בתי חולים פרטיים בארץ ישראל

מאת אבישי גולץ

הוצאת בחור ,2014

תקציר הספר :

בעשורים השלישי והרביעי של המאה ה־20 נפתחו בארץ־ישראל קרוב לשלושים מוסדות אשפוז פרטיים, במרכז ובפריפריה, ובהם מאות מיטות. רבים מהם היו בתי יולדות, ובנוסף התקיימה בהם פעילות כירורגית.

בתי־חולים אלה היו חלק ממערך האשפוז של היישוב ומערכת הבריאות הלאומית ייעדה להם תפקידים שונים בשעת חירום. סיפור הקמתם והפעלתם של בתי החולים הפרטיים על־ידי רופאים שזה עתה עלו ארצה, לעתים תוך כדי התמודדות עם קשיים רבים ושונים, משתלב בסיפורה של ראשית הרפואה בארץ, ונועד לעורר עניין בקרב כל מי שההיסטוריה של הרפואה בארץ־ישראל קרובה ללבו. רוב המוסדות הללו נסגר עוד לפני הקמת המדינה או בשנותיה הראשונות וזכרם הלך ונשכח עם השנים. הספר נכתב במטרה לשמר את סיפורם של מוסדות אלה ושל רופאיהם, ולברר את חלקם בבניית תשתית מערכת הבריאות של המדינה־שבדרך.

אבישי גולץ נולד בחיפה, בוגר הפקולטה לרפואה של הטכניון. פרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה בטכניון. ניהל את מחלקת אף־אוזן־גרון וניתוחי ראש וצוואר בקרייה הרפואית לבריאות האדם – ‘רמב”ם’ בחיפה. יושב ראש החברה הישראלית לתולדות הרפואה. כתב את הספר ‘רפואת אף־אוזן־גרון בארץ־ישראל 1911-1948′ (2009).

השקה בתולדות הרפואה

מאת חגית בת אליעזר


ד”ר  אטיה מרגלית מנהלת בית חולים  בתמונה מהספר .

לאיתי בחור –  סופר וחוקר והבעלים של “איתי בחור – הוצאה לאור” ידע נרחב בהיסטוריית ארץ ישראלוהשכלה בתחום הביולוגיה. בזכות הכישורים הללו איתי בחור הוא המתאים ביותר להוצאה לאור של ספרים בנושא תולדות הרפואה של ישראל.

את איתי בחור פגשתי בסיור באתרים היסטוריים של זיכרון יעקב אותו ערך והדריך עבור חברי עמותת “יקום תרבות”. איתי חברותי, לבבי, מסקרן ומרתק כמדריך סיורים. הוא סיפר על הספרים הטריים המבשילים בהוצאתו והזמין אותי להשקת “בתי החולים הפרטיים בארץ ישראל” – ספרו של פרופסור אבישי גולץ, המשמש כיושב ראש החברה הישראלית לתולדות הרפואה, שתתקיימה בבניין הפקולטה לרפואה ע”ש רות וברוך רפפורט בבת גלים בחיפה.

הייתי בהשקות רבות של ספרי שירה, אך זאת השקה של ספר מסוג אחר- עיוני, רפואי, היסטורי. אני חשה התרגשות למקרא שמות המופיעים והמברכים בהשקה: פרופסורים לרפואה, ראש העיר חיפה יונה יהב ופרופסור לכימיה, חתן פרס נובל – אהרון צ’חנובר.

מרגע הגעתי לחניון של בית הספר לרפואה שנפתח לבאיי האירוע, אני חשה שצפויה לי חווית בהיכל החכמה. נשארו רק מספר דקות עד לתחילת האירוע, מיהרתי, ביקשתי מבחורה צעירה שיצאה ממכוניתה לכוון אותי לאולם האדום. היא הייתה בדיוק בדרכה לפקולטה. הלכנו יחד. הספיק לי הרף-עין של מבט, מילה, כדי לקלוט את גלי פקחותה – ביטויי שכלה החריף ונמלאתי רווחה – היא בדרך להיות רופאה נהדרת לשמחת מטופליה.

בשעה 11 בבוקרו של יום שישי 23 למאי אחרי שעה של התכנסות וכיבוד יותר מקל האולם ע”ש קונסטנטינר ובקיצור “האולם האדום” התמלא בקהל שמח, חגיגי, נכון להשקה. איתי בחור פתח את האירוע בדרכו הנמרצת והנלהבת. הוא סיפר על עבודתו עם אבישי גולץ מאז ספרו הראשון “רפואת אף-אוזן-גרון בארץ ישראל 1948-1911″ שיצא ב”הוצאת איתי בחור” בשנת 2009. בספר הנוכחי איתי כתב פרק על בית חולים לילדים “מרינשטיפט” בירושלים שעליו כבר פירסם ספר שלם..

ראשון המברכים היה פרופ’ מיכאל אבירם, המשנה הבכיר לדיקן הפקולטה לרפואה ולו הכירות רבת שנים עם אבישי גולץ מאז הייותו מדריך של אבישי בתרגילים במעבדות . כבר אז אבישי גולץ התעניין בהיסטוריה של העם היהודי וכשרונו הספרותי ביצבץ בין שורות דוחות מעבדה.

ואז – איזו התרגשות –  הפרופסור אהרן צ’חנובר–  חתן פרס נובל לכימיה עלה לדוכן הנואמים. כל כך כריזמתי, נלהב, הרגיש בבית: הרי הוא רופא ופרופסור במחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה. ויש לו קשר אישי לספר המוקש: הוא נולד בבית החולים הפרטי “בתר” והצביע על מפת חיפה שהייתה מוקרנת מתחילת האירוע ובה מסומנים 7 בתי חולים פרטיים שנוסדו טרם הקמת המדינה ומתוארים בספר.אהרן צ’חנובר – דיבר על חשיבותה העצומה של ידיעת ההיסטוריה כי אנחנו – הגשר בין העבר לעתיד ולמען השמירה על ההמשכיות עלינו להנחיל את המורשת לדורות הבאים. הוא ציין בצער את הקיצוץ שהוכרז השנה בפקולטות למדעי הרוח של האוניברסיטאות בארץ והזכיר לכולנו שהטכניון והאוניברסיטה העברית בירושלים הוקמו עוד לפני המדינה.

ומהעבר אל העתיד: האם יחולק פרס נובל בעוד 100 שנה? לשאלה הזאת נדרש דיויד גרוס – חתן פרס נובל לפיסיקה לשנת 2004 – שנת הפרס של אהרון צ’חנובר בנאום המסורתי בארוחת הערב החגיגית של כל חתני אותה השנה. כן, יהיה תמיד מה לחקור ומה לגלות. כל תשובה מצמיחה שאלות רבות. אחד מתוצרי הידע הוא בורות.

גם כבוד ראש העיר יונה יהב שהתייצב על דוכן הנואמים קשור לספר “בתי חולים פרטיים בארץ ישראל”. הוא נולד בבית החולים “עזרה” – המסומן ב – “3” על מפת חיפה והעיד על עצמו שהגיע לגיל של אהבת נוסטלגיה והיסטוריה.  הדוגמא לבורות של הדור הצעיר בתחום תולדות המדינה היא התשובה נתב”ג לשאלה מיהו בן גוריון. דוד בן-גוריון עצמו ראה חשיבות רבה בשמירה על המורשת הרוחנית של האומה: בין מאות אלפי המסמכים השמורים במכון למורשת בן גוריון ישנו מסמך מתקופת ההפוגה השנייה במלחמת השחרור המתעד העברת סכום כסף גדול למדינה מסוימת שרובו נועד לקניית נשק אך לא פחות מרבע מהסכום הוקצה להצלת כתבי יד יהודיים עתיקים. יונה יהב הוא מעריץ גדול של מערך הרפואה בחיפה, מקורב לבתי חולים ועוזר להם כמה שניתן.

המברכת הבאה הייתה שפרה שורץ – מזכירת החברה הישראלית לתולדות הרפואה ופרופסור במרכז לחינוך רפואי בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון. את רוב ספרו “בתי החולים הפרטיים בארץ ישראל” אבישי גולץ כתב במשך 4 חדשי שבתון באוניברסיטת בן-גוריון כשהוא משתמש בארכיון תולדות הרפואה של האוניברסיטה ונהנה מעזרתה של שפרה שוורץ אשר חוקרת בתחום ההיסטוריה של שירותי הבריאות בישראל.

אז אבישי גולץ – רופא, פרופסור בפקולטה לרפואה בטכניון, הסטוריון-רפואה בכיר ואיש לבבי, אהוד על חבריו נשא את ההרצאה המרכזית: סיפורם של 7 בתי החולים הפרטיים בחיפה מתוך כ- 40 שמתוארים בספר. הוא סיפר על הקושי הרב במציאת מקורות כתובים על בתי החולים שרובם המוחלט נסגר זה מכבר, על תרומתם של הארכיון הציוני, ארכיון המדינה, ספריית רמב”ם. במאמץ להגיע לכל מקור אפשרי אבישי השתתף בתוכנית רדיו של מושיק טימור ומתוך הפינה לחיפוש קרובים קרא למאזינים לסייע לו עם כל מסמך כתוב ואף זכרונות אישיים. אבישי הודה לדבי וגדעון – הבעלים של חנות הספרים בוקספר (booksefer) החיפאית שנרתמו לכל משימת חיפוש-ספר של אבישי ולרוב מצאו את מבוקשו. לכל בית חולים סיפור יחודי משלו, אך ישנם מאפיינים משותפים. הם הוקמו ע”י רופאים מלומדים ומנוסים שמתוך מניעים ציוניים-חלוציים עזבו את אירופה התרבותית טרם מלחמת העולם השנייה ועלו לארץ ישראל של ביצות וחולות ותברואה ירודה כדי לשפר את שירותי הבריאות של האוכלוסיה המקומית. המחלקות הראשונות שנפתחו בבתי החולים הפרטיים היו של יולדות ושיפרו באופן ניכר את תנאיי הלידה של הנשים היהודיות והערביות שהיו רגילות ללדת בביתן ללא עזרה רפואית נאותה. הקהל החיפאי השורשי היה מרותק לסיפורים על בתי החולים בחיפה שלעיתים נדדו מבנין לבנין והחליפו את המנהלים והצוות הרפואי. הקהל ליווה את מצגת תמונות בתי החולים בקולות זיהוי ואישור והייתה תחושה שאבישי גולץ מאיר לכל אחד ואחד מהנוכחים פינה נסתרת מעברו ומשלים את הפאזל המשפחתי. בין הבאים זיהיתי את המשוררת דנה אמיר-ילידת חיפה, פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית, מרצה באוניברסיטת חיפה ולה קשר רגשי-משפחתי לספר: הגברת עם התינוק בידיים אשר מחייכת מתמונת הפרסום של ההשקה היא הסבתא של דנה אמיר ד”ר מטה (אטיה)מרגלית אשר ניהלה את בית החולים “בתר” מ-1968 עד לסגירתו ב-1995 והתינוק בידייה הוא אחיה הקטן של דנה.

תודה לפרופסור אבישי גולץ על הדבקות במחקרים ההסטוריים, על מציאת פתרונות יצירתיים לבעית מיעוט ההחומר התיעודי. הקהל נהנה מאירוע תרבותי חגיגי ואף היה מעורב בו במידה מסויימת. נקווה לעוד שיתופי הפעולה בין אבישי גולץ לאיתי בחור לשמירה על מורשת העבר הרפואי של מדינת ישראל למען הדורות הבאים.

ראו גם :

הוצאת איתי בחור

בית החולים לילדים הראשון ביבשת אסיה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע × 5 =