גיליון מספר 31 של כתב העת "עמדה" – ההשקה

לאחרונה יצא לאור גיליון כתב העת "עמדה -ביטאון לספרות" מספר 31, ובו קטעי שירה, פרוזה ומסות מאת איילה בן לולו, זיוה גל, נועה ידלין, ראובן דותן, רן יגיל, רועי צ'יקי ארד, רון דהן, דניאל עוז, אור ארנסט, יובל גלעד, יגאל גודקוב, דנה חפץ, אלי אשד, חן ישראל קלינמן, אריק א., עמוס אדלהייט, ועוד.

הנה סקירה של חגית בת-אליעזר על השקתו.

השקה כפולה: של "עמדה 31" ושל ההוצאה "עמדה חדשה"

מאת חגית בת-אליעזר

ביום ד', 3.9.2014, התקיימה השקת "עמדה 31 – ביטאון לספרות" בחנות הספרים המרווחת "המגדלור" שברחוב לבונטין 1, תל אביב  – נמל הבית להשקות "עמדה". במשכנה הישן של החנות, ברחוב יהודה הלוי, הושק בסוף 2013 גם הגיליון הקודם – מספר 30. נכחתי בהשקה ההיא, התרשמתי ורציתי לכתוב עליה, אך אירוע רדף אירוע, הזמן חמק והסקירה לא עלתה בידי. עכשיו יש לי הזדמנות נוספת לכתוב על כתב העת "עמדה" ועל השקתו − שלשניהם ייחוד מובהק – והפעם על גיליון מספר 31. אמנם עבר זמן מאז ההשקה – למעלה מחודש, אך זיכרון האירוע עוד טרי והגיליון עדיין חדש – ידיעה עליו הופיעה במוסף "ספרים" של "הארץ" לא מזמן, ב- 10.10.2014.

ועוד דבר מהותי התחדש מאז השקת גיליון 30 של "עמדה" – קמה הוצאת ספרים "עמדה חדשה", שעורכיה הם עמוס אדלהייט, אריק א. וחן קליימן. שלושתם היו שותפיו של רן יגיל בהוצאת "עמדה". כעת שתי ההוצאות קיימות במקביל, כשרן יגיל הוא העורך הבלעדי של "עמדה". אני רואה את הפיצול לשתי ההוצאות כחלוקתו של תא בוגר, שגדל מספיק והתפתח לשני תאי-בת. אמנם הדמיון חלקי בלבד, אך הוא מבטא את הטבעיות והנחיצות של החלוקה לשתי הוצאות הספרים ומדגיש את קשרי הידידות ביניהן. באווירה הנינוחה של שיתוף הפעולה ששררה בהשקה, יש כדי להזים שמועות מרושעות על קרע או על ריב בין העורכים. לא פלא − הרי החיים הרבה יותר ידידותיים ושלווים מכפי שמדמים לראותם צמאי הדרמות.

אילה בן לולו הופיעה ראשונה. בזמנו היא קיבלה בקשה מעורכי כתב העת לשלוח שירים. שלושה מתוכם פורסמו בגיליון הנוכחי. ספר ביכוריה של אילה, "ילדות מקוצרת", ראה אור בשנת 2013 בהוצאת פרדס, בעריכתו של אמיר אור. במהלך כתיבת הסקירה נודע לי שלאילה השכלה רחבה ומגוונת: היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות. כמו כן למדה בכיתת השירה הערבית-עברית של הליקון, והשתלמה בעריכה ובתרגום במכללת עלמא. הדבר מופלא בעיניי!

הנה אחד השירים של אילה מתוך הגיליון:

סְתָו

מִקֵּץ שָׁנָה לְמוֹתוֹ שֶׁל הָאָב

הִגַּעְנוּ לְבֵיתָהּ שֶׁל אִמָּא.

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפָּה דְּמוּיַת הָעוֹר

וּמַעֲבִירִים יַחְדָּו אֶת לְשׁוֹנוֹתֵינוּ עַל הַמָּקוֹם הָרֵיק

שֶׁפַּעַם הָיְתָה בּוֹ הַשֵּׁן הָרְקוּבָה וְהַשְּׁחֹרָה.

בְּסָמוּךְ, בַּחֲדַר הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ

נִתָּקוֹת עַכְשָׁו וְנוֹשְׁרוֹת

שִׁנֵּי חָלָב צְחוֹרוֹת, מִן הַמָּקוֹם

שֶׁל הָאַהֲבָה שֶׁלֹּא תִּצְמַח כָּאן.

מצא חן בעיניי שאילה קראה גם את שירה החדש שלא נמצא בגיליון, כי היצירה חייבת להימשך:

לֹא לָמַדְנוּ

לֹא לָמַדְנוּ לְדַבֵּר בִּשְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם,

כְּשֶׁרָצִינוּ לֶאֱכֹל, נָהַמְנוּ.

הָיִינוּ חֲמִשָּׁה. בַּלֵּילוֹת נִרְדַּמְנוּ בָּעֲרֵמָה.

לִקַּקְנוּ זֶה אֶת זֶה, נָשַׁכְנוּ מִבְּלִי דַּעַת.

מִן הָעֵצִים, מִן הֶעָפָר לִקַּטְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ:

רִיסִים, עֵינַיִם שָׁרָשִׁים.

כֹּל מַה שֶׁצָּרִיךְ כְּדֵי לִשְׂרֹד.

בָּעִיר הַגְּדוֹלָה לָמַדְנוּ עַל עוֹלַמְכֶם מִתַּצְפִּית בָּאֳסָפִים:

מִינְיָאטוּרוֹת, בֻּבּוֹת חַרְסִינָה בְּחַלּוֹנוֹת רַאֲוָה.

שְׂעָרָן הָיָה מְסֹרָק, הֵן הָיוּ מְטֻפָּחוֹת, בִּגְדֵיהֶן נִתְפְּרוּ בַּיָּד.

אַחַת פָּרְטָה עַל מַנְדּוֹלִינָה, אַחֶרֶת נִגְּנָה בְּכִנּוֹר,

שְׁתֵּי בֻּבּוֹת וְרֻדּוֹת לְחָיַיִם חָתְרוּ בְּסִירָה,

אַחַת אָחֲזָה תָּוִים וְשָׁרָה בַּמַּקְהֵלָה.

הִדְבַּקְנוּ עַל גּוּפֵנוּ פְּרִיטֵי לְבוּשׁ, הַבָּעוֹת

פָּנִים וְתַחְבִּיבִים.

הַצְּחוֹק נוֹתָר מְלָאכוּתִי, גְּרוֹנִי וְקוֹלָנִי.

אֲבָל בִּרְגָעִים גְּדוֹלִים שֶׁל שִׂמְחָה, נִפְנַפְנוּ בַּיָּדַיִם,

עַפְנוּ לַשָּׁמַיִם, הִתְקַשֵּׁינוּ לְפַעְנֵחַ סְלִידָה,

הִתְקָרַבְנוּ יָתֵר עַל הַמִּדָּה.


המשורר דניאל עוז, אשר ספר שיריו השני "שְיָרֵי אהבה" – פואמה מבריקה בשמה ובתוכנה − ראה אור בשנת 2013 בהוצאת "אבן חושן", מרבה להשתתף בכתב העת. בגיליון 31 מופיעים ארבעה סיפורים קצרצרים שלו.

אביא כאן את הרביעי, הארס-ספרותי-מעגלי:

מעשה בסופר

מחבר אני מעשה בסופר אשר מחבר מעשה אף הוא. אין הוא יודע אם יספיק, אך מקווה הוא לסיים את מלאכתו לפני, שכן אם אחתום את סיפורי אודותיו בעודו עמל – סיפורו לעולם לא יושלם.


המשורר יובל גלעד, אשר פרסם עד כה שלושה ספרי שירה, נמנה על המשתתפים הקבועים בכתב העת. יובל קרא את שירו מתוך הגיליון:

*

הַבָּנְיָאס זורֵם צָלוּל

אוהֵב בְּדִידוּת קָרָה

נָזִיר טָהור מִקִּיּוּם צָלוּב

לְפִרְיון תּובֵעַ עוֹד וָעוד

הַבָּנְיָאס דְּמָמָה מְפַכְפֶּכֶת בִּנְקִיקִים

מְכֻסֵּי צְלָלֵים רַכִּים

סְבַךְ מַדָּעִי שֶׁל עֲנָפִים

יוצְרִים הִצְטַלְּבוּיות מַפְתִּיעות

מִשְׁפָּחות מַשְׁתִּינות רַעַשׁ עַל שֶׁקֶט צָלוּל

צְחוק יְלָדִים מְעורֵר בְּאִמָּהות

רךְ אוטומָטִי

כְּרובֶה עֻזִּי נִמְכָּר לִנְעָרִים בְּאַפְרִיקָה

מַיִם כָּל כָּךְ יָפִים

כִּי נלְדּוּ לִנְדּד

שׁוצְפִים בַּבָּנְיָאס אֶל יַרְדֵּן קָדשׁ

מַיִם קָרִים גּולְשִׁים

מִפִּסְגות הַלְּבָנון

אֲדוּקִים לִרְחָשִׁים שֶׁל חִלּוּפֵי עונות

מִשְׁפָּחות עַל גִּשְׁרֵי-עֵץ בִּגְדות בָּנְיָאס

מְרצְצות אֶת מוחַ הַדְּמָמָה

הַחַיִּים מְשַׁכְפְּלִים עַצְמָם

כְּמַדְּעָנִים אֶת הַכִּבְשָׂה דּולִי

בְּלִי לְהָבִין טַעֲמָם

שֶׁל מַיִם צְלוּלִים

מַיִם קִיּוּמִיִּים זועֲמִים עַל חׂסֶר טַעַם

שׁוצְפִים בְּזַעַם מַפָּלִים

בֵּין סְלָעִים לְיַעַר

לאחר מכן קרא את שירו החדש, שטרם ראה אור בבמה כלשהי. אין זו הפעם הראשונה שבה יובל קורא שיר חדש, נוסף על שיריו המודפסים בגיליון באירוע השקת כתב העת. זהו מנהג מעניין ומרענן, ומעיד על המשכיות הכתיבה.

במדור "מסה וביקורת" של הגיליון, מופיעה המסה "על הפיצול בין האתי לאסתטי אצל סופרי השמאל הישראלי" מאת יובל גלעד, המשתרעת על פני למעלה מ-30 עמודים ומוגשת בחמישה חלקים דיגיטליים באתר "יקום תרבות". זוהי מסה ביקורתית ומצליפה של נביא הזעם בפתחה הצפוני-מצפוני של ממלכת הספרות העברית.היא הופיעה בכמה חלקים גם במגזין "יקום תרבות " ברשת.

ועוד במדור– המסה של אלי אשד – העורך הראשי של האתר "יקום תרבות": "אל הולך ואל בא: תפיסות אנטי-כנעניות ואנטי-הרואיות ב'לילה בשומרון' מאת יצחק שנהר". המסה עתידה לעלות באתר.

דהן − מייסד אתר אינדיבוק לספרות עצמאית – סופר ומשורר פורה: מאז שנת 2011 פרסם חמישה ספרי שירה וסיפורת בהוצאות שונות, כולל אינדיבוק. אני מוקסמת מקצב יצירתו ומהיקפה. לרון מודעות חברתית אנטי מלחמתית. התרשמתי עמוקות ממופע קריאת הפואמה "נעורים" בליווי המוסיקלי הרועם של ההרכב South Farthest. ב"עמדה 31" כלולים מספר פרגמנטים מתוך "נטרף". הקטע החותם :

עזבתי את ביתי והוא נשרף עד היסוד, לא הותיר גם לא צל. הלכתי פרום בשדות הפתוחים. פני התעדנו, אך גבי השחים ונחרך. בגדיי נשרו ממני ועורי התקלף. הייתי כבר נטרף, הייתי כבר מת וחי במקום אחר. עורבים ליוו את צעדתי ושרו בהרמוניה מושלמת. הלכתי והלכתי ומאחורי כל העולם אש וכל העולם מזבח וכל העולם עקדה.

חן קליינמן קרא שלושה שירים מתוך "מלאכת גיהינום" אשר סובבת ושוחטת תרנגולים − משאיות שלמות של תרנגולים − כששורה מצמררת אחת רודפת והודפת את רעותה.

טעימה מהזוועה:

אלפי תרנגולים צעירים הגיעו במשאית נידונים אחת. שפכו אותם מן הארגזים אל תוך רחבת בטון. הם רוחשים שם מרופטים על הרצפה. מהומת הקולות שלהם היא אותה מהומה שקופה השמיעו כל חייהם הקצרים. אותה מהומת המון-יחידים הנשמעת בכל הלולים, המכלאות והסוללות.

שמחתי להכיר את הסופרת נעה ידלין, זוכת פרס ספיר לשנת 2013 על ספרה "בעלת הבית". את הקטע מתוך רומן בכתובים שלה המופיע במדור "פרוזה", קראה נעה באופן  מרתק − בתנופה רבה המבליטה את ההומור של הדמות הראשית ואת שמחת הכתיבה של המחברת.

רן יגיל מיוצג בשני מדורים של הגיליון. במדור "תיק אורפז" מופיעה המסה על סיפורו של אורפז "נמרוד גיבור ציד" מתוך "אורפז": מונוגרפיה בכתובים. במדור "פרוזה" פורסם קטע מתוך "קאמי", נובלה בכתובים, ממנו רן קרא באירוע ההשקה. "בכתובים" רבים – מצב צבירה מועדף ליוצר. נאחל לרן יגיל "ושמחת ביצירתך".

מעבר להשקת "עמדה 31", הושקה גם ההוצאה "עמדה חדשה", והוצגו הכותרים הראשונים:

ריאקציה, חקירה באפלה – רומן מאת משה פינטו

תפישות היהדות של ח"נ ביאליק, ש"י עגנון ואורי צבי גרינברג – קובץ מסות מאת גבריאל מוקד.

מה זה שעושה את האהבה היום כה שונה, כה גורלית / קוסמובום – מאת אריק א. − שתי פואמות בפורמט ניסיוני, המתחילות בשני צדי הספר. לאחר שקוראים את הראשונה, יש לבצע להטוט של הפיכת הספר כדי לקרוא את השנייה. גם הטקסט השירי מעוצב בצורה גרפית מיוחדת: ממורכז בפואמה אחת, משתרע על שתי כנפי הכפולה ברעותה. הראשונה, "קוסמובום", אינה מנוקדת, השנייה − בעלת השם הארוך – דווקא כן. גם העמודים והקטעים ממוספרים בדרך מקורית. צריך להחזיק את הספר ביד ולשוב ולהפוך בו כדי ליהנות מהרצינות ומהשעשוע.

אריק א. קרא קטעים נרחבים משתי הפואמות. הנה העמוד הראשון של "קוסמובום":

1 בום ראשון: לפני שהזמן התחיל

קרה בום

בינך לביני

2 בום שני:  בטיימינג מסתורי

בשעת אפס

בהרי הגליל

חטפתי אותך

3 בום שלישי : בעולם פרהיסטורי

חטפתי בום

ישר בלב

4 בום אמיתי: בזמן

שהסתרתי אותך

חרטתי כל הזמן על דפנות המערה


עמוס אדלהייט קרא שירים מ"מטפיזיקון באפֵלה" – מבחר שירים מאת וולאס סטיבנס בתרגומו – עוד כותר בהוצאת "עמדה חדשה". השירים בקולו הנמרץ של עמוס לכדו את תשומת לבי, כך שמיהרתי לקנות את הספרון בגווני התכלת. בקריאה האישית הדמומה המכבדת כל מילה הוקסמתי, במיוחד מהפואמה "שלוש עשרה אפשרויות לבחון ציפור שחורה" שבעמוד 23. תודה לעמוס אדלהייט אשר ניצל את ארבעת המשטחים הפנימיים של כריכת הספר בעלת שתי הלשוניות המתקפלות, כדי להאיר את עיני הקורא בהערת ההקדמה על סגולות שירתו של וולאס סטיבנס.

וויקיפדיה חברתי הוסיפה לי פרטים ביוגרפיים על המשורר Wallace Stevens. הוא היה עורך דין מצליח, סגן הנשיא של חברה עסקית גדולה, משורר מודרניסט שהחל לכתוב בגיל מבוגר יחסית והגיע למיטב שירתו לאחר גיל 50. בפוליצר זכה על אסופת שיריו שיצאה ב-1955 − שנת חייו האחרונה והוא בן 77. שירתו הגוּתית, ניהיליסטית-מעודנת, מתבוננת. לי היא הזכירה את קהלת – המודרניסט של כל הזמנים: מלך היה בירושלים, וולאס סטיבנס, סגן הנשיא בחברה עסקית באמריקה. הציפור השחורה של הפואמה אינה שַׁחְרוּר-מחמד, כי אנחנו לא בשיעור ביולוגיה. היא ההצטברות של כל הציפורי ושל כל השחור שבעולם. על אף האפלה אני רואה את ההקבלה: "מטפיזיקון באפֵלה" הוא "ציפור שחורה" – מילה במילה.

במעוף המחשבה אני מגיעה לעורב של אתגר אלן פו שקדם לוואלס ול-blackbird  של להקת החיפושיות שאחריו, כי היוצרים מכל הזמנים מתכתבים שתי וערב במארג ההיסטוריה ואין מוקדם ומאוחר בשירה.

האם אני רואה כאן ניצנים שמהם ניתן להפריח רשימת קריאה פרשנית על הספר כולו? אשתדל. ובינתיים, בחרדת קודש של סופר סת"ם, אני מעתיקה את הקטע המסיים ה-13 של הפואמה, והיופי נרקם תוך כדי ההקלדה:

זה היה ערב במשך כל אחר הצהרים.

ירד שלג

ועמד לרדת שלג.

הציפור השחורה ישבה

בזרועות-עץ-ארז.

אני מקבלת בחפץ לב את הזמנתו של עמוס אדלהייט הניבטת אלי מתוך הפסקה האחרונה של הערת ההקדמה : המקבץ הנוכחי הוא בראש ובראשונה הזמנה לקרוא את סטיבנס במקור.

המרחב הוירטואלי מתממש בשיר הנפלא של סטיבנס במקור הציפור:

It was evening all afternoon.
It was snowing
And it was going to snow.
The blackbird sat
In the cedar-limbs.

ראו עוד על מגזין "עמדה"

אלי אשד על המגזין "עמדה"

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אירועים ספרותיים עם התגים , , , , , , . קישור קבוע.

23 תגובות על גיליון מספר 31 של כתב העת "עמדה" – ההשקה

  1. מאת ארלט:‏

    את האירוע פספסתי, אבל סקירתה המפורטת של חגית ממלאת את מה שהחסרתי. השירים והמעשה בסופר של דניאל עוז מעניינים מאד. תודה לחגית, למשוררים ולעורכי הביטאון.

  2. מאת רן יגיל:‏

    תודה למשוררת חגית בת-אליעזר היקרה. היא כתבה באופן מדויק ומאיר עיניים. אין הרבה משוררים טובים ונדיבים כמותה. אהבתי את המקבלה בין ציפור שחורה למטאפיזיקון באפֵלה. אם חושבים על זה לרגע זה כל כך נכון: הציפור הממריאה המבקשת את המטאפיזי והשחור הוא האפֵלה המוחלטת. הברקה! בכל אופן, אני מרשה לעצמי להמליץ על שיריה הקצרים, הרגישים והחכמים שפורסמו זה עתה בבלוג הספרותי שלי ב"אן-אר-ג'י". חגית, יישר כוח וחזק וברוך כאחד.

  3. מאת צדוק עלון:‏

    רשימה יפה הכתובה מתוך קרבה לספרות ולפניה הרבות.
    נהניתי לקרוא ולחוש בתוך כך את ההיבט האישי החובק את היוצרים ואת יצירותיהם.
    צדוק

  4. מאת אילן ברקוביץ':‏

    איזו התנהלות ספרותית מביכה. אפילו אין בושה כבר והכל גלוי ובהיר כשמש: רן יגיל מפרסם שירים של חגית בת אליעזר באתר שלו או בעיתון או בהשד יודע מה וחגית בת אליעזר כותבת רשימת יחסי ציבור כולל בוק תמונות למשתתפי הגיליון החדש של עמדה, שהפלא ופלא, קשור קשר הדוק ברן יגיל ובפועלו. הידיים רוחצות והספרות נרצחת בכיכר העיר. אין לכם בושה וככה זה נראה. מכל הרשימה הדבר היחיד לדעתי שהוא בעל ערך ספרותי הוא שירו של יובל גלעד על הבניאס, שהייתי מדייק אותו קצת יותר אבל ככלל הוא מביע רעיון בעל ערך והוא מעניין לקריאה. לטובתו אני מקווה שירחק מכל דבר כזה של ידיים רוחצות אך לצערי גם הוא טובל ושרץ בידו עם כל המורי ורבי הזה שלו, עמוס אדלהייט והחנופה הקבועה לסיפורי השמטקעלע של רן יגיל.

    • מאת דוד ברבע:‏

      אילן אתה לא מפסיק להפתיע אותי
      אין לך בעיה לטעות כל הזמן ואתה עושה זאת בעקביות
      אני לא מבין את ההעזה שלך לדבר על רן
      הוא פירסם ומפרסם מאות משוררים באנרגי
      ואילו היה מוצא שיר אחד טוב בין שירך היה מפרסם גם אותך
      אין קשר בין כתב עת עמדה לרן וזאת אתה יודע ולמרות זאת אתה ממשיך
      זה מזכיר את טעותך לא מזמן בהקשר של קורין הלל איך פיתחת תיאוריה שגויה על כל יהודי תוניסיה
      אתה מתעלם ממה שכתב לך יובל שהחלפת עם עמיר סגל שטחי עיתון
      למרות ששניכם כותבים פחות מבינוני
      זה היה ממש סמוך ושקוף ולא אתי
      אז תלמד קודם את העובדות לפני שאתה מעיז לדבר דברים גסים על רן
      אתה פוגע בעצמך אילן אתה מבזה את עצמך
      ועוד עובדה אילן
      אני חבר מאד קרוב של רן ובמשך ארבע שנים שהוא היה בכתב העת עמדה למרות שהוא מאד מכיר את שירתי כעורך לחמשת ספריי לא פרסם אף לא שיר אחד בכתב העת עמדה
      אז מהיכן אתה מביא את השטות הזו שרן פרסם משיריה של חגית באנרגי בגלל שכתבה ביקום על כתב העת עמדה

      • מאת דוד ברבי:‏

        למרות שבמקור מופיע שמי בצורה נכונה; דוד ברבי
        משום מה נכתב דוד ברבע
        אז אני מודיע שמדובר בדוד ברבי ומי שלוחץ על השם יגיע לאתר שלי ביוטיוב
        תודה

        • מאת אילן ברקוביץ':‏

          דוד ברבי, השם הוא קורין אלאל ולא קורין הלל. הדברים שלך לא ראויים לתגובה מבחינתי.

          • מאת דוד ברבי:‏

            הנה כהרגלך אתה שאין מענה בפיך על טענותי נתפס לשולי
            שהרי קורין גם אם יכתב שמה אלאל יכול בהחלט להכתב הלל מלשון שם המשפחה המקורי בתוניסאית יהודית הללי שכוונתו שבחי
            ועניין התגובה בהחלט הגבת והגבת מיד כשהפרדת עצמך ממני בפייס
            אז בוא נסכם לפחות שאתה לא מעיז יותר להביא אלי את הריבוע הכחול שלך
            נראה שאתה שולט טוב באמצעים האלקטרוניים ומעלה לי את הריבוע שלך מידי פעם
            כלומר ומוריד
            אז בוא נסכים שאתה לא מעלה יותר כלומר אתה מנוע להציג עצמך אצלי בפייסבוק
            ואם תרצה לענות על הפדיחה שלך אתה יכול לעשות זאת רק ביקום

            • מאת רן יגיל:‏

              דוד היקר, תודה על התגובה. אתה הרי איש טבע ויודע היטב כי כאשר אתה מטייל בפרדס ונדבק לך לעקב הנעל תפוז רקוב וסרוח, אין ברירה אלא לקחת מקל, להרים את הרגל ולגרדו מעליך.

  5. מאת רן יגיל:‏

    בדרך כלל איני מגיב לתגובותיו האוויליות של ברקוקווץ'. מספיק אנו סובלים משיריו הגרפומניים המשמימים. כאמור לדידי הוא המשורר החלש במערכת, אבל על צביעות צדקנית שכזו קשה לשתוק. הנה תגובה שלו לרשימה של ורד זינגר עליו ב"יקום תרבות" לא מזמן. שימו לב, בלא שום בושה אילן מתלקק סביב שירתו ואחר כך טורח להטיף לכל מאן דבעי:

    "אם זה טור הפתיחה של מדור השירה החדש מאת ורד זינגר כי אז יש בהחלט למה לחכות. מזמן לא קראתי כתיבה כה רגישה, מחכימה ומעמיקה על שירה עד כי נותרתי חסר מילים לעומתה. היא מצטיינת במה שרבים כל כך בשנים האחרונות לא מבינים: מצד אחד היא נותנת מקום לשירים לדבר ומצד שני היא מדברת בעצמה, מתוך השירים, לידם ועליהם, מבלי לתפוס את מקומם. אלו אוהבי שירה אמיתיים בעיניי. יישר כוח גדול למחברת הרשימה, ברכות חמות ושנה טובה ומתוקה!"

    אין גבול להיפוקרטיה של האדם הזה. זה פתולוגי.

  6. מאת יובל:‏

    אילן, אני מבין את הטענה, אבל במטותא ממך: והרי פרסמת ביקורת חיובית ביותר על ספרו של עמיר עקיבא סגל, שאני יודע ממקורות טובים (אתה!) שפורסמה מעט באיחור, ובמקביל – הפלא ופלא – רשימת ביקורת אוהדת ביותר של אותו עמיר עקיבא סגל על ספרך החדש, "חרוזים", פורסמה בעיתון המושבים. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? ולו גם על גבי רשימות ביקורות בעיתונים שונים?
    אז אנא, הפוסל במומו פוסל, הביצה הספרותית קטנה, וכן, אני מאוד מעריך את שירתו של מר אדלהייט ואת הפרוזה של מר יגיל.

  7. מאת אילן ברקוביץ':‏

    בואו נהיה רציניים. קודם כל ורד זינגר כתבה נפלא. היא לא קיבלה ממני שום טובת הנאה. הלוואי שתכתוב כאן עוד על שירה אבל זה כבר תלוי בה. שנית עמיר עקיבא סגל הוא כותב רציני. לא החלפנו בינינו רשימות, אם זה מה שאתם רומזים אליו ורשימתו גם מכילה לא מעט ביקורת כלפי השירה שלי, ביקורת שאותה אני כמובן דוחה מכל וכל. אבל העיקר הוא בעצם זה: אם הטענה שלך יובל כנגד שירת זמנינו היא שצריך להחריבה ולהקים מחדש את הדברים מן הייסוד – טענה שאני לא מסכים לה אבל יכול לכבד – אתה לא יכול לשבח ולהלל רק את יצירתם של חבריך. לי אין חבורה וגם לא תהיה. אם אתה בן חבורה מסויימת אז תודה בזה אבל תפסיק להוליך שולל את קוראיך. אני מצטרף לדעתו של רן יגיל שאני המשורר החלש במערכת. כל חלש יודע להבחין על נקלה בחלשים כמוהו.

  8. מאת גיורא פישר:‏

    הנה מה טוב ומה נעים
    שבת אחים גם יחד

  9. מאת יובל:‏

    בוא נהיה רציניים. עמיר סגל גמל לך על ביקורתך החיובית, או להיפך. אני עצמי כתבתי ביקורת חיובית, חלקית, על ספרו של מר סגל עמיר, ורשימות הביקורת שלו בהחלט מעניינות חלקית, וכך גם שירתו. רק מה – למר סגל חסר הפז"ם הבסיסי בקריאת שירה, והצורך לכתוב ביקורת כל שבוע לערך, והרצון (החיובי) להשמיע קול (שיש לו אומץ לקטול) מתקלקל על ידי ידע מוגבל, וקריאה מוגבלת, והעדר מפה. לכן עמיר, אם אתה במקרה קורא, עשה נא הפסקה, קרא קורצווייל ועוד, קרא טלפיר וי. צ. רימון, וחזור בכוחות מחודשים.
    לגביך אתה אילן, בקו 45 סיפרתי לי בגילוי לב על המניע לשובך לפייסבוק לאחרונה (כן, אנחנו נוסעים באותו קו, הוא מגיע בתדירות מחורבנת), ולא אפרט.
    אגב, גם אני כמבקר שירה לא משהו. יש לי יכולת, אבל הייתי מוחק כשישים אחוזים מהביקורות שפרסמתי כאן בשנים האחרונות, כי הן חיוביות מדי, אבל מר אשד לא יסכים.
    לגבי ביקורתך על שייכותי ל'עמדה' – צר לי, אני בהחלט רואה בכתב העת בית, אבל מעולם לא שיבחתי את כל משוררי כתב העת, ולא את כל סופריו. עם זאת, ביקורתך על ביקורות כתבי העת שפירסמתי כאן בעבר היתה במקום, לפחות במקרה זה, ויתכן שלא הייתי צריך לכתוב כלל על כתבי עת בהם אני משתתף. אבל אז – איש לא היה כותב על אף אחד מהם. בעיה.
    לכן, השאיפה לטוהר ביקורתי מוחלט וחסר פניות היא אידאל ראוי, אבל בלתי אפשרי להגשמה מלאה. עם זאת, צריך לחתור אליו במידת האפשר. אני, בתגובותיי כאן למסתי אני, שרפתי גשרים בערך לתשעים וחמישה אחוזים מאוכלוסיית הכתבתנים בארץ, גדולים כקטנים, אז אל תטיף לי מוסר.
    בעניין ה"מן היסוד נחריבה" – אז כן, במידה רבה. השתלטותם של צאצאי יוצאי תפוצת צפון אפריקה ואסיה, ופרי מקלדותיהם (דווקא התרשמתי לטובה משיר של מר חתוכה בעבר, ואז קראתי היום את ה"שיר". חבל), הנרטיביות האינסופית של השירה הישראלית, המגזריות והמגדריות וההפרטה, ובעיקר העדר הצירופים הלשוניים המעניינים, הויתור הכמעט מוחלט על אמצעים אמנותיים כמטאפורות ודימויים, ובעיקר הנרקיסיזם האינסופי – כל אלה דורשים רוויזיה מוחלטת. למעשה, מצב השירה כל כך גרוע, ששקלתי לעבור להיות מבקר פרוזה, שם מסתבר, המצב מעט פחות גרוע.
    הרי שם עדיין פועלים עמוס עוז, יותם ראובני, אמנון נבות, לאה איני ועוד, כמודלים "ותיקים", ובשירה מי יש לנו? הלאור-אלירז-סומק-משעול-אור? כל החמישה מודלים קלושים. וכך צאצאיהם.

  10. מאת אילן ברקוביץ':‏

    יובל היקר, הזמן יקר והמלאכה מרובה. שבת מבורכת לך.

  11. מאת אילה בן לולו:‏

    אויש, שוב אילן ברקוביץ, אותו להגן בלתי נלאה

  12. מאת דוד ברבי:‏

    יובל גלעד רק את אלה מצאת ומה עם איילה בן לולו
    ובכלל יובל איך אתה מכניס משורר ענק כמו רוני סומק לרשימה ואיך אתה משווה אותו לאור ?
    אתה מוזמן מאד להשקה
    אפשר גם שאמצא לך טרמפ

    אירוע בפייסבוק
    https://www.facebook.com/events/696250253796909/

  13. מאת זיוה גל:‏

    סקירה יפה .

    רק רציתי לשאול (אם אפשר) אם מישהו קרא גם את ששת השירים שלי שהתפרסמו בגיליון כתב העת "עמדה -ביטאון לספרות" מספר 31, או שאם לא הייתי בהשקה אף אחד לא קרא אותם חוץ מהעורכים שבחרו בהם.

    לאחרונה יצא לאור גיליון כתב העת "עמדה -ביטאון לספרות" מספר 31, ובו קטעי שירה, פרוזה ומסות מאת איילה בן לולו, זיוה גל, נועה ידלין, ראובן דותן, רן יגיל, רועי צ'יקי ארד, רון דהן, דניאל עוז, אור ארנסט, יובל גלעד, יגאל גודקוב, דנה חפץ, אלי אשד, חן ישראל קלינמן, אריק א., עמוס אדלהייט, ועוד.

    אשמח לתשובה,
    שבוע טוב לכולן/ם
    זיוה גל

    • מאת חגית בת-אליכזר:‏

      זיוה גל היקרה,
      גם בעידן ההשקות עיקר קריאת השירה היא זאת הדמומה
      היחידאית של הקורא ברגעי לבדיותו, בעומק תודעתו,
      מצב שמזכיר את ערס התהוות השיר.
      שירייך שבגיליון ובוודאי שירי ספרך הטרי
      נקראים ונקראים כך וזאת הצורה היאה להם ביותר.

  14. מאת אלי אשד:‏

    כל גליון של כתב עת ספרותי נקרא בידי בערך כמה מאות איש.לפעמים יותר לפעמים פחות. כתב העת מגיע לספריה וזה אומר שעוד מאות אנשים נוספים יקראו אותו בעתיד.

  15. מאת זיוה גל:‏

    ראשית, תודה מאוד לתשובות – חגית בת-אליעזר ואלי אשד
    שנית הגעתי לדף במקרה.
    שלישית, רציתי להוסיף שהוזמנתי להשקה אך אינני הולכת להשקות. וגם לספר שלי לא עורכת השקה.

    הפואנטה היא שלא הבנתי שהסקירה היא על ההשקה. כנראה ריחפתי מהר מדי מעל הכותרת
    ולכן התפלאתי על התייחסות חלקית (לא רק לגביי) לגבי התוכן העשיר של כתב העת

    תודה שוב ולימים טובים,
    זיוה

  16. מאת רונית:‏

    איך אפשר לשלוח חומר?!

  17. מאת יובל:‏

    הי, אפשר להעביר חומרים ל'עמדה' של סוף 2015 למיילי, ואעביר למערכת:
    yuvalgvanim@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*