אל המערב המוזהב

מִסָּבִיב לַבַּיִת שֶׁקָּנִינוּ בְּאֶלֶף-תְּשַׁע-מְאוֹת-תִּשְׁעִים-וְשֶׁבַע
בְּהַלְוָאָה בְּרִבִּית מִשְׁתַּנָּה לְעֶשְׂרִים-וְחָמֵשׁ שָׁנִים
מִּשְׂתַּרְגִים כּוֹנְסֵי נְכָסִים, שׁוֹלְחִים פֶּאֶרוֹת שֶׁל טֹפְסֵי
הוֹצָאָה לַפֹּעַל. אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַקִּיר שֶׁשָּׁבַרְנוּ
בֵּין הַמִּטְבָּח לַסָּלוֹן עִם קֶשֶׁת לָחָצֵר שֶׁל מִשְׁפַּחַת
לֵב שֶׁהִתְגָּרְשׁוּ זְמַן קָצָר אַחֲרֵינוּ, הוּא הָיָה עוֹמֵד
עִם הָזַרְנוּק בַּגִּנָּה וְצוֹרֵחַ, וְהַכֶּלֶב הַשָּׁחֹר הַמְּשֻׁגָּע
נָבַח בְּכָל פַּעַם שְׁהָסַקְסוֹפוֹן שֶׁלּוֹ יִלֵל וְהֵעִיר אֶת כָּל
הַשְּׁכֵנִים, אִשְׁתּוֹ הִתְרוֹצְצָה וּפִזְּרָהּ הִתְנַצְּלוּיוֹת מְכֻבָּדוֹת
וּמַר סוֹלוֹמוֹן מִלְּמַטָּה נִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ וְסִפֵּר שֶׁהוּא נִפְגַּע
בִּתְאֻנַּת עֲבוֹדָה, מֵאָז חֶרֶשׁ בְּאֹזֶן שְׂמֹאל וּמְאֹד עַצְבָּנִי
הוֹסִיף בְּקוֹל שָׁקֵט, עֵינָיו הַקְטָנוֹת מְפַלְבֶּלוֹת לַצְּדָדִים
(וְהָיִיתָ מְחַבֵּק אוֹתִי עַד לַמַּחְבוֹא שֶׁכָּרִיתִי לִי בִּקְצֵה
הַמִּטָּה, בְּהֹנוֹתַי כְּבַר מַבִּיטוֹת אֶל הַמַּעֲרָב הַמֻּזְהָב
וְהִבְטַחְתָּ שֶׁנִּהְיֶה מְאֻשָּׁרִים)

הפקיד

הַיְּדִיעָה עַל מוֹתוֹ לֹא הִפְתִּיעָה אִישׁ.
עֲדַיְן, עִסְקָאוֹת נֶחְתְּמוּ. נִלְחֲצוּ יָדַיִם.
פְּגִישׁוֹת נִכְתְּבוּ בְּיוֹמַן הַמִּשְׂרַד.
נוּרוֹת הַפְלוֹרֶסֶנְט הִמְשִׁיכוּ אֶת הִבְהוּבָן בַּבְּקָרִים
נַעַר הַדֹּאַר בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת לְעֶשֶׂר
לֹא אֵחֵר מֵעוֹלָם לְהַגִּיעַ.
כָּל יָמָיו הָיָה פָּקִיד. פָּקִיד גָּמוּר.
הֲלִיכָה אֵינְסוֹפִית בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת וַחֲזָרָה.
תִּיקִיוֹת מְסֻדָּרוֹת לְפִי הָא-ב חוֹצְצִים
בֵּינוֹ לְבֵין –
הָאוֹר
הַמַּקְלִישׁ, הַחוֹדֵר בְּאִטִּיוּת מִזְדַּמְזֶמֶת שֶׁל זְבוּבוֹנֵי צָהֳרַיִם
וְנָח עַל טָפְסֵי
חֻפְשָׁה שְׁנָתִית בְּמָלוֹן – פֶּנְסְיוֹן
מָלֵא, מְחַכֶּה
לְחֲתִימַת הַבּוֹס, לְכֻלָּם
זֶה קָרָה. זְעֵיר בֻּרְגָּנוּת נוֹחָה – הַהֹוֶה לֹא הָיָה
אֶלָּא גְּסִיסָה אִטִּית. פִּרְפּוּר אַחֲרוֹן,
קִיר לְבֵנִים מְפֻיָּח. דוֹמֶם.
שֻׁלְחָן שׁוֹמֵם. נִיָר הַעְתָּקָה.

סיגל בן יאיר

סיגל בן יאיר היא חיפאית, ילידת 1970 ואם לשתי בנות. בוגרת אוניברסיטת חיפה בארכיאולוגיה, ומוסמכת בספרות עברית השוואתית, וכן בוגרת בית הספר לשירה הליקון. בן יאיר היא גרפיקאית במקצועה. ספר ביכוריה “לא מעודן” ראה אור ב-2011 בהוצאת הליקון, וזיכה אותה בפרס טבע לשירה.

שירים של בן יאיר באתר של נילי דגן.
שירים בכתב העת “מטעם”.
בן יאיר בלקסיקון הספרות העברית החדשה
.
הביקורת של אלי הירש, ידיעות.

3 תגובות

  1. שני שירים מאוד יפים וגם החיבור ביניהם מאוד מוצלח: בשניהם המציאות נושכת וסיזיפית, בין אם זו המשכנתא שלא יודעת שובע או הניירת המשתלטת על הקיום

  2. שירה חסרת מודעות עצמית. כמה מסכנה כל הזמן. קורבניות שמריצים גברים שובינסטים שלא הפנימו את התקופה

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן