אלכסנדריה כגיהנום של קנאות :על הספר "עזאזל " מאת יוסוף זיידאן

אלכסנדריה כגיהנום של קנאות

מאת אלי אשד

סקירה על "עזאזל " " מאת יוסף זידאן בתרגום ברוריה הורביץ ,הוצאת "מחברות לספרות "

2013   332 עמודים

הופיע תחת השם "מכות מצרים " במוסף "שבת" של מקור ראשון".

מעט מאוד יצירות ספרות  מגיעים אלינו ממצרים, או מהעולם הערבי בכלל,בשנים האחרונות. בשנות השמונים זה היה שונה. אז זה היה סוג של "תור זהב " בתרגומי ספרות מצרית לערבית כאשר חלק גדול מהרומנים של גדול סופרי מצרים  חתן פרס נובל (  וזוכה פרס נובל המצרי היחיד לצד אנואר סאדאת שזכה בכך כידוע ביחד עם הישראלי בגין והאמריקני קרטר ) נגיב מחפוז תורגמו וגם יצירות של כמה סופרים אחרים. אבל מאז הזרם  הלא גדול הפך לטפטוף  וכמעט נעצר לחלוטין,גם בגלל שרוב סופרי מצרים אינם מעוניינים שיצירותיהם יתורגמו לעברית,ומסיבות טובות.הדבר עלול לפגוע במעמדם באגודת הסופרים  המצרית האנטי ישראלית הקיצונית המתנגדת בתוקף לקשרים עם ישראל. ידוע המקרה של הסופר עלי סאלם שביקר בישראל וכתב על חוויותיו בה ספר לא אנטי ישראלי בשם "מסע לישראל "( שתורגם לעברית בשנת 1995) .כתוצאה גורש מאגודת הסופרים למען "יראו ויראו ".

מעטים עוד יותר הם הרומנים ההיסטוריים שהיגיעו אלינו ממצרים. נגיב מחפוז כתב כמה כאלו על ימי הפרעונים הקדומים , אבל גם הם לא תורגמו.

רומן מצרי שעוסק דווקא בתקופה  שבה שלטו הנוצרים במצרים ולא  כמקובל במצרים בתקופה הפרעונית או האיסלאמית  הוא בגדר  יחיד במינו.רוב הסופרים המצרים שאינם קופטים לא יעסקו בכך.

azazeel1

המהדורה הערבית של "עזאזל "

כעת תורגם  לעברית ספר יחיד במינו  כזה של  הסופר המוסלמי יוסוף זיידן  שעוסק בתקופה לא ידועה לחלוטין לציבור הרחב ,  המאה החמישית לספירה. ומעניין שבצירוף מקרים  מדהים ממש במקביל הופיע רומן היסטורי עברי ראשון מסוגו  שעוסק בתקופה זאת ממש  בארץ ישראל "כומיש  בת מחלפתא" של דורית קידר ספר שבו עסקנו לפני כמה חודשים במדור זה. למרות ראשוניותו ואולי גם בגללה.

ספר זה  זכה להצלחה גדולה במצרים ונמכר במליון עותקים. זכה בפרס ה"בוקר" הערבי לשנת 2009, תורגם ל-16 שפות, (_ והתרגום לאנגלית זכה בפרס בפני עצמו ) והביא כבוד רב למחברו ,שאמנם לא באמת היה זקוק לכך.יוסוף זיידן המחבר  כבר היה ידוע  כדמות חשובה מאוד במצרים בתרבות הערבית המודרנית  ובאלכסנדריה הוא  אינטלקטואל מצרי, פרופסור ללימודי האיסלאם,  ומומחה שאין שני לו לכתבי יד איסלאמיים עתיקים. הוא עומד בראש המוזיאון לכתבי יד עתיקים המסונף לספריית אלכסנדריה החדשה .וידוע באתר ענק באינטרנט שאותו הוא מקיים ומעלה בו לרשת כתבי יד קדומים שונים. . הוא מומחה לסופיות האיסלאמית וכתב כ50 ספרים על סופיות על פילוסופיה איסלאמית ורפואה איסלאמית נושא שבו הוא מומחה ראשון במעלה. זידאן אינו רק סופר נחשב, אלא גם פרשן פוליטי מבוקש. הוא ידוע כמתנגד חריף  ואמיץ של האחים המוסלמים והקיצוניות הדתית,ובמצרים הוא נחשב לסוג של סמן מוסרי.

העלילה

בספרו"עזאזל" זיידאן מנהל הספריה החדשה של אלכסנדריה  לא עוסק בתקופת השיא של אלכסנדריה כאשר הוקמה בה הספריה שהפכה אותה למרכז הלמידה בעולם העתיק ,אלא בתקופת השקיעה שלה בימי הנוצרים. בתקופה כאשר חרבה בה הקהילה היהודית וכל קהילה אחרת שלא הייתה נוצרית אורתודוכסית קופטית אדוקה ובמהלכה חרבה גם הספריה עצמה סופית.

.   זיידאן מתאר את חיסול  רוח החקירה האלכסנדרונית ואת הפיכתם של תושבי  העיר  לאספסוף מטורף של פנטים רצחניים המוכנים לרצוח את מי שרק אפשר בעבור נקודות דוקטוראניות מינוריות בנצרות.

הרומן מוצג כתרגום   כתב יד של זכרונותיו של נזיר רופא-משורר  אדם סקרן ביותר מבריק ויוצא דופן לתקופתו    בשם היפא שחי בימים הסוערים של  המאה החמישית לספירה שנחשפו ותורגמו בזמננו בידי חוקר מודרני. הטקסט מחולק לשלושים מגילות שכביכול התגלו בהריסות מנזר העיר אלפו (חאלב) שבסוריה ומהם אנו למדים את קורות חייו המדהימים של היפא.  אביו  של היפא היה דייג פגאני, שנרצח מול עיניו כילד, על ידי נוצרים על שפת הנילוס. דודו מגדל אותו ובהשפעתו ובעידודו הוא הופך להיות נזיר נוצרי. הוא הוא מספר את חייו כנזיר הנרדף בידי פיתויים שונים של עולם הבשר ובעיקר נשים ,בידי הפגאנית אוקטביה שמפתה אותו ובה הוא מתאהב עד שהיא מגלה שהוא נוצרי. ( ברומן יש כמויות של מיניות שקשה להאמין שפורסמו ברומן מצרי מודרני ).

בראשית מסעו מגיע היפא לאלכסנדריה אחד ממרכזי העולם  והכנסייה הנוצרית בזמנו  כדי ללמוד ולהשתלם במדע, רפואה ולחזק את אמונתו. הוא מספר על פגישותיו שם  עם  כמה מגדולי הכנסייה הנוצרית של זמנו ,שהופכים לאויבים מושבעים  זה של זה : נסטוריוס  עילוי  מזהיר של הכנסיה שהופך להיות למנהיג זרם רעיוני בה המטיל ספק באלוהותו של ישו ,וקירילוס  פטריארך  אלכסנדריה והאב המייסד של הנצרות הקופטית של זמנינו ההופך את זה לדוגמה שישו היה אלוהות ואימו היא אם האלוהים.  הויכוח בין השניים הוא בכך שנסטוריוס טען כי מרים אינה אם האלוהים, אלא אמו של ישו כבשר ודם. דעה זו היתה מנוגדת לדעתו של קירילוס, שטען כי בנה של מרים זהה לבן האלוהי.כתוצאה מהויכוח הזה המונים ימותו.

בהדרגה מבין היפא שאלכסנדריה העיר הזוהרת היא למעשה רקובה לחלוטין מבפנים.

מכאן הרומן עובר לסצינה החזקה והחשובה ביותר   של הספר, תיאורו של היפא  כעד ראיה  את רצח  האינטלקטואלית הפגאנית המפורסמת  היפטיה משכילה יוונייה, ניאו־פלטוניסטית, שלימדה אסטרונומיה ופילוסופיה,נחשבת למתמטיקאית הידועה הראשונה ממין נקבה  וכיהנה כראש בית הספר האפלטוני של אלכסנדריה.

היא נראתה בעיני הנוצרים ככופרת  שנחטפת ממרכבתה  שהופשטה ונקרעה  לגזרים בידי המון מוסת ורצחני ומשתולל   שנשלח בידי מנהיג הכנסיה קירילוס שהיה אחראי אישית לרצח המזעזע. גופתה של היפטיה נגררת לאורך רחובות אלכסנדריה במסע ניצחון מזעזע של האספסוף מובאת לכנסיה שם פשטו את עורה  ולבסוף נשרפה . עם מותה של היפטיה  נסתם הגולל על אלכסנדריה כמרכז חוכמה, אין שם יותר פילוסופיה  ואסטרונומיה ומתמטיקה, רק עידן חושך. אלכסנדריה  הופכת להיות לעוד עיר ים תיכונית פנאטית ותישאר כזאת.

באותו פוגרום נרצחת גם אהובתו של הנזיר אוקטביה שמנסה להגן על ידידתה היפטיה.והיפא המזועזע עוזב את העיר.

מכאן ואילך הרומן הוא מין אנטי קלימאקס כבר אין בו סצינות דרמטיות במיוחד והוא יותר של מאבקים פנימיים.היפא  נוטש את אלכסדריה הרצחנית שבור לב.הוא נס מפני שליחיו של קירילוס הרודני  ביחד  בן זוגו השטן עזאזל שמייצג את הספקות הפנימיים בהיפא  לירושלים שבארץ הקודש   ועובר למקום ממקום כשהוא אחוז ספקות לגבי דת רפואה ונשים. מסביב מתנהלת מלחמת דמים בין שליחיו של קירילוס כנגד הבישוף נסטוריוס שהבנתו את הנצרות שונה בצורה משמעותית מזאת של קירילוס,והוא ותומכיו משלמים על כך ביוקר ,בהגליה ,בשריפת כל כתביהם בידי השלטון ובהוצאות להורג בעינויים. היפא מסיים את חייו במנזר בחאלב שבסוריה שם הוא חושב שהגיע למנוחה ולנחלה.

היפא  ששואל את עצמו לגבי הכל הוא הניגוד המוחלט של הפנטים האלימים  חסרי הספקות סביבו שמוכנים בראש ובראשונה לרצוח זה את זה וכל המרבה הרי זה משובח. הנושא המרכזי בספר אינם התפתחות ספקותיו הפנימיים של נזיר אלא כיצד סיכסוכים פנימיים בין קבוצות שונות שמאמינות באותה האמונה אך בואריאציות שונות יכולים להיות מטופשים ובו בזמן אלימים ורצחניים.

המאבק נגד "עזאזל"

יוסוף זיידאן

היו שהישוו את "עזאזל "  לרב המכר הענק "צופן דה וינצ'י " אבל כמובן שאין בכך ממש שהרי  "עזאזל " אינו מותחן עכשווי אלא רומן היסטורי בעל אלמנטים פסיכולוגיים .כפי שהגדיר זאת המחובר זהו רומו פילוסופי שנכתב בדמעות זיעה ודם".

עצם הצלחתו  של "עזאזל " שהפך לרב מכר ענק במצרים הייתה לו לכאורה לרועץ ולהיות נתון לאיומים משפטיים.

במצרים מקובלת מזה שנים רבות  צנזורה של ספרים למשל ספרו של נגיב מחפוז "בני שכונתנו" שנראה כפוגע באיסלאם,ומעולם לא פורסם במצרים ( אם כי הוא תורגם לעברית ).

אולם התקפות על ספרים שפגעו בנצרות הקופטית הן נדירות יותר.

הספר אמנם לא נאסר במצרים כפי שנאסרו ספרים רבים אחרים אבל היה תחת התקפות בלתי פוסקות כהתקפה על אנשי  הכנסיה הקופטית. לא פחות מחמישה ספרים נכתבו כדי לתקוף אותו רובם ככולם מאת נוצרים קופטיים הבולט בהם מאת הבישוף הקופטי הבכיר בישוי   שכתב מאמר שלם שבו ניסה להוכיח שלקירילוס לא היה יד  ורגל ברצח היפטיה.

שלא לדבר על אלפי דיונים ותגובות שהיו עליו באינטרנט בערבית .וזוהי כמות תגובות שרק מעט ספרים בערבית זוכים לה.

הבישוף בישוי אגב חטף לאחר מכן ב-2010 התקפות בעצמו מצד גורמים איסלאמיים קיצוניים כאשר העז לציין את מה שידוע כעובדה היסטורית לכל חוקרי הקוראן  שלא כל פסוקי הקוראן נאמרו בימי מוחמד בימי חייו וכמה מהם נאמרו או נכתבו בידי אנשים אחרים לאחר מות הנביא. כתוצאה מצא את עצמו תחת חקירה ממוסדות איסלאמיים שטענו שדבריו מאיימים על האחדות הלאומית של מצרים האפיפיור הקופטי שנודה השלישי נאלץ לבסוף להתנצל בטלווזיה המצרית על דבריו של הבישוף הסורר .

קבוצת נוצרים קופטית  שייצגה קופטים לא רק ממצרים אלא גם מהמערב מארה"ב מקנדה מהולנד ומאוסטריה  היגישה נגדו תביעה במסגרת חוק האוסר פרסום ספרים הפוגעים באיסלאם וגם בנצרות ( וכנראה גם ביהדות למרות שהעניין הזה לא ברור ).אם היו מצליחים בתביעתם וזיידאן היה נמצא אשם בפגיעה בנצרות  כי אז זידאן היה צפוי להישלח לכלא  עד לחמש שנים.עורך הדין הקופטי ממדו  רמזי טען בתביעה "הוא העליב כמרים ובישופים הוא הביא דברים שאין להם הוכחות ברורות מההיסטוריה הוא בכלל לא נוצרי .מה הוא יודע על הנצרות? ".  ( הרבה מאוד אגב כחוקר.א.א  ).

האשימו את זיידן שהוא כמוסלמי תוקף את אושיות הכנסיה הקופטית.הוא  נעצר לחקירה על חילול הדת

הקופטים ראו בספר זה כחוד חנית במתקפה האכזרית שמתבצעת עליהם בידי גורמים איסלאמיים שונים במצרים.

את הקופטים הרגיזה במיוחד התמונה שאותה מביא זיידאן של מנהיג הכנסיה באלכסנדריה קירילוס המוצג כפאנאט  אכזרי אלים  ורצחני המזכיר ביותר משמץ את מנהיגי האיסלאם הקיצוני היום. הצרה הצרורה היא שמבחינה היסטורית נראה שכך היה .קירילוס היה האחראי לגירוש יהודי אלכסנדריה וגם של קבוצות נוצריות שונות שאותן היגדיר כ"כופרות" כמו הנסטוריאנים כמתואר ב"עזאזאל" .

הוא האחראי לחיסול אחרוני הפגאנים בעיר. והוא האחראי המוסרי ואולי גם ה מעשי לרצח היפטיה בתעמולה שהפיץ כנגדה,   אם כי הקופטים היום מכחישים זאת בכל תוקף,דבר שלא עשו מעולם בעבר.

Agoraposter09.jpg

( על פרשיה זאת יצא בשנים האחרונות גם סרט מעניין בשם "אגורה " של במאי יווני שהוקרן על מסכינו ).

מה שהקופטים לא באמת הבינו לגבי "עזאזל " שהמטרה האמיתית של זיידאן בספרו  אינם דווקא הקופטים אלא המוסלמים של זמנו ,והספר הוא בספרו משל על  וביקורת כלפי הקיצוניות האיסלאמית של האחים המוסלמים והאל קאעידה, שלקחו לעצמם את הזכות לקבוע כלפי מוסלמים אחרים שהם "כופרים בקדשי האיסלאם " ולכן ראויים למוות.  את זה דווקא הבינה  שהבינה היטב קבוצה מוסלמית קיצונית שגם היא תבעה את זיידאן לדין.

עזאזאל הראה שוב עד כמה זה עלול להיות מסוכן להתערב בסיכסוכים דתיים פנימיים. אבל הזעם הנורא שעורר הספר שעוסק בתקופה רחוקה ונשכחת מראה עד כמה העיסוק בה רלבנטי למה שקורה היום עם התגברות פנטיות הדתית הרצחנית לא בעולם הנוצרי אלא בעולם המוסלמי.

.

יוסוף זיידאן זוכה בפרס הספר הערבי על "עזאזאל "

ראו גם :

הספר באתר טקסט

פרק ראשון מהספר

יוסוף זיידן בויקיפדיה

האתר של יוסוף זיידן

הכנסיה הקופטית נגד הספר "עזאזל "

הבישוף בישוי נגד "עזאזל "

האם קירילוס  הקדוש הוא הרוצח של היפטיה ? מאמר של בישוף קופטי מנסה להראות את חפותו.

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך סיפורת היסטורית עם התגים , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*