אביחי קמחי, צילום: חווה תור

בְּדִמְדּוּמִים/ אביחי קמחי

עָלִיתִי בַּמַּעֲלִית הָאוֹטוֹמָטִית לַקּוֹמָה הַתְּשִׁיעִית
בַּמְבוֹאָה הַמְרֻוָּחַת לְחַדְרֵי הַמַּחְלָקָה הַנָּאִים
הַחַלּוֹנוֹת אָטוֹמִים וְלֹא נִתָּן לִשְׁמֹעַ
אֶת שְׁאוֹן זְרִימַת הַחַיִּים
מֵהַחַלּוֹן הַפָּנוֹרָמִי
רוֹאִים אֶת הַמִּגְדָּלִים הַמִּתְרַבִּים
כְּגִּדּוּל מַמְאִיר וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם הַיָּם
“בְּעוֹד שָׁנִים סְפוּרוֹת
לֹא יִהְיֶה נִתַּן לִרְאוֹת אוֹתוֹ
אֲבָל אֲנִי מִמֵּילָא כְּבָר לֹא אֶהְיֶה
תָּבִין, הַטִּפּוּל פֹּה מְצֻיָּן
וְהַצֶּוֶת מָלֵא חֶמְלָה
אֲבָל אַף אֶחָד לֹא מְחַיֵּךְ כָּאן
מַלְאָךְ הַמָּוֶת עוֹבֵר בֵּין הַחֲדָרִים
וְחוֹמֵד אֶת שִׂמְחַת הַחַיִּים
וְהַשֶּׁקֶט פֹּה כִּבְבֵית קְּבָרוֹת
רַק זְעָקוֹת שֶׁבֶר מְפַַלְחוֹת אוֹתוֹ
כְּשֶׁלֹּא כוֹאֵב לִי אֲנִי מְהַרְהֵר –
“חֲתֻנַּת הַבֵּן מִתְקָרֶבֶת
אִם אֶעֱמֹד מִתַּחַת לַחֻפָּה, אֲחַיֵּךְ
פְּנִימָה אֶהְיֶה מֵת”

לִפְנֵי שֶׁנִּפְרַדְנוּ
הוּא חִבֵּק אוֹתִי בְּחָזְקָהּ

חֲלוֹם / אביחי קמחי

פָּרַצְתִּי לַחֲלוֹם שֶׁלָּךְ
מָצָאתִי אוֹתָךְ חוֹלֶמֶת אוֹתִי
אוֹ שֶׁאוּלַי חָלַמְתִּי

פְּרָאִיּוֹת /אביחי קמחי

בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ
לֹא הֶחֱלַפְנוּ מִלָּה
הַיּוֹם עָשִׂינוּ אַהֲבָה
כִּשְׁנֵי תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
הַנִּצְלִים בִּמְדוּרָה
לוֹהֲטִים וְרֵיחֵנוּ
כְּחֻרְשַׁת אֳרָנִים


תַּמְצִית/
אביחי קמחי

אִם לֹא אוּכַל לְזַכֵּךְ
אֶת הַחֲוָיָה שֶׁבֵּינֵינוּ
בְּשִׁירָה קְצָרָה
גַם לֹא אוּכַל לְבַטְּאָהּ
בְּפּוֹאֶמָה אֲרֻכָּה

פֶּתֶק/אביחי קמחי

אִם הָיִיתִי גָּר בְּעִיר חוֹף
הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֵל הַיָּם
לְהַקְשִׁיב לִדְבָרָיו

אֲבָל אֲנִי גָּר בְּעִיר שֶׁבַּהַר
וּכְשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֵל הָאֶבֶן
הִיא שׁוֹתֶקֶת

שֵׂעָר /אביחי קמחי

עֲלִי לָאוֹטוֹ וְנִסַּע לְיָפוֹ
נַאֲזִין לִכְאֵב עוֹבֵר וְשָׁב
נִשְׁכַּח מִחְשְׁבּוֹן הַבַּנְק
נִתְעַלֵּס עִם בַּרְבּוּנְיּוֹת
נִלְגֹּם צֵ’יסֶרִִים שֶׁל ווֹדְקָה
נִזְעַם עַל מְדִינָה לְלֹא חֶמְלָה
וְנִתְנַחֵם בִּגְרַאס רְפוּאִי
נְטַיֵּל בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים
וְנִכְתֹּב בִּגְרָפִיטִי
שֶׁאֵין נָשִׁים הַנֶּהֱנוֹת מֵאֹנֶס
יֵשׁ שׁוֹפְטִים סוֹטִים

בַּלַּיְלָה נִתְנַחֵל עַל הַחוֹף
נִצָּמֵד לַחוֹל
נְיַלֵּל לַיָּרֵחַ
וּׁנִתְגַּפֵּף כְּמוֹ חֲתוּלִים

נְדוּדִים/ אביחי קמחי

עַד הַבֹּקֶר נֶאֱבַקְתִּי
לְנַתֵּק אֶת הַמֹּחַ
זוֹ אַחַר זוֹ הִתְחַלְּפָה
מְכַשְּׁפָהּ אַחַת
בִּמְכַשְּׁפָהּ אַחֶרֶת
כְּמוֹ הָיָה הַלַּיְלָה
לֵיל כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת

בְּרָכָה /אביחי קמחי

בִּפְרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן
בְּהוֹפָעַת הָחֲצָבִים
בֶּהִתְגַּלּוּת הָרַקָּפוֹת
כְּשֶׁיִשַׁי לֵוִי יוֹצֵא בֶּדוּאֵט
עִם אַרְקָדִי דוּכִין
וּבְעֵת שֶׁהַתְּשׁוּבָה בַּבְּדִיקוֹת
הִיא לְלֹא שִׁנּוּי
אֲנִי מְבָרֵךְ
שֶׁהַחַיֵּינוּ

מוּסַר כְּלָיוֹת/ אביחי קמחי

מִשָּׁעָה שֶׁהוֹרַדְתִּי
אֶת אַפְלִיקָצְיַת הַחִיּוּךְ לִשְׂפָתַי
וּמִשָּׁם לְעַצְמוֹת הַלְחִי וּלְתוֹךְ עֵינַי
וּבְכָל יוֹם אֲנִי לוֹגֵם בִּירָה לְבָנָה
שֶׁמְּפוֹרֶרֶת בְּכִלְיוֹתַי אֲבָנִים
הַמִּתְגַּבְּשׁוֹת מֵרִגְשׁוֹת אַשְׁמָה
שָׁב הַיְּקוּם לְהָאִיר פָּנָיו

כִּיבּוּשׁ/אביחי קמחי

אֱלוֹהִים צָבַע בְּחוֹרֶף
אֶת הַבּוֹקֶר
הֵשִׁיב אֶת הָרוּחַ
וְלֹא הוֹרִיד אֶת הַגֶּשֶׁם
וַאֲנִי יָצָאתִי לָרְחוֹב
מָגֵן עַל אָוזְנַי בְּכוֹבַע
וְכַפּוֹת יָדַי בְּכִיסַי
כְּמוֹ כֶּלֶב לְלֹא רְצוּעָה
הַמְּטִיל מְימָיו
עַל עֵצִים וְעַמּוּדִים
מְסַמֵּן לוֹ
טֵרִיטוֹרְיָה מִשֶּׁלּוֹ

אביחי קמחי (יליד 1963), משורר, סגן יו”ר אגודת הסופרים העבריים, חבר מיסד בהנהלת עמותת ‘תעצומות למבריאים מסרטן’. סא”ל (מיל), מוסמך האוניברסיטה במגמה לשלטון מקומי ומנהל ציבורי במסלול מחקרי (תזה) (2002) ובעל תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה בהצטיינות
במאי 2009 חלה בסרטן ריאות מפושט עם גרורות למוח, הרופאים קצבו חייו לחודש
כיום נמצא במעקב בלבד
במאי 2012 – יזם וערך את כנס המשוררים הראשון בכנסת ישראל
ספריו: ‘רשימון סרטן’ – סיפורת אוטוביוגרפית (צור אות 2011), ‘ללכת‘ – ספר שירה (צור אות 2012 )  ‘לנווט לבד בחושך‘ – ספר שירה ( הוצאת כרמל ועמדה 2013)
בסוף שנת 2014 יצא לאור ספר שירה חדש, “שְׁתִיקָה שֶׁל  45 שָׁנָה”

ראו עוד

אביחי קמחי בויקיפדיה

אביחי קמחי בלקסיקון הסופרים

אביחי קמחי באתר סופרים קוראים

המסעות של אביחי קמחי, אילן ברקוביץ הארץ

גיא פרל על ספר שיריו של אביחי קמחי

צדוק אלון “בלי נס לא היה הבכי לשירה”, מתוך “לידה”, “לנווט לבד בחושך” / הרהורים על יצירתו של אביחי קמחי. הרשימה התפרסמה בגיליון האחרון של “מאזניים” (כרך פ”ח, שבט תשע”ד)

גיורא פישר על הספר לנווט לבד בחושך בבלוג של רן יגיל במעריב

אביחי קמחי בתוכנית הרדיו נוף פתוח

סקירתה של הלנה מגר טלמור לספר “ללכת” של אביחי קמחי כפי שפורסמה ברשת א’

64 תגובות

  1. קראתי בנשימה עצורה, עולה וירדת כמו בלונה פארק של חייך, מאוד מרגש ומפעים את הלב, חי למרות הכל ובזכות הכל,מאחלת לך רק טוב והמון המון בריאות ואיכות.

  2. שירך אביחי היקר מרגשים
    ונוגעים ברחשי הלב של כולם..
    יוצר ענק אתה
    יישר כוח על כתיבתך
    עכשיו ובעתיד .
    ורק המון בריאות
    מאחלת לך
    חבר יקר .

  3. אני אוהב את השירים של אביחי
    יש בהם תמיד מסר וכוונה ומלאכת שיר מדויקת
    הנה שיר קצר שאהבתי והלחנתי
    פְּרָאִיּוֹת /אביחי קמחי

    בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ
    לֹא הֶחֱלַפְנוּ מִלָּה
    הַיּוֹם עָשִׂינוּ אַהֲבָה
    כִּשְׁנֵי תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
    הַנִּצְלִים בִּמְדוּרָה
    לוֹהֲטִים וְרֵיחֵנוּ
    כְּחֻרְשַׁת אֳרָנִים

  4. שיריו הביוגרפיים של אביחי קמחי מרגשים אותי תמיד. כסמל לנצחון הרוח על החומר, ממשיך אביחי בהתמדה בעבודתו הספרותית וידו רבה באירועים ספרותיים, בהתנדבות, בעידוד כל אדם כאמן או כאדם מן השורה. שיריו שחלקם הובאו לכאן במסגרת “יקום תרבות” , יוצאים מן הלב וחודרים אל הלב ותמיד יש בהם תובנות דקות על חייו- חיינו. מאחל לו המשך פורה של יצירה, בריאות והצלחה בכל אשר יפנה.

    • מיכאל תודה על מכלול דבריך המפרגנים ובהזדמנות זו אומר שוב, ספר הסיפורים שלך כל הנחלים הולכים אל הלב גורם לי להנאה רבה.

  5. מצויין. עונג של שבת.
    הלכתי מיד והזמנתי את הספר ללכת.

    תודה שחשפת בפני את המילים הנוגעות והפשוטות הללו.

    • תודה על המילים החמות, הספר ללכת (ביכורים) אזל…ניתן להשיג בחנויות את “לנווט לבד בחושך” ספרי האחרון

  6. גילוי נאות
    אביחי הוא בן זוגי ,
    שיריו מוכרים לי לא פעם מהטיוטות ושירתו הולכת ומשתבחת .
    מחכה בקוצר רוח להוצאת הספר השלישי .
    את גיבור השיר דימדומים הכרתי באופן אישי ,
    איש נפלא – יהי זכרו ברוך!

    • קראתי חלק מהשירים.
      כל שיר נוגע..
      כל שיר פשוט ומיוחד ומשמעותי גם יחד
      כל הכבוד אביחי כל כך הרבה צמח מהכאב.
      וגם לך חגית האישה שאיתו.

  7. שירים עזים, אביחי. שיהיה בהצלחה.
    הצעה: שיר האהבה העז “פראיות”, יוטב לו עם כותרת גשמית יותר, למשל “תפוחי אדמה”.
    בידידות רבה
    דורית

  8. כתיבתו של אביחי קמחי נוגעת ומסקרנת את הקורא. זוהי שירה הנובעת מהתמודדות עם המות, במציגה את התאווה והמאבק לחיים, המאפשרת חיים. מכאן כוחה של שירה זאת המצליחה למצות חוויות ורגשות באמירה ישירה.

  9. אביחי, אתה הוכחת שיש חיים אחרי החיים, אתה חזרת משם, נאחז במילה כעוגן הצלה. כאב לב וייסורי גוף, הם רחם פורה לשירה.למדת לקלוע ולשזור מילה במילה,ולהפוך מילות חול למקלעת שירי שבת.למדת את סוד התמצות, התאהבת בשיר הקצר, אתה שופע דימויים, הומור דק ופואנטות. במשך שנים ספורות, היית למשורר ששמו הולך לפניו
    אני מפקיע ממך ולוקח אתי 4 שירים,”כיבוש”,”תמצית”, “פתק”, “פראיות.”
    יעקב ברזילי

  10. אביחי,
    יש בריאות וחיות בשירים שלך. קוראת בהם שוב ושוב ומתענגת על העצב והתקווה, על הכאב והחיים המפעמים בינותיו. ושוב חוזרת וקוראת ומעכלת כל נים וכל הגה. תודה.

  11. אוסף קלישאות ושפה לא מתוכחמת.

    “אפליקציית החיוך”?

    השיר תמצית שהוא משפט קטוע לשורות קצרות

    או שתיית צ’ייסרים של וודקה.

    לא מרגיש אותנטי, לא מכיל שום רובד חוץ מהגלוי, עמוס קלישאות.

    לפי כמות התגובות החיוביות, או שזה מה שהקהל רוצה, אז זה מה שהוא גם מקבל.

    או שהעובדה שהכותב הוא בכיר באיזו אגודת סופרים גורם לאחרים לאהוד אותו פומבית.

  12. אין כאן כל פרופורציה. אני סבור שהשיר הראשון מצוין, וכל השאר חלשים למדי, אולי פרט לאחרון. אכן, זאת המערכת הספרותית – חנופה מתמדת של משוררים וחברים למשוררים וחברים, ולי נגמר הכוח כבר להצביע על כך ולהיאבק נגד זה. העסק השתלט גם על האתר הזה, אולי בעקבות גיוס תמיכה ציבורית. ולא שקמחי משורר רע, בכלל לא, אבל ספר כל שנה הוא הספק בעייתי, וכנות נוגעת ללב לא מספיקה להפוך אוסף מילים לשיר, צריך גם עבודה לשונית כמו המגדלים כגידולים ממאירים בשיר הראשון, דימוי מעניין גם בהקשר לנושא בשירה זה.

    • שלום לך יובל גלעד
      אתה הרי יודע שאני מאד מעריך אותך
      אבל במקרה הזה נפלת בפח של הרצון הגדול שלך להיות שונה
      כבר קראתי דברים שכתבת על בינוניים בהתלהבות מוגזמת

      אביחי הוא משורר מצויין ולבוא ולומר לנו לכולנו שכתבנו מתוך חנופה זה פשוט חוצפה של אדם שנראה שהרס עצמי זה סוג של תחביב
      אם רצית לכתוב מאמר על אביחי שיהיה ביקורתי ככל שיהיה תכתוב
      אבל לכתוב כך בשטחיות על ספר של אביחי?
      האם הקנאה פתחה בשיח?
      או סתם יהירות מזדמנת……
      ציפיתי ממך יובל ליותר רצינות

      • דוד היקר, ממתי הפכת למבקר שירה הקובע מי בינוני? ברכות! לא כתבתי שקמחי משורר רע, אבל ההלל חסר הפרופורציה בתגובות כאן הוא מביך. היו שירים טובים בספרו השני שיש ברשותי, לצד מלל מיותר. המקבץ הנוכחי, פרט לשיר הראשון, ובמידה פחותה גם האחרון, איננו מיטבו. וכן, להוציא ספר מדי שנה, כפי שאתה ומר קמחי עושים, לא מעיד על מידה עודפת של מודעות עצמית. עיקר תרומתו של קמחי הינו בשירים מדודים ונוגעי לב על מחלת הסרטן, דבר שעשתה גם דורית וייסמן, בהצלחה מסוימת. אבל תימה איננה הופכת משורר למצוין.
        קנאה פתחה בשיח? ובמה בדיוק יש לי לקנא? בסגן יו”ר אגודת הגרפומנים על היותו סגן יו”ר? עייפתי מלכתוב על ספרי שירה כי כל ביקורת שלילית נתפסת כ”אישית”, הכול רק מעשה ליצנות ויחצנ”ות במערכת ספרותית ז”ל. המשך לזמר, דוד, בזה אתה מעט טוב יותר ממבקר.

        • שלום יובל
          מעולם לא התיימרתי להקרא מבקר ואין לי שאיפות מסוג זה
          ובהתייחסות לכותב בינוני שגם לא ציינתי שם כיווני לדברי מבקרים כשאחד מהם כפי שאתה יודע חבר קרוב ואני לומד ממנו על דברים שאיני מבין בהם
          לעומת זאת כקורא אני יכול להעיד על עצמי כמי שקורא הרבה שירה יש לי מושג
          ובכלל גם ללא השוואות אני יכול לחוש מתי אני אוהב שיר כזה או אחר
          ורוב המגיבים כתבו כקוראים
          אז מה יש לך לומר שהם אוהבים
          האם זה הופך אותם למתחנפים?
          לנקודה הזו לא התייחסת….
          ולעניין שאני לא התייחסתי אליו ריבוי הכתיבה
          האם ריבוי כתיבה הופך אותה ללא טובה?
          אתה שוכח שאני ואביחי התחלנו לכתוב בגיל מאוחר ואולי יש בתוכינו מאגר גדול
          אבל זה שולי לדעתך..
          אגב למרות שהוצאתי את הספר הרביעי שאני מקווה שהגיע לידך ואם לא אשמח לשלוח לך
          הספר החמישי מוכן להדפסה ואני מעכב את הוצאתו ל2016
          לספר שישי יש כתב יד מוכן
          ובחודשים אלו אני כותב את השביעי
          כבר אמרתי פעם שיר שעובר את הסופר והמבקר והעורך רן יגיל הוא שיר טוב
          כך הייתי חושב אגב אם השיר עובר אותך שלמרות המחלוקת אני מאד מעריך אותך
          ואם השירים עוברים את רן יגיל אז מדוע הכמות משנה לך ומדוע אתה חושב שזה יכול לפגוע באיכות?
          אז לסיכום עניין אביחי
          אמרת שהשיר הראשון והאחרון טובים אמרת שאביחי משורר טוב
          אבל קראת לתגובות של כולם חנופה….
          האין אין כאן סתירה בדבריך
          וגם אם טענת לחולשה של כל השירים האחרים האם זה לא משפט שטחי מידי
          אז אדרבא
          הרם את הכפפה ותכתוב ביקורת על הספר של אביחי ״לנווט בחושך״
          ולגבי שירתי אני מקווה שאתה מאזין ולא שלפת עוד שפן
          אשמח לדעת אם אתה באמת מכיר את לחני ומה אתה אוהב במיוחד כלומר איזה סגנון אהוב עליך יותר
          ושוב לעניין הראשון לא הייתה ביקורת כתובה באתר אלא תגובות ואני לעולם לא אהיה מבקר אלא קורא שמרגיש בבטן
          תודה יובל

          • לדוד – הוצאת ספר כל שנה איננה בהכרח דבר פסול, ויכול להיות מצב של פרץ יצירה. מצד שני – כל הגזמה חשודה.
            לגבי התגובות – בגלל ששאלת אני נאלץ לומר שחלק מהתגובות יכולות להיות קשורות לכהונתו של מר קמחי כסגן יו”ר, כאמור, קיקיוני ונידח ככל שיהיה מוסד אגודת הסופרים, שידע פעם ימים ויפים, ועל אף חיבתי ל”בית הסופר” שנראה יותר כמו גוויה מאשר כבית סופרים. אני מתייחס לעובדה זאת כי מרבית המגיבים הינם משוררים ומשוררות, וכולם רוצים מתישהו ודאי לעשות השקה ב”בית הסופר” וכו’. כמובן שאפשר להינות ולהתלהב מהשירים, אין בכך רע, אבל ההשתפכות הקצפתית מעלה תהיות.
            בנוסף, יש את אלמנט הבריאות והמחלה – אני לא חושב שקמחי רוצה להישפט על שירתו על סמך היותו בריא או חולה. למיטב הבנתי כל משורר רוצה התייחסות לשירתו הוא, מבלי לערבבה בברכות בריאות (ואני מאחל רק בריאות לכולם, בייחוד למשוררים ומשוררות).
            לגבי ביקורת על ספרך – כאמור, אם לומר זאת בצורה עממית, נשבר לי הזין לכתוב חינם ביקורת אחרי ביקורת ולחטוף בוץ בפרצוף. שאלי אליהו או ענת זכריה יכתבו ביקורות, הם זכו במלגת התפנות מטעם ביבי, המכונה גם פרס היצירה. בנוסף, פרסום ביקורות באופן אינטנסיבי גורע מהאפקט שלהם, אני מתמקד כעת בכתיבת מסות, שאולי יפורסמו בכתבי עת ואולי יפורסמו בספר, פעם.

            • התכוונתי לביקורת או מסה על ספרו של אביחי קימחי ולא על ספרי
              כמובן שאין לי בעיה שתכתוב על ספרי ותהיה בטוח שכל ביקורת תתקבל אם נעשית כהרגלך בצורה מקצועית ולא כתגובה שטחית מקרית לא מבוססת
              לעניין בית הסופר דעתי כדעתך ולכן עמדת שיר הבא יתקיים בבית היוצר של אקו’ם מקווה לראותך
              רן מתכנן לארח את ארז ביטון בין יתר האורחים
              ולעניין אביחי ובית הסופר אילו היית יודע מקצת מהפעילות של אביחי קימחי ויעקוב ברזילי בנסיון לתקן דברים בבית הסופר היית חושב אחרת
              אגב כל מי שרוצה יכול לעשות ערב בהית הסופר
              שיתקשר לרונית ויתאם
              לא ארחיב בעניין אבל אתה יכול לשוחח עם אביחי על הנושא ולגלות דברים שיעניינו אותך מאד
              לבוא עכשיו ולומר שהתגובות של הקוראים היא התחנפות בגלל היותו סגן יור האגודה זו שוב מעידה שלך
              ושוב חבל
              כי אתה אדם יסודי במאמרי הביקורת שלך
              אז מדוע לא עשית תחקיר קטן לפני שאתה כותב את הדברים
              אתה אדם חכם ומשכיל מאד בתחום הספרות יובל גלעד
              ומבוזבז
              כבר הצעתי לך פעם להיכנס לפייסבוק אתה יכול לתרום בכתיבתך בין אם שירה או מסות
              תתחבר לאנשים לאירועים תגיע תכיר אנשים
              זה לא פתרון להישאר במגדל השן שלך
              חג שמח!
              הייתי שמח לארח אותך היום במושב עם ילדיך למדורה אינדיאנית

  13. צ”ל בשירה זו. ושוב מוחקים כאן תגובות, אולי גם זאת תמחק. שום דיון, רק פאשיזם של צפיחית בדבש.

    עייפתי מלהסביר ל”אחר” שאנחנו לא נפגשים כל שבוע ביום שישי בחצות הליל בבית הקברות ברחוב טרומפלדור ומתכננים את הרס השירה העברית – התגובה שלך תישאר והוא איבד את זכותו. אם הוא חושב שאם הוא מגיב תחת שמות בדויים לא יודעים מי הוא, אז הוא פחות חכם משחשבתי. אין כניסה לאנשים בדויים

  14. כן תאשרו, לא תאשרו. זה עניינכם.

    אם לא תאשרו, פשוט תוכיח, יואב איתמר את אלי אשד, את ששאני ואחרים חשדנו – אתם פשיסטים צנזורים שלא מעניין אותם שירה, אלא רק יחסי ציבור.

    איכס.

  15. שלום
    יש לי כמה הערות לגבי הויכוח המתנהל כאן. אני מבין שהחמצתי חלק מהדיאלוגים שנמחקו. אללי

    1. ליובל גלעד: על מה אתה נזעק? ברור שהתגובות כאן הן תגובות עידוד של ידידים, ברובם משוררים. הכל גלוי. התגובות אינן ביקורות מקצועיות, גם לא מתיימרות להיות כאלה ולא באות להחליף ביקורת מקצועית. כאשר הכל גלוי וידוע, אני לא רואה שום בעיה עם התגובות.

    2. אני מסכים עם הערתו של גיא פרל, ששירים אלה צלולים יותר (לשון נקיה ל”טובים יותר”). אני אהבתי יותר שירים במקבץ זה. נראה לי שאביחי צריך להזהר משירים המבוססים על משחקי לשון כמו : “חלום” “תמצית” ו “פתק”.

    3.למיטב ידיעתי “בית הסופר” פתוח להשקות חינמיות כמעט לכל אחד, לא צריך להתחנף לאביחי כדי לערוך שם אירוע ספרותי.

    4. בית הסופר: כשהייתי “חדש בשטח”, אמרו לי שאני חייב לעשות השקה “בשביל הספר”. כששקלתי היכן לעשות את ההשקה, אמרה לי ידידה קרובה המצויה כבר שנים בהוויה המשוררית: “לא אתן לך לערוך השקה במקום העבש הזה”.
    בסופו של דבר לא עשיתי “השקה”. בגלל אופיו המיוחד של הספר, לא הרגשתי שזה נכון בשבילי לערוך חגיגות,
    ואמרתי לחברי, שהספר יצטרך להסתדר גם בלי זה. לאחר מספר חודשים, ערכתי ערב במגרש הביתי שלי, בספריה האזורית של מועצה אזורית באר טוביה, הנמצאת במתחם בית הספר בו אני מלמד.
    בימים אלה ,יוצא לאור ספרי החדש “צירי חיים”, ושוב עולה עניין “ההשקה”. אני בכלל לא בטוח שאערוך ערב כזה בתל אביב (על הסיבות, בהזדמנות אחרת) אבל אם אערוך, אני חושב שזה יהיה “בבית הסופר” משתי סיבות עקריות:
    א. המשורר לא נדרש (למיטב ידיעתי) לשלם עבור השימוש במקום. אני לא אוהב (בלשון המעטה) את ההשקות שאתה צריך לשלם דמי כניסה כדי להשתתף בהן. המשורר רוצה חגיגה, רוצה אורחים, שישלם עבור התענוג! לא הוגן לדעתי להציב את החברים במצב שבו דמי הכניסה הם כמחירו של ספר. ישנה כמובן אפשרות שהמשורר ישכור “אולם מכובד” כמו צוותא 2″ ,וישלם על כך אלפי שקלים, חבל על הכסף.
    ב. “בית הסופר” נמצא במקום מרכזי, נגיש ,ויש חנייה חינמית בקרבת מקום.
    ג. “בית הסופר מקום עבש”: אכן, המקום מוזנח, ובכמה אלפי שקלים אפשר לעשות לו מתיחת פנים (ריצוף מחודש, סיוד, וכמה נגיעות בשירותים) כאחד שעשה בשנים האחרונות שיפוצים בשתי דירות, אני יכול לומר, שבאמת, לא צריך הרבה כסף. אמרתי את זה לאביחי לפני כשנה, והוא ענה לי שכיוון שמתכוננים לעשות שיפוץ מסיבי (מתי?) אין כוונה להוציא עכשיו כספים. אני החלטתי, שאם אערוך השקה בבית הסופר, אזמין את אחת מחברותי הידועה ביכולת העיצוב שלה. אתן לה 200-300 שקל, ואבקש ממנה לתת למקום פרצוף נעים יותר בעזרת דקורציה כזו או אחרת.
    ד. ההיסטוריה של “אגודת הסופרים” והחברים הפעילים בבית:1. לא מעניינת אותי “ההיסטוריה של המקום”, בשבילי מדובר בקירות וגג בלבד. מה מעניין אותי “העבר”? איך זה משפיע על הספר שלי? 2.”חבורת הגרפומנים” שאכלסה (או מאכלסת) את המקום: יש מידה של התנשאות בהכרזה זו. כבר הגעתי מזמן למסקנה: “שהגרפומן הוא האחר, אף פעם לא אנחנו”. ובכלל, אם קבוצת אנשים מוצאת נחמה זה בזרועות זה, מה רע?

    4. ולעניין שצף הספרים: כבר אמר החכם מכל אדם “בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר”. יש לי עוד מה להגיד בעניין זה, אבל אני מתאפק.

    בברכת: הרבה קוראים לכולנו
    גיורא

  16. תוספת המכוונת ליובל גלעד ודוד ברבי:
    יובל, בניגוד לדעתו של ברבי: אתה לא מפסיד שום דבר חשוב בפייסבוק: לא תגלה שם מאורות פיוטיים חדשים. גם לא דיונים ספרותיים חשובים. הדף “הפואטי” היחיד שיש בו משהו מעניין הוא הדף של אילן ברקוביץ’ המביא שירים של משוררים שלא זכו לדעתו לחשיפה הראויה להם.
    הרגע!

    • נו גיורא יקר
      הרי אתה נמצא בפייסבוק
      אז למה לא תעשה לחברך את שטוב לך
      כל אחד יקבע את המינון
      לגבי הדף של אילן לא אתייחס ברצינות כי זה מגוחך
      יש דף נפלא של ענת חנה לזרע יש את ענבל אשל כהנסקי שמפיצה דף נפלא של שירת אישה ובכלל חברים טובים שאני פוגש כל יום ודרך הפייסבוק גם לפגישות פנים אל פנים
      את יובל הכרתי גם באינטרנט זה היה באנרגי מעריב
      אני מאד שמח שצנחתי לתקופת הפייסבוק שכן איני יודע איך אפשר היה בזמן קצר ללמוד כל כך על אנשים לפגוש שירה חדשה שלא היתה בספרים ולהיות עד להוצאת ספר
      אז כן גיורא גם אתה לא תוותר על הפייסבוק ולכן היה רצוי שאדם מוכשר כמו יובל יהיה בפייסבוק
      וכך אולי יגלה גם הפתעות!

  17. דוד, היכן אפשר לרכוש אחד משבעת הספרים שלך? באילו חנויות? האם אתה מוכר אותם יחד עם ספריו של אחיבי קמחי?

    גלעד, האם אתה פרסמת שירים היכן שהוא? או האם אתה רק משמש כמבקר?

    לא ברור לי מדוע מתפרסמות בקורות בחינם. האם לא ראוי שישלמו עליהן?

    • חגית ילין תודה על ההתעניינות
      ארבעה ספרים יצאו לאור והאחרים מתעכבים לשנים הבאות כי בעצה אחת עם העורך והסופר רן יגיל החלטנו להוציא לאור אחד בשנה
      איני בטוח שההחלטה הזו תשאר לתמיד
      בינתיים מלבד החנויות הרגילות שאחת מהן כבר עברה בעלות ניתן להשיג אצלי את כל העותקים במחיר נוח ועד הבית
      כל שעלייך לעשות הוא לרשום לי את כתובתך בפרטי בפייס או במייל
      Barbi.david@gmail.com
      תקבלי את הספר או הספרים ורק אז תשלחי לכתובתי את התשלום
      תודה לך

  18. עידן פולמוסי אלתרמן-שלונסקי ושות’ חלף עבר. צחצוח חרבות שכזה הולם שיעור קומה מסוג אחר לגמרי. ובאשר לפייסבוק, לכל אפליקציה הפונקציה שלה. נדמה שהפייסבוק נועד לשמש מנגנון השיתוף והפרגון הגדול, פשוט כדי להסב אושר לכל דכפין. הפצת אושר ברבים היא ערך ראוי, לא? וערך השירה? וביקורת בונה? לשם כך צריך במה אחרת ושני אמיצים-נבונים מאוד: מצד אחד לבקר, מצד שני להקשיב, ולהסכים מראש על הכללים, כמו בכל דיאלוג נפיץ.

    • הדס שלום
      שמת לבך ודאי שלא הגענו לכדי ויכוח תוכני אלא עסקני בעניין תרבות השיח
      ואת הדברים כתבתי ליובל מתוך הערכה לכשרונו שהכרתי עוד מהיותו כותב קבוע באנרגי מעריב
      וימי אלתרמן שאני מעריץ לא חלפו הם באים והולכים ואולי אנו בתחילת של תקופה חדשה וחלק ממנה זה האינטרנט האתרים למיניהם וגם הפייסבוק
      ימים יגידו

    • ליובל גלעד הנכבד שלום רב,
      שמי יעקב ברזילי. אני מניח שאינך מכיר אותי, אבל זה לא הפסד גדול,שכן אתה מכיר גרפומנים די והותר.
      אני לא חבר של שופטים בתחרויות משופעות בפרסים ספרותיים, גם לא משוייך לשום קליקה ספרותית.
      אני כן חבר באגודת הגרפומנים המשולה לגויה, ומרבה לבקר בבית הגרפומנים הקיקיוני והנידח במרכז
      תל-אביב, השוקק אירועי ספרות גרפומניים 4 פעמים בשבוע.
      שיקול הדעת מחייב משוררים ראויים וסופרים שמכבדים את עצמם, להדיר רגליהם ממאורת הגרפומנים,
      להתרחק ת”ק פרסה. נשגב מבינתי מדוע זה לא קורה, להפך, הם עולים רגל למקום.
      ברשותך, אחלוק אתך מידע, מצרף רשימה מצומצמת של משוררות ומשוררים, סופרות וסופרים, אשר
      בשנת קדנציה האחרונה, פקדו את בית הגרפומנים, לא כקהל, אלא כמשתתפים פעילים בתוכניות השונות:
      פרופ’ דן מירון, פרופ’ נורית גוברין, פרופ’ מירון איזקסון, אמיר אור, רפי ווכרט, רוני סומק, ניר ברעם,
      חיים באר, יהודית רותם, יוסף עוזר, מיכל סנונית, חמוטל בר יוסף, אריה אבנרי ועוד ועוד. כאן אני מפסיק
      כי הרשימה ארוכה מדי. האמת שאינני יודע איך הם הגיעו, האם התחנפו לסגן יושב ראש אגודת הגרפומנים
      אביחי קמחי? אם תרצה אהיה מוכן לברר.
      חיים בארי בראיון שנערך אתו בין כותלי בית הגרפומנים, התייחס למבקרי ספרות. מאחר שהדברים נאמרו
      באולם מלא, עולה על גדותיו, אני רשאי לצטט את הכינויים בהם כינה חבורת מבקרים, לא אצטט אותם
      מפאת חרפותם. תהיתי למי הוא מתכוון , עכשיו אני כבר יודע. על אף זאת, עלי לציין שלשונו מתגמדת.
      מול הלשון העממית והתוססת שלך.
      מה דעתך פעם להגיע לבית הגרפומנים,? לא באופן גלוי חלילה שייוודע ברבים, אלא באופו מוסווה, אולי
      תכיר כמה גרפומנים מקרוב.

      בברכה חמה
      יעקב ברזילי

      • ליעקב ברזילי שלום –
        תתפלא, אני דווקא מכיר את שירתך, כמבקר שירה עברית אני מרבה לקרוא שירה, וגם את שיריך הנוגעים ללב אני מכיר בחלקם, וקראתי שניים מספריך.
        לגבי בית הסופר – אני מחבב אותו מאוד, ויש מידת התרסה בעליבותו. השתתפתי שם בערב או שניים בעבר, אבל אגודת הסופרים כבר מזמן, משך כמה עשורים, איננה אגודה ראויה לשמה שפועלת למען קידום מעמדים וזכויותיהם של הסופרים והמשוררים, ולכן קם “מאבק המשוררים”, אבל גם הוא – ידיו רפו. כי התרבות הישראלית לא משתינה על ספרות, אם תסלח לי על הצרפתית.
        לדוד המתעצבן – כל מה שכתבתי על קמחי הוא שהוא משורר טוב, ומבחר זה איננו ממיטבו. אבל בתרבות ישראלית בה הספרות היא מעין פרח טפשי בשירותים, שנועד לבשם את האווירה, אין שום אפשרות לשום ביקורת. אם הייתי כותב על ספרו השני של קמחי, הייתי מציין שאין בו שום חידוש פואטי, אבל יש בו כמה שירים יפים עד מצויינים, ולא מעט פחות טובים, כנים אבל בנאליים, ולא יעזור שום “כיסוי תחת” של שמו של מרדכי גלדמן כעורך.
        לגיורא – רוח הקרב שתקפה אותך משעשעת, אבל המאמץ שלך לבדל את עצמך ממני לעת יציאת ספרך בכדי למנוע לזות שפתיים במידה ואכתוב על ספרך, הוא מעט פתטי.
        באשר ל”עמדת הכוח” של מר קמחי, כאן נכנסת תפיסתי לגבי המציאות של המשוררים – המשוררים הם יצורים נידחים בחברה גסה ואלימה, הכותבים לעיתים דברים יפים, אבל נותרים כשאמאנים שהשבט עזב אותם. אבל מתוך תאוות פרסום ורצון כנה להגיע לאנשים, הם ימצצו (וסליחה על הצרפתית) לכל ברנש בעל עמדת שררה, מאגודת הסופרים, דרך פרופסורים מפריסי פרסים, משוררים אחרים, ולמעשה לכל אדם עם פייסבוק. לכן האמירה לא היתה לגבי “שחיתות” כביכול של מר קמחי, שאני די בטוח שהוא אינו ממש אולמרט אלא אוהב שירה טוב לא, אלא לגבי הטבע האנושי, טבע המשוררים, והעליבות שבכל זה – שום מחמאות של חברים עוד לא הפכו שירים לא טובים לטובים או להיפך.

  19. דוד, האם אפשר לקנות את ספריך בחנויות, או שאתה רק מוכר אותם בצורה ישירה?

    אעדיף לגשת לחנות לקנות. היכן אפשר לקנות באזור המרכז?

    • כרצונך חגית
      יכולה למצוא בשתי הרשתות הגדולות
      הספר האחרון ״ומי יהלך״ בטוח תמצאי
      את הקודמים 1.חוויה מתקנת״
      2.מרחקי נגיעה״
      3.ספינות מותרות״
      אם אזלו ותרצי תוכלי למצוא אצלי
      אצלי גם המחיר יהיה פשוט זול יותר
      תודה רבה על ההתעניינות

  20. לדוד ברבי
    גם הפעם לא הבנת את כוונתי:
    הפייסבוק הוא אכן מקום נהדר לפרסום שירים,וזה השימוש היחידי שאני עושה בו. כך עושות ענבל כהנסקי וענת חנה לזרע,הן עושות מצווה ומפרסמות (להבדיל ממני 🙂 שירי אחרים. אבל הן לא עוסקות בפירסומיהן בפייסבוק בביקורת ובעניינים אחרים הקשורים למלאכת השיר, אני מצאתי רק את הדף של ברקוביץ’ העוסק לפעמים בכך. אם יש מקום אחר בפייסבוק העוסק בביקורת, אשמח לדעת עליו.
    גיורא

    • המלצתי ליובל להצטרף לפייסבוק הייתה כמשורר לא כמבקר
      ויש לו מה להציע ולפעמים אני חושב כמו שחשבתי במקרה של אבי אליאס ז״ל
      איך קורה שמשורר מקבל פעמיים פרס ברצף לפני שהם שיובל מקבל שהוא באמת צריך את המימון להתפנות לכתיבה
      אבל אין צדק במדינה הזו וכולם מעתיקים כולל הספרות
      וזה נראה רע!

    • שלום גיורא
      הבנתי אותך מצויין
      ״הדף “הפואטי” היחיד שיש בו משהו מעניין הוא הדף של אילן ברקוביץ’ המביא שירים של משוררים שלא זכו לדעתו לחשיפה הראויה להם.״
      אלו דבריך ובהם לא התייחסת לביקורת מקצועית
      אז דפים פואטים יש הרבה
      וכל מי שכותב ואין לו חשיפה יכול פשוט לפתוח דף בפייסבוק כמו שאני עשיתי
      מרבית החשיפה היא בפייס
      בין אם היא בדף שלי או בדף של אילן
      מלבד זאת יש הרבה חברים שמעלים ומפרגנים ליצירות של אחרים

  21. קראתי את ההתכתבות האחרונה בין יובל גלעד, דוד ברבי, גיורא פישר ויעקב ברזילי. היו לי כבר קטעים יותר נעימים בחיים שלי וגם הרבה יותר גרועים מאמירות מטלטלות אלו. נכנסתי היות והערב הגענו ל’בית הסופר’ והבנתי מחבריי שאני ממש חייבת להיכנס לכאן לעקוב אחר הדברים…ואז הקלדתי יובל גלעד וגם בפייסבוק ופתאום גם תפסתי שתוך כדי המסכים הפתוחים במחשב, עוד בהתחלה… ביקשתי חברות מאיזה יובל גלעד ב’פרצופספר’ אבל הוא לא משורר.עכשיו אם יסכים לא ארצה להעליב אותו ולמחוק אותו, הנה כבר צרה צרורה שיובל גלעד שלנו מדיר רגליו מהרשת החברתית! ההוא (שלמד מסתבר במקוה) ממש לא אשם שיש לו אותו שם! אני גם חייבת להתוודות שאני קוראת שירה בפייסבוק, פרסומים של ענבל אשל כהנסקי שירים של גיורא פישר,של חברינו הנוכחים בדיון זה ועוד רבים. חבל חבל שאין לי אפשרות לקרוא את יובל גלעד ואני מוצאת כתבות אודות שירתו וכתבות שלו ושירים עלי לחפש בספריו.
    יש המון מקומות במדינה שלנו ובכדור הארץ שלנו והמון דיונים ומצבים שממש לא בא לי להיות בהם. אם זה חשוב לי אני עשויה לעסוק בתיקון וזה אפילו עוזר. תראו, לא מתאים לי לכתוב דברים צדקניים או הטפות מוסר אבל סתם הסתבכתם. אם הייתי יכולה הייתי מבשלת לכולכם משהו טעים , מוצאת מישהו שישיר, את חני דינור למשל וגם יש לי רקדנית מתאימה להתכנסות הזו, כמובן שהייתי מבקשת מכם לקרוא שירה. אבל השעה כבר 1 והדברים באמת מרכבים ביותר!!!! אז חלומות פז!

  22. מה שמדהים בדין הזה, זה שהוא מאד מעניין וחשוב.

    מה שמדבים עוד יותר, שהוא פי כמה וכמה יותר מעניין וחשוב מהשירים הדי משעממים ושבלוניים שמקדימים אותו.

    הייתי מוותר על השירים, ועל התמונה הלא מוצלחת ומשאיר את כל השרשור הזה ואפילו מרחיב אותו. כי זה מעניין.

  23. מה זה אומר מזכים אותנו? מזככים אותנו? או שזה סתם מילים?

    עדי, כרטיס צהוב, אומנם לפי כתובת הip שלך אני רואה שאתה קשור לאוניברסיטה העברית, אבל זה לא מזכה אותך בזכות לפגוע במגיבים.
    תתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם

    • ומי את עדי שכך תשתלחי בנו המגיבים ומאיין את לוקחת את הזכות כל לבוז לשירים ולאנשים
      אז ראשית אם תבדקי אז תדעי שרק משום הצניעות של האיש אינך יודעת שהוא סופר משורר וד״ר לפילוסופיה
      ולעניין תגובתו הקצרה אכן עולם ומלואו שנתן לנו זכות לקרוא את שיריו שאם לא היה כותב אותם הרי לא היה מזכה אותנו בכך
      אז עכשיו ספרי לנו מי את עדי גלזר?

      • ועוד דבר עדי גלזר
        אילו היית יסודית יותר היית פוגשת את הקישורית שהייתה מובילה אותך לכתב העת מאזניים בו התפרסם מאמר מפורט על ספרו של אביחי קימחי
        זה היה עוזר לך להבין
        אם עדיין יש שאלות אני לרשותך

  24. א. לא ברור לי למה עוקבים אחרי הכתובת שלי. ואין לי שום קשר לאוניברסיטה העברית. אז כנראה שגם לא עוקבים אחרי.

    ב. כל הכבוד לקמחי שהתפרסם עליו מאמר. והלוואי שיתפרסמו עוד מאמרים על כמה שיותר משוררים. אבל זה ממש לא אומר שעכשיו אני צריך להתחיל לאהוב אותו. ברבי, אם אתה רוצה שאעריך את קמחי, מה אתה מוצא בשירים שלו. אני לא מוצא, אבל מסתבר שאתה מאוהדיו, אשמח לראות מה אתה מוצא בו.

    ג. עדין לא ברור לי מה זה אומר “מזכים” שנהננו? שהם דתיים? שהם משפטיים? אז כל מי שכתב איזה שהוא משהו שקראנו זיכה אותנו? זה נראה לי כמו מחמאה ללא הסבר מספק. וזה שהכותב הוא ד”ר לפילוסופיה, זה אכן מוערך, אבל ממש לא רלוונטי.

    • שוב עדי גלזר את חוסכת מעצמך
      אני ציינתי רק את המאמר במאזניים שכן דר צדוק עלון כתב אותו
      אולי כך היית מקבלת תשובות לשאלות או לשאלה ששאלת את דר צדוק עלון
      אך נראה לי שזמנך קצר ואת מעדיפה את השטחיות
      וחבל!

  25. אביחי היקר, כמו יין טוב, החומרים הולכים ומשתבחים. כך גם אתה. ותעברו כבר לתל אביב, זו עם הים המדבר 🙂
    אבי ז.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

17 − חמש =