בית היוצר. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

השקת ספר השירה החדש ‘תנשמי’ של המשוררת עפרה שלו, הוצאת ספרי עתון 77, 2014, בית היוצר 11.5.14

אווירת אירוע משפחתי מסבירה פניה לבאים ולבאות, שולחנות נושאים על בדיהם אשכולות פֵּרות – מצפים לבוא כפות (ידיים), בעלת השמחה הנרגשת עונדת סביבה טבעות (אורחים). המקום והעת לובשים חג. על הבמה המוארת בגווני כחלחל – סגלגל מנגנים כה יפה ברקע שני מוסיקאים, אחד בסקסופון, שני בפסנתר, מוסיקת הג’אז מתווה/ מרחיבה נתיבי אוויר בבית החזה.

“תספגי הקול” אני מפזרת פנימה במרחבי העצמי ומתיישבת לנסוק-לצלול.

השירה הלירית בספר השירה היפה ‘תנשמי’ מתעניינת ועוסקת, בין היתר, בטווח שבין בראשית לאחרית, שבין הראשית להבל, שבין המפתן לסוף דבר. גדולה מזו, גם בטווח שבין אחרית לבראשית. היא חדורה בקריאה לקימה מן האפר, מן האדמה (‘בוקר’), ספוגה בכמיהה לקריעת ” עוֹר הַתֹּף שֶׁל הַשָּׁמַיִם” (‘הַתֶּפֶר’), מוצפת בהמיָה ” לַתֶּדֶר שֶׁיְּפַיֵּס בֵּין הַתְּבוּנָה לְקִמּוּט הַנֶּפֶשׁ” (‘תדר’).
תיאור העולם החיצוני באמצעות הטבע, מערטל נאמנה את העולם הפנימי. המשוררת כנושמת החיצוני – אוויר, כמעבדת/ מאבדת אותו, וכנושפת הפנימי – אווירה. בחוויית הקריאה שלי את הספר, פעולת ההבטה מן החיצוני אל הפנימי ולהפך, כמעשה מצלמה קולנועית, משלימה התמונה – תרתי משמע. התנועה, הרצף, התהליך, כה חיוניים.

אודיה קורן – שחקנית וקומיקאית – גם חברה קרובה של המשוררת, היא מנחת הערב.

השחקנית אודיה קורן. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

“אני אהיה המלצרית שלכם הערב” מכריזה אודיה ולכל אורכו של הערב משתדלת ועמלה באחריות שקופה לשמור על מינון נכון וראוי של קומיות בהנחיה ורצינות בכוונה.
היא מספרת בנשימה אחת את הבדיחה על עולם החי ‘לוטרה לוטרה תנשפי’ ולאחריה מצטטת את המשורר האנגלי ממוצא אמריקאי – ת.ס. אליוט:
שירה אמיתית עשויה לתקשר לפני שהובנה” – משפט המהלך קסם על שומעיו. אני ביניהם. רק שהמלה ‘אמיתית’ צורמת לאזני ומיותרת בעיני. היש שירה שאיננה כזו?

אודיה מציגה את הנגנים: יונתן קליין בסקסופון ולירן שלמה על הפסנתר ומזמינה את המשתתפת הראשונה.

המוסיקאים יונתן קליין ולירן שלמה. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי
העורכת עמית גלעד. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

עמית גלעד – עורכת הוצאת ספרי עתון 77 (וכתב העת) מסכמת במשפט את נעימות החוויה בעבודה על הספר ומקריאה שיר אחד:

“לפעמים משפחה שלמה הופכת לרוח

של עצמה. נכנסים בה זרמים חדשים
של חיים אחרים וכבר נוצרים מרחקים
בין אוהבים”
אמירה הס

פְּסוּקִים

חֹרֶף, צָהֳרֵי שַׁבָּת, תֵּל אָבִיב.
בַּסָּלוֹן אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת דְּחוּסִים בְּסִימַן קְרִיאָה.
קוֹלוֹ שֶׁל שַׁדְרַן כַּדּוּרֶגֶל נִטְמָע בְּמִלִּים
מִתְגַּלְגְּלוֹת וּקְרִיאוֹת יְלָדִים.

הַמַּחְסוֹר בְּחַמְצָן מוֹצִיא אוֹתִי
אֶל הַמִּרְפֶּסֶת לִנְשֹׁם סִיגָרִיָּה.

שְׂמִיכָה שְׁחוֹרָה פְּרוּשָׂה עַל אֹפֶק
כְּמַסֵּכָה עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, נְהָרָה סָבִיב לָהּ,
שׁוּרָה שֶׁל פְּסוּקִים מִתְּפִלָּה מְטַיְּלִים
בְּשׁוּלֵי עָנָן, חוֹבְקִים כֶּתֶם.
שַׁבָּת, עָנָן שָׁחוֹר, מִשְׁפָּחָה וְסִיגָרִיָּה.

טל ניצן – משוררת עורכת ומתרגמת, היא גם עורכת הספר, מברכת את עפרה על צאתו.

המשוררת טל ניצן. צילום (מערב אחר): עזרא לוי - צלם פואטי

“זהו ספר ביכורים שהוא טקסט בשל” אומרת ומוסיפה כי חלק מן הבשלות, מן העושר, מורגש במבט שכבר חלף על פני הדברים. מבט שניחן ביכולת לחדור לעומק, להפשיט הדברים ולייצר בקוראים מעין השהיה טרם הקליטה אותם.
אני (ענת) חושבת לעצמי ששירה מפליאה לעשות כשהיא מאפשרת למבטים את הסגולה: לחלוף ובה בעת להיאצר.
טל מתייחסת לתפקיד היקיצה בשירת הספר – פעולה שכיחה ושוטפת, פשוטה ושגורה, המתבצעת בוקר בבוקרו, מתרשמת ממספר השירים ומגוון המבטים שעפרה מקדישה לה.

היא נזכרת בשירה של המשוררת הארגנטינאית אלחנדרה פיסרניק ומזכירה:
“זִנַּקְתִּי מִמֶּנִּי אֶל הַשַּׁחַר / הִשְׁאַרְתִּי אֶת גּוּפִי לְצַד הָאוֹר / וְשַׁרְתִּי אֶת עַצְבוּתוֹ שֶׁל הַנּוֹלָד”.

טל בוחרת להקריא ארבעה שירים. הקראתה כתמיד, עדינה, נעימה, נימית, שקטה פנימית ועם זאת עצמתית וחודרנית, הנה שלושה מתוכם:

קוֹלוֹת

הַמְּנוֹעִים הָרִאשׁוֹנִים
מִתְעַרְבְּלִים בִּקְרִיאוֹת הַצִּפֳּרִים,

צוֹצֶלֶת אוֹמֶרֶת דְּבָרָהּ,
הַבֻּלְבּוּלִים יַגִּיעוּ מְאֻחָר יוֹתֵר.

עֵרוּת סוֹגֶרֶת לַיְלָה,
צוּפִית שׁוֹרֶקֶת אֶת יוֹמָהּ,

מַחֲשָׁבָה חוֹצָה חֲלוֹם,
לָרוּחַ קוֹל אַחֵר בָּאוֹר,

מַנְגִּינָה עֲזוּבָה
מֻנַּחַת עַל מַצָּע חָדָשׁ.

בֹּקֶר

לֹא לִשְׁמֹעַ, לֹא לָדַעַת,
לֹא לִטְעֹם אֶת הָאֵפֶר.
אֲדָמָה כְּלוּאָה בֵּין שִׁנַּיִם חוֹרְקוֹת.

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ חֲצוּפוֹת דּוֹחֲפוֹת אַפָּן בֵּין חֲרַכֵּי הַתְּרִיס,
גַּם שִׁירַת הַבֻּלְבּוּל עַל עַנְפֵי הַהַרְדּוּף לֹא תְּפַיֵּס אוֹתִי לָקוּם.
אֲנִי מַנְמִיכָה עוּף, נִבְלַעַת בִּכְלוּב עַצְמוֹתַי,

תְּכֻבֶּה הַשֶּׁמֶשׁ.

הַתֶּפֶר

בַּבֹּקֶר הַגּוּף אֶבֶן
מוּטֶלֶת עַל מַצַּע נֶחָמָה.

בַּחֲלוֹמוֹת הָאוֹר כָּבֶה.

לוּ אֶקְרַע אֶת
עוֹר הַתֹּף שֶׁל הַשָּׁמַיִם

לוּ אֶפְרֹם אֶת הַחוּט הַתּוֹפֵר
יוֹם לְלַּיְלָה
בְּתַכִּים צְפוּפִים כָּל כָּךְ –

יִּנָּתֵן סִימָן.

לשמחתי אני (ענת חנה לזרע) משתתפת בהשקה.

המשוררת ענת חנה לזרע. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

אני מתייחסת בדברי למוטיב הנשימה. מסעו מחל משֵׁם הספר, חולף על פני שירת הספר, בה בעת, נאגר בה.

אני מאד אוהבת את המוטיב (מופיע גם בשירתי) ומוצאת אותו טבעי עבורי. את מעשה השירה אני נוהגת לדמות לפעולת הנשימה ואגב, עם דימוי זה אני פוקחת את עיני הערבים שאני עורכת.

‘תנשמי’ הנו דרישת המשוררת, קריאתה, המלצתה, עידודה, בקשתה, תחינתה: שלא להיחנק, שלא להשתנק, שלא להיאטם, שלא להתרוקן. כמיהתה למשב רוח תמידי: צריך לשאוף כדי לנשוף, צריך לקלוט כדי לחיות. המשוררת נצרכת לספוג כדי ליצור. האם נצרכת היא ליצור כדי לספוג? בהחלט.

אני בוחרת להקריא שלושה שירים, הנה שניים מתוכם:

לֹא נוֹבַחַת

לֹא נוֹשֶׁכֶת

אַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל אֶבֶן
– שׁוּב בָּחַרְתְּ בַּחַדָּה מִכֻּלָּן –
נוֹשֶׁמֶת בִּמְשׂוּרָה.

חִתּוּכִים הוֹלְמִים אוֹתָךְ,
מַגְבִּיהִים אֶת דְּמוּתֵךְ,
זִכְרוֹן הַפֶּצַע קוֹרֵן עַל
עוֹרֵךְ לְאוֹר יָרֵחַ,

אַתְּ מִשְׁתַּהָה.
הַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה
עוֹפֶרֶת לְגוּפֵךְ.

מוֹצָא פִּי

הַשָּׁמַיִם כּוֹעֲסִים עָלַי, חָרַכְתִּי לָהֶם אֶת הָאֲדָמָה מִתַּחַת לָרַגְלַיִם,
לְשׁוֹנוֹת אֵפֶר מְלַפְּפוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, עָנָן מְגֻמְגָּם,
גֶּשֶׁם נִשְׁלָף לָרְחוֹבוֹת.
הִיסְטוֹרְיָה מְגַלְגֶּלֶת סִכְסוּכִים בֵּין מַעְלָה וּמַטָּה, בֵּינָם וּבֵינִי,
וּבֵינְתַיִם פִּי מָלֵא מַיִם, וַאֲנִי,
אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצָה
לְשַׁחְרֵר אֶת שְׁרִירֵי הַלְּחָיַיִם. אִלּוּ יָכֹלְתִּי
לְהִטָּמַע, בֵּין פִּי לְמוֹצָא פִּי הֶעָנָן,
הָיִיתִי

דורית פלד הרפז – שחקנית – גם חברה קרובה של המשוררת, בוחרת להקריא שני שירים, בעלה – אודי הרפז, מלווה אותה בפסנתר, השילוב בין קולה ונגינתו יפה ונעים.

השחקנית דורית פלד הרפז ואודי הרפז. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי
“השיר הזה מוקדש לבן דודה של עפרה.”

נִפְרָד

ליוסי

אִישׁ נִפְרָד מֵחַיָּיו.
נְשִׁימוֹת מִתְרַחֲקוֹת זוֹ מִזּוֹ
נִפְרָמוֹת מִן הַגּוּף.

נִפְרָד מִגּוֹן עוֹרוֹ,
צֶבַע נִמְהָל בְּצֶבַע אַחֵר,
מִתְכַּסֶּה בִּצְלָלִים שֶׁל עוֹלָם חָדָשׁ.

אִישׁ נִפְרָד מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,
מִקּוֹלוֹ,
מִתְּנוּעַת אֵיבָרָיו.

חַדְרוֹ פָּרוּץ, אֲרִיג חַיָּיו
נִפְרָם לְעֵינֵי כֹּל וְאֵין
בְּפִיו מִלַּת פְּרִידָה.

לְעוֹלָם לֹא נֵדַע
אִם יָדַע
שֶׁבַּבֹּקֶר יוּטַח הַיּוֹרֶה
וְיַפְרִיד

בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ,
בֵּין עוֹלָם לְעוֹלָם,
בֵּין אָדָם לְחַיָּיו.

צִלּוּם

אֶת יָפְיֵךְ צָרִיךְ לְהָאִיר, אֵין
צֹרֶךְ בְּאֹדֶם אָדֹם,
הַוְּרֻדִּים יָפִים לָךְ,
מְרַמְּזִים עַל הַנִּסְתָּר מֵעֵבֶר
לַשָּׂפָה הַחֲתוּמָה.

וּבִכְלָל, הַכֹּל מְרֻמָּז בָּךְ.
כָּךְ אַתְּ אוֹהֶבֶת
לִפְרֹשׂ עַצְמֵךְ בִּפְנֵי עוֹלָם
גְּלוּיָה וְנִסְתֶּרֶת, בְּלוּיָה וְזוֹהֶרֶת
סְבוּכָה בְּשָׁרָשַׁיִךְ
הַזּוֹרְחִים בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה,

אִפּוּר שׁוֹפֵך אוֹר אַחֵר עַל
פָּנַיִךְ, עֵינַיִם גּוֹנְבוֹת מַבָּט מִשָּׂדוֹת רְחוֹקִים,
רַק נַעֲלַיִם בְּלוּיוֹת
מְבַצְבְּצוֹת מִשֹּׁבֶל שִׂמְלָתֵךְ,
מְסַמְּנוֹת אֶת הַקַּרְקַע
שֶׁעָלֶיהָ אַתְּ מְהַלֶּכֶת.

אילונה הרפז – מוסיקאית, הלחינה ומנגנת ועמנואל מרון – זמרת, שרה את השיר ‘בֹּקֶר’ שהקריאה המשוררת טל ניצן.

הזמרת עמנואל מרון והמוסיקאית אילונה הרפז. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

משורר הוא אדם המתעורר לומר את מה שרוב האנשים רוצים לשכוח” מצטטת אודיה את המשורר והסופר הצרפתי ז’אן קוקטו ומזמינה את המשתתף הבא.

שחר-מריו מרדכי – משורר, נשאל על ידה: “מה גרם לך לבחור דווקא את השירים האלה” ועונה שהוא “מתחבר בעיקר אל שירים שדרכם הוא רואה את עולם המשורר/ת”.

אודיה מקשה: “קרה לך שהתאכזבת ממשורר שהכרת”? ושחר משיב שוחק ומצחיק: “עם כולם”.

המשורר שחר-מריו מרדכי והמשוררת עפרה שלו. צילום: חגית מור

“שורו הביטו וראו” מצטט שחר משוכנע ומשכנע כי השירה היא למעשה ראִיה. הוא מדבר צלול, בקצב מהיר וברהיטות ואני מסתחררת. אני חושבת לעצמי ששירה היא תשוקה ותשוקה היא שירה. שחר בוחר להקריא שלושה שירים, הנה שניים מתוכם:

סִגְנוֹן חָזֶה

אֲנִי מִתְקַדֶּמֶת בָּאֲוִיר בִּשְֹחִיָּה, חוֹצָה אֶת קַו הָרוּחַ בְּסִגְנוֹן
חָזֶה, הַתְּנוּעוֹת חַדּוֹת.

גִּלִּיתִי שֶׁלַּגְּבָהִים אֵין יִתְרוֹן מְיֻחָד, רַק הַהִתְקַדְּמוּת מְהִירָה
יוֹתֵר עֵירֻמַּת מִכְשׁוֹלִים.

אֲנִי מְתַמְרֶנֶת בְּשָׁמַיִם פְּתוּחִים, רוֹדֶפֶת רוּחַ אוֹ הִיא אוֹתִי,
אַחַר כָּךְ אֵינִי זוֹכֶרֶת אֶלָּא אֶת מַגָּעָהּ הַמַּצְלִיף.

הַגּוּף רֹאשׁ חֵץ פּוֹרֵס חָלָל.

בְּקַו הָרָקִיעַ הַכִּוּוּן אָחִיד, בַּחֲלוֹמִי אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁכְּמוֹ סַכִּין
אֲנִי חוֹצָה אֶת הָאַטְמוֹסְפֵרָה
בְּלַהַב פָּנַי.

אַל תֵּלְכִי לְשׁוּם מָקוֹם

גֶּשֶׁם מִתְפָּרֵעַ בָּרְחוֹבוֹת
עֲנָנִים בָּלְעוּ אֶת הַיָּרֵחַ.
בְּבֵית הַסֵּפֶר הַשְּׁכוּנָתִי מוּסִיקָה
צַוְחָנִית פּוֹלֶשֶׁת אֶל אָזְנֵי הַיְּלָדִים.

מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ
הוֹרְסִים, בּוֹנִים, הוֹרְסִים.
שְׁכֵנִים חֲדָשִׁים בְּתַחְתּוֹנִים.
תָּצִיצִי, זֶה עוֹשֶׂה טוֹב,
הַתֹּהוּ שֶׁל הַשָּׁכֵן עֲסִיסִי יוֹתֵר.

אַל תֵּלְכִי לְשׁוּם מָקוֹם,
בַּיַּעַר הַזְּאֵבִים רְעֵבִים
בַּבַּיִת אִמָּא חוֹלָה.
בַּחוּץ קַר.

ציפי גלעד – יוצרת, פגשה את עפרה בעולם האחר הנדרש לאדמה.

היוצרת ציפי גלעד. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

ציפי בוחרת להקריא שני שירים, הנגנים מלווים אותה:

Dalele*

“רוצה להכניס
עשר אצבעות לפה
בבת אחת”

רוֹצָה רוֹצָה רוֹצָה

לִהְיוֹת אַקוֹרְדְיוֹנִיסְטִית פֶמִינִיסְטִית,
רַקְדָנִית פְלָמֶנְקוֹ קַרְיֶרִיסְטִית,
אָמָּנִית פְּלַסְטִית מוֹכֶרֶת,
מְשׁוֹרֶרֶת הַמִּלָּה הַדּוֹקֶרֶת
בֵּין הַשּׁוּרוֹת הָרֵיקוֹת.

רוֹצָה לִהְיוֹת נָאָה, נָעָה
בְּמַעְגָּלִים מְעַרְסְלִים,
סוֹפֶרֶת שָׁעוֹת פְּרוּעוֹת,
פַּזְרָנִית גִּצִים שֶׁל אוֹהֲבִים.

רוֹצָה לְעַרְעֵר, לְהַבִּיעַ,
לֹא לַחֲשֹׁשׁ לְהַתְרִיעַ,
לְהַדְהִים, לְהַפְתִּיעַ
בְּלִי לְהָזִיעַ,

צוֹלֶלֶת בְּלֵילוֹת,
גּוֹנֶבֶת מַחְשָׁבוֹת
מִמֹּחוֹת זָרִים,
בּוֹלַעַת מַרְאוֹת.

לִשְׂחוֹת בְּסִגְנוֹן חָזֶה בְּקַו רָקִיעַ,
לְהַשְׁקִיף עַל קָדְקוֹדֵי בִּנְיָנִים,
לַעֲקֹב אַחַר נְקֻדּוֹת אָדָם
מְחֻבָּרוֹת לְאֵינְסוֹף קַוִּים שְׁבוּרִים.

עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת לִי יֵשׁ
רַק מָנוֹחַ אֵין.

הִנֵּה בַּיִת לִי קָטָן,
בּוֹ כִּסֵּא וְגַם שֻׁלְחָן.

רוֹצָה רוֹצָה רוֹצָה
לְטַפֵּס עַל הַקִּירוֹת.

*Dalele – “עשר אצבעות” בשפה האפגאנית.

פִּילִים

הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ מַכְרִיתוֹת,
מַגָּפַיִם מוֹעֲכִים שְׁתִילֵי נְשִׁימוֹת.

יַלְדָּה קְטַנָּה בְּגוּף מִתְבַּלֶה
מִתְפָּרֶצֶת לַחֲדָרִים נְעוּלִים.

בְּיָמִים שֶׁהַשָּׂפָה בּוֹעֶרֶת בָּהּ
פִּילִים תּוֹעִים בֵּין כְּלֵי חַרְסִינָה.

צָרִיךְ לְלַוּוֹת צְעָדֶיהָ, לֶאֱסֹף אֶת
שֹׁבֶל הַלֶּהָבוֹת שֶׁהוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ.

אודיה מצטטת את המשוררת לאה גולדברג: “השירה איננה מפרטת את העולם, היא מדחיסה אותו” ומזמינה את המשתתפת הבאה.

המשוררת ריקי כהן. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

ריקי כהן – משוררת, נרגשת ושמחה על המפגש עם עפרה ועם שירתה. היא חשה הזדהות עמה בחוויות הרגשיות והנפשיות, מתפעלת מיצירתיות ‘בית החרושת’ של דימויי הנפש.

ריקי מתנסחת בדבריה מאד יפה ובוחרת להקריא שלושה שירים:

תֶּדֶר

אֲנָשִׁים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹת מִחוּץ לַכְּתָלִים,
אֲנִי לַבּוֹקְעִים מִתּוֹכָם.

יֵשׁ חַיִּים בֵּין קִפְלֵי הַבֵּטוֹן,
חִרְחוּרִים מִסְתַּיְּמִים בְּהֵד
הַנִּדְבָּק לְדָפְנוֹת עוֹר הַתֹּף,

שָׁם יֵשׁ לַצְּלִילִים קֶצֶב אָחִיד, חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ,
חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ, חוֹזֵר
שֶׁלִּי מִשְׁתַּנֶּה כָּל הַזְּמַן קָם עַל יוֹצְרוֹ.
בָּרְוָחִים אֲנִי אוֹרֶבֶת
לַתֶּדֶר שֶׁיְּפַיֵּס בֵּין
הַתְּבוּנָה לְקִמּוּט הַנֶּפֶשׁ.

הַרְדּוּפִים

גַּם בַּבְּקָרִים לֹא פּוֹסֵק הַמָּחוֹל הַלֵּילִי.
מִתְהַדֶּרֶת בְּתַעְתּוּעַ תְּנוּעוֹתֶיהָ,
יְהִירוּת מִסְתַּחְרֶרֶת עַל קִירוֹת הָאָרֶץ.

לְקוֹל שְׁרִיקוֹתֶיהָ צַמָּרוֹת מַשְׁפִּילוֹת מַבָּט,
אֲנָשִׁים נֶהֱדָפִים אֶל מֵזַח.
וְהִיא, מַצְלִיפָה, מְצַוָּה עַל
שִׂיחֵי הַהַרְדּוּף לְהִשְׁתַּחֲווֹת בְּפָנֶיהָ,

לְהִתְכּוֹפֵף לִנְקֻדַּת הַשְּׁבִירָה.

בַּלֵּילוֹת

בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁשֶּׁקֶט מְכַסֶּה אֶת הָאָרֶץ
זְבוּבִים נוֹבְחִים בַּחֲדָרַי.

זַנְבוֹת שַׂרְעַפִּים בּוֹעֲרִים
דּוֹהֲרִים עַל מַסְלוּל מֵרוֹצִים.

בַּחֲדָרִים אֲנִי
לוּלְיָנִית

הַחֶבֶל דַּק
הַהֲלִיכָה בּוֹטַחַת.

קָהָל מֵרִיעַ, מִתְפַּזֵּר אֶל
חֶדְלוֹנוֹ.

אילאיל לב כנען – מוסיקאית, הלחינה מנגנת (גיטרה) ומבצעת בקולה היפה:

יוֹם הֻלֶּדֶת לַיּוֹם

פּוֹעֲלִים נִיגֶרִים עַל פִּגּוּמִים
דּוֹפְקִים מוּל חַלּוֹנִי,
מַפְצִירִים בִּשְׂפָתָם שֶׁאֶפְקַח עַפְעַפַּי
כִּי דָּלְקָה הַשֶּׁמֶשׁ.

יוֹנֵק הַדְּבַשׁ מִתְיַשֵּׁב עַל עָנָף שֶׁל זַיִת.

לֹא תָּמִיד אֲנִי רוֹצָה לִבְלֹעַ
פֵּרוּרִים שֶׁל שָׁמַיִם
שֶׁהֲרֵי גַּם הֵם לְבַסּוֹף
יִמַּסּוּ עַל לְשׁוֹנִי.

מָטוֹס מְשַׁלֵּחַ קוֹלוֹת
רַעַם, אַחַר כָּךְ דְּמָמָה.
זְבוּב נִטָּח בַּחַלּוֹן
בְּזִמְזוּם עִקֵּשׁ.

המוסיקאית אילאיל לב כנען. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

גיא עד – סופרת ותסריטאית בוחרת להקריא שיר אחד:

הסופרת גיא עד. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

הַמְּנַצֵּחַ בֵּין הַשְּׁנַיִם

מִי יָבוֹא אֵלַי? מִי יָבוֹא אֵלַי? מִי יָבוֹא אֵלַי? מִי
שֶׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי, אוֹ מִלְּפָנַי, או מִצְּדָדַי הוּא

שׁוֹעֵר שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם אוֹ
מַלְאָךְ חֲסוֹן כְּנָפַיִם

טוֹוֶה הַמַּזָּלוֹת אוֹ
הַבּוּעוֹת הַמִּתְפַּצְּלוֹת

כֻּלְּכֶם יַחַד אוֹ
כָּל אֶחָד לְחוּד אוֹ
אַף לֹא אֶחָד מִכֶּם

נִשְׁאֶלֶת אֵפוֹא הַשְּׁאֵלָה
מִי יָבוֹא אֵלַי?

“מי תבוא אלי? עפרה תבוא אלי” מזמינה גיא את המשוררת.
עפרה שלו – משוררת, אמנית רב תחומית, מחברת הספר, בעלת השמחה, נרגשת עד מאד.

המשוררת עפרה שלו. צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

עפרה מקריאה שני שירים, הנגנים מלווים אותה. מעבר ליופי שבשילוב, הם נוסכים בה רוגע ובטחון.

הראשון הוא השיר פְּסוּקִים שהקריאה עמית, השני:

עֲפִיפוֹן

לְעִתִּים, כְּשֶׁהָאֲדָמָה צוֹרֶבֶת אֶת
כַּפּוֹת רַגְלַי אֲנִי קוֹשֶׁרֶת עַצְמִי
בְּחוּט לַעֲפִיפוֹן

שֶׁיִּשָּׂא אוֹתִי אֶל
אַרְמוֹנוֹת הַחוֹל הָהֵם,
אֶל דִּנְדּוּן הַפַּעֲמוֹן שֶׁל אִישׁ הַקֶּרַח,
אֶל קְרִיאוֹת הַ”סַּבְּרֶס קַר” בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם.

אֲנִי מִטַּלְטֶלֶת מֵעָל,
מְנַפַּחַת רֵאוֹתַי בָּאַטְמוֹסְפֵרָה.

כְּשֶׁתִּכְבֶּה הָרוּחַ הַחוּט יִנְשֹׁר,
עֲפִיפוֹן יִמְעַד שִׁכּוֹר
עַל פִּסַּת עָפָר
וַאֲנִי בִּקְצֵה זְנָבוֹ.

“טל,
את מטען תרבותי שהשפיע על הכתיבה שלי, על ההתבוננות,
את בית ספר לשירה, זכיתי”.
מודה עפרה לעורכת הספר – המשוררת טל ניצן.

עפרה מודה למנחה, למשתתפים, לנגנים, לאורחים, למקום, לכולם. באולם 100 איש ואף למעלה מזה. אני סופגת כל טיפה הניגרת מן האירוע המכובד, השופע הערכה חיבה ואהדה. ערב זך נעים וטוב.

“עתה תְּעַבְּדִי הכל, עוד מעט תנשפי” – אני לעצמי בדרכי החוצה.

'תנשמי' - עפרה שלו, הוצאת ספרי עתון 77, 2014

24 תגובות

  1. אני מאוד אוהבת את הפרשנות הייחודית של ענת לספרי. נראה שמוטיב הנשימה בכתיבה של שתינו מאפשר לענת לחדור לעומק ההתבוננות שלי מחוץ לפנים ולהפך. אבחנת העיסוק “בטווח שבין הראשית לאחרית, שבין הראשית להבל, שבין המפתן לסוף דבר… במיוחד בטווח שבין האחרית לבראשית… הקימה מן האפר”, היא בעבורי בבחינת פיצוח הצופן של הספר. היא מגדילה לעשות כשהיא ממשילה את הפעולה למעשה מצלמה קולנועית.
    זהו ליבה הפועם שמפענח את שעיניה קוראות.

  2. נהניתי מהמאמר המשקף את התרגשותי מערב ההשקה ומהתפעמותי בקריאת הספר פעמים אחדות.
    עפרה – הצבת לעצמך רף גבוה ובנו הפחת צפיות.

  3. שלום ענת. אני שמח לראות שמדורי, “משורר בשטח”, נתן לך, ולקודמתך בתפקיד כאן, חגית בת אליעזר, השראה. יחד עם זאת אני לא משוכנע עד כמה מדובר במעשה שהוא לגיטימי מבחינה אמנותית ומאחל לשתיכן מחשבות מקוריות ככל האפשר. בהצלחה!

    • אילן שלום. צר לי לאכזב אותך אך לא שימשת לי כמקור השראה לדבר, לא לסקירת האירוע הספרותי הנ”ל ולא לכל דבר אחר. ימים שקטים.

  4. ענת, את כלל לא מאכזבת אותי. להיפך. שמחתי לגלות שתגובתך לדברים שלי נכתבה בדיוק כפי שצפיתי אותה. גם מידת הרשעוּת שהפגנת בדברים היא בדיוק זו שציפיתי לה. שימי לב: בקרוב מאוד עתיד ה”משורר בשטח” לשנות את פניו ואני מניח שהפעם מלאכת החיקוי מצדך ומצדם של אחרים כלפיו תהיה קשה יותר אבל אני מקווה שתוך כמה חודשים תוכלי להדביק את הפיגור ולהמשיך גם את דרכו החדשה. רמז אפשרי למהלך החדש: הוא לא קשור באירועי שירה. את זה אני משאיר בשמחה רבה לך ולשכמותך.
    נ.ב: לא נחוץ לי עותק נוסף של ספרך. את העותק ששלחת לי העדפתי להניח על ספסל ברחוב משום שלא מצאתי בו עניין או שירה מקורית יתר על המידה. אני מרשה לך לנהוג כך גם כלפי ספרי השירה שלי שנמצאים ברשותך. תני אותם למישהו שבאמת אוהב שירה או פזרי אותם לרוח. זה עדיף, בכל מקרה.

  5. להיפך, ענת, זאת את שצריכה להתרחק ממני ולהיות בריאה. שלום ולא להתראות. יצירה מקורית והרבה אהבה לזולת.

  6. אגב, ענת, אל נא תטילי בי דופי. הטיעון שלי תקף, ברור וחד משמעי ולמעשה, לו רציתי, הייתי גם יכול לתבוע אותך ואת בעל האתר וקודמתך בתפקיד, חגית בת-אליעזר, על גניבת רעיון במסגרת החוק להגנת זכויות היוצרים. עובדתית – הרעיון לכתוב על אירועי שירה הוא מקורי שלי. לא היה דבר כזה קודם לכן. אפילו באתר זה, בחודש מאי 2013, שאל אחד הקוראים את הכותבת חגית בת-אליעזר אודות הדבר הזה וכמובן שלא זכה להתייחסות לא מצידה ולא מצד בעל האתר. אם דבר-מה נעשה פעם אחר פעם זה עדיין לא הופך אותו ללגיטימי מבחינה אמנותית. הנה התגובה של אותו קורא. למותר לציין כי כל תחרות עם המשורר בשטח נידונה לכישלון מראש:

    יפה חגית [בת-אליעזר]
    הצלחת להעביר יפה את מה שהיה בערב
    נראה שהיה מאד מעניין וכדאי אכן שימשיכו לעלות על במות נוספות
    נראה שאת מתחרה באילן ברקוביץ…….;););)
    ״משורר בשטח״

    את זה לא אני כתבתי, ענת, אלא אחד הקולגות שלך כתב. אחר כך הוא גם תיאר אותך בתגובה על רשימה דומה כ”משוררת השטח האמיתית”. כפי שכתבתי למעלה: אני מאחל לך יצירה מקורית והרבה אהבה לזולת.

  7. כמובן שאיננו מתחרים במר ברקוביץ’ ואין לנו עניין בכך .והוא כמובן גם אינו בעל זכויות על יצירת רעיון דיווח על אירועי שירה.
    רפי וויכרט דיווח על אירועי השירה של “עכשיו ” עוד בשנות השמונים והתשעים במגזין “עכשיו”. הרעיון היה שלו ואנו מודים בשמחה שלקחנו את הרעיון ממנו ומפתחים אותו מכאן.

  8. לעצם העניין אין דמיון בין הסקירות של מר ברקוביץ’ ובין הסקירות של “יקום תרבות “.
    כאמור למעלה הרעיון של סקירת אירועי שירה נלקח מרפי וייכרט במגזין “עכשיו” ולא ממר ברקוביץ’.
    ייתכן שגם ברקוביץ’ קיבל את הרעיון באופן בלתי תלוי מהסקירות של רפי וייכרט איני יודע. אנחנו בכל אופן מעולם לא טענו שאנו מחקים את מר ברקוביץ’ כי כמובן איננו מחקים אותו ואיננו מושפעים ממנו.
    אנחנו בניגוד למר ברקוביץ’ מקפידים לתת מידע או קישור למידע על כל יוצר שאנו מביאים בסקירת כל אירוע.

  9. חברים, אני חושבת שכל תגובה שאינה רלוונטית לערב הספרותי הנ”ל, פוגעת בו ואינה ראויה.
    מבקשת מכם לחדול.

    דבריי האחרונים כאן רק כי מנסים להכתים להעלים ולהאלים אותי (למעשה עושים בדיוק ההפך):
    כתבתי סקירה לאירוע בהתבססי על גישתי/ אהבתי לשירה ובהיתמכי על עולמי הפנימי. זה שאחרים כתבו סקירות אירועים לפני, זה כל כך ידוע. ואגב, מעולם לא קראתי סקירת אירוע ספרותי של המצויינים מעלה.

    אני גם כותבת שירה, מציעה למתקיפן / מכפישן ההזוי הסדרתי והבלתי נלאה מעלה, להאשימני גם בכך.
    עצוב.

  10. מכיוון שאילן ברקוביץ איים כאן עלינו בתביעה דבר שאנו איננו מחבבים אותו מן הראוי לפרט בדיוק שאני לא קיבלתי שום השראה מאילן ברקוביץ’ בלפרסם כאן רשימות על אירועים. אני כבר קראתי רשימות כאלו של רפי וויכרט עוד בשנות השמונים והתשעים,ככל הנראה זמן רב לפני שברקוביץ היכיר את עולם השירה העברית.
    לא ידוע לי שענת קראה או שמעה על רשימותיו אלה של ברקוביץ’ ב”הארץ” וכך גם לגבי חגית בת אליעזר. שמפרסמת אצלנו רשימות כאלו מזה חודשים רבים. אני שמעתי על רשימותיו של ברקוביץ’ וקראתי אותם אכן אבל תמיד התייחסתי אליהם כאל רשימות בהשראת רפי וייכרט. זאת הפתעה בשבילי לקרוא כאן שהוא מתייחס כאליהם כאל פטנט שכל הזכויות לגביהן שמורות לו.
    עם כבר זכויות היוצרים הם של רפי וייכרט ואם יגיש ברקוביץ כנגדנו תביעה בעניין לא תישאר לנו ברירה אלא להגיש תביעה נגדית בשמו של רפי וייכרט כנגד ברקוביץ’ על שגנב את זכויות היוצרים של וייכרט.

  11. שלום אלי. רשימות על אירועי שירה נכתבו אפילו עוד קודם לפועלו של רפי וייכרט בנושא – שלא היה מוכר לי אבל אני מראש חושד בו כי הוא היה שונה באופיו מרשימותיי שלי – כך שלא כדאי שתמהר לנפנף בדגל התביעה המשפטית שלו כלפיי. הרעיון של המשורר בשטח הוא מקורי שלי מכל בחינה שהיא ולא הושפע מרשימותיו של וייכרט או מרשימות אחרות, שרובן נכתבו על ידי אנשים בעלי עניין, כפי שוייכרט, מן הסתם, היה בעל עניין ברשימותיו על “עכשיו”, שבכתב העת שלו הוא פירסם את שיריו. אשר לרשימותיהן של חגית בת אליעזר וענת חנה לזרע – אני משאיר אותך איתן ומאחל להן ולך את כל ההצלחה שבעולם בנושא הזה. לא אוסיף עוד להשיב על התגובות שייכתבו כאן כך שאני מנצל את ההזדמנות גם כדי לברך את כולכם/ן בברכה שבה נהגתי לחתום את סטטוסי הפרידה בדף הפייסבוק שלי, קודם היסגרו: הרבו לעשות טוב בעולם.

  12. תודה.
    חבל שהלהטת את האווירה עם איומי התביעה שלך ואני ממליץ שלא תעשה כך יותר בעתיד.אנחנו לא מחבבים אנשים שמאיימים בתביעות.

  13. לדעתי הרשימה שכתבה ענת יפיפיה ומעבירה היטב גם את האוירה בערב וגם את השירים שלכבודם התכנסנו…
    על מה כל המהומה? נראה לי טפשי לריב על “מי חשב על הרעיון לסקר אירועי שירה” קודם. זה טפשי כמו לנסות להוציא פטנט זכויות יוצרים על כתיבת שירי אהבה…
    הרבו שירה, הרבו אהבה ושתפו פעולה – זה המוטו שלי.

  14. תודה לתמרה על דבריה הנבונים. כל מי שכותב על שירה, מסקר אירועים ופועל למען השירה ולמען תרבות בכלל, ראוי להערכה.

  15. כמו שכבר העירו אין זכויות יוצרים על רעיון, מי שרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו. עצם עובדת הקדשת הזמן לרדוף אחרים במקום לומר “קנאת סופרים תרבה חוכמה” מעידה כאלף עדים על הכותב.

  16. אילן, עד כה נמנעתי מלהגיב לסחרחרה סביב נושא ” המקוריות” לדבריך. בארגז הכלים הלשוני שלי לא מצויות די חרבות לדיונים מסוג זה, אך גם למלא פי מים לא אוכל יותר. אני מאוד מצרה על כך שבחרת לנהל מאבק אתי, משפטי או השד יודע איזה, על מצע סקירת אירוע ההשקה, שבמקרה זה הוא של ספר הביכורים שלי. אם יש, או הייתה לך טענה כלשהי,
    אמור היית, לטעמי, לפנות ישירות לענת ו/או לעורכי האתר, ולא להעכיר סקירה מקיפה שהוכנה ביסודיות, בתבונה עמוקה, בנאמנות למקור ,במחשבה ורגישות רבה.
    פועלה של ענת לקידום השירה בלתי ניתן לערעור וראוי להערכה רבה. נקודה.
    בהתייחס לויכוח עצמו רק אומר שלא נראה לי שיש צורך לרשום פטנט, או לקבל זכות יוצרים על הרצון לקדם תרבות בכל תחום שהוא. יש מקום לכולם, וכן ירבו.
    מקווה שבזאת תחתם הסגה הזו.
    תודה רבה לשולה, לתמרה, לארלט ולתוהה…(גא אני)
    מאחלת לכולנו ימים שפויים יותר, המאפשר מרחב לכולם. (כמה סימבולי) שבת שלום.

  17. אלי, ענת, עפרה וחגית בת אליעזר: מחר תתפרסם רשימה של ה”משורר בשטח הדור הבא” והיא כוללת רעיון חדש ומקורי מצדי. אני מצפה מכם/ן להעמיד חיקוי של הרעיון הזה בתקופה שלא תאוחר ממספר חודשים. בהצלחה! משורר אמיתי הוא תמיד מקורי, תמיד בורא עולמות חדשים. גרפומאנים/יות – לא. עפרה – במקום לגנות את התופעה את עוד מצדיקה אותה? העיקר שכתבו על שירתך? לא זו הדרך. בכל מקרה – הצליחו כולכם/ן, שאו ברכה והרבו לעשות טוב בעולם.

  18. אילן אנחנו מעריכים את תרומתך בהחייאת המוסד הנשכח של כותב על אירועי שירה,ומזמינים אותך לפרסם סקירות על אירועי שירה גם אצלנו ב”יקום תרבות ” שם תיהנה מכל מיני אפשרויות שאין לך ב”הארץ”.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − 4 =