להיות פנחס שדה

(פנחס שדה היומנים, עורכים אֵילת נגב ויהודה קורן הוצאת דביר, 2014)

מאת

שושנה ויג

מהי משמעות היומנים של פנחס שדה משחלפו עשרים שנה להסתלקותו של היוצר מעולמנו?

ליומנים חשיבות תיעודית,

  • היומנים מאפשרים הצצה לעולמו של היוצר, למרתפים של היוצר. הפרצה בפני הציבור היא חשיפה צהובה שמעבירה בקורא תחושת אי נוחות. הכתיבה האינטימית נחשפת ללא צנזורה ואתה חודר לעולמו הפנימי של הכותב. בבת אחת נושרות המחיצות בין הכותב לבין קהל קוראיו ובמצב זה החשיפה בלתי מבוקרת ולכן אינה נעימה לקריאה

ביומנים תיעד היוצר את חיי היומיום שלו לצד הכתיבה. הוא תיאר את מאורעות חייו כפי שקרו לצד התפתחותו הספרותית. מדהים לגלות שבשנות החמישים עם תחילת פרקי היומן מתגלה יוצר שמתווה את עולמו הפואטי באופן ברור. בגיל עשרים וחמש פנחס שדה ידע מהי דרכו הספרותית. מי שכותב אוטוביוגרפיה בגיל עשרים ושבע קורא תיגר על סדרי עולם. כתיבת יומנים אישיים בצד הכתיבה הספרותית מעידה שהוא ייחס חשיבות לכל מה שקורה לו, במידה מסוימת יש כאן עמדה נרקיסיסטית.

על פי קריאת היומנים, מסתבר שפנחס שדה כתב בשני מישורים, המישור האחד כדי להתפרנס כתב בפְּסֵידוֹנִים רבים, דן אורן, ש. פנחס, יריב אמציה, ואחרים ובמישור השני הוא כתב בשמו ואלה היו יצירות שנתפסו בעיניו כספרות יפה. כשקוראים ביומנים חשים שלפנינו אדם שלו זהויות רבות. פנחס שדה ידע להתנייד בכתיבה בין קומיקס לבין כתיבת שירה מוגבהת.

כיוצר חולל סערות רגשיות בקרב נשים וגברים. על פי יומניו ניכר שהוא היה אדם בודד מוקף באנשים שלא תמיד הצליחו להתקרב אליו לגעת בו. קריאה ביומניו של אדם מזמינה את הקורא לגלות את סודותיו והלכי רוחו. חשיפת היומנים הכניסה את קוראיו אל ביתו של פנחס שדה ואל מרתפיו. עיקר יומניו של פנחס שדה הוא מסעותיו עם נשים. ובמידה רבה הקורא חש כמי שמחטט בניירת הפרטית של היוצר ומתלווה לעיון ולקריאה תחושת אי נוחות במידה רבה.

בעקבות ספריו ובעיקר בעקבות ספרו ספר “החיים כמשל” הפך היוצר להיות מחוזר בעיקר על ידי נשים מעורערות בנפשן שלא ברור מה חיפשו אצל פנחס שדה. עם רובן הוא קיים קשר מיני לזמן קצר או זמן מעט ארוך. נשים נכנסו לחייו ויצאו ממנו. לפעמים קיים מערכות יחסים עם כמה נשים במקביל. הוא לא היה אדם חברותי, ולא התערה בחברה אך באורח מפתיע ביתו היה מוקד עלייה לרגל של נשים צעירות.

“17.5.72

בימים האחרונים שיטפון של פניות מערות: טלפונים, מכתבים,ניסיונות ל ‘פרוטקציה’ אצל מכרים (יהושע). נערה גימנזיסטית אחת צילצלה ביום אחד 30 פעם. בדי עמל נפטרתי מסיוט זה. וחוץ מזה פנינה, חבצלת, שולה.”

היומנים מתעדים תקופה, שבה היה ליוצר כוח מגי שאינו קיים היום. הוא תיאר בצורה מפורטת מי צלצלה, מי כתבה, מי ביקרה. הכתיבה התבצעה לרוב בשעות הלילה כשהסופר לא יכול היה להירדם. היו שנים שפנחס שדה כתב באינטנסיביות והיו שנים שלא כתב כלל. משנת 1973 עד שנת 1984 אין תיעוד ליומניו, או שנעלמו או שהוחבאו, אולי היוצר בעצמו ואולי האחראים על העיזבון. אלה היו שנים סוערות מבחינה נפשית עבור פנחס שדה שבהן התאבדו שתי נשים שהיו עמו בקשר, חבצלת חבשוש ושרי פיירשטיין.

פנחס שדה שייך לאותם כותבים נישאים ומתנשאים שאין להם כוונה להתחכך עם יוצרים אחרים ולא עם הקוראים שלהם. החיכוך היחיד שהוא התעניין בו הוא קיום יחסים אינטימיים עם בנות צעירות שחיפשו להצטופף בצלו. פנחס שדה אינו שייך ליוצרים שמחפשים קהל ומתחככים בו כדי שיכירו בערכיות יצירתם, הוא היה מיזנתרופ במידה רבה וכן, הוא לא נזקק למחוות ההמונים, וביטא סלידתו ממחוות ספרותיות. לעתים רחוקות הסכים להתראיין ואף ציין ביומניו פניות שסירב ופניות שנענה. הוא התרחק מכל מה שייצג הממסד ואפשר לחוש לעג למחקר האקדמי של הספרות. חייו של פנחס שדה על פי יומניו היו חיים של אדם בתוך מסע. תייר מזדמן בעולם שחווה דברים תוך כדי מסע.

היוצר נדד בין הערים תל אביב וירושלים, הוא חיפש את ההשראה במסעות. אהב מאוד לנסוע ולהתבודד גם בחו”ל באנגליה או בצרפת. הוא יכול היה לנסוע לטייל לחיפה ברכבת, לרדת לטייל בעיר ולחזור לאחר מכן לביתו בתל אביב. היציאה שלו החוצה הייתה כדי להתארגן לקראת כתיבה.

פנחס שדה חי חיים צנועים וסגפניים מאוד והסתפק במועט, הוא עבד בצעירותו כמורה והרגיש סלידה מן העיסוק ופרש כעבור כמה חודשים. כתיבת מאמרים הייתה נוחה לו והוא עסק רבות בכתיבה עבור העיתונות היומית, גם בשמות בדויים. כשחסך מעט כסף ורצה לנסוע לחו”ל או לפרוש לצורך כתיבה הוא השתמש בחסכונותיו למטרות הכתיבה.

ניכר שאמנות הכתיבה היו עיקר עולמו, הוא רצה להכיר נשים רבות וממה שהתרשמתי מעטות אהב אהבת אמת. התעסקותו במיניות שלו הייתה התעסקות מרכזית בחייו לטעמי, כשבאו לבקר אותו הוא בחן עם מי אפשר לשכב מי מושכת מי דוחה, הוא גם לא הציב גבולות לקיום יחסים אלו. הגיע לשיאים עם חבצלת חבשוש שהשיגה עבורו את הצלע השלישית. הנשים שלו היו צריכות להיות נשים שפוטות שלא הובטחה להן אהבתו המלאה, הוא לא התמסר באופן טוטלי וגם אם התאהב או חשב שהוא מתאהב  זה לא היה כדי ליצור אחדות אחת. כנרקיסיסט, הוא היה מרוכז בעצמו בלבד.

בשנות השמונים של המאה העשרים ובעקבות מחלתו הוא מתחבר לקריאת תהילים וסיפורי ברסלב, הוא מתחזק מבחינה רוחנית כאדם מאמין. השנים האחרונות יש בהן השלמה. האישה האחרונה בחייו מיכל שין הופכת לעוגן עבורו והוא כותב אליה ממסעותיו והיא נמצאת בסביבתו בסופי שבוע. גם אליה הוא לא מתמסר כפי שהוא מתמסר לכתיבה ולאמנות אך את אוצרותיו הוא מפקיד בידיה.

ליומנים ערך חטטני למי שרוצה להיכנס לבין הסדינים עם פנחס שדה, זהו ספר שאין לו ערך ספרותי מלבד התחקות אחר אדם שהיה יוצר חשוב בתולדות הספרות העברית החדשה. אולי יש בכך חומר עזר למחקר הספרותי על יצירתו של שדה. הוא השאיר לנו את יומניו, ונראה שהוא ייחס חשיבות לחשיפת מרתפיו לאחר מותו. פנחס שדה היה יוצר מתבדל שלא היה שייך לחבורה ספרותית, יוצר שכבש של נערות צעירות והיה מושא הערצה לצעירים רבים. היומנים מותירים לנו את  מסעותיו, גם המסעות הפיזיים היצריים וגם המסעות הרוחניים לחפש לעצמו גאולה.

מקריאת היומנים מוצאים שפנחס שדה כתב גם את החלומות שלו ולא רק את מסעותיו במציאות. חלומותיו תוארו לפרטים ביומניו והיו לו חלומות רבים לאורך חייו. כישרונו לזכור את החלומות הוא כישרון ייחודי ועוד לתעד אותם בהחלט מקוריות. בחלומות הוא נפגש עם דמויות שונות גם מחייו האישיים וגם דמויות שלא נגעו לחיי היומיום.

“24.4.56 …הלילה שבתי וראיתי בחלום את זיוה. כמה מוזר! הרי כבר עברו שנים. ומאז יש לי יעל שאני אוהב אותה. אבל הפגישה בחלום עם זיוה הביאה לי אושר לא-ארצי, אושר שאין טעם לנסות ולתאר אותו במילים….”

“29.5.72 “חלמתי שאני מחזיק ציפור שחף ביד. אח”כ משחרר אותה, היא מרחפת נמוך על החוף.”

“1.6.72

–         כל הלילה עם חבצלת ושולה יחד. פראי אך כבר לא מושך.

–         היום בטלפון, נערה שלא הזדהתה: חבל שאיני יכולה לנשק אותך בטלפון.

–         כל שמרחף, מה שחושבים עליו, הוא יותר ממשי ממה שמתקיים על האדמה, דהוי וחולף. ציפור אינה נראית יותר מעשרה כלבים. (ראיתי היום, בשעת שקיעה, עשרות ציפורים מרחפות בחלל, שחורות, נצנוצי זהב. מקסים.)”

“18.1.73 … בחלום עם שתיים שלוש נערות, או יותר. נעים טוב, שקט. מופיעה בחורה לא ידועה לי, חומת שיער, דבשית, שקטה. לא יופי מיוחד אך נעימה. היא רוצה להינשא לי. מדברת על פרטים שונים, כגון על עזרתו הכספית של אביה….אני מהס, אולי חבל לי להפסיד את אשר עם הנערות האחרות. אך איני דוחה. שוהה ומשהה. היא יושבת בצד. אינה מעורבת, שהרי הנושא שלה הוא נישואין.”

בסוף ימיו בשנות התשעים כשחלה במחלה סופנית הוא מעלה הרהורים בקשר לאלוהים, תפיסות עולם שהעסיקו אותו כל חייו והוא תוהה למשל מדוע מגדירים את מקומו של אלוהים בשמים, הוא לא חייב להיות בשמים בלבד. פנחס שדה מתחיל לקרוא פרקי תהילים בכל יום. בצעירותו קרא במשלי ותפיסת עולמו של הסופר המקראי של משלי הזדהתה עם תפיסת עולמו. הוא היה אדם דתי ומאמין על פי אמנותו. הוא קרא בכתבי נחמן מברסלב וערך את סיפורי הבעש”ט, ועדיין התעניינותו בבריות הייתה מצומצמת.

” 20.6.93

מעולם לא הייתי, במובן כלשהו, חסיד של אדם חי כלשהו. לשום איש חי, בארץ או בעולם, אפילו בנעורי, לא היתה ממש השפעה עלי.

בימימה יש לי אמון גמור ומוחלט. אפילו לפני שנודעו לי מעשי ריפוי וניסים שלה (כשנסעתי אליה בתחילה, בעקבות הטלפון של אלמוני בשם יצהר, לא היה לי מושג אודותיה, ובכל זאת בה בחרתי ולא באחרים.)…

על כן חשתי איזו זרות, איזה שעמום, ובמידה מה אף סלידה, מהאורגיה שערכו מושכי עט שונים בעיתונים בהקשר זה. (דוגמאות, כגון ב”מאזנים”, “… לאחר שוך ההמולה סביב מחלתו…” וכדומה וירון לונדון.) גם חשתי גיחוך בתופעות כגון ביקורי טובי הלב של חיים גורי, ורק מתוך כבודו לא הפסקתי אותם מיוזמתי. אך במקרים אחרים חתכתי ללא נימוסים כל תופעה כזו, ואפילו אזכור מצד מישהו של המחלה, כגון שאילת שלום או איחולי בריאות, חתכתי זאת מיד.”

ימימה היית מרפאה אלטרנטיבית שבה בטח פנחס שדה בימי המחלה מצפה לנס להיחלץ ממחלתו, את הפגישות עמה תיאר כפגישות מאירות ואת הפגישות עם הרופא כבלתי מבטיחות. כל חייו הלך שדה בדרך הצדדית המתרחקת והמרחיקה אותו מן הכלל, הוא בחר להתבודד ולהיות אמן ולחיות את חייו בשוליים לעתים כמעט בעוני כשהקיום היחידי שחשוב בעיניו היא התבודדות לצורך כתיבה. חייו האמתיים היו חיים רצופי חלומות חיים שחי האדם שחי את המשל.

ראו עוד על פנחס שדה :

פנחס שדה בויקיפדיה

תיק שרי פיירשטיין -המוזה של פנחס שדה :החלק הראשון

תיק שרי פיירשטיין -החלק השני

פנחס שדה היוצר כאלוהות

פנחס שדה בעין הגרפולוגיה

קדיש יום השנה לפנחס שדה

הפוסט הקודםאנתולוגיית פיתוי והעצמה לכבוד יום האישה
הפוסט הבאסקירת ‘אורפאוס ביפו’ 27.2.14 – ענת חנה לזרע
שושנה ויג, ילידת 1957. משוררת, סופרת, סופרת צללים ועורכת ספרותית. בעלת תואר שני בספרות מאוניברסיטת בר-אילן. עבודת התזה שלה: "ביוגרפיה ופואטיקה בשירת יונה וולך", בהנחיית פרופ' הלל ברזל. ייסדה את הוצאת "פיוטית" בשנת 2009. בין הכותבים הרבים עבור ההוצאה גם בעלי מוגבלויות. ערכה כשישים ספרי שירה ופרוזה. ספריה וגם ספרי ההוצאה זכו למלגות ותמיכות: תמיכת משרד הביטחון, יד ושם, מלגת נשיא המדינה, מלגת מפעל הפיס, מלגת קרן גולדברג. פרסמה 11 ספרים. הרומן הראשון, "דרך העיניים שלי", התפרסם בהוצאת "אסטרולוג", 2000, סיפור על אהבה וירטואלית. בין הספרים רומן מכתבים, "השמות שמורים במערכת", 2011, שנכתב עם המשורר בלפור חקק. מתגוררת בנתניה, נשואה, אם לחמישה וסבתא לנכדים.

2 תגובות

  1. קראתי בעניין, אך יש שאלה שמן הראוי לשים לב אליה, והיא עד כמה היומנים הם אכן יומנים, כלומר עד כמה הם אכן מיני מחשבות שאדם רושם לעצמו בינו לבין עצמו בזמן מסויים המצויין ביומן. בעניין זה, ובעניין פנחס שדה בכלל, אני ממליצה לקרוא סדרת רשימות שכתב ויקטור הרצברג באתר “מילים”, שבהן חקר את העניין, וגילה שלא תמיד קיים מתאם בין מה שמתואר ב”יומנים” לבין המציאות כפי שהייתה עפ’י מקורות אחרים, ראו כאן
    http://mymilim.info/?p=10583

    • שושי בודאי.

      פנחס שדה היה סוג של סגפן. לדעתי היחס האינטימי לנשים היה גם מין פנטסיה ודימיון.

      הוא התקיים ממש צמוד למשורה. חי חיי עוני. היה מסור רובו ככולו לכתיבה.
      היה אדם בודד בתוך הישות של הטבע. ניזון מחלומות.

      פעם בשיחה עימי זוכרת שאמר שנשים רבות חיות בפנטסיה אודות תארו, דמותו כאילו ניסה להגיד לי שאין בתמונות הללו ממשות. המציאות היא שונה. לא הכרתי את שדה פנים מול פנים ואישית אלא רק דרך שיחות נפש רוחניות ליליות והכול סביב קריאת ספריו ושאלות בגינם. היה מאד מעניין להאזין לו.

      לחברתי יפה פופלבסקי שלקחה את כתבי היד שלי אליו מודפסים אמר: “היא כותבת הרבה וזה טוב, היא פעם תתפרסם” הוא היה סוג של נביא. רוחני מאד.

      ייתכן שהרצון למשוך קהל קוראים גרם לו לרשום ביומנים קטעים סנסציוניים. כי מבחינתי שדה
      היה אדם טהור.

      הוא גם לא היה יפה מראה מלבד תכול עיניו. גוץ היה ולא כזה מושך נשים. הכתיבה ואמנותה הם שמשכו להתעניין בכתיבה פילוסופית שיש בה עומקים במים צלולים. במצלול כה עמוק של תפיסת הבריאה וקיום העולם. מבחינת זו ההשקפה שליוותה את חייו שעוררה את קהל קוראיו. גם הכתיבה שלו מדברת, היא בלתי אמצעית, קריאה ומקרבת. בכתיבתו את שומעת את קול האנוש המוחשי ביותר. הנגיש המדבר למרות שהיה מין אנטי חברתי, למרות שהיה סוג של אדם המוקיע את החברה, השלטון והוא גם כתב : “מה לי להג בני-אדם” הכול בעולם החומרי/הארצי הוא הבל הבלים כך גם אמר קוהלת. הוא לעג לעשירים. לאלה שלא רוחניים. הוא לא האמין בבחינות פסיכומטריות וגם אמר לי. הוא לא האמין בתעודות. כי הוא אמר שבני אדם לומדים רק כדי לרכוש מקצוע, תעודה אך שוכחים הכול. קריאת ספרים מעצבת עולם, אישיות. היכולת של האדם לזכור היא רמת המישכל
      היא פיתוח תובנות אנושיות מפותחות ונעלות.

      זהו. יש לי הרבה איך לנתח אנליטית את כתיבתו. המוכרת לא מרכילות סתמית. אלא מהחיים הממשיים של עולם הרוח.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × 2 =