דגל אירגון “”האל קעאידה”

האם הארגון  הטרוריסטי הבינלאומי   “אל קאעידה” מנצח או מפסיד בסוריה?
אלי אשד בכתבה מ”דיוקן – מקור ראשון” מפברואר 2014  לרגל מלאת שלוש שנים למלחמת האזרחים בסוריה  מפרט ומסביר: בכתבה על  העבר ההווה והעתיד של אירגון הטרור הגלובאלי המסוכן ביותר בעולם ,ניתוח האיסטרטגיות שלו ותיאור של פעולתו בסוריה ולראשונה ההסבר של סיבות מלחמת אירגוני האל קאעידה שם זה בזה.
ולראשונה גם כן תיאור של איסטרטגיית 20 השנה של האל קאעידה שנקבעה לפני עשור ובדיקה עד כמה היא התיישמה מאז במציאות.

“טרוריסטים מתאבדים “

אנשי “אל קאעידה” בסיום קורס הכשרה ליד דמשק.צילום של סוכנות רויטרס.

14 תגובות

  1. עידכון לכתבה מהימים האחרונים :
    אבו קאליד אל סורי שותפו של הארכי טרוריסט ואיסטרטג ראשי של האל קאעידה מוסאב א סורי הנזכר בכתבה ,נהרג עם כמה מאנשיו.
    לא בידי אנשי אסד או החיזבאללה או בידי צבא סוריה החופשית אלא בידי ..התקפת מתאבד מארגון ג’הדיסטי אחר. וההשלכות הם מדהימות:
    הם שולחים עכשיו מתאבדים זה כנגד זה וכל אחד גם הטירוריסט הג’הדיסטי הקיצוני ביותר הוא כעת מטרה לזומבים המתאבדים.
    תודה ליעקב אריה גלוזמן שהסב את תשומת ליבי לקישור הזה.
    ראו ברשת.
    :http://carnegieendowment.org/syriaincrisis/?fa=54618
    yesterday
    the Syrian Salafi group known as Ahrar al-Sham announced the death of one of its top commanders, Abu Khalid al-Suri. It seems he was killed in a suicide attack in the Aleppo region at the hands of the “Kharijites of this age,” as Ahrar al-Sham’s leader Hassan Abboud put it. The word “Kharijites” refers to a splinter sect among the early Muslims and is used by Abboud as a derogatory epithet for the Islamic State of Iraq and the Levant (ISIL), the extremist group currently challenging al-Qaeda for hegemony over the jihadi movement in Syria.

    Abu Khalid’s death ends a long and storied career in jihadism, stretching back to the late 1970s or early 1980s. But it will only increase speculation about his exact political allegiance and his role within Ahrar al-Sham and, perhaps, al-Qaeda.

    Recently, analysts have claimed that Abu Khalid’s presence in the Ahrar al-Sham leadership shows that Ahrar al-Sham, and by extension the Islamic Front alliance of which it is part, has direct links to al-Qaeda. However, we still know precious little about the nature of Abu Khalid’s involvement with al-Qaeda, and most publicly available information seems to suggests a more nuanced relationship.

    ABU KHALID AND ABU MUSAB
    Abu Khalid al-Suri, which means “Abu Khalid the Syrian,” was the nom de guerre of Mohammed al-Bahaiya, born 1963 in Aleppo. Before the Syrian war, he was best known as an associate of the Spanish-Syrian jihadi strategist Abu Musab al-Suri, another Aleppine whose real name is Mustafa Setmariam Nasar. Abu Musab’s life (and some of Abu Khalid’s) is best documented in a detailed biography by Norwegian historian Brynjar Lia.

    The two men fled Syria during a failed 1980s Islamist uprising against then president Hafez al-Assad. They later cooperated in establishing media groups and training centers for jihadi volunteers in Afghanistan in the 1990s.

    While in Afghanistan, both Abu Musab and Abu Khalid seem to have cooperated closely with Osama bin Laden’s al-Qaeda, and at times they appeared to be working for the group. But there were also periods of tension, with Abu Musab—and probably Abu Khalid—typically supporting Taliban leader Mullah Mohammed Omar in his disputes with al-Qaeda leader bin Laden. In fact, both Abu Khalid and Abu Musab explicitly stated in 1999 that they were not members of al-Qaeda. Abu Musab repeated this refrain in later statements and interviews, although he would also routinely praise bin Laden and pride himself on their good relations.

    Both Abu Musab and Abu Khalid were linked through personal contacts and money transfers to the terror cell responsible for the Madrid train bombings in March 2004, and a Spanish court document referred to Abu Khalid as bin Laden’s “courier” in Europe. The same network was connected to the 2005 London terror attack, and Abu Musab would be known in the media as its “mastermind,” although this seems spurious at best.

    In 2005, Abu Musab was apprehended by Pakistani and U.S. intelligence, ending up in CIA custody. Some reports claim that Abu Khalid was also picked up in the same operation, or around that time. Abu Musab seems to have been rendered by the CIA to Syria, either as a bargaining chip or to allow for even more “enhanced” interrogation. Since then, little has been heard of either man. I was told by leaders of the Syrian Muslim Brotherhood in 2009 that they had information that Abu Musab was being held in the Palestine Branch, a Syrian military intelligence compound in southern Damascus that has long been infamous for the torture of high-value political prisoners.

    According to some reports, both Abu Musab and Abu Khalid were released by the Syrian government in late 2011, but this has never been confirmed. Pending confirmation, there have been hints that Abu Musab may still be in prison.

    THE ZAWAHIRI LETTER
    In May 2013, after conflict had erupted between the ISIL and the Nusra Front, bin Laden’s successor, Ayman al-Zawahiri, sought to settle the dispute (preferably in the Nusra Front’s favor). In a secret letter, he named Abu Khalid his delegate to the Syrian jihadis and told them to obey his rulings.

    Zawahiri said nothing about Ahrar al-Sham, but soon after that, information began to seep out to the wider public about Abu Khalid’s involvement with the group. The U.S. Department of the Treasury would later refer to Abu Khalid as al-Qaeda’s “representative in Syria,” and his name came to be mentioned as evidence of a link between al-Qaeda and Ahrar al-Sham.

    ABU KHALID AND AHRAR AL-SHAM
    Ahrar al-Sham is a secretive group whichever way you look at it, but it seems to have been particularly eager to conceal Abu Khalid’s role in its ranks. Instead of working under his old nom de guerre, Bahaya adopted a new one for his work as Ahrar al-Sham’s leader in Aleppo: Abu Omeir al-Shami.

    While running Ahrar al-Sham’s northern front, Abu Khalid/Abu Omeir/Bahaya kept away from the media spotlight. Only after conflict erupted with the ISIL in winter 2013–2014 did he begin to make public statements. In one, he drew on his hardline credentials, name-dropping a list of personal acquaintances that included bin Laden, Zawahiri, Abdullah Azzam, a Palestinian scholar known as the “Father of Jihad,” Abu Musab al-Zarqawi, leader of al-Qaeda’s affiliate in Iraq, and of course Abu Musab al-Suri, in a rebuke to the ISIL’s holier-than-thou attitude.

    These statements were all released under the Abu Khalid name, with no mention of Bahaya’s cameo as Abu Omeir, the emir of Aleppo. Only after his death did Ahrar al-Sham leaders publicly link the names Abu Khalid, Abu Omeir, and Bahaya. Photos of him are now being circulated that show a heavyset and gray-bearded man, on the battlefield or seated alongside rebel leaders like Hassan Abboud and the late Abdul Qader Saleh of the Tawhid Brigade, an armed rebel group in Aleppo. Some of these pictures seem to have been taken during the talks that led up to the creation of the Islamic Front in November 2013.

    THE ISLAMIC FRONT: WE ARE NOT AL-QAEDA
    Some weeks before Abu Khalid’s death, I asked a person speaking on behalf of the Islamic Front’s Political Office about the relationship between Ahrar al-Sham and Abu Khalid, on the one hand, and between Abu Khalid and al-Qaeda, on the other. The Islamic Front representative would not comment on Abu Khalid by name, but he unambiguously denied the existence of an organizational link to al-Qaeda.

    “There is neither a secret nor a public link,” he said, adding: “there is no one who belongs to al-Qaeda within the ranks of the Islamic Front.” Asked about the Islamic Front’s view of al-Qaeda in general, the answer was a little more guarded: “Our opinion about al-Qaida is that they have announced their project and we have announced our project.”

  2. מאמר מעניין של העיתונאי בין דרור ימיני על המאבק הפנימי באיסלאם :
    מחול המוות
    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=4900

    “ללא כיבוש ציוני, ללא מחסומים, ללא השפלות, מחול המוות של האיסלאם נגד המוסלמים מגיע לשיאים חדשים * סותמי הפיות, בעולם ובישראל, מתלוננים על סתימת פיות * ועל היפה, החנון והגזענות בערוץ עשר

    מחול המוות
    59 תלמידים נטבחו השבוע, כשהם ישנים במיטותיהם, בלילה שבין שני לשלישי, בבית הספר באני יודי בצפון מזרח ניגריה. פחות משבוע לפני כן נטבחו 115 בני אדם, מספר לא סופי, בכפר בשם במה בניגריה. חמישים מתוכם ילדים שהיו באמצע שעות הלימודים. ארבעה ימים לפני כן התבצע טבח דומה, בכפר בשם איזגה. 121 בני אדם נטבחו. ארבעה ימים לפני כן, אלה היו 62 חפים מפשע אחרים, בכפר בשם קונדוגה. יותר משלוש מאות וחמישים בני אדם. זה השלל של עשרה ימים בפברואר 2014. המבצעים היו אנשי “בוקו חראם”, השלוחה של האיסלאם הרדיקלי בניגריה. זה לא ברור מה היה פשעם של הנטבחים, ילדים ומבוגרים. הם אינם כובשים. הם אינם ציונים. הם אינם צרפתים וגם לא קולוניאלים בריטים. מדובר בכפריים ניגרים, מוסלמים ונוצרים, שלא עשו שום דבר רע לאף אחד, לא השפילו אף אחד, לא כבשו אף אחד, ובסך הכל הלכו לבית ספר, עבדו באיזה שדה צמוד לבית, או שנקלעו לתוך כנסייה או מסגד. בין לבין הם חיסלו גם את המלומד המוסלמי, שיח’ מוחמד אוואל אלבאני. הפעם, לשם שינוי, הייתה סיבה. השייח’ טען שהמעשים של הקבוצה מנוגדים לאיסלאם.
    מעשי הקבוצה אינם עניין חריג. זה בדיוק מה שקורה כבר שנים בסומליה, בפקיסטן, בתימן ובעיראק. בסוריה, רק בשבוע שעבר, שני מחבלים מתאבדים מחזית המדינה האיסלאמית של עיראק וסוריה (ISIS) ביצעו פיגוע חיסול נגד אבו חאלד אל-סורי, מפקד אל-קעידה בסוריה. שני מתאבדים ועוד שישה שהם גררו איתם השמימה נאבקים עכשיו על מכסת הבתולות. הרי כולם ג’יהדיסטים. כולם שאהידים. בשבועות האחרונים מדובר במאות הרוגים. לא במאבק בין המורדים למשטר אסד, ולא בין הקואליציה שהחלה בהתקוממות לבין האיסלאמיסטים, אלא בין הג’יהדיסטים לבין עצמם. בעיראק הסמוכה, שתי הקבוצות הללו השתלטו בשבועות האחרונים על מחוז אל-אנבר, תוך כדי יצירת גל של 300,000 פליטים, ועוד מספר בלתי ידוע של הרוגים. בפלוג’ה שבאותו מחוז כבר מתגעגעים לפשעי האמריקנים, והם רק יכולים לחלום על החוליגנים של “תג מחיר”.
    רוב המידע על מחול המוות הזה זוכה לאזכור קלוש, אם בכלל, בערוצי התקשורת במערב. בעיראק, רק מטרור, ממוצע ההרוגים היומי חצה את השלושים. עכשיו ניגריה נאבקת על המקום הראשון. ויש עוד מתחרות. זה כבר לא מעניין אף אחד. זה גם לא משנה אם יש או אין נוכחות מערבית. זה לא רלוונטי. למחול המוות יש יצר התרחבות משל עצמו. הוא אינו זקוק לתירוצים.
    מה שמעניין הוא, שהעובדות אינן מבלבלות את מצדיקי הטרור. הם ממשיכים להאשים את הדיכוי, את הכיבוש, את הקולוניאליזם, את הציונות, למרות שמוסלמים שחיים תחת “השלטון הציוני” זוכים ליותר שקט, חיים, פיתוח, זכויות, שגשוג, חופש – לעומת אלה שחיים בחסות האיסלאם. אבל חובבי החמאס חוגגים בימים הללו את שבוע האנטישמיות, שמתחזה ל”שבוע האפרטהייד”. הם אינם מוחים על הטבח ללא הפסקה בעולם המוסלמי. הם מתעניינים פחות, אם בכלל, בעשרות אלפי תושבי מחנה יארמוק ליד דמשק, שגוועים ברעב במסגרת המאבק בין הג’יהאד השיעי לג’יהאד הסוני. הם מפיצים את השקר שישראל היא הבעיה. הם ימשיכו בשקרים. אנחנו נתעקש לשלוח להם תזכורות על המציאות ועל העובדות.

  3. מרדכי קידר כותב במאמרו :
    לקראת המפץ הגדול –חיזבאללה מתכונן למלחמה אזורית
    המאמר התפרסם במגזין “מראה” 280 וכן בעיתון “מקור ראשון”.

    “אובדן היתרון היחסי

    הטרור מסוכן בעיקר כיוון שהוא מלחמה בלתי מאוזנת בין שני צדדים: צד אחד שבו מצויות מדינות וחברות הכבולות בחוק לאומי ובינלאומי, המכבדות זכויות אדם, זכויות מיעוטים ונשים, המנסות לא לתקוף אזרחים תמימים אלא רק לוחמים, גם אם הם מסתתרים מאחורי הגב של ילד או אישה. אפילו הלשון שנוקטת מדינה הנמצאת במאבק עם טרור מוגבלת בכללי התקינות הפוליטית.

    מצד שני יש מי שפועל ללא כללים: הוא אינו מכיר בחוק הבינלאומי, אינו מתחשב באמנות בינלאומיות, וזכויות אדם שוות בעיניו כקליפת השום. הוא אינו לובש מדים, הוא אינו מגביל את עצמו בשום כלל, ואינו מתחשב בזכויות מיעוטים או נשים וילדים. הוא אינו כובל את התבטאויותיו בכללי התקינות הפוליטית, והוא מכנה את מתנגדיו בכינויים הבוטים ביותר כדי להצדיק את הפגיעה בהם. זוהי הסיבה היסודית שמדינות וחברות מודרניות מתקשות כיום להתמודד עם טרור. מכאן גם נובע היתרון הגדול שיש לטרור במאבקו חסר המגבלות נגד החברות המערביות הכובלות את עצמן בלחימה נגדו.

    הבעייה של הטרוריסט מתעוררת כשאויבו הוא טרוריסט, שכמוהו אינו מגביל את עצמו או את לחימתו בשום כלל או חוק. במצב זה, שני הצדדים הטרוריסטיים מאבדים את יתרונם היחסי, ולכן המלחמה ביניהם עקובה מדם. זה המצב כיום בין חיזבאללה ובין אויביו הסוניים, הסלפיים הג’יהאדיסטיים: שני הצדדים מתנהגים כמו טרוריסטים, ללא חוק וללא דיין, ואפילו היושב במרומים – ששני הצדדים טוענים שהם מייצגים את דברו ורעיונותיו – אינו מתערב בסכסוך הדמים.

    במצב זה נמצאים גם כמה ארגונים ג’יהאדיסטיים בסוריה: אלקאעידה מסוכסכת עם “מדינת האיסלאם בעיראק וסוריה”, וג’בּהת אלנוסרה מאיימת על “מדינת האיסלאם” במלחמה גלויה, לאחר חיסול אחד ממנהיגי הנוסרה, אבו ח’אלד אלסורי, לפני שבוע בחלב.

    ייתכן שזהו גם מצבו של האיסלאם הקיצוני: בכל פעם שקבוצה קיצונית מצליחה להשתלט על שטח ולהקים בו בסיס פעולה, קמה קבוצה קיצונית יותר הנלחמת בו – בשיטות טרוריסטיות כמובן. ולאחר שהשנייה תנצח, תגיע קבוצה קיצונית יותר ותעשה לה את מה שזו עשתה לקודמתה וחוזר חלילה.”

  4. מנהיג חיזבאללה חסאן נסראללה הצהיר לאחרונה בנאום פומבי הצהרה מדהימה שעליה מדווח הארץ :
    http://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/1.2282550
    “בנאום תקף מזכ”ל חיזבאללה בחריפות את מנהיגי מדינות ערב שהתכנסו בשבוע שעבר בפסגה הערבית בכווית. לטענתו, רוב מנהיגי ערב הגיעו למסקנה, שחיזבאללה ובני בריתו הבינו כבר לפני שלוש שנים, שהכוחות הנלחמים בסוריה נגד משטרו של בשאר אסד הם ביסודם ארגוני הג’יהאד העולמי ואל-קאעדה שמאיימים לא רק על סוריה ובני בריתה אלא על כל מדינות ערב. “אם אותם ארגונים (הפועלים בסוריה, ג”ק) ינצחו, הם ימחקו את כולנו ללא יוצא מהכלל, כולנו נימחק מהמפה הפוליטית באזור”, הזהיר נסראללה.
    מדהים.חסן נסראללה מצהיר פומבית שהאוייב הגדול מבחינתו אינם היהודים ישראל שהוא אמנם רוצה להילחם בה אבל זה לא בראש סדר קדימויותיו האוייב האמיתי הם הג’יהדיסטיים האיסלאמיים הסונים שמתכננים להשמיד את כל מדינות האיזור. הוא לא מאשים בכך את ישראל עם כל זה ש/היא אוייב מבחינתו.
    אכן.

  5. אני חושב שהשוואה טובה עם גם מצחיקה במבט ראשון ( אבל לא במבט שני ) להבדל בין הצבא הסורי והערבי הרגיל צבא של חיילים שיש להם משפחה ושבסופו של יום רוצה לחזור הביתה אל המשפחה ולנוח ולא להקים אימפריה ובין אירגון הגי’הדיסטים הוא להשוות אותם עם הגזעים בסדרת הטלווזיה מסע בין כוכבים”. שם יש מצד אחד גזעים עויינים כמו הקלינגונים והרומולאנים ושהם אויבים אכזריים אבל רציונאליים . אפשר להגיע עימם להסכמים שהם יעמדו בהם והם אינם שולחים את חייליהם למוות כמתאבדים.הם מכבדים את חייליהם.וגם את אויביהם.
    ולא יבצעו מעשי גנוסייד.
    מהצד השני יש את לוחמי הג’מהדר בסדרה “מסע בין כוכבים חלל עמוק 9 ” לוחמים שהונדסו גנטית והם לוחמים אובססיביים עבור אדוניהם שבהם הם רואים אלים והם מוכנים להתאבד עבורם ככל שידרש. איתם אי אפשר להגיע לשום הסכם שהרי הם לוחמים במלחמת קודש. .
    ויש גם את הבורג גזע של קייבורגים שכל מטרתם היא להפוך את כלל הגזעים לקיבורגים כמוהם חלק מהקולקטיב . כל חלק מהקולקטיב מוכן להשמיד את עצמו שכן הוא חסר ערך לעומת המטרה הגדולה .
    אני חושב שאפשר להשוות את הג’מהדר הבורג לגי’הדיסטים של האל קאידה וסניפיו .הללו לוחמים שנוצרו במידה רבה בכוח הטכנולוגיה ( האינטרנט) ומטרתם היא להקים אימפריה איסלאמית עולמית תוך כדי השמדת כל קבוצה שתעמוד בדרך .עבור המטרה הגדולה הם מוכנים להיתאבד ולרצוח המונים ככל שידרש. בקצרה אלו אינם לוחמים קונבנציונאליים.
    החזבאללה ארגון ג’יהדיסטי אף עם מדינה שהוא מעוניין לנהל ולא שואף שתישמד בדרך למטרה הגדולה הוא איפה שהוא באמצע בין שני סוגי הלוחמים האלו.

  6. חדשות רעות מאוד מעיראק :אירגון הטרור המד’ינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה ” שאפילו האל קאעידה ” מסתייג ממנו ומאכזריותו כבש את העיר השלישית בגודלה במדינה מוסול. האירגון שולט כבר בעיר גדולה אחרת במדינה פאלוג’ה וכעת יש לו רצף טריטוריאלי רחב ידיים בעיראק וגם בסוריה.דהיינו זאת מדינה חדשה במזרח התיכון ליתר דיוק חליפות איסלאמית
    .ממשלת עיראק קוראת לעזרת ארה”ב .אבל אין לה מה לצעוק :אובמה לא יבוא.לאמריקנים כבר היה מספיק בעיראק. אובמה לא יכול להרשות לעצמו להתערב שוב בעיראק אחרי שיצא משם בקושי רב.
    מי כן יאלץ לבוא :האיראנים שעיראק הייתה בגדר מדינת חסות שלהם ושמדינת האיסלאם הסוני היא בגדר איום קיומי ממש עליהם.
    הם כבר נלחמים בסוריה ויאלצו להילחם כעת כפל כפליים בעיראק ויכנסו שם לבוץ חדש שממנו לא יצאו בשנים הקרובות. כל האיומים המטורפים של חמינאי מנהיג איראן על ישראל וארה”ב הם רק אלו דברי טירוף.כל תשומת הלב של איראן מרוכזת כעת בעיראק . נזכיר שכל אלו הם דברים שאני כבר חזיתי לפני חודשים כאן ומתממשים כעת אחד לאחד
    אז הנה התחזית הבאה שתתממש גם היא: עם לא תצליח איראן לבלום את החליפות הסונית כבר בחודשים הקרובים ,כי אזי יתחיל שיתוף פעולה סמוי בינה ובין ישראל כנגד החליפות. חמינאי יכול לקשקש את דברי הטירוף שלו כנגד ישראל כמה שהוא רוצה ,האיום האמיתי על איראן הוא כעת בעיראק והוא גודל מיום ליום.

  7. המזרח התיכון כולו הופך לבית מטבחיים אחד כולו. במבט היסטורי מה שקורה הוא שהקבוצות האתניות השונות וגם הדתיות מחפשות את ההגדרות הטריטוריאליות שלהן, תהליכים שהתחרשו באירופה במאה ה -19 ובראשית המאה ה – 20. הפונדמנטאליזם האיסלמי הוא רק שחקן משנה. גם אם יצליח להקים רצף טריטוריאלי הוא יצטרך לנהל אותו. עם פתאוות אי אפשר לנהל מדינה ואז יהיה שוב מרחץ דמים. המוני האנשים שבעצם ירגישו שאין להם מה להפסיד יתקוממו נגד אותו איסלם קיצוני. כהערה, האומללים ביותר יהיו בני הקהילה האשורית (צאצאיה של אשור ) המצויה בעירק . הם נוצרים בדתם. לא לקנא בהם.

  8. אני חושב שהאשורים ברובם המוחלט כבר נמלטו מעיראק לארה”ב ולאירופה. כמו הקהילות הנוצריות בסוריה שיש להן בעיה דומה.
    גיא בכור מעריך שכבר לא נשארו הרבה נוצרים בעיראק ובסוריה היום.

  9. אחד מכל שישה צרפתים תומך בדאע”ש אירגון החליפות האיסלאמית ששולט כעת בשטחים גדולים מסוריה ועיראק..או כך לפחות טוענים נתוני סקר שפורסם בצרפת. עד כמה אפשר להתייחס ברצינות לנתונים האלו ? קשה לדעת .אבל זה מדאיג כי לפחות כמה ואולי רבים מאלו שהודיעו שהם תומכים בדע”ש ( ורובם המוחלט אם כי לא בהכרך כולם הם מן הסתם מוסלמים צרפתים) ,הם בגדר “גיס חמישי ” בצרפת שבבוא היום יסייעו לאנשי דעא”ש במתקפות על ארצם ועל אירופה ועל המערב. כך שבמקרה הזה אני ממליץ לעורכי הסקר לאסוף את כל הנתונים שיש אם יש כאלו על העונים לסקר ולהעבירם ישירות למשטרה ולשירותי הביון.
    http://www.israelhayom.co.il/article/213527

  10. אירגון הטרור ג’באט א נוסרה ” השתלט על מעבר הגבול בקונייטרה וכעת כוחותיו נמצאים ליד הגבול שלנו.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565408,00.html
    האם יש לחשוש שיתקפו אותנו ?
    כן .
    האם יש טעם להגיב למתקפותיהם בעוצמה?
    לא.
    שכן במילא האוייב האמיתי שהוא החליפות האיסלאמית נמצא מאחוריהם ויתקוף אותם על מנת לכבוש את איזוריהם. ואז הג’באט א נוסרה או יתאחדו עם אנשי החליפות האיסלאמית או יתפזרו לאיזורים אחרים.הג’באט הנוסרא הם לא רוצחי המונים כמו אנשי החליפות האיסלאמית והם קצת פחות אכזריים וכנראה גם קצת פחות מסוכנים.
    כך שבשלב הזה אינני רואה שום טעם בביזבוז אנרגיה מיוחדת כנגדם. עדיף להתמקד בפיזור מוקשים בכל רחבי האיזור ולהתכונן כנגד אנשי החליפות שיבואו בהמשך וכנגדם נצטרך להשתמש בכל מה שיש.
    בשלב הזה אנחנו רק מחכים.

  11. מאמר מעניין מאוד על מבנה הפיקוד של הדאע”ש : ועל השימוש שלו ברשתות החברתיות
    ■ הכותבת היא פרופסורית באוניברסיטת צפון קרוליינה
    הוא הופיע בפינאנשיאל טיימס ובעברית ב”גלובס”

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000966541&obref=obinsite

    נא להכיר: אלה אנשי המפתח בהנהגת דאע”ש – “הצ’צ’ני”, “אריה המדבר”, איש הכספים, אחראי התעמולה והמנהיג שמחזיק יחידת חיסול אישית
    הבנת המבנה התפקודי של הארגון וזיהוי מנהיגיו חשובים יותר משאלת מספר לוחמיו ■ מה ידוע על הנהגת הארגון הרצחני ועל דרכי השליטה באנשיו?
    במערב מצטיירים אולי לחצים בינלאומיים להגברת המאמץ הצבאי נגד ארגון המדינה האיסלמית והלבנט (דאעש בערבית, Isis באנגלית), אך קהילת הביון העולמית עדיין מנסה לשרטט תמונה של הארגון, יכולותיו וכוונותיו. רבי המרגלים מהמערב סופגים יותר-ויותר ביקורת על ההמעטה בהערכת דאעש, שבתוך שנה אחת התפוצץ בגדול בהשפעה אל מעבר המגבלות של מלחמת האזרחים בסוריה, שבה התחיל לשגשג.

    אפילו גודל הארגון הזה אינו ברור. גופים עיראקיים ואזוריים מדברים על 50 אלף לוחמים. הערכות הביון האמריקני מעמידות את המספר על כ-10,000. הבריטים שמרנים יותר. מקור ביון בריטי אמר שההערכה היא שמדובר על כמה אלפים בודדים.

    אבל הבנת המבנה התפקודי של הארגון, וזיהוי מנהיגיו, חשובים כנראה יותר מאשר מניית מספר לוחמיו. כאן הידע מעורפל מאוד – אפילו מנהיג הארגון המוצהר, אבו באקר אל-בגדאדי, היה תעלומה עד שדרשת הרמדאן שלו הופיעה באינטרנט בחודש שעבר. “הם הפיקו כמה לקחים מאז תחילת ההתקוממות שלהם בעיראק ב-2006”, אומר אנתוני קורדסמן,

    מנהל הביון לשעבר בפנטגון. “יש להם הנהגה מפוזרת הרבה יותר כיום. הם מוודאים שיש להם שני מפקדים בשטח בכל רגע נתון. אין להם שליטה מרכזית. המנהיגים קובעים את המדיניות, אך אינם מנסים לנהל כל מבצע ומבצע. והם ניידים. לרוב הלוחמים אין מושג היכן נמצאת ההנהגה החשובה ביותר”.

    חדש: באפשרותכם לסמן קטע מהמאמר ולשתף רק אותו. סמנו קטע ושתפו.
    חיסולים וסמכות דתית

    כאשר מועצת הביטחון של האו”ם העבירה בשבוע שעבר החלטה שמגנה את דאעש ומגבילה את יכולות גיוס המימון של הארגון, היא הטילה עיצומים על שישה יחידים, אך רק שניים מהם חברים בדאעש – חמיד חמאד חמיד אל עלי, איש מימון, ואבו מוחמד אל-אדנאני, אחראי התעמולה הראשי שלו.

    מקורות אחרים, בהם אנשים שחתומים על הכרזות והמסמכים באזורים שבשליטת הארגון, מקורות גלויים במדיה החברתית ואנשי ביון, מספקים תמונה מקיפה יותר, גם אם מוגבלת, של ההיררכיה של הארגון.

    כמו הארגון הקודם, אל-קאעידה בעיראק, ההנהגה הבכירה של דאעש מחולקת בין מועצת שורה – “קבינט” של שרים עם תחומי אחריות מסוימים כמו גיוס, מימון ואספקת מזון – ומועצה צבאית קטנה, עם מפקד משלה. מתחת למועצה הצבאית פועלים ממונים עם תחומי אחריות ומומחיות כמו בניית משאיות נפץ או מטעני צד.

    בגדאדי, שהכתיר עצמו ל”חליף” של דאעש, מטיל את סמכותו על הארגון, כפי שעשו לפניו ראשי אל-קאעידה, בשני אמצעי מפתח: יחידת חיסולים פנימית שרוצחת סוטים מהדרך, וסמכות דתית שמפעילה לחץ אידיאולוגי. נוסף על מבנה הליבה הזה, לדאעש יש “ממשלה” של אמירים אזוריים, שאחראים לאזורי השליטה שלהם, ומפקדים צבאיים נפרדים. הצמדת שמות לכל החבורה הזו היא עניין מסובך, בין היתר בגלל השימוש בכינויים מחתרתיים.

    ככל הידוע, “שר המלחמה” של הארגון הוא אדם בשם אבו סולימן אל-נאסר, שכמו בגדאדי היה עצור במחנה Bucca האמריקני בעיראק, לפני שנהפך לג’יהאדיסט. חאזם עבדול ראזק אל-זאווי הוא שר הפנים, ואבו ספוואן ריפעי הוא ראש שירות הביטחון, לפי מידע מפורט אך לא מאומת שדלף מאתר אינטרנט אנונימי שנקרא “ויקי בגדאדי” ב-2013.

    דמויות אחרות ניתנות לזיהוי ברור יותר. אבל עבדול-רחמן אל-בילאווי היה אחד המפקדים הבכירים בדאעש – כמה מקורות אומרים שהוא המפקד הצבאי העליון. מותו ביוני היה ממש לפני ההתקפה והכיבוש של מוסול. מקורות בארגון מכנסים את ההתקפה הזו “המתקפה של בילאווי”.

    אבו עומאר אל-שישאני, שהוא צ’צ’ני, נהפך גם הוא לדמות חשובה בארגון. הוא פיקד על קבוצה משלו, ג’ייש אל-מוחג’ירין, בסוריה לפני שערק והצטרף לדאעש. שאקר ווהיב אל-פהדאווי, המכונה “אריה המדבר”, הוא מפקד בכיר נוסף, שלהוט יותר להראות את פניו בהשוואה לאחרים. הוא ניתן לזיהוי בעשרות תצלומים: פני בריון קשוח לא מחייך עם שיער שחור ארוך.

    עבדאללה אל-ג’נאבי – בעבר דמות מפתח באל-קאעידה שהתחמק מניסיונות התנקשות אמריקאיים – הוא כנראה בכיר נוסף בדאעש, אם כי תפקידו לא ברור. ג’נאבי נושא דרשות דת קבועות בעיר פאלוג’ה מאז נפילתה בידי דאעש ב-2013.

    שינוים בהתמקדות הארגון

    “הנהגת דאעש היא במהותה מהבעת העיראקי, והיא מעסיקה עצמה מאוד בהחזרת השליטה במדינה לידיה”, אומר ריצ’רד בארט, לשעבר ראש היחידה נגד טרור עולמי בביון הבריטי MI6, וכיום מומחה לג’יהאד. “אפשר לראות את זה בניסיון הצבאי שלהם. ותיקי אל-קאעידה הקימו את הגרעין של הארגון, והם מחויבים לאותם אידיאלים”.

    מבחינת דאעש, היעד האידיאולוגי היה תמיד “האויב הקרוב” – מונח שמתייחס במקור למוסלמים אחרים, בייחוד שיעים ולממלכות כמו ירדן ההאשמית ובית סעוד. בניגוד לכך, רשת אל-קאעידה הגרעינית התמקדה תמיד ב”אויב הרחוק” – הכופרים המערביים.

    עם הפצצות האוויר של ארה”ב ורציחת העיתונאי האמריקני ג’יימס פולי, יתכן שדאעש שינתה את ההתמקדות שלה. שלא כמו אל-קאעידה, היא הכריזה על עצמה כחליפות כלל-עולמית זמנית, ולכן ייתכן שהיא זקוקה להפגנת כוח בינלאומית.

    “דאעש בהתמודדות מול אל-קאעידה על מי יהיה המותג הג’יהאדיסטי המוביל”, אומר מקור מודיעין ישראלי בכיר. “ההבדל מול אל-קאעידה איננו אידיאולוגי. ההבדל הוא איך ומתי. דאעש רוצה הכול עכשיו. על-קאעידה סבלני יותר”.

    לפי כמה הערכות של שירותי ביון מערביים, לא ברור מכמה סמכות נהנית ההנהגה המרכזית של הארגון על הקבוצות האזוריות שמבצעות את מעשי הטבח באוכלוסייה. זרם חזק של חברים חדשים, שנמשכים לאידיאולוגיה האולטרה-רדיקלית של החליפות, אינו משולב באופן מלא במבנה הפיקוד של הארגון – הן מפני שההנהגה חוששת מהסתננות איומים, הן מפני שהפעילות מתפרשת כעת על פני שטחים כה נרחבים. הקנאים החדשים צפויים להיות פראיים יותר ופחות צפויים בהתנהגותם, מאמינים אנשי הביון.
    עדיין לא ברור כמה מהר יוכל דאעש לתקוף את המערב במדינותיו – לפי תכנון מוקדם ריכוזי או ביוזמת מגויסים נלהבים מהמדינות הללו. “במה שנוגע לתכנון התקפות בחו”ל”, אומר בארט, “אין להם לפי שעה את היכולות”.

    פוואז ג’רגס, פרופסור בבית הספר לכלכלה בלונדון, שחקר את אל-קאעידה, מעריך שהמטרה הראשונה תהיה אזורית. “נציגויות דיפלומטיות אמריקאיות או אירופיות בביירות, ירדן או טורקיה הן הבטן הרכה. אני במקומן הייתי חושש מאוד”.

    החמצן של דאעש: הצפיות בסרטוני הזוועה

    איך משתמש דאעש ברשתות החברתיות כדי להתעצם / זיינאב טופייקי

    אפילו עיתונאים קשוחים הזהירו אנשים שלא לצפות בווידאו, ואפילו לא להתבונן בתצלומי סטילס ממנו. אבל כמה דקות אחרי שהועלה לרשת, תצלומי עריפת הראש של ג’יימס פולי עברו מיד ליד. אנשים שחיפשו מידע על מות העיתונאי האמריקני צפו במעשה טבח. בסופו של דבר, יוטיוב הסירה את הווידאו. טוויטר, לבקשת משפחת פולי, מחקה את התמונות רק אם המשתמשים שיגרו אותן.

    בשנה האחרונה דאעש העלה קטעי וידאו של סקילה באבנים, עריפת ראשים ועינוי של אלפי עיראקים וסורים, שמשפחותיהם אינן יכולות לספק לטוויטר את הראיות שהיא מבקשת, או לסמן את הווידאו ביוטיוב.

    אבל חשובה בהרבה מהאבל של המשפחות השכולות היא העובדה שהקטעים הללו יובילו לעוד הרג של חפים משפע. דאעש תלוי בשימוש מתוחכם במדיה חברתית כדי להפחיד את ההמונים ולמשוך מגויסים. הוא מציף את המדיה החברתית בחומרים גראפיים במיוחד, בשילוב עינויים, בהקדמה למתקפות גדולות, במטרה לפורר את ההתנגדות על ידי הפחדה. אפליקציית טוויטר שלו, “שחר הגאות השמחה”, משתמשת באלוגריתם של האתר כדי להציג פוסטים אוטומטיים מחשבונות של תומכים, ולנפח את נוכחותו באינטרנט.

    המבטא הלונדוני הברור של המוציא להורג של פולי הופך אותו לאחד מאלפי מתנדבים, להערכת משרד החוץ האמריקאי, שדאעש פיתה מ-50 מדינות שונות בעזרת המדיה החברתית. חלק מקטעי הווידאו מזכירים משחקי וידאו פופולאריים, שבהם השחקן אמור לירות למוות בפיקסלים של יריבו.
    כאשר העיתונאי דניאל פרל נרצח בעריפת ראש על ידי ג’יהאדיסטים ב-2002, הווידאו גרם לסערה, אך הוא לא נצפה על ידי כה רבים. צילומים מעריפת ראשו של איש העסקים האמריקני ניקול ברג ב-2004 פורסמו באתר מלזי, שנסגר במהירות. אבל בתקופה ההיא בקושי הייתה מדיה חברתית. מרבית חשבונות המדיה החברתית של דאעש ממשיכים לפעול. הם מושכים תשומת לב תקשורתית, וצנזורה שלהם יקרה ואולי גם מנוגדת לאידיאל חופש הביטוי. כאשר פוסטים מורדים, זה נעשה על בסיס אד-הוק. זה כבר לא מספיק. פלטפורמות גדולות אינן יכולות להרשות לעצמן להפוך לאמצעי הפצה קלה של תעמולה שמציגה רצח מבוים היטב. סגירת החשבונות של דאעש לא תסיר את החומר הזה מהאינטרנט, אך תקשה על איתורו והפצתו.
    זה לא אומר שצריך לצנזר את כל החומר הגרפי. החלק המזוויע ביותר של חניקת טריק גרנר למוות בחודש שעבר על ידי שוטר ניו יורקי כשחזר והתחנן “אני לא יכול לנשום” לא הגיע למהדורות החדשות בטלוויזיה. לאתרי אינטרנט אין איסורים גורפים על הקרנת תכנים בעלי עניין לציבור, גם אם הם מזוויעים.

    בארה”ב, ההגבלות החוקיות הן על הסתה או הפרת זכויות יוצרים. אילו דאעש היה משתמש בעותקים לא מורשים מהופעות הזמרת ביונסה, כל קטעי הווידאו היו נמחקים מיד מהרשת.
    בבריטניה, שממנה מגיעים לדאעש מגויסים רבים, סקוטלנד יארד הזהיר ש”צפייה, הורדה או הפצת הווידאו ההוא נושאים העמדה לדין באשמת עבירת טרור”, אבל זוהי הגזמה שהופכת אזרחים רגילים לעבריינים. פלטפורמות המדיה החברתית יכולות לבצע את האבחנה בין חשיפת מעשים רעים ותכנים המשמשים לתעמולה, ולאסור כליל על הסוג הזה. חברות המדיה החברתית חייבות להקים מועצות אתיקה עם סמכויות בנושא צנזורה ומחיקה. המדיה החברתית היא פרס לחופש הביטוי, אך זה לא אומר מתן יד חופשית לקבוצות שמבצעות פשעים נגד האנושות, ונהנות מהחמצן של פומביות עולמית בהקלקה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × שתיים =