אנתולוגיה פואטית
לִקטה ורשמה (קטעי קישור): ענת חנה לזרע

צילום: צביה פרידמן

בְּרֵאשִׁית הוֹעִיד לִי אֱלֹהִים מִפְגַּשׁ אַהֲבָה, עֲצֶרֶת חַיִּים עִם חַוָּה. וּבָרָא רֶחֶם קַמָּאִי לְאִמָּא אֲדָמָה לְהַצְמִיחַ לָנוּ שָׁרְשֵׁי מִשְׁכָּן וּבֻּסְתַּן תַּאֲוָה. רַע פֶּתַע נִקְרָה וְנָגַס בְּעַלְעָלַי. שְׁבִירָה. אַךְ נֵס נָסַק, נֵס שִׂגְשֵׂג וּמִן הָעֲכִירוּת נִצְטַלְּלוּ בֵּין הַבַּדִּים וּמְצַיְּצוֹת מִנִּי אָז פְּקָעוֹת שִׁירָה.

אביחי קמחי, מתוך ספרו ‘ללכת’, הוצאת צור אות, 2012

האם שמעתְ?

נִקְשַׁרְתִּי בָּךְ לָרִאשׁוֹנָה
בְּדֶרֶךְ צָרָה וּמוּגֶנֶת
מְכֻתֶּרֶת בָּתֵּי אֶבֶן נְמוּכֵי קוֹמָה
אֳרָנִים כְּפוּפֵי צַמֶּרֶת
מְטִילִים צִלָּם
בְּחַצְרוֹתֶיהָ אִילָנוֹת חַיִּים
וְעֵץ הַדַּעַת.

וּבָאוּ יָמִים חֲשׁוּכִים
וְחַיָּה רָעָה חִשְּׁבָה לְכַלּוֹת גּוּפִי
הַאִם שָׁמַעְתְּ?

שָׁמַעְתִּי אֶת נְשִׁימָתְךָ
בְּתוֹךְ הַסְּעָרָה
וְהֶחֱיֵיתִי אוֹתְךָ

המשורר אביחי קמחי. צילום: חוה תור

_ _ _ _ _ ** _ _ _ _ _

דַּבֵּר עִמִּי עֵצִית, לַבְלֵב. פְּקַח אֶת כּוֹתְרוֹת הַפְּרָחִים, נַעֵר הָעִנְבָּלִים, הַרְעֵשׁ אַדְמָתִי בְּדִנְדּוּנִים, דַּבֵּר אֵלַי בְּפַעֲמוֹנִים. הַסְכֵּת, קוֹל קוֹרֵא לִי לִדְבֹּק בִּיעָרוֹת הָעַד, עוֹל מַנְעִים לִי לְהִתְאַהֵב. אַל תַּשִּׁיל תֵּבוֹת תְּהוּדָה, אַל תַּצְמִיחַ הֶלְקֵטֵי קֵץ, אֲנִי רוֹצָה אֶת כָּל הָעֵץ.

מירלה משה אלבו, מתוך ספרה החדש שיראה אור בקרוב

*

כָּל יוֹם פּוֹרֵחַ הִיבִּיסְקוּס וְנִשְׁמָט
עַל רִצְפַּת הָעֵץ. הָאֲוִיר
צוֹנֵן וּפִתְאוֹם אֲנִי עֲצוּבָה וְרַאַוְתָנִית
כְּלוֹמַר רוֹצָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יַבִּיט.
נִגְמֶלֶת מִטֶּלֶוִיזְיָה, לוֹגֶמֶת אֶת הַזְּמַן הַנִּפְעָר
בְּקָפֶה וְסִיגַרְיָה, כּוֹתֶבֶת עַל הִיבִּיסְקוּס וְחוֹלֶמֶת.

הִתְרַחַקְתִּי. כִּמְעַט וְאֵינִי רוֹאָה אֲנָשִׁים.

הַזְּמַן זָז, לַזְּמַן אֵין זְמַן
וְרַק הַלֵּילוֹת עוֹמְדִים
בְּלִי אַהֲבָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי מְגַלָּה
הִזְדַּקְּקוּת. פֶּרַח הִיבִּיסְקוּס נוֹסָף
נוֹפֵל לְלֹא רַחַשׁ וְהַגּוֹרָל צוֹחֵק.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מַקְנִיט בַּיֹּפִי הַזֶּה הַצּוֹנֵחַ לְרַגְלַי
בַּהִתְרַחֲשׁוּת הַשְּׁקֵטָה שֶׁל הָעֶלְבּוֹן.

זְקִיפוּת קוֹמָתִי מַחְמִירָה
כְּכָל שֶׁנּוֹטֶשֶׁת אוֹתִי הַגַּאֲוָה
שָׁמַעְתִּי אֶת הַשְּׁכֵנִים –
״הָאַף שֶׁלָּהּ בָּעֲנָנִים״

לֹא נָעִים לִי לִגְרֹף אֶת פִּרְחֵי הַהִיבִּיסְקוּס
אֲנִי רוֹכֶנֶת וְאוֹסֶפֶת אוֹתָם
אֶל סַלְסִלַּת שִׂמְלָתִי.

הַיָּרֵחַ רַךְ וּמָלֵא.
הִיבִּיסְקוּסים רוֹחֲשִׁים כְּגֶחָלִים בְּאַגָּנִי.

המשוררת מירלה משה אלבו. צילום: נתן וייסמן

_ _ _ _ _ ** _ _ _ _ _

אִישׁוֹן לֵיל. אֶשְׁכּוֹל שְׁבִילִים מַבְשִׁיל. קַשּׁוּב לִשְׂפַת הַגּוּף שֶׁל הַדְּקָלִים, אֲנִי בֵּין עֲצֵי אָדָם הָרוֹכְנִים לְהָטִיל בֵּיצֵי זָהָב, דַּי לָנוּ לְחַפּוֹת בַּכַּפּוֹת. בְּבוֹא הַבֹּקֶר תִּטֹּף הַשֶּׁמֶשׁ קַרְנֵי חֹם וְיִבְקַע סִילַאן. כְּנִצַּן בִּטְנָם, כִּפְרִי עֲמָלָם, אֲנִי נִנּוֹחַ, אֲנִי צוֹמֵחַ בְּחֶלְקִי, אֲנִי מְנֻחָם.

תום הדני, מתוך ספרו ‘פֶּרֶא בֵּית הֶחָזֶה, הוצאת בארד, 2011

שְׂדֵרוֹת רָגֵר

עָמוֹק בַּלַּיְלָה,
אֲנִי מְצוֹתֵת לַעֲצֵי הַתָּמָר
שֶׁעַל אִי-הַתְּנוּעָה.
אֶצְבָּעוֹת הַסַנְסַנִים מַרְפּוֹת אֲחִיזָתָן
וְשׁוֹמְטוֹת תְּמָרִים אֶל הַכְּבִישׁ,
אֶל מִכְלוֹל הָאֵבָרִים הַמְּמֻנָּעִים שֶׁל תְּנוּעַת הַבֹּקֶר.
דִּמְמַת פְּגִיעַת הַפְּרִי בָּאַסְפַלְט
פּוֹעֶלֶת עָלַי כְּמוֹ תְּרוּפַת הַרְגָּעָה,
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא לָקַחְתִּי
וּבִרְגָעִים כָּאֵלּוּ
מַה שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ בֵּאוּר
מַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם.

המשורר תום הדני. צילום: שלומית דוידוביץ'

_ _ _ _ _ ** _ _ _ _ _

לָשׁוֹן חֲדָשָׁה מַנְבִּיטָה בְּתוֹכִי צֶמַח צָחִיחַ, שִׂיחַ נִחָר. סְבוּכָה וְדוֹרְסָנִית כּוֹבֶשֶׁת כָּל חֶלְקַת גָּרוֹן. לְהַשְׁכִּים מִן הֶחָלוּם הַמְּלַבְלֵב וְלִבְלֹעַ הַיַּעַר עִם לֹעַ גָּדוֹל, אֲנִי שׁוֹרֶקֶת כְּצִפּוֹר. כְּנָפִי בּוֹדֵדָה, רוּחִי חֲלוּדָה. שְׂפַת אֵם חוֹרֶגֶת אוֹתִי, פִּי נִקְמָץ לְאֶגְרוֹף בַּלֵּב.

ליאל אלכסנדרה אדמון, מתוך ספרה ‘תבוא אחרת’, הוצאת קשב לשירה, 2014

צמיחה

עֵצִים שְׁחֹרִים צוֹמְחִים לִי בַּבֶּטֶן
יַעַר דּוֹמֵם שׁוֹלֵחַ זְרוֹעוֹתָיו בְּאֵיבָרַי
מַעֲמִיק שָׁרָשִׁים
וּמְיַבֵּשׁ אֶת דָּמִי.
אוֹתִיּוֹת שֵׁמִיּוֹת תּוֹעוֹת בֵּין הָעֲנָפִים.

וּבַלֵּילוֹת
כִּרְסוּם הַפְּלִישָׁה מֵעִיר אוֹתִי מִשְּׁנָתִי
וּשְׁתִיקַת הַחֹרֶשׁ הַזָּר, לוֹפֶתֶת עוֹרְקִים
מַחֲרִישָׁה אֶת הַלֵּב.

אֲנִי שַׁלֶּכֶת פְּרָצִים בְּיַעֲרוֹת הַבֶּטֶן שֶׁלִּי
שְׁמוֹתַי נוֹשְׁרִים מֵעַנְפֵיהֶם
גּוּפִי אַדְמַת נֵכָר צְמֵאָה
וְהַכָּרָתִי נוֹשֶׁבֶת רוּחַ.

המשוררת ליאל אלכסנדרה אדמון. צילום: אייל אדמון

_ _ _ _ _ ** _ _ _ _ _

מִי שֶׁהֵנֵץ בְּאַדְמָתִי כִּשְׁתִיל, קָרַם רֹךְ מָתוֹק בִּרְגָבַי, מִי שֶׁנִּצְטַלֵּק לְשֹׁרֶשׁ אַהֲבָתִי, נִגְלָד לְגֶזַע חַיַּי, כְּרָשָׁע עֲזָבַנִי, כְּמוֹץ מִבָּר הִפְרִידַנִי, עֲקָרַנִי כָּעֳפָאֵי הַטָּפֵל, מִגִּבְעוֹל הָעִקָּר. עַתָּה אֲנִי רֵיקָה כְּחָלָל, נְעוּרָה כְּבוּעַת מַיִם, וְאַתָּה? קוֹלֵחַ הַרְחֵק מִמֶּנִּי כְּפֶלֶג שָׁמַיִם.

חמוטל בר-יוסף, מתוך ספרה ‘שריקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014

המוץ אשר תִּדפֶנּוּ רוח

הַמֹֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ כְּשֶׁהוּא עָף
וּמִתְחַבֵּט אֶל הַגְּבָהִים כְּמוֹ מְטֹרָף
הַמֹֹּץ הָרֵיק מִכָּל, קְצוּץ הַכָּנָף,
זוֹכֵר, זוֹכֵר אֶת הַגַּרְעִין הָרַךְ, הַנֶּעֱטָף
שֶׁהִתְנַפֵּחַ פַּעַם בְּחֻבּוֹ כְּמוֹ חָלָב
בַּשָּׁד, צָמַח וְהִתְנַשֵּׂא, גָּבוֹהַּ וְרָחָב
כְּמוֹ עֵץ עַל מַיִם –

אֵיךְ הִתְקַשֵּׁחַ, אֵיךְ עָזַב.

המשוררת חמוטל בר-יוסף. צילום: דן פורגס

_ _ _ _ _**_ _ _ _ _

הַכָּלוּ כָּל הָעֵצִים? נִצְרְבוּ הַיְּרֻקִּים הָרַכִּים לְקוֹצִים? נִדְעָךְ לָעַד קוֹל הָעֵץ הֶחָסוֹן? בְּעֵין מַעְיָן זִכְרוֹן אֹדֶם תּוּת נִשְׁקָף עַתָּה מַר, נֶעֱצָם בִּמְצוּלָה כְּצֵל שָׁחֹר. אַךְ לֹא. לֹא כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין. מִנְּקֻדַּת הִתְבּוֹנְנוּת עֵץ בּוֹדֵד הוּא יַעַר עַד וּנְקִיעַ קָט-גַּל עֵד הַמִּתְהַדְהֵד יָם וּמֵרִיעַ אָדָם.

גיא פרל, מתוך ספרו ‘יש נקודה מעל הראש שלך’, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013

חלק שלישי מתוך המחזור השירי
‘התות הענק’
שמונה שירי בוקר מתחת לעץ התות שבעין נְקוֹפָה*

ג

מִקֵּץ שָׁבוּעַ כְּבָר מְצָאתִיו עָטוּף בְּצָהֹב רַךְ
כְּחֶלְמוֹן.
אֲחִיזַת הֶעָלִים רָפְתָה וְהֵם נִדְמוּ לְתַכְרִיךְ
הַמִּתְפּוֹרֵר לְמַגָּע קַל שֶׁבַּקַּלִּים.
הַתּוּת הָעֲנָק הֵכִין עַצְמוֹ לְמוֹתוֹ וְעַל פִּי
מַרְאֵהוּ הַנֶּחְשָׂף בַּשַּׁלֶּכֶת,
כְּבָר הִתְנַסָּה בְּמֵאוֹת מִיתוֹת כָּאֵלּוּ.
עֵירֹם הִזְדַּקְּרוּ גְּדָעָיו, וּבְפִתּוּל הָעֲנָפִים נֶחְשְׂפוּ
שִׁנּוּיִים בְּכִוּוּן הַצְּמִיחָה.

לָרִאשׁוֹנָה הִבְחַנְתִּי בָּעֲנָפִים הַצְּעִירִים. לָהֶם זֶהוּ מָוֶת רִאשׁוֹן.
מִמְּקוֹם שִׁבְתִּי תַּחְתָּיו, הֵם נִדְמוּ לְאֶצְבָּעוֹת גְּרוּמוֹת הַמְּבַקְּשׁוֹת
לְהֵאָחֵז בִּדְבַר מָה.

______

* המעיין שופץ לזכרם של אורי גרוסמן וקיריל גולנשיין
על ידי חבריהם.

המשורר גיא פרל. צילום: גדי דגון

_ _ _ _ _**_ _ _ _ _

‘כִּי הָעֵץ אָדָם’

אנתולוגיה פואטית
לִקטה ורשמה (קטעי קישור): ענת חנה לזרע

המשוררת ענת חנה לזרע. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

תגובה אחת

  1. בחירת השירים יפה בדרך כלל. קטעי הקישור פשטניים ומיותרים ומוטב היה לוותר עליהם כליל.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן