ציור מ”מקראות ישראל “. צייר פ. הכטקופף.

אחרי מלחמת העולם השנייה אמר הפילוסוף אדורנו שלכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות (התייחסות מקפת לנושא ניתן לראות במאמרה של לילך לחמן )אולם הדבר לא מנע כתיבת שירה, לא של משוררים בכלל ושל ניצולי שואה בפרט, ולא על אודות השואה עצמה על ייצוגיה השונים ולבסוף הוא אף סייג את דבריו.

המשוררת דיתי רונן, בת לניצולי שואה, כתבה מחזור שירים על חוויית החזרה לאושוויץ בשבילה, כבת דור שני,

1.

רְחוֹבוֹת קְרָקוֹב הוֹמִים

שִׁלְטֵי אוֹשְׁוִיץ הַכֹּל כָּלוּל.

אֲנָשִׁים קוֹנִים כַּרְטִיסִים, הַסָּעוֹת

מַגִּיעִים בְּאוֹטוֹבּוּסִים, בִּקְבוּצוֹת

עוֹצְרִים לְמַזְכָּרוֹת

מִצְטַלְּמִים לְיַד מִגְדְּלֵי הַשְּׁמִירָה

לְיַד הַמִּבְנִים, עִם הַשְּׁלָטִים

מַקְשִׁיבִים בְּרִכּוּז וּבְכֹבֶד רֹאשׁ

לַהַדְרָכָה בְּשֶׁבַע שָׂפוֹת לְפָחוֹת

וְאִישׁ לֹא שָׂם לֵב לֹא רוֹאֶה לֹא מַשְׁגִּיחַ

שֶׁהַגָּדֵר מְחַשְׁמֶלֶת

שֶׁצְּעָקוֹת בּוֹקְעוֹת מֵהַקִּירוֹת

שֶׁהַפַּרְעוֹשִׁים וְהַכִּנִּים מְגָרְדִים

שֶׁהָרֵיחַ וְהַדָּם עוֹמְדִים בַּאֲוִיר

שֶׁהָרַגְלַיִם כּוֹאֲבוֹת שֶׁהַבֶּטֶן רֵיקָה

שֶׁיֵּשׁ לִי בְּחִילָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה

שֶׁאֲנִי חַלָּשָׁה.

2.

בַּדֶּרֶךְ לְאוֹשְׁוִיץ

פְּרוּסוֹת בָּשָׂר נָא

בְּצִלּוּם מֻגְדָּל

עַל שֶׁלֶט עֲנָק

שֶׁל מִסְעֶדֶת דְּרָכִים.

בְּרֶקַע

כְּנֵסִיָּה עַתִּיקָה.

3.

מִיָּד בַּכְּנִיסָה

רֵיחַ כְּרוּב חֲמוּץ

שֻׁמַּן חֲזִירִים

וּמִלִּים כְּמוֹ

פּוֹגְרוֹם.

אֲנִי זָזָה הַצִּדָּה

וּמְקִיאָה.

4.

אַל תָּבוֹאִי לְכָאן בִּתִּי

לֹא צוֹמְחִים כָּאן קְבָרִים

הָעֵמֶק רוֹגֵעַ יָרֹק

הָאֲנָשִׁים טוֹבִים.

אַל תָּבוֹאִי לְכָאן בִּתִּי

הָרֹעַ כְּבָר נָם

תַּיָּרִים יוֹצְאִים וּבָאִים

אֵין כָּאן אָדָם.

אַל תָּבוֹאִי לְכָאן בִּתִּי

אֵין מַה לִּלְמֹד מֵהֶעָבָר

הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת עַכְשָׁו בָּעֵצִים

לֹא זוֹכֶרֶת אֶת רֵיחַ הַדָּם.

אַל תָּבוֹאִי לְכָאן בִּתִּי

לֹא תִּמְחֲקִי דָּבָר

זִכְרוֹנוֹת גּוּפֵךְ חֲזָקִים מֵהַנּוֹף

הַמַּסָּע מְיֻתָּר.

5.

אַחֲרֵי הַסֶּלֶקְצְיָה

סָבְתָא, אִמָּא, בֶּזִ’י וַאֲנִי

עוֹמְדוֹת עַל הָרָצִיף

וּמַבִּיטוֹת בְּסַבָּא

יְמִינוֹ בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ הַקָּטָן

בִּשְׂמֹאלוֹ הַתִּינוֹק דָּוִד

גַּבּוֹ אֵלֵינוּ

וְהוּא הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק

יָשָׁר לַמִּקְלָחוֹת.

אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הוּא עוֹשֶׂה

כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ

הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ

וַאֲנַחְנוּ עוֹמְדוֹת וּמַבִּיטוֹת

כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ

אֲנַחְנוּ מַבִּיטוֹת

גַּבּוֹ אֵלֵינוּ וְהוּא

עַד הַיּוֹם

כָּל הַזְּמַן

גַּבּוֹ אֵלֵינוּ

יְהוֹשֻׁעַ הַקָּטָן

הַתִּינוֹק דָּוִד

גַּבּוֹ אֵלֵינוּ

וְהוֹלֵךְ.

ראו גם

דיתי רונן בלקסיקון הסופרים

עוד שירים של דיתי רונןו ב”יקום תרבות “

דיתי רונן

משוררת, ד”ר לפילוסופיה מאוניברסיטת ת”א, הפקולטה לאמנויות. מרצה למדיניות ולניהול אמנויות בתכנית לניהול מלכ”רים שבפקולטה לעבודה סוציאלית ובתכנית הבינ”ל שבבי”ס רוטנברג לתלמידי חו”ל, האוניברסיטה העברית. חוקרת תיאטרון, מדיניות תרבות וניהול אמנויות ויועצת בתחומים אלה למשרדי ממשלה, לשלטון המקומי ולמוסדות תרבות. חברת דירקטוריון של גופי תרבות מרכזיים בישראל.

פרסמה שלושה ספרי שירה וכן מסות ומאמרים בתחומי עיסוקה. עורכת אירועי השירה בבית אריאלה. מופיעה עם שיריה בפסטיבלי שירה בארץ ומייצגת את ישראל באירועי שירה מרכזיים בעולם. בעלת הבלוג “אולי הלילה, שירה תיאטרון, תרבות” (https://ditironen.wordpress.com/).

זכתה בארבעה פרסים ספרותיים, שניים בארץ ושניים בינ”ל. בשנת 2010 כיהנה כפרופסור אורח באוניברסיטת מייסור ובשנת 2012 הוזמנה לשהות של חצי שנה במסגרת Scholar in Residency באוניברסיטת קוומפו, הודו. לשעבר מרכזת תחום מדיניות תרבות במשרד התרבות ומנהלת המחלקות לתיאטרון ולספרות (1999-2006), מנהלת המחלקות לתיאטרון ולספרות באגף לאמנויות עיריית תל אביב (1997-1999) ועוד. נשואה ואם לחמישה, גרה בנווה מונוסון.

3 תגובות

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן