עטיפת הספר

* * *

הַצּוֹעֲנִים – יוֹצְאִים רִאשׁוֹנִים מֵעַל הַגָּדוֹת בַּנְּתִיבִים,

מִתְפַּצְּחִים מִבַּלְּהוֹת הַלַּיִל, כְּגַרְגִּירֵי אֲפוּנָה. תִּסְאַן

עֲדָתָם בְּקוֹלוֹת הוֹמִים, בְּצַעֲדֵי רַגְלֵיהֶם הֵם מְסוֹבְבִים

אֶת הָעוֹלָם. מִתְקַשְּׁטִים בְּנוֹצוֹת הַצִּפּוֹרִים שֶׁנִּטְרְפוּ בְּגַן

צִבּוּרִי. קוֹל שָׁזוּף אֶחָד מִצְטָרֵד בִּמְהֵרָה

תּוֹךְ נִסָּיוֹן לִגְבֹּר עַל הֲמוֹן הָאָדָם הַמִּשְׂתָּרֵךְ בַּדֶּרֶךְ,

וּבְקִרְבָּם כְּבָר שָׁנָה חֲמִישִׁית פּוֹסַעַת אִשָּׁה הָרָה

שהזכות ְסָרֵב לָהּ לְאַף אֶחָד לֹא נִשְׁאֶרֶת.

אָנוּ מוֹנִים רְכוּשֵׁנוּ שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ דַּל תָּמִיד,

לַהֲקַת עָרִים חֲנוּקוֹת בְּכַנְפֵי רְצִיפֵי הָרַכֶּבֶת רוֹחֶשֶׁת.

הַמְשֵׁךְ לִחְיוֹת אִתִּי, דַּבֵּר אִתִּי גַּם בֶּעָתִיד,

קוּם לַתְּפִלָּה, עֵירֹם וַחֲסַר יֶשַׁע.

שְׂמִיכוֹתֵינוּ וּמַפְתְּחוֹתֵינוּ נַעֲשִׂים דַּקִּים בַּבְּקָרִים

וְנִדְמֶה שֶׁשְּׁנוֹת עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת הָיוּ לַשָּׁוְא,

וְכוֹכָבִים בְּהִירִים כָּל כָּךְ חֲמִימִים וְדוֹקְרִים,

כְּעָרְפֵי הַטִירוֹנִים שֶׁשְּׂעָרָם נִגְזַז רַק עַכְשָׁו.

וְנִגֶּשֶׁת הַצּוֹעֲנִיָּה: יְפֵהפֶה, תֵּן מַטְבֵּעַ, אִם תּוֹאִיל,

לְהָרָה, וּמִי שֶׁיירֶה, יַסְתִּיר בַּיְּרִיעָה עֵינַיִם.

וּבַכִּיס רַק מַפְתֵּחַ לְאַפְּרִיל הַבָּא וְתַרְמִיל,

אָז תִּתֵּן לָהּ מַפְתֵּחַ, הֲרֵי

אִש לֹא סֵרֵב לָהּ בֵּינְתַיִם.

.Першими над берегами рушають у путь цигани

* * *

שׁוּב וָשׁוּב מִדֵּי סֶפְּטֶמְבֶּר מַשֶּׁהוּ מֵהַיָּדַיִם נִשְׁמָט,

כְּאִלּוּ לִשְׁחוֹר פִּיהָ הָאֲדָמָה מוֹשֶׁכֶת הַכֹּל וְכֻלָּם:

הִנֵּה הָיָה לָךְ חָבֵר, וְהִנֵּה אַחֵר חָבַר אֵלַיִךְ כָּעֵת–

רַק תּוֹתָבוֹת מְצַלְצְלוֹת לָהֶן בְּלֹבֶן הַפּוֹרְצֵלָן.

יוֹם שִׁשִּׁי, בֹּקֶר, מְכַסְּחִים אֶת שְׁאֵרִית הַדְּשָׁאִים.

לֹא, הֵם לֹא מֵתוּ, חַיִּים לָהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר.

כּוֹתְבִים מַאֲמָרִים, עוֹשִׂים יְלָדִים חֲדָשִׁים,

לֹא מַמָּשׁ מָה שֶׁהָיוּ, אַךְ בִּכְלָל לֹא עַל כָּךְ נְזַמֵּר.

הַכֹּל בֶּן חֲלֹף לָנֶצַח, וְאֶת זֹאת נִשְׁמָתֵךְ זָכְרָה,

אַתְּ מְלַהֲטֶטֶת בָּאֵשׁ – זוֹרֶקֶת, תּוֹפֶסֶת אוֹתָהּ.

מִישֶׁהוּ בַּתַּחֲנָה עוֹמֵד דּוּמָם עִם זֵר קְבוּרָה.

סֶפְּטֶמְבֶּר – בָּתֵּי עָלְמִין נָחִים בְּשֶׁמֶשׁ שְׁקֵטָה.

בֹּקֶר, מַרְאָה. לְגַלּוֹת בָּךְ תְּוַי סָבַיִךְ אַתְּ מְיַחֶלֶת.

יַקִּירַיִךְ עוֹבְרִים בַּדְּוַי, כֹּה נְבוּכִים וְדוֹאֲבִים.

בִּקַּרְתְּ בַּכְּנֵסִיּוֹת, בִּקַּשְׁתְּ שֶׁלֹּא לִפְסֹחַ עַל אֵלֶּה

שֶׁחוּטֵי הָאַהֲבָה לָרֹב קָלְעוּ לַעֲבוֹתִים עָבִים.

מִתְנַפַּחַת חֶרְדַת סֶפְּטֶמְבֶּר כִּסְפִינַת אֲוִיר וּגְדֵלָה,

שָׁטָה מֵעַל חַלּוֹנֵךְ, מַסְתִּירָה אֶת הָרוּם הַמּוּאָר.

אָמְרוּ עָלָיו: הוּא אַשְׁלָיָה שֶׁבָּדִית לְעַצְמֵךְ אֶת כֻּלָּהּ.

מִי יִתֵּן וְתָמִיד הוּא יָנוּעַ מַהֵר מִכַּדּוּר הָאָרֶץ,

מִי יִתֵּן וְיִשְׁכְּנוּ אִתּוֹ הַסֶּדֶק עַל הַשָּׂפָה וְהַתְּפִלָּה,

שִׁירוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ וּנְקֻדַּת חֵן שֶׁלְּכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ נוֹעֲדָה.

מִי יִתֵּן וְלֹבֶן הַפּוֹרְצֵלָן הוּא לְעוֹלָם לֹא יֵדַע.

І щоразу у вересні…

ראו עוד משירי קתרינה קליטקו :

לכבוד יום הולדתה מבחר משיריה


[1]תקופה בת שנים עשר ימים בין חג המולד לחג הטבילה.

[2] חבל ארץ באוקראינה, לפי מוצא השם – השפלה.

[3] פתגם רוסי שפירושו היופי לא קובע, הגרסה המלאה היא “מהפנים לא נצטרך לשתות, גם עם המכוערת אפשר לחיות”.

[4]זאת אומרת בארון. על כן התותח שׂמים את ארון המתים בזמן ההלוויה.

3 תגובות

  1. […] "הזהב, המור והדבש": הייחודי בשירתה של קטרינה קליטקו הוא שליטתה בכל הסגנונות והז'אנרים של השירה, ותרגום שירתה עשוי לחזק את הקשר בין העולים מברה"מ לעברית ובין ישראל לאוקראינה, שהדימוי שלה בישראל הוא בעייתי בגלל גילויי אנטישמיות. קטרינה קליטקו  נולדה ב-1982 בעיר ויניצה שבאוקראינה. למדה באקדמיית מוהיליאנסקה שבקייב, בעלת תואר שֵני בעיתונאית. פרסמה משיריה בכתבי-עת שונים. התקבלה לאגודת הסופרים הלאומית (НСПУ) בשנת 1999 (בהיותה בת 17!) כותבת שירה ופרוזה, חוקרת ומתרגמת את הספרות המודרנית של בוסניה והרצגובינה. מתגוררת בעיר הולדתה. זכתה בארבעה פרסים ספרותיים. מאוקריאנית: אנטון פפרני. […]

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן