100 שנה של פוטוריזם אוקראיני – תרגם ובחר אנטון פפרני

פאבל פילונוב "11 ראשים" (1935)

בשנת 2014 מציינים את יובל ה-100 לפוטוריזם האוקראיני, ויש לפוטוריסטים האלה ממשיכי דרך באוקראינה (אחת מהם היא ליובוב יקימצ'וק) שהקימו קבוצה בשם "100 שנה לפוטוריזם האוקראיני" בפייסבוק‬. הנה מבחר שירים מייצג:

***

מיכאיְל סֶמֶנְקוֹ

Михайль Семенко

1892 –  1937

דגל אדום

שאו דגל אדום למרומים!

דגל המאבק שאו מעל!

ביד חזקה – את החיים

נפקיע מידי הגורל.

זו שעת הלהט הנאווה!

זה המרד שלא כבֶה הוא.

לגניחת האויב הגוֹוע

החיים יתלקחו כלהבה.

למען התקווה השמחה

אַל תשליכו ברזל ופלדה!

על מרכבת שֶׁני שֶׁלַמהפכה

רוח ערבות שקְטה.

שאו דגל אדום אֶל האור

אחזוהו בחוזק היד!

מי שירצה לעבָר לחזור –

גרשוהו, גרשוהו לעַד!

25.05.1920

///

מוסקבה

השלג חורק ברחובות

מנצנץ בכיכר התיאטרון

רגלי הסוסים והמכוניות

נעות כמו צללים בהמון

מסוקסוּת והחומות

בשער – תהום פעורה

בתים בחוצות דוממות

האופל קָרע

ברכוּת הלחות דלקת הגרון

אבדה הפינה – אי האדמה

חלף באוויר צלצול הפעמון

בו האורלוגין בקרמלין המה

26.02.1921

///

ברלין השחורה

ברלין השחורה קידמה אֶת פניי בהמיית מכונות

הכבדות,

ברלין השחורה קידמה אֶת פניי בדצמבר בעשן

ארובותיה,

ברלין השחורה סִנוורה אותי ברעשֵי אורותיה,

ברלין השחורה קידמה אֶת פניי, פנֵי נוכרי,

בשחם מגפי הגנרלים

שהטביעו באדמה פְּסליה.

ברלין השחורה הרשימה אותי בתנועתה,

בנהירתם הקלה של רבבות רכביה,

ברלין השחורה אפפה אֶת נפשי

באדיה,

רמסו אותי, אֶת הנוכרי,

מיליוני רגליים בברלין השחורה,

ברלין השחורה –

היא תמנון בעל משושות

גמישות וחמדניות –

ובו ארמונות כבדים וקודרים לאין ספור,

שפע מגדלים ואנדרטות ופסלים מתים.

בטרטור העליז ברכבת תחתית ובמסילת

ברזל ברלין השחורה גם אומרת שהיא

דרך המלך של האומה עתיקת היומין

והנשׂגבת.

ברלין השחורה חיממה אותי, אֶת הנוכרי

בין כותלי האולם הקטן

בו התאספה הסיעה הקומוניסטית של התנועה

הציבורית הגרמנית,

ולי נגְלה בבהירות שגם כאן החיים מתקדמים,

שבאים חיים חדשים ומקדמים אותם הפרולטרים.

בשורות ישירות ייכנסו הגדודים

לברלין השחורה

תחת דגלי ארגמן של המהפכה המנצחת

ותכבינה כאן פרסומות מסחריות,

אך לא יכְבו האורות:

ברלין האדומה תשכים לפנות בוקר,

ברלין הפרולטרית תדליק לפנות ערֶב אורות חדשים.

זאת הסיבה שכאן אינו עוד נוכרי.

3.01.1929 ברלין

///

Alt-Berlin

מים כהים לא זורמים בין הקירות השחורים

של רציפי הגדות,

אט-אט נעים נוהרים להם גלי מים, מוֻסתים

על-ידי שערי הנהר,

ועומדים צמודים, רובצים זה על זה בתים

צרים משופצים, מטויחים בצבע ירוק,

כחול וצהוב,

מתבוננים זה בזה בעיניהם עתיקות היומין

בפרוזדורי הרחובות הצרים.

וסביבם ענקים קפיטליסטיים חדשים

בעלי חלונות ראווה אדירים –

עיניהם החמדניות.

גשרונים קלילים מגשרים בין עידני העבר

לבין ימינו אנו.

שוקעות בקרקע אבני ברלין הישנה

שכבר מתה.

גלגלי העגלות הכבדות של סוחרי הָנְזָה[1]

שקשקו בשעתה על-פני הבתים המקושטים

שֶׁעתה שקטוּ מאוד

ורקעוּ בימים עבָרו סיוריהם

של אבירי גרמניה –

והנֵה מתכסים בטְחב כנסיות

גבוהות חדות גב בנות מאות שנים

מוקפות במרכולים מודרניים,

ומעליהם מטרטרות ומהבהבים מדי רגע

שרשראות האורות הדולקים של רכבת

עילית חשמלית.

נדחסה ברלין הישנה בשחם, מוסגרו גדותיהם

של שני אפיקי שׁפּרה, ובפרוזדורים עמומים

מהלכות הזונות במקומות,

בהם השאירה ברלין הישנה מרתפים אפלים

משכנות העוני ומלוּנות חדריה.

תמנון-ענק בן זמננו תפס את המקומות הללו

במשׁושׁיו, והומָה לה ברלין, בהיעדר החורבות

ההיסטוריות, משקשקת, רועמת, סואנת ומפיצה

ריח בנזין.

ברלין הישנה בת מאות שנים – משופצת, מקושטת,

מסופרת, מאופרת, מטויחת

וצבועה – עומדת על בהונותיה,

חגורה במרחביהם המרווחים של הרחובות

והמבנים המודרניים – העיר הענקית מפַלסת,

מטאטאת ומשטחת, נתמכת בארמונות מונמנטָליים,

בבתים, בשערים, במיליוני פסלים ואנדרטות –

הייתכן שעתה גם הם אך ורק העבר המת, אֲשר

רק מכביד על פני האדמה – מוזיאוני ההיסטוריה

בפני שמחת החיים הוזהרת של אור

העתיד?

14.01.1929

///

///

גְרוֹ וָקָר

Гро Вакар

1901 – 1941

* * *

בכם, השוכבים בערסל יָמים שלֵמים –

מרוב שומן ראייתכם מתערפלת,

בכם, שבבילוי סר טעם משתעממים –

מטיח אני בלהט את המילים האלה.

ראו: כך נחים ללא מנוחה

חלוצי העידן החדש – אנחנו.

ראו: בשעות הפנאי לכל רגע ודקה

תוכן מיוחד ותכליתי נסכנו.

Вам, що цілі дні

///

///

לאוניד זימניי

Леонід Зимний

בנושא – חרקוב

חרקוב.

העיר

שאיש לא ריטשהּ,

וגם אני לא נצלבתי

על שום דבר עד עתה.

חרקוב.

העיר

הזהָה בעיני כולם,

וכל אחד

כדרכו רואה אותה.

חרקוב –

המצֵבה על קברוֹ של יפי הערבות.

חרקוב –

נפשות ולבבות אדם

במלחציים מעוינות אוחזת.

לא!

חרקוב –

היא דגל קרבי

שהונף

מעל נחישותנו הנועזת.

היא

נראית להטוטן אמן

בלהטוטי האירועים המסחררים.

וכבר אני

מתלהב מקצֶב מרוץ התיעוש,

ימי מעשיי

במהירות הבזק דוהרים.

מתכסיות

באבק

העף מתחת גלגלי האוטובוסים

גניזות נופי הפרברים.

מי שרוצה לראות

שייסע

לשָׁם ממרכז העיר

בחשמלית

בגְּרִיבֶנִיק[2].

אני חפֵץ

אך איני מצליח לתאר

את רחובות האספלט

יפי בנייני השֶפר.

משוכנע

שירתח זעמי ואתבלבל

בין כל הנקודות והפסיקים,

ואגדף את אגף השפ"ע

בהיזכרי

בריצוף חוצות חרקוב

רצוף מהמורות בשפע.

טוב מאוד,

טוב מאוד!

ממש טוב מאוד היה:

ברחוב ליבקנכט[3]

שדרה ירוקה,

גבעות חרקוב

לבקוע

ברכבת תחתית[4]

ולהקיף את כל העיר,

כמו בחומה בצורה,

בכורי ההיתוך בעתיד.

בכל רובע – תיאטרון

בתי ראינוע, מרחצאות, מכבסה משוכללת,

לנפק ארוחות מִצֶרוֹבּקוֹפ[5],

ובחוֹלוֹדְנָה הוֹרָה[6]

עד מרומי הרקיע השביעי –

מגדל אייפל מס' 2,

כדי שממנה

נשקיף אל כל אלֶה

בפליאה מתפעלת.

מקסימה וקוסמת

הפרספקטיבה

לפרוץ דרך לפי הספירה:

-אחת!

-שתיים!

מהעבר

לעתיד מְלא טוהר ותום.

אך לא,

צריך

"פשוט"

למשוך

בעקבות תוכנית החומֶש

את חרקוב החדשה

בעוצמתה

של שכונת המפעל האדום[7].

חרקוב

פורשת

אֶת חזית השכונות,

מתקדמת,

כמו טנק חֲסר חֶמלה.

נפשי,

שלא ידעה לבטים

על גג הדֶּרְזְ'פּרוֹם[8]

נישאת

לצאת במחולהּ.

חרקוב

העיר שלא הובנה ולא פוענחה,

מחפשים אֶת פניךְ

כמעט בכל מדרכה ועמוד,

כשתועים

בסמטאות פרבריךְ בלַיל

הנערים המזדקנים של הספרות.

אז מה, זהו עניינם,

אולי גם כאן הם מגלים

כישרון מחקרי

שֶקל להכיר.

אך חיי

בלאו הכי

אחוזים בחוזקה

במשמעת הברזל של הָעיר.

לעיר הבירה[9]

נסעתי ללא כרטיס,

פה ושם

ברגל חציתי ערבות.

והנני על משבצות

האסטרטגיה הקומוניסטית

הולך,

חייל שלאיש לא הותיר עקבות.

העיר הזאת

יפה עד מאוד.

שיישבר

בנפתולי הטרגדיות הפרטיות

מישהו אחר.

ואני כבר יודע

שאפילו מי שבא מהערבות

עם המונומנטאליוּת

של גורדי השחקים שתוכננו

יוכל להסתדר.

וחרקוב

פורשת

את חזית השכונות,

כמו טנק חֲסר חמלה

התקדמה.

אולי היא לשבור למישהו

אחת הצלעות

או אחת הדעות.

על כך

חרקוב תשמע

כמה קללות

ואלפי תודות

היא תשמע.

На тему – Харків

עוד כמה בניינים שהוקמו בחרקוב בתקופת כתיבתו של השיר:

בית הדואר המרכזי. האדריכל א.ג. מורדבינוב, 1928 – 1929

http://planning.su/lm/wp-content/uploads/2011/12/post.jpg

היכל התרבות של עובדי מסילות הברזל. האדריכל א.א. דמיטרייב, 1928 – 1932

http://bse.sci-lib.com/particle007417.html

היכל התרבות של המפעל האלקטרו-מכאני. האדריכלים ו.א. פושקריוב וו. ק. טרוצנקו, 1933 – 1938

http://kharkov.nezabarom.ua/Koncerty/dk-hemz/

הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה (לא שרד), האדריכל י.א. שטיינברג, 1930

http://old-kharkov.at.ua/photo/sumskaja_ulica/foto_7_ck_kp_b_u/2-0-9

///

///

סאבה הולובאנסקי

Сава Голованівський

1

כאן נתיבים

מחליקים,

כאן נתיבים

צרים ומצרים,

אין מקום לעבור

ממורָד הסוחרים[10].

כאן שום כרכרה

דרכהּ לא פרצה,

גם אוקראינית בריאה

מעבָר לא תמצא

ואַת רזָה – אך!

ואַת חיוורת

כל כך

-זה עוד לא אסון!

-זה לצרה לא הפך.

אז אמרנו מחליק פה?

כן, חלקלק!

אִם ניפול כאן, כל עצם

בגוף ירוסק.

אז הואל-נא, סאבה,

בטובךָ, תן לי יד

תוליך אותי, סאבה

עד מרגלות המורָד

אך אינךְ פעוֹטה

תמיר אני

רם קומה

איתךְ אפשר

לטייל בלי כלימה

עד השלט

שעליו תבחיני

בכתובת זהב:

"קונדיטור אוקראיני".

"מה אכפת לי?" אני

במבוכה מביט.

לֵך תדע מה ממני

תדרשי בעתיד!

איפרתְּ פניךְ

בשְׁלל צבעים.

אֶפשר להפחיד

סוסֵי רַכבים!

איתךָ בּוֹש לבי,

נבוך כולו.

חבֵר קומסומול אני,

ואת –

לא!

///

2

אני לא רמאי

לא דמות ספרותית פשוטה

הרְגל לא רָגיל

אימצתי עד עתה.

ראיתי אותךְ

אותךְ הכרתי

פואמה שלמה

עכשיו עליךְ

חיברתי.

לך אֶת דבריךְ

שאמרת אזכיר:

סיפרת שהיה

אביךְ

גנרל בכיר!

הוא היה –

כן היה

ואיננו.

כל מילה לשווא,

בלעדיו בודדה נשארת

עכשיו.

אבל השתרבבת

בשיטה עכורה,

ככתבנית במשרד

מצאת לךְ משרה.

ואת רזָה – אך!

ואת חיוורת

כל כך.

זה עוד לא אסון!

זה לצרה לא הפך.

פואמה עליךְ

כתבתי עתה.

אך סליחה,

לא לבד

כתבתי אותה.

אינני לבד

כי יש גם מי

ששירי יאייר –

גאורגי פישר!

Зустріч на Купецькому узвозі

///

///

גֵאוֹ שְׁקוּרוּפִּיי

Гео  Шкурупій

1903 – 1937

סֶמָפוֹרִים[11]

בכל רחבי אוקראינה

שְׁנִי הוורדים.

הדור הבא – לא יראה יפי העיים הוא.

ובכל היערות – המורדים.

נתיבי ברזל כתמנון

אֶת כל כדוּר הארץ חבקים.

סובלים ממרה שחורה אנשים בהמון,

ראש באבן הם מטיחים,

"אנא נלך עתה?"

שואלים,

והספסרים קֶמח סוחבים בשקים גדולים.

ולכל עבֶר, כמו צפעים,

התפזרו הפסים.

רְחובות ברזל ניצבים:

לא הולכים בהם, לא נוסעים.

והקרונות בשולי המסילה,

גלגליהם שָׁם

מתפללים לאֵל הזקֵן, הישָׁן

והסֶמָפוֹרִים ידיהם נושאים

לשמיים

בייאושם.

לזעם ולניצחונות מצַפים.

לא רועמים התופים,

החצוצרות לא מריעות.

זרמי הדם גואים, פורצים,

הליסטים, כמו דגים, באלה נהרות

רוחצים,

ואש מסביב, ופיצוצים, פיצוצים.

קול האימה בכל העולם גבַר

מרוב מורא אפילו הכופרים

עונדים צלב על הצוואר.

ורק אנו ברעננות הבקרים

קוטפים את הנענה והפיגם

של השירים,

בנתיבי הברזל הולכים.

רק לנו הסמפורים

מסילה לעתיד פותחים!

1921

///

///

ולריאן פולישצ'וק

Валерян Поліщук

1897 – 1937

* * *

הזמָן משנֶה את הכול בעולם,

ולנו אולי הוא – תקווה אחרונה.

גם אושר, גם צער רק בו לכולם,

אבָל גבורתנו הזמן משנָה.

אנו – פייטנים שחיים שׁוררו,

אנו – ציירים שציירו את דרכם.

לוחמים שבשדות הקרב נקברו,

לוחמים שטרם שבתו את נשקם.

כל יום – קרב אכזר, החיים – מלחמה,

אנו – חיילים, הקרבות – רק צללים.

צינת הכדור, חממי הנשימה,

את מי כאן נַחייה מבין החללים?

ומה שקורה יתרחש עוד לעַד,

לראות את פנינו – אין טעם לכסוף.

אל זמן האינסוף נתיבנו נועד,

ואנו – ולחמים שהולכים עַד הסוף.

О час, він міняє на світі усе

///

///

לְיוּבּוב יָקימצ'וק

Любов Якимчук

ילידת שנת 1985

9-09-73

לשישית שטחם[12] של רחבי הארצות

ברינה חגיגית, בשמחה גוברת

רדיו ברית המועצות

דרך החוטים משדרת

לרגל יום השנה ה-20 למהפכה

מברֶך אֶת העם הסובייטי כולו

הגאון חבר סטלין ביום השמחה

כל פרוטומה שלו, כל פסלוֹ

מנאות הצפון המכוסות

תמיד בשלגים קרים

עַד הדרום

שָׁם הדקלים פסגות ההרים

קריאות הששון כמו גלים נישאות

האנשים למצעד נוהרים

– חבר לנין

לימד לומר רק אמת

ואנו אומרים רק אמת

במשפחות רבות הבּנות

בשם אוקטיְאַברינה[13] מכונות

ריש-רש

ריש-רש

המהפכה נמשכת לעַד

הידד, חברים, הידד!

אני זוכרת שידיד קוֹצָרֶב[14]

לי מספר הטלפון של סמנקו הביא

לא במרחב הווירטואלי כגון קוסובו

כי אם מספרו האמיתי

לא סלולארי, כי אם קווי

תודה, זה עוד יותר שימח אותי

חייגתי 9-09-73

קידומת של חרקוב ו-9-09-73

קידומת של חרקוב ו-9-09-73

ובתשובה –

ביפ-ביפ-ביפ

ובתשובה –

לא – גלגלגלים

לא – תמנון העיר

לא רחש הגלים

כי אם פואמה שלמה

של קרוצ'וניך[15]

ששְׁמה דממה

התה ידיי שופכות

עם משקה החג

לאסלת ההיסטוריה

שנשפכו אליה

אינספור מהפכות

ומי-שופכין שיכורים

עם זכוכית שבורה

של מתנות-הולדת

שוב יזרמו לאורך

רחובות העיר

ובחרקוב –

על פני אשתו ובנו

של סמנקו[16]

שניצבו באבן

ליד שבצ'נקו[17]

האנשים חוגגים

מישהו עמד מול כיתת יורים

ואינם דואגים

אך המוות הולך ורב

אך המוות הולך ורב

בפסלים אדירים

בתפוצה אדירה

אנדרטה לשבצ'נקו בלוהנסק

את המנהיג המנוח מזכירה

כך לא אחת קרה

לפסל אשר עשה

רק פסלי לנין כל חייו

אחר כך גברת עצמאות נשאה

אלינו את פניה הזוהרות

זהירוּת

דלתות החשמלית

נסגרות

מאוקראינית: אנטון פפרני


[1] ברית הסוחרים בערי מדינה בצפון גרמניה.

[2] מטבע של 10 קופיקות.

[3] שמו של הרחוב הראשי של חרקוב, רח' סוּמְסְקָיָה, בין השנים 1924 – 1941.

[4] הקו הראשון של הרכבת התחתית בחרקוב (כיום יש שלושה קווים) נחנך רק באמצע שנות השבעים.

[5] ראשי תיבות באוקראינית: הקואופרטיב המרכזי לפועלים.

[6] חוֹלוֹדְנָה הוֹרָה (או חוֹלוֹדְנָיָה גוֹרָה ברוסית, מילולית: הר הקור): גבעה בקצה המערבי של חרקוב. גם היום (על אחת כמה וכמה בימים ההם) האזור נחשב לאחת השכונות הלא מפותחות.

[7] שכונה בדרום חרקוב שהוקמה בינואר 1919 (23 ימים לאחר כינון השלטון הסובייטי בעיר). שמה המודרני (Червонозаводський район) של השכונה נובע מקרבתה למפעל ע"ש מאלישב, שנקרא אז מפעל הקטרים ע"ש קומינטרן (האינטרנציונל הקומוניסטי), ששטחו נכלל בימים ההם בתחום השכונה.

[8] ֶּרְזְ'פּרוֹם (גוספרום ברוסית), "בנייני התעשייה הממלכתית", יצירתם של האדריכלים ס.ס. סרפימוב, ס.מ. קרָבץ, ומ.ד. רוטר, קומפלקס בן חמישה בניינים שהוקם בין השנים 1926 – 1928 בכיכר דזרז'ינסקי (כיום – כיכר החירות) שבחרקוב בסגנון הקונסטרוקטיביזם, הגרסה הסובייטית של הסגנון הבינלאומי. הסגנון שלט בכיפה באדריכלות הסובייטית עד אמצע שנות ה-30. בתמונה: בנייני הדרז'פרום בחגיגות האחד במאי בשנת 1930: http://uk.wikipedia.org/wiki/%D0%94%D0%B5%D1%80%D0%B6%D0%BF%D1%80%D0%BE%D0%BC#mediaviewer/File:01.05.1930.jpg

[9] חרקוב שבתקופה ההיא שימשה כבירת אוקראינה הסובייטית.

[10] מורד הסוחרים (Купецький узвіз באוקראינית או Купеческий спуск ברוסית): רחוב בחרקוב במדרון גבעת האוניברסיטה שנוצר במאה ה-17, תחילה כדרך מהמבצר אל הנהר לופּאן, השם (נקרא גם מורד פשצ'נקו) ניתן לו לכבוד הפסאז' של המיליונר ו.א. פשצ'נקו-טריאפקין שהיה ממוקם כאן (ונוסף אליו בתי מסחר נוספים). כל החנויות שנבנו לאורך המדרון והגשר מעליו נהרסו בימי מלחמת העולם השנייה. בהמשך שמו של המורד הומר פעמיים – בין השנים 1919 – 2009. הוא נקרא מורד חלטורין על שמו של המהפכן סטפן חלטורין, והחל משנת 2009 – מורד סובורני (מורד הקתדראלה), כי הוא מחבר את שתי הקתדראלות הגדולות בעיר, שאחת מהן עומדת על ראש הגבעה והשנייה – למרגלות הגבעה.

[11] סמפור במסילת ברזל הוא מתקן מכאני הנותן לנהגי הרכבות את הוראות הנסיעה בצורה חזותית.

[12] שטחה של ברית המועצות השווה 1/6 מכלל שטח היבשה של כדור הארץ.

[13] אחד התחדישים של התקופה הסובייטית, שם נשי שנוצר מהמילה אוקטובר, לכבוד המהפכה הבולשביקית.

[14] משורר, מבקר ספרות ועיתונאי אוקראיני, תושב חרקוב.

[15] אלכסי קרוצ'וניך, משורר פוטוריסט רוסי .

[16] מיכאיְל סמנקו: משורר אוקראיני, מייסד הזרם הפן-פוטוריסטי, ממייסדי אגודת הסופרים של אוקראינה הסובייטית. הוצא להורג בימי הטרור הגדול של סטלין.

[17] פסלו של טרס שבצ'נקו (1814 – 1861) הוצב בגן הציבורי במרכז חרקוב באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20, בה בעת הגן עצמו נקרא על שמו. חלק מהפסלים המקיפים את הכן מסמלים את גיבורי יצירותיו של המשורר ופסלים נוספים מסמלים את גיבורי המהפכה וכינון המשטר הסוציאליסטי בבריה"מ.

אודות יואב איתמר

על אודות יואב איתמר עורך מדור השירה והתיאטרון של "יקום תרבות". נולד בחיפה, בגר בנגב, חי בתל אביב. ערך למעלה מ-50 ספרים במסגרת "חבר לעט", תרגם שניים, הוציא לאור את הספר השירים "חוד הלב" ("קשב לשירה", 2012). נוסף על כך משמש כמורה לכתיבה ולספרות, כמבקר תיאטרון, כחוקר ספרות ותרבות וכמו"ל משותף (יחד עם חני שטרנברג) של כתב העת והוצאת הספרים "מקף".
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה. קישור קבוע.

תגובה אחת על 100 שנה של פוטוריזם אוקראיני – תרגם ובחר אנטון פפרני

  1. פינגבאק: ספרות ברשת: צרויה שלו מועמדת לפרס מדיסס; צומת ספרים תתחיל לייבא ספרי טיולים ומפות; על מלחמת ההישרדות של עם עובד; כתבי שייקספיר יתורגמו למנדרי

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*