שירות חייו : סקירת מופע "אוצר השירים" של אילן שיינפלד

חגית בת אליעזר הסוקרת הבלתי נילאית שלנו יצאה לסקור מופע השקה של המשורר אילן שיינפלד .


"אוצר שירים" של אילן שיינפלד, הוצאה: שופרא הוצאה לאור בע`מ 2013

הספר :אוצר שירים" הוא מאסף מכל ספרי-שיריו של אילן שיינפלד. הספר מביא ארבעים שנות שירה, שנות שינוי בחייו ובכתיבתו. השירים מובאים מן הספרים "לטאה מכושפת" (עקד, 1981), "עושים אהבה בלשון" (דביר, 1984), "טורים לרע בפרידה" (אלף, 1986), "וראשיתו באהבה" (הקיבוץ המאוחד, 1989), "ארעי" (תמוז ואגודת הסופרים, 1992), "תשליך" (תג, 1994), "כרת" (שופרא, 1997) ו"המדריך לתייר" (שופרא, 2003).

המופע מרכז ענב לתרבות, 22.1.2014

הידיעה התמציתית על המופע במדור "יוצאים מהבית" בעמוד האחרון של הגלריה של הארץ בבוקרו של יום האירוע לכדה את תשומת לבי. ודאי היה פרסום מוקדם לאירוע, אך הוא לא הגיע אלי. הודות לגלריה אני כאן במרכז ענב לתרבות על גג גן העיר באולם מואר חגיגית כששורותיו נפרשות בקשת נדיבה. על הבמה שולחן עץ נרחב, על משטחו קנקני מים, כוסות, צנצנת ענפי אקליפטוס שמשתקפים בו – הכל מואר, שקוף, צלול ואילן שיינפלד בהיר וכן מגולל את הסיפור המסרג את 40 שנות יצירתו בחיו האישיים לרגל צאת "אוצר שירים" – מאסף מכל ספרי-שיריו.

אילן הילד אהב את סבתו שגידלה אותו עד גיל 6 והיא גמלה לו שלא בידיעתה: אילן הורשה לעלות לקברה רק בגיל 13, אך אז – בוגר ומודע למעמד הוא הסתייג מהתנהגותו של אחד מבני המשפחה בזמן ההזכרה וכשחזר לביתו כתב בסערה את שירו הראשון. מספר שנים לאחר מכן אילן– נער בעיצומו של תהליך התבגרות סבוך – נאלץ להתמודד עם מתקפה חריפה עד כדי חרם בתגובה לשיר שפרסם בעיתון בית ספרו. אילן עמד באומץ מול סוללת המורים, כמעביר להם שיעור בסדנא לשירה: למשורר דמיון חופשי וביצירתו אין הוא כבול ע"י שלשלאות המציאות. הנה השיר מחולל השינוי בעקבותיו הבין אילן שיעודו להיות סופר ומשורר.

כְּדֵי לִישֹׁן בְּשֶׁקֶט אֲנִי צָרִיךְ לִזְרֹק יְלָדִים
מֵתִים מִמִּטָּתִי

יֶלֶד מְכֻוָּץ שֶׁבִּטְנוֹ נְפוּחָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתִי.

עֵינָיו נִשְׁפָּכוֹת לְאִטָּן, בְּשַׁלְוָה בִּלְתִּי מְשֹׁעֶרֶת.

זְבוּבִים טוֹרְפִים אֶת קְצוֹת שְׂפָתָיו הַחִוְרוֹת וְעָפִים אֶל תּוֹךְ

שְׂעָרוֹ. קָשֶׁה וְסָבוּךְ וּמְדֻבְלָל.

לִישֹׁן יַחַד עִם יֶלֶד מֵת זֶה לֹא קַל.

יֶלֶד זָר שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי וְיֵשׁ חֲמִיצוּת בָּאֲוִיר וְרִקָּבוֹן מִתְקַדֵּם.

דָּמוֹ נִקְרָשׁ כְּתָמִים גְּדוֹלִים עַל מַצָּעַי.

חֲבָל לִזְרֹק יֶלֶד מֵת שֶׁיִּטָּרֵף בָּרְחוֹבוֹת.

אֲבָל כְּבָר מְאֻחָר, אֲנִי עָיֵף, צָרִיךְ אֶת מִטָּתִי

וּכְלָל אֵינִי מְסֻגָּל לִישֹׁן עִם יֶלֶד זָר מֵת בְּחֵיקִי.

לימים השיר פורסם ב"הדף לספרות" – המוסף הספרותי של "על המשמר" והרשים את העורך הספרותי של העיתון – איש האשכולות א.ב. יפה עד כדי הצעתו לאילן הצעיר שאך סיים את שרותו הצבאי לשמש כעורך המשנה של המוסף.

הקשר ההדוק בין היצר ליצירה – הידד לשפתינו העברית המצמיחה את שני נכסיו של האדם מאותו שורש פורה – מתממש במלואו בחייו  של אילן שיינפלד. אילן המתבגר חווה משיכה לנערים כלנערות ומתוך גולם ההתבגרות המינית פרח פרפר מרהיב כשאהבתו הבשלה הבוגרת חובקת-כל: בחופשות מהצבא הוא בא אל חברתו הקיבוצניקית אך מבט אחד עמוק ונבואי בסער החולף על פניו ברחוב תל אביבי הוביל לקשר האהבה רב השנים בין בני הזוג. אילן המאושר שגשג ספרותית: הוא כתב שירים, ערך, תרגם, למד לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב והתידד עם משוררים רבים. אפשר שהמופע נראה עד עתה כהצגת יחיד של אילן אך מכאן והלאה עלו החברים לחבקו, לברכו, לדבר על שירתו ולקרוא שיר מה"אוצר".

השחקנית דליה שימקו קראה את השיר:

שְׁרָבִים

חַם וָלַח הָיָה בָּעֶרֶב. חַם וָלַח.

הָאִישׁ שָׁלַף אֶת הַמַּדְחֹם מִבֵּית־שֶׁחְיוֹ וְנֶאֱנַח.

הַיָּמִים מִתְאָרְכִים, כְּפִי שֶׁמְּנַבְּאִים סִפְרֵי הַגֵּאוֹגְרַפְיָה, כָּךְ גָּנַח,

וַאֲפִלּוּ נֶכְדִּי נָס מִמַּגַּע יָדִי הָעֶרֶב. הָיָה מִדַּי

חַם. חַם וָלַח.

הַיָּמִים מִתְאָרְכִים

הַנֶּכֶד מוֹצֵא לִטּוּפִים אֲחֵרִים

וַאֲפִלּוּ תַּחֲלוּאַי מִתְאַחֲרִים.

הָאִישׁ נָחַת עַל כִּסֵּא הַנּוֹחַ בְּמִרְפַּסְתּוֹ. נָח וְגָנַח.

אִשָּׁה בְּחֻלְצָה פְּרוּמָה הִגִּישָׁה מַשְׁקֶה קַר לְשֻׁלְחַן הַקַּשׁ,

וַאֲפִלּוּ הִיא הָיְתָה רַק אִשְׁתּוֹ.

המשורר אמיר אור קרא:

הוּמָאַז' לְצַיָּר פִיגוּרָטִיבִי מִן הַנֻּסָּח הַיָּשָׁן

" גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן

יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶּת"

נתן אלתרמן

יָם אַתָּה אוֹמֵר יָם

וְהַקֶּצֶף הַיָּרֹק עוֹלֶה לְלֹא חֶמְלָה עַל מְעַט הַחוֹל הַמְכֻרְסָם.

יָם יָשָׁן הַיָּם הַזֶּה.

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בּוֹ כְּלִי שֶׁל עֵץ הַשָּׁט בַּמַּיִם וְחֶצְיוֹ טָבוּעַ

וּמוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו עִגּוּל שֶׁל מַיִם, רֶשֶׁת עֲמוּסַת דָּגָה.

יָם יָשָׁן.

נָמָל עָמֹק שֶׁעוֹד יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ בְּסִירוֹת בַּחשֶׁךְ,

וְעַל הַחוֹף, תָּמִיד כְּאִלּוּ נֶעֱזֶבֶת, עוֹמֶדֶת עִיר קְדוּמָה בְּלוּאַת פָּנִים

וַעֲטוּפָה בִּסְבַךְ שֶׁל יֶרֶק,

אֶפְשָׁר גַּם גַּגּוֹת אֲדֻמִּים.

יָם אַתָּה אוֹמֵר, יָם,

וּשְׁנֵינוּ מְשַׂרְטְטִים בַּחוֹל רִשּׁוּם כַּף רֶגֶל יְחֵפָה,

כְּמִכְחוֹלִים הַמְבַקְשִׁים לְהַעֲבִיר בְּקַו חָדָשׁ מַרְאֶה יָשָׁן מְאֹד,

אֶפְשָׁר מַרְאֶה נוֹשָׁן.

בנוסף, אמיר אור קרא שיר מ"שלל" – ספרו החדש המכיל מבחר מכל ספרי שיריו.

רפי וייכרטמשורר, עורך, המו"ל של הוצאת הספרים "קשב לשירה" , פרופסור באוניברסיטת חיפה ועם כל התארים האלה– אוהב שירה, קורא רגיש ומעמיק. רפי התרווח בכורסה צבעונית נוחה ליד השולחן המזמין ודיבר באופן מלומד אך נגיש על שירתו של אילן, על הכנות והאומץ היצירתי שבה, על הזרימה החופשית בין משלבי השפה השונים. רפי ואילן מכירים מאז ימי ראשית שירתם. בחתונתו של רפי אילן קרא את שיר האהבה המעודן "שַׁבָּת בְּסִידְנָא־עַלִי" ורפי קרא את השיר הזה בחגיגתו של אילן:

שַׁבָּת בְּסִידְנָא־עַלִי

יָצָאנוּ אֶל תּוֹךְ הַצְּוָחָה הַכְּחֻלָּה

שֶׁל הַבֹּקֶר. חוֹצִים אֶת הָעִיר

בְּאַסְדַּת הַסּוּבָּרוֹ הַקְּרֶם כְּזוּג

מְשַׁיֵּט בְּאַדְווֹת שֶׁמֶשׁ עַל פְּנֵי יָם אַסְפַלְט.

בַּתְּחִלָּה נִלְחַצְתִּי בְּשֵׁם סֵדֶר הַזְּמַנִּים.

אַחַר־כָּךְ חִיַּכְתִּי. אֲנִי מַמָּשׁ כְּמוֹ

אַבָּא, בַּטִּיּוּלִים שֶׁל הַיַּלְדוּת:

כָּל יְצִיאָה מִן הַבַּיִת הִיא מַסָּע אֶל אִי־וַדָּאוּת.

אֲבָל בִּנְקִיק הַכֻּרְכָּר הַיּוֹרֵד מִזִּכְרוֹנוֹת

הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, הַבִּקּוּרִים

בָּעֲבוֹדָה שֶׁל אַבָּא,

עַד לַמַּיִם, גַּם אֲנִי נִרְגַּעְתִּי.

אֶת מְעָרַת הַסֶּלַע כְּבָר סָחַף הַיָּם.

אֲבָל כְּפַר הַדַּיָּגִים נוֹתַר.

נִשָּׂא, צְרוּב שֶׁמֶשׁ וָמֶלַח,

עַל יַרְכְּתֵי צוּקִים. מוּל שְׁנֵי סְלָעִים בַּמַּיִם.

הָלַכְנוּ עַד לַנָּמֵל הָעַתִּיק, אוֹסְפִים מְכִתּוֹת

צִבְעוֹנִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ וּזְכוּכִית. אַחַר

טִפַּסְנוּ עַל כֶּתֶף כֻּרְכָּר, מֵעַל הַמֶּזַח

הַיָּשָׁן. הִשַּׁלְתָּ חֻלְצָתְךָ וְנִשְׁעַנְתָּ אֶל הַסֶּלַע.

חֲשׂוּף חָזֶה יָשַׁבְתִּי לְמוּלְךָ וְהִתְבּוֹנַנְתִּי.

קַו פְּלוּמָה כֵּהֶה עָלָה מִבִּטְנְךָ

אֶל קַו הַכַּחַל הַצָּחֹר שֶׁל

מַיִם וְשָׁמַיִם, וּמֵהֶם זִנֵּק הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ עֵינַי.

שְׂפָתֵינוּ רִפְרְפוּ. נוֹרָא הִתְרַגַּשְׁתִּי.

זֶה הָיָה כְּמוֹ לְהִתְחַתֵּן אִתְּךָ

תַּחַת חֻפַּת שָׁמַיִם זוֹהֶרֶת,

עִם כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל יַלְדוּתִי בְּתוֹר עֵדִים.

ריחפה סכנה קיומית מעל לזוג האוהבים. סער סבל ממחלה נדירה שהתבטאה בהתקפי שיתוק שרירים מוחלט ובמספר מקרים אילן הציל את אהובו בהגישו תרופת הפלא הייעודית שהחזירה את סער לגופו הגמיש. אך לכל האוהבים כולם קיים איום הפרידה ואילן חווה פרידה כפולה: סער עזב לאירופה עם אישה וזמן-מה אחר כך לא שרד את ההתקף האחרון.

אילן פרש מרוב עיסוקיו הספרותיים והתכנס באבל ממושך ובלתי ממוסד.

מיקי בן כנען – סופרת, אמנית פלסטית, תפאורנית ומעצבת תלבושות בתיאטרון, שפרסמה ב-4 השנים האחרונות שני ספרים מצליחים: "אם החיטה" ו-"הקרקס הגדול של הרעיונות", קראה שיר לזכרו של סער:

חוֹף, בְּלֹא סַעַר

א

הֲוָיָתֵךְ שָׁטָה, שָׁטָה עַל פְּנֵי מַיִם

צִי מִפְרָשִׂיּוֹת שֶׁל אוֹר

שֶׁלֹּא הוֹלְכוֹת

לְשׁוּם מָקוֹם

רַק מְנַוְּטוֹת עַל פְּנֵי יַמִּים

ב

הַנּוֹף מֻכַּר. הַהִתְבּוֹנְנוּת

הִיא שְׁרִירוּתִית. אַתָּה

אֵינְךָ, הַחוֹף פֹּה. וְהַכֹּל כְּבַשֵּׁנִית.

ג

הָאוֹר הַמְרַקֵּד פְלָמֶנְקוֹ עַל מִזְרָח

הַמַּיִם, הָרָקִיעַ, הַשְּׂחוֹק הַשּׁוֹקֵק

לְחוֹפֵי הַתִּיכוֹן. הָאַהֲבָה הַשּׁוֹכֶנֶת

בִּי לְחוֹף יַמִּים. הָאֵבֶל עַל מוֹתְךָ.

הַיֹּפִי שֶׁיִּכּוֹן. הַזְּמַן אֲשֶׁר יַצְמִית.

יחזקאל נפשי – משורר וסופר מוכר ומוערך. במרץ 2013  הוא פרסם בהוצאת "עמדה"  את הכרך הראשון מן הטרילוגיה "פני עצמי" וממש עכשיו, בפברואר 2014 יצא לאור ספר שיריו "הערך הקיים מילל בחשכה". ליחזקאל קול נעים – רדיופוני ביותר והוא אומנם משדר תוכניות רדיו בהן, בין היתר, קורא שירים. כשיצא ב-2003  הספר "גאים להציג" – ילקוט שירה וסיפורת הומו לסבית בעריכתו של אילן שיינפלד, יחזקאל קרא מתוכו בתוכנית רדיו ומאז נוצר קשר ידידות בין אילן ויחזקאל.

*

פַּעַם אָהַבְתִּי גֶּבֶר. הַגֶּבֶר הַהוּא מֵת.

הָיִיתִי אָז עֶלֶם. טֶרֶם נוֹדַע לִי

אָז מַגָּעוּ הַשִּׁלְדּי שֶׁל זִכָּרוֹן.

מֵאָז עָבְרוּ שָׁנִים. אֵינֶנִּי זוֹכְרָן בִּמְדֻיָּק.

לְבַסּוֹף עָלִיתִי אֶל קִבְרוֹ.

לַחֲזוֹת בִּשְׁמוֹ חָרוּת עַל פְּנֵי הָאֶבֶן.

מֵאָז כָּתַבְתִּי הַרְבֵּה. לֹא כָּתַבְתִּי דָּבָר.

הוּא נֵֶעְלַם בִּמְחוֹזוֹת אֲלֵיהֶם גַּם

הַדַּוָּר הָאַלְחוּשִׁי שֶׁל הַחֲלוֹם, לֹא רַק הַשִּׁיר,

לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ. לֹא יוּכַל לְהָנִיא דָּבָר.

מְאָז אֲנִי מַנִּיעַ אֶת גַּפַּי בִּכְתָב אִלֵּם,

בֵּינִי לְבֵין הָאַין, בֵּינִי לְבֵין

מַהוּתוֹ שֶׁל הָאָהוּב, שֶׁנִּכְלְאָה בְּתוֹךְ עָפָר.

אילן רצה לכתוב סיפורת, אך חיכה לסגנונו הייחודי שיבוא – כעצתה של המשוררת שולמית אפפל– ידידתו הקרובה. וכשהסגנון הגיע, ואילן אז בשנות ה-40 לחייו, הוא הניב 2 רומנים מוערכים ע"י הביקורת ורבי מכר:"מעשה בטבעת" ו- "כשהמתים חזרו"

והיו עוד חיבוקים-ברכות-קריאות שירים, והייתה מוסיקה. בני כהן הלחין וביצע 5

שירים של אילן. יחד איתו עלה על הבמה גיא וינגרטן – מוסיקאי מחונן שעיבד את השירים, ניגן בפסנתר ומדי פעם ליווה את בני בקולו.

אילן תכנן את מהלך המופע לפרטי פרטים והוביל אותו במזיגה של בטחון והתרגשות כנה עליה העידו כוסות המים הרבות אותן כילה. האווירה הלכה והתלהטה, אדי התשוקה אפפו את הנוכחים בקהל ודימיתי אותם כמעטפות ישובות מהוגנות ומרוקנות כשכל מהותם מתהוללת במחוזות האהבה. וגם לאילן נכונה הפתעה. כשהמוסיקאים גיא ובני עלו לביצוע שיר הסיום "התגלות" הבהיר ומלא התקווה כמו תפילה חילונית, בני פנה לאילן: "בוא, שב כאן מולי, אני אשיר לך". והם שרו, שלושתם: בני, גיא ואילן בקולו המשתבר תחת גודש הרגש:

הִתְגַּלּוּת

הִתְגַּלּוּת בָּאָה, הִתְגַּלּוּת כָּבָה.

כְּמוֹ אוֹר. כְּמוֹ מַיִם. כְּמוֹ אַהֲבָה.

הַחַי הוֹלֵךְ וָמֵת. הַמֵּת הוֹלֵךְ וָחַי.

הַרְבֵּה תַּהְפּוּכוֹת יָדַעְתִּי בְּחַיַּי.

סֵדֶר הַדְּבָרִים רַק הוּא אֵינוֹ עוֹבֵר.

מַה שֶׁהָיָה יִהְיֶה. מַה שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר.

הַכֹּל כְּמוֹ מִקֹּדֶם. מוּנָע בְּאַהֲבָה.

הִתְגַּלּוּת הוֹלֶכֶת. הִתְגַּלּוּת קְרֵבָה.

אם אילן כך על הבמה, תארו לעצמכם איך הוא באהבה וכמה נפלא הוא בהורות כלפי זאטוטיו-תאומיו אותם הביא לעולם במסע אמיץ של פונדקאות שסלל את הדרך בפני זוגות-אבות אחרים. וגם אני נהניתי מרוחב לבו: תוך כדי המופע לא רשמתי דבר כי נשאבתי לתוך החיזיון ועל כן היו חסרים לי פרטי מידע הכרחיים. אילן ענה לכל שאלותי וכמה שמחתי לגלות כצרופה לדוא"ל את קובץ השירים שהוקראו במופע – אחדים מתוכו משובצים כאן.

עכשיו עלי לסיים את הסקירה, אך כבר עליתי כל כך גבוה. מה למעלה מזה? השמים.

מדי פעם מודיעים על אירוע אסטרונומי נדיר של יחסים הדדיים מיוחדים בין גורמי השמים דוגמת מאדים ונוגה (שאין עליהם לא גברים ולא נשים) שמתרחשים אחת למאות שנים, אך הם אינם מעניינים אותי – ולא אטרח להסב את מבטי מבני ביתי אל שמי הלילה שמעבר לחלון, אבל המופע המרהיב של אילן הוא חד פעמי מכל הבחינות ויותר בלתי חוזר מכל זנב כוכב שביט. אני מאושרת להמנות על בני המזל שנכחו במופע ומודה לאילן על מתן התוקף לְשִׁמְשִׁיּוּתָהּ של האהבה בשמי אדם יוצר.

ראוו עוד על אילן שיינפלד :

האתר של אילן שיינפלד

אילן שיינפלד בלקסיקון הסופרים

אילן שיינפלד בויקיפדיה

אילן שיינפלד בפייסבוק

אלי הירש על "אוצר שירים"


אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אירועים ספרותיים, ביקורת עם התגים , , , . קישור קבוע.

2 תגובות על שירות חייו : סקירת מופע "אוצר השירים" של אילן שיינפלד

  1. מאת רחל מדר:‏

    חגית, הייתי שם בין בני המזל כפי שאמרת שהגיעו לערב המחשמל והמלא באהבה.
    למרות היכרותי עם השירים ועם אילן היו לי הפתעות רבות.
    החברים של אילן שבאו והקריאו שירים וכמובן ההופעה של בני וגיא מזגו את השירים למימד אחר נוסף.

  2. מאת חגית בת-אליעזר:‏

    תודה לך, רחל, על קריאת הסקירה
    ועל התיאור המדויק והמפעים של חוויותיך.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*