צילום: שירה סתיו

ארבע העונות – ויואלדי

מִתְבָּרְרִים כַּשֶּׁמֶשׁ חוּשֵׁי הַמֵּתִים. עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת קוֹרְמוֹת עוֹר וְגִידִים, רוֹקְמוֹת מִכְמֹרֶת עֲצַבִּים, גוֹלְדוֹת אֵיבָרִים. שְׂדֵה נְפָשׁוֹת נוֹבֵט מֵעָפָר מְעֻנָּן וּמַצְמִיחַ מַבָּטִים שְׁקוּפִים. נִיחוֹחַ רַעֲנָן מַעְפִּיל אֶל שְׁמֵי הָאֲוִיר, צְלִילִים סָרִים מִן הַצְּלָלִים, הַכֹּל מִצְטַלְּלִים בָּאָבִיב.

אמיר אור, מתוך ספרו ‘מוזיאון הזמן‘, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007

פְּרִיחָה

כְּשֶׁהַמֵּתִים מְתַכְנְנִים אֶת לֵדָתָם הַבָּאָה

בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת מְרִיחִים כְּמוֹ אָבִיב.

הֵם מִתְקָרְבִים       יוֹתֵר מֵחֲלוֹם –

תּוֹעִים מֵעוֹלָמָם       לָמוּת אֶל הָעוֹלָם.

אַתָּה קוֹלֵט אוֹתָם פִּתְאוֹם       גּוּפְךָ מַרְתִּיעַ –

הֵם חוֹלְפִים עַל פָּנֶיךָ כְּמוֹ הָיִיתָ רוּחַ.

כִּפַּת הַנּוֹף –       שָׁמַיִם, כַּמָּה עֲנָנִים קַלִּים

הִיא מָסָךְ דַּקִּיק

שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהָגֵן.

קוֹל קוֹנְכִיּוֹת וּפַעֲמוֹנִים צוֹלֵל בְּאָזְנֶיךָ

עִם כָּל נְשִׁימָה אַתָּה שׁוֹאֵף נוֹכְחוּת.

בָּאָבִיב הַכֹּל שׁוּב מִתְגַּלֶּה בַּבָּשָׂר.

מַרְאוֹת נוֹצְצוֹת תְּלוּיוֹת בָּרוּחַ       עֵינַיִם פּוֹרְחוֹת בְּכָל מָקוֹם.

המשורר אמיר אור. צילום: דניאל צ'צ'יק

בָּהִיר כִּי בְּשֶׁמֶשׁ הַקַּיִץ צָפוּן חֹם אֱנוֹשִׁי. נִיצוֹץ מַנְהִיר אֲלֻמַּת שִׂמְחָה וְהוֹפְכֵנִי רַכָּה  לַבְּרִיּוֹת. אֲנִי מְנִיחָה אֶת הַדַּעַת בִּמְקוֹמָהּ, מְשִׁיבָה אֶל בֵּיתָהּ. פּוֹתֶרֶת דֶּלֶת טְרוּקָה, וּמַרְחִיקָה שְׁתִיקָה. כְּמִיהוֹת לְמֵדוֹת לִנְשֹׁם עָמֹק? ‘הֵן’ עוֹנָה הָעוֹנָה וּמְחַיָּה בִּי נְפָשׁוֹת.

דיתי רונן, מתוך ספרה החדש שיראה אור בקרוב

בשובי

בַּקַּיִץ הַזֶּה הִתְרַצְּתָה חֲצֵרִי

מְפֻיֶּסֶת, שְׁלֵמָה עִם חֲלוֹמוֹתַי.

עֲשָׂבִים שׁוֹטִים הָפְכוּ אַבְנֵי חֵן

חֹשֶׁךְ הָפַךְ לְאוֹר

שֶׁקֶט לְמַנְגִּינָה.

הַבַּיִת נָשַׁם וּפָתַח אֶת לִבּוֹ

סְדָקָיו פָּרְמוּ קִירוֹת

הִתִּירוּ בָּאִים וְהוֹלְכִים

נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים.

המשוררת דיתי רונן. צילום: דורית אהרון

בִּנְשִׁימוֹת הַקַּיִץ מַצְנִיעַ פִּיךָ חָלָל חַם, כּוֹמֵס דְּבַר סֵתֶר. מוֹתִיר בִּי מִפְתָּח לְמַשַּׁב רוּחַ, מַחְשׂוֹף לִרְחִישַׁת גּוּף. אֲנִי קַשּׁוּבָה לַשֶּׁקֶט, אֲנִי נִדְרֶכֶת, מְקַוָּה לְאוֹת, לְתָו, אַךְ הַזְּמַן  חוֹלֵף עַל פָּנַי כְּזָר. עַכְשָׁו סְתָו, אֲנִי הוֹדֶפֶת, אֲנִי מַשִּׁילָה נְשִׁיפוֹת, אֲנִי לוֹבֶשֶׁת שַׁלֶּכֶת.

טל ניצן, מתוך ספרה ‘להביט באותו ענן פעמיים‘, הוצאת קשב לשירה, 2012

*

כָּל הַקַּיִץ לֹא הִצְלַחְתָּ לְפַצֵּחַ

אֶת סוֹד הַלִּטּוּף הַפָּשׁוּט

וְהַזְּמַן נִשְׁאַב פִּתְאוֹם בְּבַת אַחַת

כְּמוֹ אֲוִיר מִסַּרְעֶפֶת.

בְּחַלּוֹן רַאֲוָה מַלְבִּישִׁים בְּרַכּוּת

לְבֻבָּה עֵירֻמָּה חֻלְצַת סְתָו.

המשוררת טל ניצן. צילום: גדי דגון

הַמָּבוֹי פָּתוּחַ, שְׁנֵינוּ פּוֹסְעִים בְּסִמְטְאוֹת הַשָּׂפָה, לְחֻפָּה, לִכְלוּלוֹת, לְקִדּוּשִׁין. חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה מְשִׁיבִים לָנוּ אַהֲבָה, חֲלוֹמוֹת עֲנָוָה מְשׁוֹרְרִים מַרְאֵה כַּפּוֹתֵינוּ הַקְּלוּעוֹת. אָנוּ מְסִיחִים בְּזּוּגִית, נִשְׁטָפִים בְּרוּחַ חָרְפִּית, פּוֹצִים פֶּה לִנְשִׁיקָה זְהֻבָּה, מִתְבָּרְרִים כַּשֶּׁמֶשׁ.

עדי עסיס, מתוך ספרו ‘הנשק החם‘, הוצאת הליקון, 2009

אַתְּ וַאֲנִי

אַתְּ וַאֲנִי זֶה פָּשׁוּט.

לָלֶכֶת בָּרְחוֹב.

כָּל רְחוֹב.

לְמָשָׁל, בֶּן יְהוּדָה.

סַקְרָנִים כְּמוֹ תַּיָּרִים

מְדַבְּרִים בַּשָּׂפָה שֶׁלָּנוּ

הַקַּלָּה כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ

שֶׁל חֹרֶף.

המשורר עדי עסיס. צילום: דפנה טלמון

2 תגובות

  1. נהניתי מהאנתולוגיה. מפריחת האביב של אמיר, מהפיוס של דיתי, מסוד הליטוף של טל, משמש החורף של עדי, מהצילום הפואטי של שירה, מבחירת השירים ומהתוספות של ענת שהרבו את עונג הקריאה. תודה.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן