מה אפשר לעשות עם עזה?

אז מה אפשר לעשות עם עזה?

מאת אלי אשד

בשלב הזה נראה שהולכת ומתקרבת ההחלטה לכבוש אותה ולהפיל את החמאס (לא לחסל אותו כי זה כנראה בלתי אפשרי, הם ימשיכו להתקיים כארגון מחתרתי). אם קודם נראה היה שאפשר להגיע להפסקת אש עם החמאס, הרי שהאפשרות הזאת מתבטלת לאחר ניתוק קשרי האוויר עם העולם כתוצאה מפגיעת רקטה של החמאס. ישראל פשוט אינה יכול להרשות לעצמה שדבר כזה יקרה שוב (ושוב) כתוצאה מגחמותיו של החמאס. ושוב אינה יכולה להרשות לעצמה את קיומו של אירגון טרור שממוקד לחלוטין במטרה להשמידה ויהי מה, ויכולותיו משתדרגות בצורה דרמטית בכל סיבוב מלחמתי.
בסדר, אז נניח שעזה בידינו מה אז? האם נמשיך לשלוט בעם העזתי שאותו כבר נטשנו בשמחה לפני כמה שנים?  חיכוך מתמיד עם העזתים, שיביא לנפגעים אצלם ואצלנו מידי יום?
לי נראה שכדאי במקרה כזה לנהל את רצועת עזה בשיתוף פעולה עם המצרים ועם הפלסטינאים של הרשות של אבו מאזן … או עם פלסטינאי חזק מבחוץ שמכיר את עזה מלפני ומלפנים. ואינו איסלאמי קיצוני שונא יהודים באשר הם.

יש מישהו כזה. שמו מוחמד דחלאן ויש לו בסיס כוח משל עצמו אבל לא את האידיאולוגיה האיסלאמית הקנאית של חמאס. דחלאן היה ראש מנגנון הביטחון של הפתח בעזה ונאבק שם בחמאס. והפסיד. דחלאן נראה כמועמד טוב לנהל שם את העניינים. הוא כמובן מצד הפלסטינאים ולא מצידנו, אבל הוא גם לא יהיה עויין בהכרח כמו החמאס.

ישראל תשלוט שם כמה חודשים ואחר כך בהדרגה יועבר השלטון לדחלאן, או מישהו כמוהו, תוך הכרה באינטרסים הלגיטימיים שיש למצרים ברצועה. לדחלאן יש כבר כנראה כוח צבאי כלשהו ברשות. מי שרוצה לנהל את עזה צריך שיהיה אדם חזק, דחלאן אולי עונה על הקריטריון.

אמנם דחלאן לכאורה אינו מועמד אידיאלי לשלוט על עזה והפלסטינאים שם. דחלאן הוא היריב הפוליטי של אבו מאזן, שטוען כעת בין השאר שהוא זה שהרעיל את עראפאת. בית משפט פלסטינאי גזר עליו שנתיים מאסר באשמת "הכפשה" משום שפתח את הפה על אבו מאזן. אבל זה עניין פנימי של הפלסטינאים ולא מעניינינו.

הבעיה הקשה עם דחלאן  היא שהוא כבר נאבק בעבר עם חמאס. והפסיד. האם למד את הלקח הפעם? יש לקוות שהוא למד כמה דברים מהפסדו במאבק כנגד החמאס ב-2007.

השאלה שצריכה לעניין אותנו האם בסיס הכוח של דחלאן הוא מספיק חזק כדי שיוכל לנהל את עזה בהצלחה.

ברור שהאיש אינו צדיק, להפך, הוא רשע מרושע. אבל לצערנו צדיק גם לא יוכל לנהל את עזה. בנוסף לכך  דחלאן ככל הנראה מקובל על המצרים, וגם זה קריטריון חשוב.

כך שאם אנחנו לא רוצים להקדיש שנים נוספות לשלטון על עזה, ולהיאבק מאבק בלתי פוסק עם החמאס ואירגוני טרור נוספים ובראשם דאע"ש, כדאי כבר עכשיו להתחיל להכין מעבר שלטוני שם למנהיגות פלסטינאית חזקה, שתדע להתמודד עם מצבים אלה.

מוחמד דחלאן נראה כמועמד טוב לפחות כמו כל אחד אחר. עזה בשלטון פלסטינאי יציב שדואג לצרכי  הפלסטינאים עצמם, ולא רק לצרכי המלחמה העתידית והבלתי נמנעת עם ישראל כמו תחת שלטון חמאס, היא הפיתרון הטוב ביותר שלנו לדילמה של מה לעשות עם עזה.

מוחמד דחלאן ב-2011

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פוליטיקה עם התגים , , , . קישור קבוע.

3 תגובות על מה אפשר לעשות עם עזה?

  1. מאת חיים מזר:‏

    הבעיה היא יותר חמורה. שטחה של רצועת עזה 350 קמ"ר וגרים בה 1.5 מיליון אנשים. להוציא את החלק הדרומי שלה רוחבה הממוצע הוא 5-6 קמ"ר . רצועת עזה היא בבחינת פצצת זמן דמוגרפית. בטווח של זמן לא יהיה מנוס, אלא למצוא מקום אחר אליו אוכלוסיה זו חלקה תעבור אליו. בשטחה של מדינת ישראל לא בא בחשבון. מצרים יש לה בעיות דמוגרפיות משלה. בניית אי מלאכותי בקרבת עזה היא חלום באספמיה. הפתרון האופטימלי הוא מציאת מספר איים אם בים התיכון ואם במקום אחר אליהם תועבר לפחות חלק מהאוכלוסייה. מצרים לא תראה בעין יפה, אם לנקוט בלשון המעטה, את יישובם בחצי האי סיני. נשיאה החדש של מצרים הגנרל סיסי לא מחפש צרות חדשות. הוא בראש וראשונה צריך להאכיל 80 מיליון אנשים.

  2. מאת ד.:‏

    פתרונות יכולים להתפתח רק ממצב קיים – לא ממשאלות לב. הרעיון להצניח לשלטון ברצועת עזה מישהו שנכשל והפסיד את השליטה שניתנה לו כבר פעם – הוא משאלת-לב כזו. גם הרעיון לטרנספר מאות אלפי אנשים בהחלטה אדמיניסטרטיבית (של מי?) הזוי לא פחות מבניית איים בים.
    החמ"ס עוד לא התפרק מנשקו וכן לא הארגונים החמושים האחרים ברצועה. הם לא יתפרקו מנשקם מרצונם הטוב. הם יאבדו את אחיזתם רק אם יפסידו בקרב כנגד כוח צבאי או אם האזרחים הבלתי חמושים יגרשו אותם. אף אחד משתי האפשרויות הללו אינה צפויה.
    המצב הקיים יכול להמשיך מדחי-אל-דחי, או להתפתח רק בכיוון אחד: סכסוך פנימי בין כוחות מזויינים שיגרום להם להפנות את נשקם פנימה, לתקופה מסויימת. רק בהזדמנות כזו יכול להסתנן פנימה כח שלישי משורות הפת"ח ולהפוך לגורם עיקרי.

  3. מאת חיים מזר:‏

    ד.
    מצא פתרון דמוגרפי לרצועת עזה. בלי לתת להם לזלוג לארץ.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*