האם אפשר לחיות לנצח? ראיון עם איליה סטמבלר

לחיות לנצח

אלי אשד מראיין את איליה סטמבלר – חוקר הארכת החיים

איליה סטמבלר, חוקר מומחה להארכת חיים, פרסם בימים אלו ספר באנגלית. שמו:

A History of Life-Extensionism in the Twentieth Century, והוא מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, העוסקת בניסיונות מדעיים רפואיים שונים להאריך את חיי האדם ואף להגיע לחיי נצח, עד כמה שהדבר אפשרי.

סטמבלר ידוע  גם כפעיל  בולט בתנועה הטרנס הומניסטית בישראל, המאמינה בנחיצות תמיכה ממשלתית במחקרים העוסקים בהארכת חיי האדם. נוסף על כך, הוא אחד מהאחראיים להפיכת "יום הקשיש " של ה-1 באוקטובר"  המצוין בכל שנה, ל"יום של התנועה הטרנס הומניסטית", שבו מתקיימים כנסים ופעילויות שונות בנושא הארכת החיים.

לרגל פרסום ספרו, הנה ראיון שערכתי עמו.

אלי: מה משך אותך מלכתחילה לנושא הארכת החיים?

איליה: אני חושב שהשאיפה להארכת חיים היא השאיפה הכי בסיסית והכי הגיונית של האדם, והיא נובעת מהרצון הפשוט שלנו לשרוד. לא אני, אלא אנשים שאין להם את הדחף הזה צריכים להסביר את עצמם ואולי גם לבדוק את עצמם באשר לנטיות אובדניות – כי לא לרצות הארכת חיים, ובמיוחד הארכת חיים בריאים, שקול לוגית לרצון להתאבד.

אלי: איך אתה מוצא את המחקר בנושא זה בישראל? האם אנחנו מתקדמים יחסית או מפגרים למדי בהשוואה לשאר העולם המפותח?

איליה: התחום בישראל מתקדם, בבירור, בצעדי ענק. כשהגעתי לארץ, לפני יותר מעשרים שנה, היו אולי רק מעבדה אחת או שתיים שהיו קשורות לחקר ההזדקנות והארכת החיים. היום יש אולי עשרות. הנושא עוד לא מפותח כאן כמו בארה"ב, שהיא כעת המובילה בעולם, אבל ישראל בהחלט נמצאת בחזית התחום, בקנה מידה עולמי. הפיתוחים הישראליים חובקים, על רוב, את כיווני המחקר העכשוויים, החל מביולוגיה מולקולרית דרך רפואה רגנרטיבית וכלה במידול מתמטי של תהליכי הזדקנות. יש בסיס לצפות כי עם הזמן התחום בישראל יתעצם יותר ויותר.

אלי: מה מצבם של הישראלים מבחינת אורך החיים שלהם בהשוואה לשאר העולם נכון ל-2014?

איליה: מצבם מצוין. ישראל נמצאת בין עשר המדינות שבהן תוחלת החיים הארוכה ביותר. דהיינו, במקום הרביעי לגברים, ובמקום העשירי לנשים. תוחלת החיים הממוצעת היא כ-82 שנה. לרוב, אנשים לוקחים את יפן כדוגמה לאריכות החיים ורוצים ללמוד את סודם. אבל תוחלת החיים שם רק קצת יותר ארוכה מתוחלת החיים בישראל – כ-83 שנה. יחד עם זאת, הילודה ביפן הרבה יותר נמוכה. אז אולי הם צריכים ללמוד מאיתנו. מובן שזה איננו הגבול וניתן להגיע לערכים הרבה יותר גבוהים. ואם יש תחרות הראויה לשמה, אז אני מקווה שזאת תהיה התחרות בתוחלת החיים, ושרוב המדינות יתחרו בה במלוא המרץ. אבל גם שההפרשים בין המנצחים למפסידים יהיה קטנים ככל האפשר.

אלי: האם הספר מבוסס ישירות על עבודת הדוקטורט שלך בנושא, או שיש בו שינויים משמעותיים?

איליה: הספר מבוסס לרוב על הדוקטורט, אך ההיקף והביסוס המחקרי שלו יותר רחב ומדוקדק. הוספתי בו מאות מראי מקומות חדשים.

אלי: בספר אתה חוקר את תולדות הארכת החיים באירופה בכמה ארצות ספציפיות. האם זהו נושא שבו עסקו בארצות רבות או רק בארצות הספציפיות שבהן התמקדת?

איליה: אכן התמקדתי בתולדות המחקר להארכת חיים באירופה או יותר נכון "במערב" – בצרפת בפרק הראשון, במרכז אירופה (גרמניה, אוסטריה, שוויץ, רומניה) בפרק השני, ברוסיה ובאוקראינה בפרק השלישי, ובבריטניה ובארה"ב בפרק הרביעי. במאה העשרים אלה אכן היו מוקדי המחקר. אלה גם היו המקורות שיכולתי לגשת אליהם. אבל זה לא אומר שלא נעשה מחקר במקומות אחרים, או שהנושא פחות רלוונטי במקומות אחרים.  ודאי שנעשה מחקר באסיה, במיוחד בסין ויפן, עוד מהתקופה העתיקה. ויש לצפות כי בקרוב המחקר באסיה יתעצם עוד ועוד ואולי אף יעלה על זה העוסק במערב.

אלי: האם ניסית לחקור גם את תולדות האלכימאים מתקופות קדומות יותר? כידוע, הם ניסו למצוא את אבן החכמים שתאריך חיים.

איליה: יש בספר כמה וכמה התייחסויות לאלכימאים. כל פרק מתחיל בסקירה קצרה של ההיסטוריה הקדומה יותר, כולל מפעל האלכימאים. אבל הספר מתמקד בתקופה המודרנית יותר, התקופה שבה השיטה המדעית השתרשה. ועדיין אפשר לראות את המחקר העכשווי כיורש הישיר של המחקר האלכימי. הן האלכימאים והן המדענים המודרניים חיפשו את הארכת החיים ותוך כדי כך קידמו באופן ממשי את מדעי הרפואה ומדעי הטבע.

אלי: מיהם החוקרים הבולטים ביותר שבהם אתה עוסק? סכם את מסקנותיהם של שלושת החשובים ביותר בכמה שורות בעברית.

איליה: המחקר שלי סוקר ומצטט את עבודתם של מאות חוקרים. קשה מאוד להצביע על "החשובים ביותר". אולי אגיד רק על כמה מהראשונים. בראש ובראשונה אזכיר את אלי מצ'ניקוב – החוקר הרוסי-הצרפתי-היהודי של סוף המאה התשע העשרה – תחילת המאה עשרים, שהיה אחד מחלוצי תורת החיסון וזכה בפרס נובל בשנת 1908. מתוך עיסוקו בהזדקנות והארכת חיים, נולדו פיתוחים רפואיים חשובים כגון הדיאטה הפרוביוטית. הוא גם טבע את המושג גרונטולוגיה (חקר ההזדקנות). עוד חוקר חשוב בערך מאותה תקופה היה שרל אדוארד בראון סיקאר – נשיא איגוד הביולוגים הצרפתי. מתוך ניסויי ההצערה שלו, שכללו הזרקת מיצויים של בלוטות מין של חיות שונות, נולדה האנדוקרינולוגיה הטיפולית של היום. עוד חוקר חשוב היה הביולוג הצרפתי-האמריקאי אלקסיס קארל. מתוך שאיפתו להארכת חיים רדיקלית, הוא פיתח את תחום השתלת איברים, ואף הניח את היסודות למחקר תרביות תאים והנדסת רקמות.

המשותף לחוקרים אלה ולרבים אחרים היה האמונה המבוססת על מדע, כי ניתן להאריך את תוחלת החיים בצורה דרמטית, והם פעלו בעקשנות להגשמת חזון זה. מתוך עבודה זאת גם נולדו פיתוחים רפואיים ממשיים שנמצאים היום בשימוש קונבנציונלי. ואולי תוך כדי עבודה זאת, הם גם התקרבו להשגת המטרה המקורית והראשונית שלהם – הארכת החיים.

אלי: האם הם קידמו את המחקר בצורה משמעותית, או הוליכו אותו לכיוונים שלמעשה לא תרמו דבר?

איליה: הדוגמאות שהבאתי מצביעות על התקדמות משמעותית. אבל חשוב להבין כי בתחום הזה כמעט ואין תוצאות מידיות ורווח מידי. לפעמים לוקח שנים של עבודת מחקר בסיסית עד שמגיעים לתוצאות, ולא תמיד מגיעים למוצרים. זאת הסיבה ש די הרבה אנשים נרתעים מהתחום ובוחרים בעיסוקים יותר רווחיים. אבל חשוב להמשיך ולהשקיע לטווח ארוך ולעסוק בנושא.

אלי: ספרות המדע הבדיוני עסקה רבות בנושא הארכת החיים ואף בחיי האלמוות והשלכותיהם על החברה האנושית . האם קראת יצירות חשובות בספרות היפה העוסקות בהארכת חיים? האם יש יצירות ספרותיות שאולי השפיעו על מחקרך?

איליה: הנושא בהחלט אינו מוגבל לעיסוק המדעי בלבד, ויש לו השלכות חברתיות, אתיות ופסיכולוגיות רבות שמשתקפות בספרות היפה. חלקים נרחבים בספר מוקדשים להצגות הספרותיות. במיוחד פרק מס' 4 – תת-פרק 18 עוסק בהצגת הנושא בספרות האנגלית – למשל, בספרו של ברנרד שואו "בחזרה למתושלח". גם פרק מס' 3 – תת-פרק 7 עוסק בספרות הרוסית, למשל בספרו של מיכאל בולגקוב "הלב של כלב", ועוד יצירות רבות אחרות. נוסף על הדאגה לערכים החברתיים, אפשר לראות מוטיב נוסף חוזר ביצירות אלה – דהיינו, בהרבה מקרים יצירות המדע הבדיוני שאבו רעיונות מהמדע האמיתי ולא להפך. במקרים רבים אחרים המדע הוא שהקדים את הספרות.

אלי: מה מסקנותיך הסופיות בספרך לגבי המחקרים שבהם אתה עוסק?

איליה: מסקנתי היא כי רוב המחקרים ששאפו להארכת חיים גם חיפשו איזו שהיא צורה של איזון וקביעות הגוף. קשה מאד להגיע לאיזון ולקביעות, כי העולם משתנה ובלתי מאוזן. זאת אולי אחת הסיבות שעוד לא השגנו הארכת חיים רדיקלית. אבל עדיין החיפוש אחרי האיזון והקביעות הוא חיפוש ראוי. ואין שום חוק טבע שאוסר על הארכת חיים משמעותית ואפילו רדיקלית. לכן אפשר לראות את המחקרים הראשונים האלה כמו שהם – כצעדים הראשונים בדרך ארוכה.

אלי: האם לדעתם הארכת חיי אדם בצורה דרמטית צפויה כבר בעשורים הבאים?

איליה: הדעות חלוקות. לדעתי אי אפשר לתת תאריכי יעד לפיתוחים האלה. אכן רואים בבירור את ההאצה בתחום, את הפצת העיסוק בו, ואת הגברת הידע והיכולת. יתכן מאוד כי יהיו התקדמויות חשובות בעשורים הקרובים בתחום הבסיסי והיישומי. אבל ייקח עוד זמן רב לוודא את התוצאות, לעבור מניסויים על בעלי חיים ליישומים בבני האדם, לדאוג שהטיפולים בבני אדם יהיו יעילים, בטוחים ונגישים לכולם. להערכתי התהליכים האלה יכולים להימשך עשורים. אבל חשוב להבין כי ההתקדמות תושג באופן הדרגתי ולא בבת אחת. כמו כן, יתכן שבין עשור לעשור הקצב והיקף ההתקדמות יעלו. מה שבטוח – צריך להמשיך ולהעצים את המחקר, כי השקעות מסיביות של משאבי אנוש ומשאבים חומריים בתחום יאיצו את המחקר, הפיתוח והיישום.

קישור לספר  באמזון

http://www.amazon.com/History-Life-Extensionism-Twentieth-Century/dp/1500818577/

ראו גם:

האתר של איליה סטמבלר

דף הפייסבוק של איליה סטמבלר

איש החלל הנצחי: סיפור קומיקס על החיפוש אחר הארכת החיים

אין אחרית לימים: אלי אשד על התנועה הטרנס-הומניסטית

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע ופילוסופיה, מדע פופולרי עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*