על סף ספר :מפגש עם משוררים מיוחדים

על סף ספר במתחם "הסלון" עם המשוררים דוד (ניאו) בוחבוט,

אלה נובק

ואלפרד כהן

היגעתי לערב המשוררים הצעירים שאותו ערכה חגית בת אליעזר ,  אחד נוסף בסדרת מפגשים שהיא מקיימת בחיפה ובתל אביב מזה חודשים.

הפעם זה היה במתחם הסלון בדיזנגוף סנטר – חדר מרווח, מואר, מאובזר במקומות ישיבה מגוונים: כסאות, כורסאות, ספות. יושבים במעגל, האווירה נוחה, אוכל, שתייה ו-3 משוררים צעירים על סף ספרם הראשון.

איך בוחרת חגית בכל פעם את היוצרים שמופיעים במפגשים שלה ? איני יודע ,אבל בכל פעם האנשים הם מעניינים מאוד לפעמים יותר מעניינים מיצירתם ולפעמים היצירה יותר מעניינת מהם ,זה משתנה .

דוד (ניאו) בוחבוט,  אחד המשוררים הצעירים ביותר בקהילה הספרותית מתגורר בהרי ירושלים הוא בן 20 ונראה בהתאם: נער נמרץ, מאיר פנים ולו ספר ערוך, מוכן לפרסום תחת השם "ינוקא". לשם הספר שתי פנים : הצניעות של ילד קטן שאינו יודע הרבה וגדלות של אדמו"ר) אדוננו מורנו ורבנו( אשר בהיותו צעיר– משיא עצות ומורה לכל. השניוּת הזאת אופיינית לדודו עצמו. אמו –  דמות שהוא מתאר כ"רומנטית ואבודה"– עלתה ארצה מרוסיה בהיותה בת 16, ללא שמץ של ידע בעברית וללא כל הבנה של הקודים התרבותיים בארץ. נסיונותיה הקשים להיקלט חברתית היו כרוכים בשימוש חוזר בסמים, מה שהתפתח להתמכרות של מעל עשרים שנה. כבר בגיל 18 הביאה אותו לעולם עם בן זוגה, שהוריו ממוצא מרוקאי. דוד חונך ע"י הורי אמו ברוסית עממית, אך דובר עברית משובחת ויצירתית, לא אחז בספר על גיל 15 ועתה שופע ידע בספרות העברית והעולמית. זאת ועוד: קורא ולומד שירים ועל משוררים וגם מלמד כבר שנתיים כתיבה יוצרת בבית ספר יסודי.

דודו סיפר על המאורע  הבל יאמן שהוא הוא חולל את המהפך שלו  לכיוון הספרות:  לדבריו הוא לא התעניין כלל בספרות ובשירה עד …להופעתו  היומית של המשורר והמבקר מנחם בן על מרקע הטלוויזיה של רבים ושל דודו בפרט במסגרת עונת VIP של תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" שבדרך כלל הדבר האחרון שמזהים אותה איתו זאת תרבות .

אבל הייתה שם תרבות בכל רגע שמנחם בן הופיע על המסכים .

, במסגרתה מנחם בן קרא שירים בפני הדיירים ועם ישראל כולו במה שהיו ככל הנראה רגעי השיא של תוכנית זאת שהיא לעולם לא חזרה אליהם יותר.

את החינוך הספרותי העצמי דודו התחיל מ"כוכבים בחוץ" של נתן אלתרמן ומאז החרוז הוא חברו הטוב. לשיריו של דודו כללים אסטטיים מודעים אשר ממסגרים את הכאוטיות הטבעית של דודו המשורר. ההיסטוריה המשפחתית של דודו מופלאה עד כדי כך שיש לכתוב עליה במידה מסוימת של הומור. שירים של דודו זוכים להערכה רבה ומפורסמים בבמות היוקרתיות ביותר דוגמת האתר ynet , האתר הבית של "מעריב", העיתון "הארץ" וכתב העת "הו!".

והוא נשאר גם ידידו הטוב של מנחם בן שהוא כעת מומחה לשירתו.

ועכשיו השירים עצמם המשפחתיים והארוטיים שפורסמו בגיליון האחרון (10) של "הו!" בעריכת דורי מנור:

מוטי כאוטי

אבא מוטי היה נוהג

באוטו שחור להיהרג

באופן קבוע ומענג.

אבא מוטי נהג לקשור

את אימא יאנה לעץ שחור

באמצע היער פותח כפתור,

מכה בה בנעל

חודר אל החור.

באמצע היער

לעץ שחור.

אבא מוטי היה גבר אמיתי

מרוקאי עם רגליים וזרועות שעירות

אבא מוטי היה אדם כאוטי ואיטי

גם אני כאוטי. אבל חלק מאוד.

*

תבואו ותבואנה לקראתנו לראות

אנו מתחפרים זה בגופה של זאת

מערטלים את בשר הסוד.

אנו מתמסחים זה אל גופה של זאת

רוחצים בעדינות את זנבות השנים הלא קרובות .

תבואו ותבואנה לקראתנו לראות

עכוז מבוגרת אחוז לתפארת אל תוך פרצוף בני האדם

בזים לקיומם אך ערלים לאיומם

עכוז מבוגרת אחוז לתפארת אל תוך פרצוף בני האדם.

תבואו ותבואנה לקראתנו לראות, בני האדם

כיצד עכוז מבוגרת אחוז ביד של ילד

אשר מגואלת מדם.

מתישים את החושים במפגש רגליים וזרועות

משוטחים באלכסון בתנוחת– כך וכך מעלות

מתרחבים ומצרים לכדי שברים באברים

מיוסרים החורים באביונות מתכלות.

מכשיר הליטוף

אני רוצה ללטף אותך עד שתהפכי

למכשיר ליטוף פרטי.

אשא אותך ממקום למקום, כשהשטן לא מביט מן הצד

אפעיל את מכשיר הליטוף.

תתקרבי תתקרבי ואלחש לך ת'אמת

שהיא–כולה את.

גברת קבלי התנצלות,

התערבתי בבוטות,

אפשרתי לנס

התרחשות.

שיערך מלבין

קמטים כבר חגים על עורך כמלאכים

מסמנים משוואה מדויקת

אני את אני את ואת מותי

קודם.

ילדה ילדה

מתי תתבגרי.

ריח רע! כל פעם שאני פותח פה ומתחיל להטיף

מסכנה. מסכנה. מסכנה את

בא לחנך אותך הבחור שילדת בעולם אחר.

אני כורך את דפייך בתיקייתי

ונותן לאותיות לדקור במחטים

לפלוש לדמי. להפוך לאני.

אשליכך לעת זקנה .

אלה נובק, ילידת תל-אביב, היא דמות מוכרת ופעילה בסצנת השירה. שיריה פורסמו בבמות רבות : עיתון הארץ, בכתבי עת דוגמת הליקון, ננופואטיקה, עיתון 77, גג וכן כאן באתר "יקום תרבות" וזכו לשבחים מפי עורך השירה דניאל עוז. אלה קוראת שירים מהילדות, בעידודו של אביה, כותבת הרבה שנים ועכשיו יש לה קובץ שירים, בעריכתו של ערן הדס, מוכן לפרסום. באיזו הוצאה? האם בעזרת פרויקט המימון headstart?

היא גם עמלה מזה חודשים  על אירגון אירועי שירה שונים וחדשניים בקונספט שלהם.

לאלה שני בנים :נח ואורי והיא מקבלת השראה מסיפוריהם ואף משלבת בשיריה שורות מפיהם.   האם זאת גניבה? לא, זהו שימוש מושכל בחומרים מסביבתו של המשורר. משורר כמו כל ייצור חי מקיים יחסי גומלין עם הסביבה: קולט מידע חושי מעבד אותו ופולט – בעיקר בצורה מילולית וקורה שמשפט מסוים נשמר בתהליך העיבוד ונפלט בשלמות

השיר הבא נכתב בהשראת אורי בן ה-6 שהתחפש לתנין:

אני תנין בכל רחבי העיר

זוחל

זולל אדם

חבר אין לי

בטני כבדה

יבוא הצייד ויקרע בה פתח

יוציא את הרבה האדם שבלעתי

יפשוט את עורי ויתקין ממנו ארנק

ישים בארנק את הכסף שקיבל כשצד אותי

וגם בהשראתו של נח בן ה-11 שמוזכר בשיר.

השורה אחרונה של השיר היא גם שמו של הספר : "אני לא עונה"

מים שזורמים בגופי

הם המים המלוכלכים של הסְפּונְגַ'ה

דם ורפש -

משווים לפניי גוון אפוֹר בֵּטוֹן

שְרַק הילדים שלי יכולים לראות.

נֹח אוֹמר לי:

אמא, לפעמים את גורמת לי להרגיש

כאילו אני לא קיים.

אני לא עונַה.

ועוד שיר על הילד והילדה שהייתה פעם:

הליכה ברחוב אלנבי עם הילד

חלפנו על פני בית הכנסת הגדול

בחלון הקונדיטוריה המצהיבה
לא ראה את הנשיקות

בחנות הצעצועים

בחר כמה משחקים

לא יכולתי לסרב

שילמתי על כולם

ישבנו לשתות גזוז

זה מה ששתינו כשהיינו ילדים

אחר כך נרדם במונית השירות

נשאתי אותו בידיים עד הבית

אלה עורכת בשנה האחרונה סדרת "בוא דיבוק!", המשלבת שירה ואמנות, בשיתוף עם רועי פביאן. רוב אירועי הסדרה מתקיימים בצימר בדרום תל-אביב

הצימר הוא סטודיו לאמנות שהוקם לפני כחמש שנים. במקום נערכות פעילויות אמנותיות ותרבותיות שונות וכן פעילויות למען הקהילה כדוגמת מועדונית מבוססת מתנדבים לילדי פליטים.

"בוא דיבוק!" יוצא לשוטט גם מחוץ לצימר ועלה בתאטרון תמונע במסגרת פסטיבל א-ז'אנר האחרון. בסוף החודש יתארח גם בבית ביאליק ויעסוק ב"כיסוי בלשון / גילוי בלשון" בהתבסס על המסה "גילוי וכיסוי בלשון" שכתב חיים נחמן ביאליק.

אלפרד כהן נולד בבאר שבע, אך כבר הרבה שנים מתגורר בתל-אביב. הוא למד בכיתת השירה של "הליקון" ובשנה האחרונה עורך ומנחה בחסות "הליקון" מפגשי שירה עם משוררים צעירים במקומות שונים ברחבי העיר ובפרט בקפה "דליה" וב"נסיך הקטן" ברחוב המלך ג'ורג' 19. ספרו הראשון אינדיפופ נונסטופ עתיד לראות אור בהוצאת "פרדס" בחודשים הקרובים. אלפרד קשור למוסיקה שומע, משמיע, עורך מסיבות. חברו המחזאי ארז מירנץ, אשר מחזהו "ריאקציה" עלה על במת פסטיבל ישראל בירושלים בחודש מאי השנה, הגדיר את טעמו של אלפרד במוזיקה כמשובח עד כדי גאוני. אלפרד הגדיר את השירה כ"אחותה הקטנה" של המוסיקה. זה נשמע מקורי, חדש, חמוד וקצת סתום – ובזכות כל זה – רענן ומשמח.

אך תחילה – באר שבע – עיד הולדתו והשיר היפה עליה:

קיצור תולדות עיר הולדתי

תחילה היתה באר

ואז עוד שש

ואז שממה

2000 שנה

ואז שכונה

ועוד שכונה

כביש

ואז רחוב

ואז עיירה

עיר

עלייה

עוד עלייה

עליה נוספת

ואז אמא ואבא

ואז אני

רמזור

ירד הרמזור

כיכר

ועוד כיכר

ועכשיו

מזרקה.

אלפרד מבקר מדי שבוע בבאר שבע, ובעיקר אצל הסבתא:

לא הסבתא שלי

לסבתא פורטונה

אלאטרש זה החרש

ששר בקולי קולות

על אהבה גדולה מהחיים

שנכתבה בתוך העינים

שהיה הכוכב הראשי

של הסרטים הערביים

שראית בערוץ המצרי של הכבלים

של ההופעות החיות שלו

שהקרינו בערוץ של הלובנאנים

עם הלוגו של הארז בצד ימין

למעלה של המסך

וקולו ריגש אותך עד לכדי

המצאת תחושות לא קימות

של המין האנושי

קולו עשה אותך נערה

הילדה של השכנים

לא הסבתא שלי.

זה מזכיר משהו – הדבר חוזרים על עצמו – זו תופעה – משוררים צעירים כותבים לסבתא : יעקב ביטון, רועי חסן ועכשיו אלפרד כהן.

למה סבתא: חיפוש השורשים. ולמה לא סבא? כי נשים מאריכות ימים לכן עם סבתא יותר שנות הכירות ועוד דבר: סבתא היא מקור של רגש והבעתו המילוליות בשלל ניבים – התבטאות בכל דרך וזהו אוצר לנכדה-המשורר.

אדם אחר

"אנחנו חושבים שהקוראים צריכים להשתמש בספר הזה כדי לחפש אדם אחר"

יואל הופמן

אני חושב שאלך לחפש אדם אחר

כלומר בחורה

אקח בתיק את מצבי הרוח של יואל הופמן

ואפיל אותו בפאב, אולי מסעדה

ואז בחורה תרים אותו מהרצפה

נדבר

נקח סכין ונתקע אותו בלב

הספר בדיוק במלה – אהבה

שהבטיח לפזר אותה בכל הספר.

מחר כבר אמצא אותה

בפייסבוק, אלא מה

ואקדיש לה שיר

הבחורה 'אדם אחר' תהיה שלי.

"צריך לאהב אדם אחר, אחרת נשנא את עצמינו"

נוט טו סלף: לומר לה את המשפט הפילוסופי הזה.

שתאהב אותי יותר

שלא תרצה לותר עליי

שתצלם כל יום תמונות שלנו

שתכתב פוסט שלם בבלוג שלה כמה שהיא שלי.

אדם אחר, אני אוהב אותך

סכין הפאב עודה נעוצה בספר

אם נוציא אותה, הכל

יקרע.

ראו גם על אירועים קודמים של "על סף ספר " בעריכת חגית בת אליעזר :

על סף ספר :האירוע המסכם

על סף ספר 2

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אירועים ספרותיים עם התגים , , . קישור קבוע.

17 תגובות על על סף ספר :מפגש עם משוררים מיוחדים

  1. מאת אילן ברקוביץ':‏

    ברוך הבא למקהלת החקיינים, אלי. ראיתי שאתה מבקש שיתרמו לאתר על מנת שיתקיים אז שים לב שהתרומות לא ייעשו בכסף מזויף, שהוא גם סוג של חיקוי, אתה יודע.

    בהצלחה רבה למשוררים הצעירים, כולם מוכשרים ומסקרנים ביצירותיהם.

  2. מאת אני:‏

    מה העלות המשוערת של תחזוקת האתר?
    איזה עלויות יש חוץ מהוסטינג ודומיין שהם הוצאות זניחות?

    • מאת אלי אשד:‏

      אנחנו משלמים 1600 שקל לשנה על ה hosting
      ואין לנו באמת אדם טכני שמטפל באתר.
      עלינו לשלם אלפי שקלים בכל פעם שאנחנו מנסים לעשות משהו עם העיצוב.
      אבל העלויות הגדולות באמת, מכיוון שכל מה שהאנשים עושים (כתיבה, עריכה, העלאה לאתר, תשובה לפניות, בקשות תרומה) הוא בחינם,הן רואה חשבון ועלויות משפטיות.
      כל זה מינימום של אלפי שקלים שאותו מכסים חברי העמותה מכיסם.

      • מאת י.ג.:‏

        זה חבל. העורך הראשי כאן לפחות היה צריך לקבל משכורת מינימלית על אלפי פוסטים, חלקם מעניינים, חלקם פחות, ואלפי שעות עבודה.
        זאת דוגמא ליחס של מדינת ישראל לספרות. אין בכל המרשתת המזורגגת כמעט שום אתר המתייחס באופן קבוע לספרות, פרט לאתר זה, ואולי קצת 'קורא בספרים'. לפיכך מדובר בכתבי עת לכל דבר, אבל המדינה מעדיפה לזרוק מיליונים על תיאטראות עבשים, עם הצגות עבשות, לקהל של פוחלצים מדושני עונג. או לזרוק כמה שקלים לועדות בהן פרופסוריות תקינות פוליטית מעניקות פרסים למשוררים לקקנים. או כסף לפסטיבלים טפשיים שמשרים אווירה "תרבותית".
        בהזדמנות זאת אזכיר כמה כתבי עת שהשתתקו/ התפגרו לאחרונה: 'אפיריון' הוותיק של ארז ביטון, שהופיע שנים על שנים בסדירות, פסק להופיע, כנראה בגלל קשיים תקציבייים. 'שבו' של עוזי אגסי נעלם גם הוא, למיטב ידיעתי, העורך כנראה עייף מלקושש תקציב ממפעל הפיס. 'כרמל' הופיע בצורה לא סדירה שנים, אבל כעת נראה ששבק חיים לכל חי. 'פסיפס' של איתמר יעוז-קסט השתתק אף הוא, כאן כנראה בעקבות מותה של חנה יעוז-קסט. ואולי יש עוד שלא עלו בדעתי. על כל אחד מכתבי עת אלה יש לי ביקורת, אבל הם צריכים להתקיים.
        למדינת ישראל יש חתיכת טיל בין הרגליים, אבל הרוח – שתסתדר לבד.

        • מאת י.ג.:‏

          ועדיין, היה טפשי להעניק לגברת יהודית קציר את תואר 'יקירת יקום תרבות' וסך של אלפיים שקלים חדשים באירוע בחיפה, עבור הרצאה של עשר דקות על עצמה ומשפחתה, לעיניי קהל קשישים חביבים. הניסיון להפוך אתר שהוא פרא ביסודו, ואנרכיסט במידת מה, למהוגן תרבותית, מעקר את בסיס קיומו.

      • מאת אני:‏

        עלויות משפטיות? מה זאת אומרת? תבעו אתכם, תבעתם אותם?

        • מאת אלי אשד:‏

          לא תביעות ,אם כי כידוע צצים מידי פעם סהרורים שונים שמאיימים עלינו בתביעה. כל עמותה זקוקה לעורך דין שיטפל בענייניה. שאינם רק תביעות של משוררים מתוסכלים והללו דורשים לצערנו כסף תמורת שירותיהם.
          אנחנו בעיקרון לא תובעים אף אחד.אנחנו רק מאויימים בתביעות על כל צעד ושעל. משום כך עלינו להיות זהירים מאוד לגבי מה שאנחנו מפרסמים וזה אומר שלצערנו הרב לא כל דבר שאנשים מפרסמים פה יכול להשיאר כי מידי פעם משהו עלול לשמש כעילה לתביעה כנגדנו ,אם הוא עלול להיחשב כ"לשון הרע" כנגד מישהו .

  3. מאת מבקר לשעבר:‏

    אני חייב להעיד שבאירוע 'יקום תרבות' בחיפה הוענקו לסופרת יהודית קציר 2000 ש"ח. עד היום לא ברור לי למה,
    למרות שהרצאתה היתה חביבה. אני מכיר מבקר אחד שכתב כאן כחמישים פוסטים לערך בלי לקבל מסטיק בזוקה.
    מצד שני, העורך הראשי של האתר בלי ספק משקיע כבר שנים ממרצו וזמנו בלא תמורה, בכתיבת מאות פוסטים, חלקם מעניינים למדי.

    • מאת אלי אשד:‏

      ההחלטה להעניק לגברת יהודית קציר פרס כספי הייתה ביוזמת היחצן של "יקום תרבות" שחשב שפרס כזה לאישיות מוכרת יכולה להביא לתשומת לב תקשורתית גדולה לאתר. זה מעבר להערכתנו את יצירתה
      ייתכן שנעשה זאת גם בהזדמנויות אחרות. אבל קודם צריך להשיג כספים.

      • מאת מבקר לשעבר:‏

        אם כך, אני ממליץ לפטר את היחצ"ן, אפילו אם הוא עבד בחינם. או לחלופין, לדרוש ממנו להגיש מיידית תקציר של 'הסהרורים' להרמן ברוך, פלוס עמידה על האספקטים הפורמליסטיים ביצירה.
        מה זה פה, רני רהב ואייל גולן? למה כל אחד צריך היום יחסי ציבור? המילה ציבור היא במקור צי-בור, כלומר צי של בורים. אני נגד יחסים עם הציבור, רק עם גבר או אישה.

        • מאת אלי אשד:‏

          יש להבהיר .הרעיון של מתן פרס ליוצר ספציפי היה שלנו לא של היחצ"ן. היחצ"ן רק חיזק זאת.והוא נובע מתוך נדיבותנו ורצוננו לתרום ליוצרים ראויים. בעתיד אם יהיה לנו כסף נמשיך לתת פרסים כאלו ליוצרים ראויים שונים.

          • מאת מבקר לשעבר:‏

            אני יכול לחשוב על עשרות משוררים, וסופרים לא מעטים (יותם ראובני, אמנון נבות) שהיו נזקקים יותר מגברת קציר לפרס מטעם עמותת 'יקום תרבות', ואף ראויים יותר ספרותית, לדעתי הצנועה. כאתר המרבה לעסוק ביוצרים נידחים וראויים בתחומים שונים, הייתי מצפה לשיקול דעת מעט יותר נבון, באם התגלה שקופת העמותה עולה על גדותיה בכספים.

            • מאת אלי אשד:‏

              גילוי :יהודית קציר היא לא בדיוק מליונרית.
              לעצם העניין הבחירה בה הייתה עבור אירוע שעסק בחיפה והיא נבחרה לפרס כסופרת חיפאית ,ויהודית קציר כתבה על חיפה ,יצירות מרשימות לדעתי.שנשארות בזיכרון.
              מועמדים אחרים שיכולנו לבחור אותם כסופרים מרשימים על חיפה הם א.ב. יהושע וסמי מיכאל.אבל אפילו לא העלינו על דעתנו לבחור בהם מאחר שהם אכן זכו במספיק פרסים ובמספיק פרסום.
              דווקא חשבנו כאפשרות נוספת על אמיר גוטפרוינד, שכתב יצירות מוצלחות על חיפה . אבל לו התאריך לא התאים. אז נבחרה יהודית קציר .
              "יותם ראובני למיטב ידיעתי מעולם לא עסק בחיפה.עם זאת אם נעשה אירוע על אשדוד הרי ברור שהוא הזוכה.
              לגבי אמנון נבות האם הוא עסק אי פעם בחיפה ? כמדומני שהוא מתל אביב ואבל אולי אני טועה.

              • מאת מבקר לשעבר:‏

                נבות מבני ברק, ומתעצבן כשקוראים לו תל אביבי.
                אוקיי, ניחא. יש לא מעט משוררים ומשוררות בחיפה, כפי שהוכיחה האנתולוגיה 'שירי חיפה', ולטעמי תמיד עדיף לתת ללא מוכרים או חצי מוכרים דחיפה. אבל בכל מקרה יוזמת הערבים המוקדשים לערים יפה בעיניי, מחזירה במעט את המקומיות לספרות.

  4. מאת אילן ברקוביץ':‏

    מבקר לשעבר, מסור דרישת שלום ליובל גלעד :) .

  5. מאת ארלט:‏

    תודה לאלי על סקירת אירוע "על סף ספר" ולחגית על היוזמה והביצוע של ערבים אלה. השירים שהובאו בסקירה אכן מיוחדים וכותביהם מסקרנים. בצד התרומה, אני מבקשת ש"יקום תרבות" ישלח לאוהדיו, אם אפשר, הפניות לפרסומים חדשים באמצעות המייל והפייסבוק.

  6. מאת אלי אשד:‏

    אנחנו שולחים הודעות באמצעות הפייסבוק.האם את מחוברת אלינו ?

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*