ארבעים על האדמה/ מאת: משה אוחיון (מתוך:” ארבעים על האדמה” הוצאת קשב לשירה 2010)

המשורר והמוזיקאי הדימונאי משה אוחיון על הפואמה :”יש בי כמיהה עמוקה לפענח מצבים נפשיים מגוונים. פואמה היא יריעה נהדרת המאפשרת מסע אל המעמקים. זה תובעני, קשה, מתמשך ורב תהפוכות. אך התשורות הקטנות והגדולות שוות את חיבוטי הנפש. אני ממליץ  לכל יוצר  להיכנס לזה מדי פעם”.

כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁאֵינֶנִּי יָכֹל לָשֵׂאת

אֶת חֲקִירַת הַמִּלִּים וְקִירוֹת הַבַּיִת

הַקִּירוֹת הָאֵלֶּה טוֹבִים, רַק אִם אַתָּה גּוֹבֵר עֲלֵיהֶם

מַעֲמִיד פְּנֵי אוֹהֵב וְחוֹמֵק דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הָרָאשִׁי

קָשֶׁה לְהַבְחִין בְּעִקְבוֹת הֶעָפָר הַחֲמַקְמַקּוֹת שֶׁל “הָאֲנִי”

חִפּוּשׁ בָּא עִם לְפִתּוֹת וְשִׁכְחָה

יֵשׁ לְכַוְּנוֹ אֶל הַזָּנָב הַמִּתְפַּתֵּל

וְלֶאֱחֹז בַּאֲלֻמָּה הַנֶּחְפֶּזֶת

חֵרוּת בְּכַמּוּת נְדִיבָה

שְׁקוּלָה לְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת

כְּבָר “אַרְבָּעִים” עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת

לְפֶתַע הֶעָמָל תֻּרְגַּם לִרְוָחָה

לָמַדְתִּי לְהוֹצִיא הֵד נָזוּף מִכִּלְאוֹ

מָזוֹר מִיִּתְרַת הָאוֹר הַשְּׁקוּלָה בַּזִּכָּרוֹן הַנֶּעֱלָם

הָאֲוִיר נִדְמֶה כְּמוֹ מִתְרַוֵּחַ בִּמְקוֹמוֹת

שֶׁאֵינָם מַכִּירִים אֶת טַעֲמוֹ

בִּקָשְׁתִי לִהְיוֹת מְעֹרָב

הִסְכַּמְתִּי לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר

מִי שֶׁמּוּכָן לְשָׁלֵם אֶת מְלוֹא הַסְּכוּם

פּוֹרֵט חֵלֶק מִן הַשְּׁטָרוֹת

עַל הַתֶּפֶר רָבְצוּ הַמַּרְאוֹת:

צֶמַח נוֹדֵד נֶאֱחַז בְּפֶתַח הַסִּנּוּן שֶׁיָּבַשׁ עַל הַתַּעֲרֹבֶת

יְרִיעוֹת הִקְדִּימוּ הוֹפָעָתָן עַל כִּיפוּף הַבַּרְזֶל

חַסָדִים הִתְפַּתְּלוּ עַל מְסִלָּה

עֵרוּת וְתַרְדֵּמָה

מַעֲבִרִים

פַּעַם, הָיְתָה לִי עֶדְנָה לְהֵרָדֵם עִם בִּגְדֵי הַיּוֹם

שֵׁנָה בַּחֲטָף, לְלֹא הֲכָנוֹת

בַּדַּקּוֹת הַמְּעַטּוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ לִבְחִירָה

בַּיָּמִים בָּהֶם הַכֹּל הָיָה עָטוּף הֶכְרֵחַ וּפְקֻדָּה

מִי רָצָה לִתְהוֹת עַל טִיבָם מַעֲבִרִים

הַיּוֹם, שֶׁעֶרְגָּה נוֹשֶׁקֶת לְכִסּוּפִים

אֲנִי מוֹצֵא תּוֹעֶלֶת בְּחֵקֶר הַנִּגּוּד

צוֹפֶה בְּקַו הַפּוֹתֵר עוֹד סֶדֶק בְּתַעֲלוּמוֹת הַמִּדְבָּר

הַצְּפִיָּה  בָּעוֹלָם, אֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת

אִלְמָלֵא אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּעֶזְרָתָהּ לְהִשְׁתַּנוֹת

וְאַחַר כָּךְ לְהוֹרוֹת עַל מִכְשׁוֹל

מָה שֶׁנֶּאֱמַר מָצָא דֶּרֶךְ לְהִשָּׁמֵר לִבְעָלָיו

מָה שֶׁנִּשְׁכַּח נִנְעַר מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ

פְּרָטִים נֶאֶחְזוּ בַּטְּיוּטוֹת

מָצָאתִי מְכַנֶּה מְּשֻׁתָּף

קָבַעְתִּי דֵּעָה

הַבַּיִת הַקָּטָן נוֹתַר בִּגְבוּלוֹתָיו

פְּרִיטִים נוֹסָפִים מִלְאוּ אֶת הֶחָלָל הַצַּר

הַמְּעַט הִתִּיר לַ”נֵּתַח” לְסֶרֶךְ דַּרְכּוֹ בָּאֵשׁ לְלֹא מוֹרָא

מַיִם מִן הַמְּשׂוּרָה מִלְאוּ אֶת מַעְבְּדוֹת הַלָּשׁוֹן

לֹא מְשַׁנֶּה, כָּךְ מִסְתַּבֵּר, בְּאֵיזֶה הֶחָלָל

הָאָדָם כּוֹרֶה פְּתָחִים לְהוֹבִיל סֻלָּמוֹת בְּנַפְשׁוֹ

גַּם הַשִּׂמְחָה לֹא מְמַלֵּאת עַד תֹּם

בַּיָּמִים בָּהֶם הַכֹּל בָּא עַל סִפּוּקוֹ

הָאָדָם מְגַלֶּה שֶׁאַף אַחַד לֹא הִמְתִּין לְבוֹאוֹ

וּבְדִידוּת מֻזְהֶרֶת הִיא בְּדִידוּת

גַּם הִיא מְבַקֶּשֶׁת לֹא לָשֵׂאת עוֹד מִמְּךָ

הֲלִיכָה הִיא צֹהַר

יֵשׁ לָתֵת לַגּוּף אֵת שְׂכָרוֹ

לְעִיסַת סֻכָּר מַשְׁאִירָה חֹמֶר בְּעִנְיָנָיו

בַּמְּגַמוֹת הַמִּשְׁתַּנוֹת שֶׁל הַחוּץ

אַתָּה מַצְלִיחַ לְהָשִׁיב עִנְיָן שֶׁרָחַק

לְאַתֵּר דָּבָר וּמוֹלִיכוֹ בַּפְּנִים הֶחָבוּי

וְאֵינְךָ נוֹפֵל לְמַלְכּוֹדוֹת

הַמֻּכָּרוֹת שֶׁל עַצְמְךָ

לְפֶתַע, מִתּוֹךְ אַחַד הַבָּתִּים חֲבוּרָה מְהַלֶּלֶת

תֹּף מְסָרֵב לְהִנָּתֵק מִתְּנוּעוֹת הַצַּוָּאר

כַּמָּה נָעִים לְהַקְדִּים חִיּוּךְ מִמָּקוֹר בִּלְתִּי צָפוּי

נֶחָמַת הָאַחֵר מוֹצִיאָה שֹׁרָשִׁים מִן הַיְּסוֹד

חֲזָרָה הִיא כֹּרַח

מְעַמֶּתֶת אוֹתְךָ עִם הַוִּתּוּר,

הַנְּסִיגָה, רִפְיוֹן הַחוּשִׁים

אַךְ מַחֲשָׁבָה טוֹבָה שֶׁהֻטְבְּעָה בָּאָרִיג

מַשְׁאִירָה אֲחֵרוֹת בְּהֶסֵּחַ הַדַעַת

יֵשׁ לְהַכְבִּיר בְּזָהָב

בֹּקֶר מְסַמֵּן לְהָאֵט

לָתֵת לַמַּרְכִּיבִים לְהֵאָסֵף אֵל “קַו הַהַתְחָלָה”

בְּעוֹד הַלָּבָן נֶעֱרַם עַל הַתְּרִיס

אֲנִי מְשַׁחְרֵר אֵת הַסֶּגֶר עַל הָעֵינַיִם

בּוֹדֵק אֵיזוֹ מִלָּה דָּבְקָה בַּבָּשָׂר

מָה נוֹתַר בְּגִלּוּף הַשְּׂפָתַיִם

בְּעוֹד הָעַיִן לֹא גִּלְּתָה שִׁיטוֹתֶיהָ

קַו הַהַתְחָלָה הַמְּבֹרָךְ

צַעַד בָּטוּחַ לְאַחַר שִׁגְיוֹנוֹת

הַסַּחַף הָעֲקַלְקַלִים

הַבְטָחָה מְמֻתֶּקֶת בְּמַעֲבֶה הֶעָפָר

הִזְדַּמְּנוּת לְהִנָּתֵק מִן הַמֻּפְשָׁט

לְמָלֵא מְשִׂימָה נִשְׁכַּחַת

לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמָּה שֶׁנֶּאֱחָז בְּעַקְשָׁנוּת

לְתַקֵּן

מִבַּעַד לַחַלּוֹן נִצְפּוּ הַקְּצָווֹת

אַחַד הַמְּהַדְּקִים נִתָּק מִן הַלְּשׁוֹנוֹת בְּכֶפֶל הַקַּרְטוֹן

פְּנִים שׂוֹחֲקוֹת נִסְתַּמְנוּ עַל הַנְּסֹרֶת

מַסָּעוֹת הַחַי הַנֶּאֱמָנִים חָלְפוּ מִתַּחַת לַסְּכָכָה

כְּבָר אַרְבָּעִים, בְּחַדְרֵי הַלִּמּוּד

וַעֲדַיִן מִשְׁתּוֹקֵק לְהָבִין אֵת הַמְּגַמוֹת

הַבְחָנָה יוֹצֵאת מִין הַחַיִץ בֵּינִי לְבֵין הַתְּזָזִית

אֲסוּפוֹת נְתוּנוֹת  בְּיָדַי

אַךְ הָרִחוּק לֹא חוֹסֵךְ מִמֶּנִּי אֵת הַפְּגָמִים

הַפַּעַר בֵּין תְּשׁוּאוֹת הַקָּהָל

לִפְסִיעוֹת שֶׁאַחֲרֵי, גָּדוֹל

בֵּין הָעֵינַיִם הַבּוֹרְקוֹת

לְשִׁקְשׁוּק הַחַשְׁמַל בְּחַדְרֵי הַמְּגוּרִים

מִסְתַּמֶּנֶת כִּבְרַת דֶּרֶךְ

יֵשׁ לְזַקֵּק אֵת הַהֶגֵּד

שֶׁיִטָמַע בָּרִיק הַגָּדוֹל בֵּין הַמִּישׁוֹר לַהַר

שֶׁיַּחֲזִיק עִקָּר בֵּין מָה שֶׁהֻטְבַּע עַל הָאֶבֶן

לְבֵין מָה שֶׁנָּמוֹג עִם הַתְּנוּעוֹת

גַּם רְסִיס פִּתְרוֹן נַעֲנֶה לְהַגְדָּרָתוֹ

כְּבָר אַרְבָּעִים עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת

דַּרְכֵי הַקִּצּוּר הִתְרוֹקְנוּ מִתָּכְנָן

אֶצְטָרֵךְ לִפְסֹעַ בַּדֶּרֶךְ הַמְּלֵאָה

שָׂרַךְ נוֹטֶה עִם הָרוּחוֹת

אֵל “הַטְבָּעוֹת הַמִּסְפָּר” הַוָּתִיקוֹת בְצָמְתֵי הַבַּרְזֶל

מַמְתִּין לָבוֹא הַמַּיִם

לִשְׁטֹף אֵל הַוָּאדִי

ראו גם :

האתר של משה אוחיוןן

משה אוחיון בלקסיקון הסופרים

המדבר מדבר :שיחה עם משה אוחיון

להחליף קידומת :אבי אליאס על “ארבעים על האדמה “

2 תגובות

  1. מקסים . אני אוהבת את שירתך, נגינתך . ואחיזתך המרגשת בשירה .
    בהצלחה רבה . ציפי

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן