המטמורפוזות

המטמורפוזות

המטמורפוזות אינן רק נושא ליצירות אומנותיות של אובידיוס ושל קפקא, הן גם מתרחשות לנגד עינינו. לפני מאה שנה, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה והאימפריה העותומאנית − ה"האיש החולה  של אירופה" − קרסה, העם הערבי שבשלטונה היה ישות כנועה וכבושה. במהרה הפך לכור לוהט הניזון מלהט החמסינים של המזרח התיכון ומייצר תנועות טרור ורצח בסרט נע . כמו אוניברסיטה מכובדת המייצרת חוקרים הקוטפים פרסי נובל , כך מייצרים הערבים טרוריסטים למכביר, בחסות ובמימון בארות הנפט מהמדבר. מאדישות ואפטיות ללהט רצחני של ספטמבר השחור, הפכו חלק מתנועות הטרור, כגון גדודי "עז אדין אל קסאם", "אל קעאידה", "טליבן", "חמאס", הג"יהאד האיסלאמי"  ו"החזית הדמוקראטית" − ל"מדינות". כך היה אצל קדאפי הקצב מלוב, וכך גם באשר לכנופיית המרצחים − "ממשלת סודן", שעסקה ברצח עם במשך עשר שנים. ובל נשכח  את המחסל סדאם חוסיין ואת הרופא מסוריה שטרם סיים לטבוח בעמו. רק ניערנו מהגב את ה"חמאס" ואת ה"חיזבאללה", וכבר ניצבת המפלצת כורתת הראשים "דאע"ש" ומפחידה את העולם.

פולניה

כילד של  ניצולי שואה, best online casino פולניה הייתה עבורי אם רצחנית מהמיתולוגיה היוונית, כזו שבגחמת רגע שורפת את שלושת מיליוני בניה. לכן לא חיפשתי שורשים בפולין כי הם נגדעו, נשרפו עד אפר ופוזרו מסביב לאושוויץ.  בשקט הזמני שהשתרר מעל כיפת ברזל טסנו לקרקוב, מרחק שעת טיסה  מברלין. העיר העתיקה, מושב מלכי פולין ובירת הגנרלגוברנמנט של הנאצים במלחמת העולם השנייה, מוצפת תיירים. קלנועיות גדושות מטיילים מתרוצצות בין העיר העתיקה לגטו היהודי ושלטי פרסום מעטרים את דפנותיהן: "אושוויץ 84 זלוטי, הגטו 34 זלוטי, בית החרושת של שינדלר …. "

זכר השמדת בניה היהודים הפך  את העיר לעסק תיירותי משגשג. שמות הרחובות והרובעים מזכירים את שמות  גיבוריו של חנוך לוין : פודגורצה ,פרזיגיניה פארזולטוביץ"… והלחם השחור הערב לחיך והשמאלץ המרוח עליו בנדיבות, הנמכר בדוכני השוק, הזכירו לי את המטבח של אימא בילדותי.

בשבת אחר הצהריים פסענו  אל הגשר שמעל הוויסלה הזורמת בעצלות של שלהי קיץ. למרגלות ארמון ואוול תרתי בעיניי אחרי קרפיונים (שהרי אותם ודאי שהביאו שרידינו מכאן), אבל רק זוגות צעירים בבגדי חתן-כלה צדו את עיניי, כשהם מצטלמים בטרם חופה על רקע המים השלווים, תולים מנעולים על מעקה הגשר שמעל נהר הגפילטע פיש האבוד. מצב הרוח הרומנטי שנסכו עלי הזוגות הביא אותי לפנות לברר על מעונה של ויסלבה שימבורסקה, המשוררת כלת פרס נובל לספרות, שמתה בביתה שבעיר לפני כשנתיים. המבטא הפולני שלי הקשה על שומעיי להבין את רצוני, אבל לאחר בירור הסתבר שביתה טרם הפך למוזיאון כבית ביאליק או כמעונו של עגנון. על כן הסתפקנו ברכישת ספרי שיריה בלשון המקור בחנות מקומית, מתנת יום הולדת לאמי הפולנייה שבתל אביב.

מהגטו היהודי שבעיר מעבר לנהר, לא נותרה אלא רחבת בטון ליד תחנת רכבת, ואת הרובע היהודי העתיק חסר החן  מנסים לאושש במאמצים גרוטסקיים − בית קפה ה"חדר", חנות המוכרת ספרי דיכאון על העבר היהודי ובתי כנסת שעליהם השתלטו חב"דניקים ורודי לחיים הגובים 5 זלוטי בכניסה. אני לא משלם דמי כניסה כדי להיכנס לבית כנסת, ועל כן רכשתי במקום בייגלה טרי ופריך מעגלת רוכלים, שרק צל מטעמו התממש בבייגלה התל אביבי או בבייגל הניו יורקי התפל − אכן מטאמורפוזה מפוארת לסיום.

אבי, ספטמבר 2014

אודות אבי גולדברג

בעל תואר בפילוסופיה ובמשפטים. עורך דין ומנהל חברות. פרסם את "מסדר קוזימה" בהוצאת ידיעות ספרים 2007 ו"חוף בלי ים" 2012.את ״רצח בטור דה פראנס״ בשנת 2013, ואת ״אל תקרא לי סוחוי" בשנת 2017​. פרסם "סיפורי חיים" במוסף הנדל"ן של דה מרקר.
הפוסט הזה פורסם בתאריך זיכרונות. קישור קבוע.

תגובה אחת על המטמורפוזות

  1. מאת אלי אשד:‏

    אכן מעניינת האנרגיה האדירה שמתגלה בעמים האיסלאמיים השונים כיום בהשוואה ללתרגיה שלהם לפני מאה שנה. ומצערת העובדה שהאנרגיה הזאת מכוונת בעיקר למטרות שליליות של טרור והפצת שנאה מתוך תחושת קיפוח קיבוצי מצד אחד ואולי גם תחושה שכעת היגיע זמנם של הערבים לשוב ולתפוס את מקומם תחת השמש כלאום דומיננטי שידכא אחרים כשם שהוא דוכא בעבר. לא ניתן אלא להצטער שאין ערבים רבים כיום שהתגלו בעשורים האחרונים כמי שיצרו דברים חיוביים התורמים לרווחת האנושות כולה.כפי שהיה בימי הביניים בתקופת הזוהר שלהם כאשר הם היו מעצמה מובילה.
    מזעזעת במיוחד הנהירה של מוסלמים שונים מיבשת אירופה שסך הכל קיבלה אותם בברכה למזרח התיכון על מנת לבצע שם מעשי טבח ורצח וכל זה כהכנה לטבח הגדול שהם מתכננים בבוא היום ביבשת אירופה.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*