כאן ניר ברעם ,קינשאסה: מחשבות על "צל עולם " ועל קונגו באפריקה.

Image result for ‫צל עולם‬‎

תקציר :ב"צל עולם "  ניר ברעם מעז לראשונה מזה עשרות שנים לשנות את תפקיד הסופר בספרות הישראלית ולראות את עצמו לא בנציג  מסכן ומייבב של עצמו  והנסיבות בלבד , קורבן אומלל  של מעשי אונס של הדוד בקיבוץ  ושל גזענות באופן כללי , או משהו מעין זה כפי  שהיה מקובל  אצל הסופרים והסופרות בעשורים האחרונים. ברעם מעדיף לחזור לתפקיד המקורי של הסופר  העברי  כ"צופה לבית ישראל ולעולם כולו" המציג תמונה של מצב העולם בעשור השני של המאה ה21 ואפילו מציע הצעות איך ניתן לשנות.ניר ברעם רואה את עצמו ואת קוראיו כמי שיכולים לשנות.

סקירה על

""צל עולם " מאת ניר ברעם ,עם עובד ,2013

נתחיל ונאמר שספרו של  הסופר הכבר לא כל כך צעיר ניר ברעם "צל עולם "הוא לדעתי ספרו הטוב ביותר עד כה וללא ספק אחד הטובים שפורסמו בשנה שעברה.

ברעם הולך ומתבלט בשנים האחרונות כאחד מאותם סופרים מועטים ביחס שיש להם הרבה מאוד מה לאמר  על מצב החברה המדינה והעולם מעבר לתיאור חייהם שלהם ומצוקותיהם וצרותיהם שלהם ושל מקורביהם. .

זה לקח לו זמן. בראשית הקריירה שלו כסופר ברעם תיאר כמקובל פרקים מוסווים מחייו  שלו או חיי אנשים  מסוג אלו המוכרים לו בסביבתו המיידית מאלו שהוא מכיר, שהוא פוגש מידי יום ביומו.

שני ספריו הראשונים של ברעם  ספרי לי סיפור אהבה סגול (זמורה ביתן, 1998).וילדי נשף התחפושות (זמורה ביתן, 2000)   הם ספרים קונבנציונאליים לחלוטין  ולא מוצלחים שאיש אינו זוכר ומזכיר אותם היום.

מחזיר החלומות

אבל המצב החל להשתנות החל מספרו השלישי  "מחזיר החלומות "(כתר 2005)  רומן פנטסטי שתיאר מציאות עתידנית בתל אביב .דרך סיפורו של אדם שמשנה את המציאות התל אביבית באמצעות כוחותיו העל טבעיים.

המצב הזה השתנה עוד יותר בספרו הרביעי "אנשים טובים" ( עם עובד 2010)  רומן היסטורי  אמיתי ,אחד הראשונים מסוגו על התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. ( כמעט ראשון מסוגו מאחר שהרוב המוחלט של הספרים על תקופה זאת  לפני ברעם נכתבו בידי אנשים שחוו את הזמנים ואת האירועים על בשרם  ולא נולדו רק שנים לאחריהם ) שהתבסס על תחקיר פרטני בו תיאר   כיצד אנשי החברה הנאצית והקומוניסטית חיו ופעלו. ובו תיאר את האנשים "הרגילים " "הפונקציונרים" שהביאו למותם של מיליונים בלי שיהיה להם בכך עניין אידיאולוגי. רק משום שרצו לעשות ג'וב טוב ויעיל.

בספר זה מצא ברעם את עצמו כמעין מתאר על של חברה שהוא מביט עליה למלמעלה ומתאר אותה ואת חוקיה מבחוץ ואגב כך מחווה את דעתו עליהם אם גם בצורה סמוייה.

הוא ממשיך עם מגמה זאת ב"צל עולם ".

" הסופר כצופה לבית ישראל " והעולם.

ב"צל עולם " ניר ברעם משתמש בדמותו  העכשווית כסופר יודע הכל  הצופה בכל ומבין את הכל וחוזה בדייקנות את כל מה שעומד להתרחש , המומחה לכל דבר המתרחש בעולם המתואר  בפונקציה של ה"צופה לבית ישראל " הסופר כחוזה ומוכיח חברתי פונקציה שבה החלו  נביאים קדומים כמו עמוס וירמיהו ויחזקאל שהיכירו היטב את המציאות הגלובאלית שסביבם והשתמשו בה כדי לתאר את המגמות העתיד כפי שנראה בעינהם.

הוא יוצר כאן ספר בז'אנר שאותו יצר הסופר האמריקני דוס פאסוס עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת של תיאור פאנורמי  דוקומנטארי של סצינה מסויימת לא רק דרך עלילה ותיאור דמויות אלא גם  דרך מסמכים וקטעי כתבות מהעיתונות המודפסת  מהרדיו והטלוויזיה ,מנאומים  כו' . "צל  עולם " מזכיר מאוד גם  את סיפורי המדע הבדיוני של הסופר הבריטי ג'ון ברונר שהחליט לנסות לתאר את העתיד הקרוב כפי שחשב שיהיה בצורה דומה ועשה זאת בספרים שהפכו קלאסיים  כמו "עמוד על זנזיבר ("1969  ,תירגמה לעברית דורית פרנס הוצאת אודיסיאה 2002  ) שתיאר את העתיד הקרוב מאוד של שנת 2010 ( שחלף בנתיים ). ניתן לראות ב"צל עולם" כספר מ"האסכולה" של דוס פאסוס וברונר.

עוד ספר שנזכרתי בו כשקראתי את "צל עולם" היה " סוחרי החלל " ספר ישן משנות החמישים של פרדריק פול וס.מ. קורנבלות שתיאר את העתיד שבו שולטות סוכנויות הפרסום בעולם, הן הקובעות מי יהיהו המנהיגים ומה יהיה סדר היום שלהם.

אליבא ניר ברעם העתיד הזה שבו סוכנויות הפרסום ויחסי הציבור שולטות בעולם  התגשם וברעם מתאר אותו "מבפנים " בידי האנשים שחיים בו ( ובהם כדאי לזכור ברעם עצמו ).ואת  השינויים החברתיים העומדייפ להתרחש בו בשנים הקרובות מאוד , את סיבותיהם ואת תוצאותיהם וזה הופך את "צל -עולם " לספר בז'אנר  של המדע בדיוני החברתי.

העולם של "צל עולם "

"צל עולם " כולל שלושה סיפורים  נפרדים אך משתלבים מהעבר הקרוב ,שנות השמונים והתשעים, הוא נותן מבט מלמעלה של העולם בעשורים הראשונים  של המאה ה-21 ובעיקר השנים הקרובות   של סוף העשור השני של מאה זאת  ,אם כי הוא מקפיד מאוד שלא לציין את השנה המדוייקת של האירועים המתרחשים  ניסיון ליצור שביתה גלובאלית ,כנראה בסביבות 2018.

דרך הסיפורים  יכול הקורא לקלוט  סצינות שונות מהעולם העכשווי שבו אני חיים ואו שבו אנו עומדים לחיות בעוד כמה חודשים.

הסיפור הראשי הוא סיפורם  העתידני   של קבוצת צעירים לונדונים שאין להם מה להפסיד, ששואפת לשנות את העולם ,  לחולל  באמצעות הרשתות החברתיות  בתאריך המשמעותי 11.11 שביתה גלובאלית  של מיליארד איש שלא הייתה כמוה בעבר  מאורע שיותיר את העולם פעור פה וישנה את מהלכו  ויאיים   על שלום הכלכלה הגלובלית.משהו בדומה לאירועים החברתיים של דפני ליף וחבריה בקנה מידה גלובאלי   הקבוצה מסתתרת מפני המשטרה לאחר שביצעה כמה פעולות אלימות נגד מוסדות תרבות וגם בקירבה מתגלעים סדקים.

הסיפור השני ( והפחות מעניין מהשלושה לטעמי ,אף נראה כי הוא  היה הקרוב ביותר לברעם  ולהתנסויותיו האישיות )  הוא סיפורו של גבריאל מנצור  צעיר מירושלים, שמוצא את עצמו   כנציגה הישראלי של קרן גידור האמריקנית שבבעלות  מליונר יהודי   אלה הם קבוצת אנשי עסקים נכלוליים ,  הרוכבים בפראות על גל הפריחה הכלכלית והחברתית שזימנו שנות ה־90.עד שמגיעה ההתרסקות הבלתי נמנעת.

לב המאפליה ?

וילה בג

החלק שעניין אותי במיוחד היה סיפור  הבנוי כולו במיילים : כמה פרקים קצרים שבהם נטש ברעם את זירת העולם המודרני   הישראלי והלונדוני המוכרת היטב לו  לקוראיו והחליט לפנות דווקא לפינה אפלה ולא ידועה של המציאות העכשווית לקונגו. ארץ הסובלת ממלחמת אזרחים אכזרית ולכאורה מנותקת לחלוטין מהעולם המערבי המפונק , אך ברעם מראה בספורו  עד כמה היא קשורה  עמוקות למארג החיים הגלובאלי.

הטיפול של ברעם ביבשת האפריקנית הוא נדיר בספרותנו למרות הקשרים ההדוקים שיש לנו עם יבשת זאת .רק סופרים ישראלים  מועטים עסקו ביבשת האפריקנית  מאז שנות החמישים והשישים כאשר אפריקה  שנחשבה אז ליבשת המתעוררת ולארץ העתיד עמדה במרכז תחום הענינים .בעברית פורסמו מאות סיפורים על טרזן איש הג'ונגל תורגמו ופרוסמו ספרים היסטוריה ועל אפריקה ותיאורים שונים שלה ותורגמו ספרי פוליטיקאים אפריקניים.אבל השיטפון הזה של ספרים וסיפורים  הפך לטפטוף בשנות השבעים,למרות התעניינות מסויימת באפריקה תוצאה של מבצע אנטבה  ונעצר לחלוטין משנות השמונים ואילך.

( וראו בנושא זה את מחקרו המרתק של איתן בר יוסף "וילה בג'ונגל :אפריקה בתרבות הישראלית "(הקיבוץ המאוחד 2013)

רק בשנים האחרונות הופיעו  שוב בעברית  יצירות מעניינות  ממש על אפריקה.

גשר

נזכיר  כמה מהבולטות שבהן : אלו הם ספרו של ערן בר גיל "גשר" (כתר 2007) זוכה פרס אקו"ם המתאר את מסעו של מהנדס  ישראלי לאנגולה לצרכי בניית גשר במקום ועל רומאן שלו עם אישה מקומית  וכנראה מבוסס על חוויותיו האישיות של המחבר שעובד באנגולה.

ויש את ספר ההיסטוריה החלופית של יואב אבני "הרצל אמר " ( כינרת זמורה ביתן דביר ,2011) המתאר מתיאות חלופית שבה מדינת היהודים הוקמה באוגנדה ולא בפלסטינה.

ב-2013 יצאו לאור  לא פחות משלושה   ספרים בולטים נוספים על אפריקה אלו הם :

ספרו של רועי ארד השקנאי ( ( חרגול 2013) ספרו הטוב ביותר עד כה (הזכאי למאמר משל עצמו )  המתאר ניסיון מהפכה כושל במדינה אפריקנית עריצה.

יש את ספרו המעניין ( אם כי ארוך מידי ) של יואב בר חיים "חזרה" ( עמדה ,2013) המתאר את מסעו של הגיבור בארץ אפריקנית דמיונית בשנות השבעים המשמשת כנקודת השוואה והנגדה לישראל הקרתנית של אותה התקופה.

ויש גם את ספרו של ניר ברעם "קצה עולם ".

שלושת הספרים האחרונים  יצאו לאור ממש במקביל והם מראים עניין גובר והולך באפריקה בספרות שלנו.ככל הנראה בניגוד ל"גשר"  אין להם שום קשר לחויותיהם  אישיות של המחברים ואפריקה משמשת בהן רק כמטאפורה.

מדוע ? אולי גם בגלל שיטפון  מהגרי העבודה שמציף אותנו מאפריקה ומעורר עניין מיוחד  ביבשת שממנה היגיעו.

ואיך רואה ניר ברעם במסגרת ספרו הגלובאלי את קונגו ואת אפריקה?

מלחמות היחצנים בקונגו

הסיפור על קונגו מורכב  בעיקר מתכתובות דוא"ל של חברת ייעוץ אמריקנית דמיונית בשם "MSV",  , חברה אמריקאית חובקת עולם  שכמו תמנון בינלאומי זרועותיה נמצאות בכל מקום.     החברה מייעצת למנהיגים ברחבי העולם בתקופת מסעות בחירות שלהם, וגם לאחריהם. המשיקה קמפיינים פוליטיים  עבור מנהיגים מפוקפקים באפריקה ובדרום אמריקה; בזירות שונות ברחבי העולם ממליכה שליטים  על ידי יצירת תדמית נכונה וראויה  עבורם ומפילה אחרים  על ידי יצירת תדמית שלילית עבורם ובכך קובעת סדר יום עבור רבים מאזרחי העולם.

בהדרגה מתברר לנו מהתכתובות של אנשי החברה שהחברה שחרתה על דיגלה את  קידומם של ערכים ליברלים ודמוקרטים  פועלת גם בקונגו  של אמצע העשור הראשון של המאה ה-21 שבה מתחוללת מלחמת אזרחים אכזרית ,והחברה מנסה לקדם בה  ובמערכת התקשורת העולמית את מערכת הבחירות  של אנשי הממשלה של  המנהיג הנוכחי ג'וזף קאבילה.

בכך היא מקדמת משטר רודני  אפלולי  שכל קשר בינו  לבין שיח הזכויות האמריקאי מיקרי בהחלט. 

התיכתובות מדברות בעד עצמן ברעם נותן לנו להסיק את המסקנות בעצמנו. הוא כביכול לא המתערב ולא מחווה את דעתו בניגוד לשני הסיפורים האחרים בספר. אולי בגלל זה עוצמת הסיפור הזה היא גדולה יותר.

קונגו מתוארת בידי  ברעם כגיא הריגה שעליו נלחמים כעיטים אנשי יחסי ציבור מחברות יעוץ  בינלאומיות שונות שמטרתן היא להציג את קונגו בצורה הנוחה ביותר לשולחיהם האפלים בתקשורת העולמית.המאבק  האמיתי אליבא דברעם במלחמת האזרחים הזאת הוא לא בין שבטים שונים אלא בין אירגוני סיוע שמטרתם להביא לעולם מידע  על מעשי הטבח המתרחשים בקונגו ובין אנשי אירגוני יחסי ציבור שמטרתם לשים דגש בתקשורת על תהליך הבחירות המתקיים בקונגו בחירות שבהן המועמד המובטח לזכות הוא המנהיג הנוכחי ג'וזף קבילה.

קבילה חייב לזכות בבחירות המפוברקות משום שרק עליו ניתן לסמוך  שימשיך להביא לשליטות האמיתיות של העולם  לחברות הבינלאומיות את מקור העניין הבלעדי שלהן  בקונגו את המחצבים שלהם זקוק העולם ומשום כך  "העולם " ( החברות הבינלאומיות ) ממשיך להתעניין במדינה שסועת המלחמות במקום לנטוש אותה לעצמה.

התיאור של ברעם  של המתרחש בקונגו הוא ככל הנראה מדוייק למדי  ועושה רושם כמבוסס על תחקיר שאותו ביצע המחבר לכל הפחות בכתבות אינטרנט שפורסמו על קונגו .עם זאת …

התיאור של השחיתות של חברות היעץ בדרך ההצגה שלהם את קונגו לפני העולם נראה כמוגזם בטירוף. בסופו של דבר גם חברות היעץ האלו תורמות תרומה חיובית חשובה בעצם הסבת תשומת ליבו של העולם לכך שיש מדינה חשובה בשם קונגו שנהרסת מבפנים ותושביה מוצאים את מותם במיתות משונות ושמן הראוי מאוד להתעניין בנעשה בה ולנסות לתקן את המתרחש בה.

כל הודעה שלהם מושכת עוד כמה אנשים להתעניין במה שנעשה בקונגו וזה יכול להביא אולי לאיזה שהוא תיקון  או סיוע לנעשה שם. כך שאיני יכול להגיד שאני מתרשם יותר מידי מההתקפה החסרת המעצורים של ברעם  על חברות היעוץ ופעילויותיהן בקונגו.השליטים שממנים את החברות האלו  הם אכן מושחתים אבל הסיפור רק מראה שהשליט הוא דמות מראה של החברה שבה שהוא חי. גיבורי הסיפור של ברעם גם השליליים סך הכל שואפים להביא טוב ולהרוויח עוד קצת כסף בדרך אבל במצב המסובך והמורכב של העולם שבו הם פועלים זאת שאיפה כמעט בלתי אפשרית. כל מה שאתה יכול לעשות זה להזיז קצת משהו ולהתפלל שהוא לא יתמוטט ויביא למצב גרוע עוד יותר.

אנשי החברת היעוץ של ברעם בקונגו עמלים למען שליט מושחת ,אבל הצרה הצרורה היא שאין זה ברור כלל שיש מישהו טוב מימנו בג'ונגל הקונגואי שבו הכל נלחמים בכולם.

הפנורמה של ברעם באופן כללי יוצרת עולם מורכב מגוון ומבולבל שבו הכל מנסים להציל את העולם ואגב כך להעשיר את עצמם .למרבית הצער איש אינו מצליח במשימה הזאת.

אבל אני מקווה שלמרות הכל הם ימשיכו לנסות.

ניר ברעם

ניר ברעם.אייר עמית בוניאל

ראו גם

פרק ראשון מהספר

צל עולם  בהוצאת עם עובד

אלי אשד על החלומות של ניר ברעם

איריס  לעאל על מקומו הספרותי של "אנשים פשוטים".

עוד ביקורת על"צל עולם ":

ניר ברעם כנביא זעם :אורין מוריס על "צל עולם "

שירה סובל על "צל עולם "

מחאת כף אחת :דוד רוזנטל על "צל עולם "

מיה סלע על האפליקציה של הנפש:שיחה עם ניר ברעם

המאבק על חיי הנצח :אודי נוימן על "צל עולם "

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות :אברהם אייזן על הספר

העידן השטני :לאה איני על "צל עולם "

קורא בספרים על צל עולם

שירה סתיו, הארץ

להסיר את המסיכה נטע הלפרין, ישראל היום

לשבור את הכללים להיהנות מהכלים סימונה באט, וואיינט

מירב גולן, אימגו

אריק גלסנר על "צל עולם "

ספר נבואי מסחרר :שרה אוסצקי לזר על צל עולם

גלעד סרי לוי על "צל עולם "

וראו עוד על אפריקה בתרבות הישראלית

נלסון מנדלה מלוחם חרות לקדוש בינלאומי

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים , , , . קישור קבוע.

7 תגובות על כאן ניר ברעם ,קינשאסה: מחשבות על "צל עולם " ועל קונגו באפריקה.

  1. מאת רונן נהרי:‏

    זו סקירה יפה. אבל נתת לניר ברעם יותר במה ומקום ממה שמגיע לו. הוא סופר לא רע, אבל תקוע מבחינה אידאולוגית, והיה כדאי לציין שהאידאולוגיה המסוימת שעליה הוא מרבה להתראיין מופיעה גם בספרים שלו. חוץ מזה ממליץ לערוך את הסקירות הללו לפני שעולות, כי היו כאן כמה שגיאות הקלדה ועריכה קלות.
    אבל סך הכל היה מעניין לקרוא.

  2. מאת אנדריי ז'דאנוב:‏

    ייבגני, למה הפוסטה הזה פתוחה לתגובות? אתה רוצה אני שובר לך בקבוק וודקה על ראש?

  3. מאת אלי אשד:‏

    לניר ברעם אכן יש אידיאולוגיה מסויימת של "איך צריכים הדברים להיות " ואיני אומר זאת לגנותו..היא דווקא אינה בולטת במיוחד ב"צל עולם " שהוא יותר ספר של התקפה על המצב הגלובאלי או תיאור עויין שלו. הוא לא מתאר איך הדברים כן צריכים להיות את זה הוא משאיר למאמריו.
    כדאי להזכיר בהקשר זה את עמוס עוז שאמר פעם דבר יפה :כשיש לו דעות ברורות לגבי משהו הוא כותב על כך מאמר ,כשיש לו נושא שבו דעתו חצויה הוא מעדיף לכתוב על כך סיפור.נראה שכך גם ברעם.

  4. מאת מצטערת:‏

    לגבי הספר של ברעם (מודה שלא הצלחתי לשרוד). גם הקודם פשוט נעדר יכולת לכתוב על משהו שמתרחש בין אנשים ובחברה אנושית, גם אם מעוותת ברמות, דבר שמצדיק כמובן מוזרויות אבל לא ניתוק ואולי סוג של 'אוטיזם'. ישנו החלק שמתקשר לאמו של הגיבור והוא כואב ומובן שהוא כואב, אבל אין פה ייחוד ספרותי. סליחה הרעיון של שביתה ענקית הוא סטודנטיאלי, אפשר להתייחס אליו בסלחנות, וכך מחאה ב'הרס אמנות' שממילא לא שווה הרבה ואין לה קונצנזוס מפני שהיא בגדה בציבור. ברעם לא כותב על כך, מבחינתו "אמנות" כיום זה איזה עניין רציני ('מוסרית ואידיאולוגית' כנראה וממש לא שדה ניסויים לאיך להתבסס כלכלית או איך להשיג לעקרת הבית שם של 'אמנית קונספטואלית ולוחמת למען הצדק'), ובכלל הנושא הכנראה יותר ברור של הספר הוא על איך מגשימים התבססות כלכלית ניכרת לעיין ואיך מקבלים כבוד – זו המטרה החיובית של הספר, לא שהספר מוקיע אותה כמובן, אולי באמת מפני שהספר מבלבל בין אידיאולוגיית שמאל – שהיא החלק החיובי, לבין עשיית כסף. נדהמתי, אבל אין על מה, לצערי זה צפוי, מהלגלוג והעוינות בספר למפלגת העבודה ובמשתמע לכול המאבק שהיא ניהלה עד שהקימה לנו מולדת, ואתה מדבר על 'הצופה לבית ישראל'? ואפילו בהרחבה 'הצופה לבית האנושות'? אני ראיתי כאן צורך להתבסס תוך שימוש במצוקה של תושבי העולם הנבזזים ע"י חברות הענק, ממש באותה השיטה שעושות לנו את זה חברות הענק. את התובנה האחרונה אגב לא הגיתי, זו השגה של מבקר במעריב. כשיודעים משהו על כלכלה אבל לא יודעים מספיק כדי לכתוב את זה כספר עיוני על כלכלה, תמיד אפשר לתפוס את הפראיירית, את הספרות. אז יש לנו כאן 2 בעיות קרדינליות: בעיה בכתיבה, פשוט צריך לדעת לכתוב. בעיה באידיאולוגיה, במסר של הספר.

  5. מאת אלי אשד:‏

    נראה לי שברעם לא כותב כל כך מה צריך לעשות כן אלא את מה צריך לתקוף לדעתו וזה את החברות הבינלאומיות על ידי פעילות מאורגנת של קבוצות שונות דרך הרשת. ונראה לי שהספר שלו קצת התיישן בגלל מאורעות שהתחוללו בעולם האמיתי תוך כדי הכתיבה.
    אני משער שהוא כתב את ספרו מהפרספקטיבה של שנת 2011 ( התאריך המדוייק שבו השביתה העולמית היייתה אמורה להתרחש בנוסח המקורי של הספר היה, אני משער ,11.11.11) אבל מאחר שהוא לא סיים את הספר בזמן התאריך הפך להיות כמה שנים בעתיד לאחר מכן,ואז נראה היה שבהחלט אפשר להביא לשינויים פוליטיים מכריעים באמצעות פעילות אינטרנטית פייסבוקית.
    בנתיים בעת ולאחר הכתיבה התחוללו מהפכות "האביב הערבי" שלא הביאו לשום שינוי לטובה במזרח התיכון ,,אירועי שדירות רוטשילד בתל אביב שנראה היה שהם משנים את המדינה ואז שום דבר אירועים שונים באיראן ובסין וברוסיה שהראו שבשלב זה לפחות התקוות שתלו באינטרנט ככלי למוביליזציה חברתית מהפכנית היו מוגזמות בהחלט..אבל ברעם כמובן לא יכול היה להיות מודע לדברים האלו בעת הכתיבה כי הם עדיין לא התרחשו ומבחינת הפרספקטיבה שלו האינטרנט יכול להיות מכשיר רדיקלי חיובי.
    ועדיין ייתכן שהוא צודק אבל בהחלט לא כרגע ,כאשר הרודנים השונים למדו איך לשלוט באינטרנט.
    ובעניין הזה שווה מאוד לקרוא את ספרו של הבלוגר הרוסי המוערך יבגני מורוזוב שמראה כיצד התקוות שתלו ברשת ככלי כנגד העריצות התאכזבו :
    The Net Delusion: The Dark Side of Internet Freedom
    http://www.amazon.com/The-Net-Delusion-Internet-Freedom/dp/1610391063

  6. מאת אפריקה-ישראל:‏

    הרצל אמר של יואב אבני. היסטוריה אלטרנטיבית המציבה את ישראל כמדינה מזרח אפריקנית לאחר שתוכנית אוגנדה התקבלה.

  7. פינגבאק: קונגו :מסע אל לב האפלה | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*