רב ויועץ פלא -פרשת הרב ישעיהו פינטו

הפלא ופלא יועץ

אלי שי

אלו ימים לא קלים, עד טרופים ממש, בחצרו של כבוד הרב יאשיהו פינטו באשדוד; האדמו"ר שליט"א נחשד בשוחד, בהלבנת הון ובשיבוש מהלכי חקירה, וכמו לא די בכך, הרבנית רבקה-דבורה אף ניסתה לטרוף את נפשה בכפה בבליעת כדורים. לעת הקשה הזאת דומה כי אין טוב מלנסות להתחזק בדברי מוסר נאמנים ממורו הרוחני של גורו הטייקונים, הלוא הוא הרב אליעזר פאפו, הבעל 'פלא יועץ'. אם נכונים חלילה החשדות הכבדים כלפי פינטו, כי אז אפשר שבקבר הרב שאומץ על-ידו כמוקד עליה-לרגל (בעיירה סילסטרה אשר בבולגריה) נרשמה השבוע טלטלת התהפכות קשה. אם לעומת זאת יופרכו הדברים כעלילת שווא יוכל פאפו לשלוח לפינטו סייעתא מיוחדת בבחינת עוצו עצה ותופר, לאחר שזדים ניסו לשפוך את דמו. בין זה לזה נותרה דמותו של המורה הרוחני של גורו הטייקונים תעלומתית עוד יותר מזו של הרב שפרש את חסותו על הציון הקדוש.

מסע הקסם המיסתורי

זר לא יבין זאת, אבל המסע המופלא של העלייה-לרגל אל קבר הצדיק מתועד עכשיו בסמרטפונים של העידן הדיגיטלי. באלבומים המרושתים נראים הצליינים אוחזים שקיות עמוסות נרות בעלותם על המטוס המיוחד. הם מנציחים באדיקות את האוטובוס ואת מגדל-הפיקוח, את כנפי המטוס ואת הסרט-הנע של המזוודות, וכן את עצמם מעלעלים בספר 'פלא יועץ' (השלם המנוקד). בטוק-בקים מלינים אחדים מהם  על הבולגרים הערלים שטרטרו אותם בשדה-התעופה.

הסרטון בהפקת הישיבה מתוחכם עוד יותר; המסע המרגש מונצח בו כשהוא מעוטר בפסקול, מלווה במוסיקת עידן-חדש. המטוס נראה כחללית מכוונת היטב אל שמי מרומים, הצליינים מרבים בתקיעת שופרות, האדמו"ר מתפלל בדביקות עצומה במין פוטו-מונטז', מגיח מתוך סמל הישיבה המרחף ברקיע מתוך חרשת עננים מאדימה. בעוד שעות אחדות תתבשר העיירה הבולגרית הקטנה כי אדוני הוא-הוא האלוהים. אך בינתיים גדודי אברכים נוספים מגיעים משדה-התעופה קנדי לחיזוק חבריהם שיצאו מהשדה ע"ש הזקן; זהו מסע עולמי, בדרך חזרה מתדלקים מעל איסלנד ועושים חניה באירלנד. השחר מפציע מעל האוקיינוס והמשתטחים, המצוידים במערך לוגיסטי משוכלל, עמוסי חפיסות 'פרינגלס' וקופסאות ובהם מאות ספרונים מעוטרים בדיוקן הרב. הבעות פניהם מעידות כי הנה הם זוכים לישועות גדולות, מטען עצום של שכינה עומד לנחות על בולגריה בתום עשרים שעות טיסה. הרבי עט"ר שליט"א מכריז כי "מה שכתוב לך בשמים – פרנסה  – זה מה שתקבל", המשתטחים מנסים להתנחם ב"רבי פאפו, זה קודש קודשים, מעלה גדולה שאין כדוגמתה". רבם שב ומשמיע סליחות, דברי תודות וברכות לרגל הציון הקדוש, "סייעתא דשמיא גדולה מעומקא דליבא". ועם זאת לא רבים מקרב הצליינים נדמים כבקיאים במושא ההשתטחות.

ייחוס עצום

מודל ההנהגה הדתית שמתוכו נבנתה אישיותו של הרב פינטו קשור בשושלות עוברות בירושה. מן הבחינה הזאת הביא עימו יאשיהו נדוניה מפוארת; מצד אביו – חיים, הוא משתייך לבית פינטו, שנקודת הציון הבולטת ביותר באילן-היוחסין הרבני שלו הוא הריא"ף  – רבי יאשיהו פינטו 'הראשון', מחבר הפירוש לאגדות התלמוד שלוקטו בספר 'עין יעקב'. בתו של הריא"ף שדרגה משמעותית את הייחוס המשפחתי משעה שנשתדכה לבנו של ר' חיים ויטאל, מי שהביא לשימורה ולהפצתה של תורת האר"י. מכאן ואילך משתלשלת שושלת פינטו כמשפחה רבת-זכויות בהנהגה הרבנית של יהדות סוריה ומרוקו. רבי חיים פינטו – זקנו של מי שהוכתר כגורו של הטייקונים הצהיר, כמתוך תיאום מושלם אף כי בלתי מודע עם המתחם האנאלי של המשנה הפרוידיאנית, כי "הכסף הוא הלכלוך של העולם הזה", מתוך כך הורה שיש להישמר ממנו כמדבר טומאה, אלא אם כן ניתן לנתבו לשם צדקה. על רקע זה נראה כי יאשיהו פינטו, שהועלו נגדו חשדות בדבר הלבנת הון, טורח על מפעל טהרה עצום ושמא על מכבסה ענקית. רשימת העשירים של הרב, שהונו מוערך ב-75 מיליון שקל ושחווילייתו באשדוד מוערכת ב- 11 מיליון שקל, כוללת בין היתר את איש העסקים הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין שזכה ל"הבטחה אלוקית" מכבוד הרב בדבר הסיכוי לשילוש כספו, את ג. שוטנשטיין בעל רשת 'אמריקן-איגל', את בני הזוג גלובס, נוחי דנקנר, אילן בן-דב, ג'קי בן-זקן, שרי אריסון, יצחק תשובה, רמי לוי, לב לבייב, ז'ק אביטל.

מצד אמו מתחבר יאשיהו אל הבבא סאלי, הלוא הוא רבי ישראל אבוחצירא, 'הפועל ישועות' – סבה של הרבנית זהרי – אמו של הפינטו העדכני. בנו, הרב מאיר אבוחצירא, כלומר סבו של יאשיהו, המשיך את דרכו של אביו וזכה אף הוא למוניטין של בעל-נס. לכאורה היה פינטו מצויד בתעודות היוחסין המעולות ביותר שניתן להעלות על הדעת, ועם זאת כשחקן חדש-צעיר בזירה הצפופה של הבאבות והאדמו"רים, היה עליו להיזהר מדריכה על בהונות הוותיקים החולשים על בימות ההילולות ועל אתרי קברים קדושים משל עצמם. הבחירה בעלייה-לרגל לקברו של ה'פלא-יועץ' חילצה אותו מהמגרש הדחוס ורב הקנוניות של בית אבוחצירא, העניקה לו מרחב פרישה בינלאומי ושבה ושחררה אותו מהחלוקות השגורות לאשכנזים מול מזרחיים, שהרי הרב שאותו הציב על ראש מסע הצליינות השנתי של החצר, היה בחזקת ספרדי טהור. פינטו, חניך המוסדות הליטאיים ובוגר ישיבת 'מעלות התורה' בראשותו של הרב שמואל אוירבך, הצליח להיחלץ מן המגרש האתני, המוגבל יחסית, ולהפוך לדמות כלל-יהודית בעלת ארומה קוסמופוליטית.

תלמיד שעלה על רבו

הרב אליעזר פאפו, מי שאומץ מאות שנים לאחר מותו כמורו הרוחני של גורו הטייקונים, קבור בעיירה סילסטרה בבולגריה. את מרבית שנות חייו הקצרות (תקמ"ו, 1786-  כ' בתשרי תקפ"ח, 1827) הקדיש לעיסוק נמרץ בענייני מוסר ובמקביל כיהן כרב הראשי של העיר שנטמן בה ואף כרבה הראשי של הקהילה הספרדית בבוקרשט. פאפו נחרט בתודעה הדתית בזכות ספר המוסר הפופולארי ה'פלא יועץ', הנפתח בערך 'אהבה' לקב"ה והנחתם בע"ע 'תשועה'. זהו חיבור אתי שימושי, נהיר ונגיש ומחברו  גנז בכותרו את שמו פל"א = אליעזר פאפו ובהקדמתו כתב "קראתי שם הספר הזה פל"א יועץ כי בתיבת פלא רמוז שמי… יועץ אנוכי לעצמי ולאנשי גילי אנשי סגולה'.

תלמידו הבולט ביותר היה הרב יהודה חי אלקלעי (בעל החיבורים 'מנחת יהודה' ו'גורל לה') שלמד אצלו ואצל רבי יהודה ביבאס ועלה על רבותיו בפרסומו ובמשקל ההיסטורי שניתן לדמותו, בזכות היותו מן הבולטים במבשרי הציונות במחנה הדתי ביהדות הספרדית. אלקלעי (1798 -1878) שפעל בסרביה, התמסר בלהט אינסופי לנושאי ארץ ישראל, גאולת העם והארץ.

גדולתו הייתה בשילוב של חזון ציוני רוחני שהקדים הרבה את זמנו ויכולת לסמן תוכנית גאולה מעשית פרטנית, המבוססת בין היתר על תחיית העברית (בצירוף פנייה לשולטאן הטורקי ולמעצמות האירופאיות), ואפילו על הקמת כלים ארגוניים וכלכליים לישוב הארץ ולפתוחה החקלאי. הוא אף נזף בחולמים ובבעלי הדמיונות, הטיף לצעדים מעשיים ולפעילות יצרנית שתהיה בחזקת תכלס בשטחה של הארץ הקדושה, ניהל מסעות תעמולה בלתי נלאים בפרסומים ובדרשות והתווה תוכנית מדינית ריאלית-פוליטית שהקדימה את הרצל בחצי-מאה. הקדמה זו הייתה משמעותית ביותר מבחינת עיצוב תודעתו האישית והשקפת עולמו המדינית של הרצל עצמו, שכן אביו נמנה עם תלמידיו של אלקלעי ועל מפיצי בשורתו בעיר זמלין, ואילו סבו, שמעון אריה לייב, שימש בתפקיד התוקע בשופר בבית הכנסת של אלקלעי. הרב עצמו שהה בארץ בתקופות שונות בחייו, בקטנותו ובזקנותו והוא קבור בחלקה הספרדית בהר הזיתים. חזונו הרוחני המרשים עומד בסימן קריאה לתשובה כפולה, הן במישור הדתי והמוסרי והן במישור הגיאוגרפי בעצם העלייה לארץ.

מבלי להפחית חלילה בגדולתו הרבנית של פאפו, נראה כי הזיק שהעניק לאלקלעי את ייחודו ההיסטורי ניטע בו מצד ההתקשרות במורו השני – רבי יהודה ביבאס, שהמפגש עמו בשנת 1839 הותיר בו רישום כה עמוק מכוח אישיותו ובשורתו בדבר גאולת ישראל, עד שאלקלעי ראה בו

"איש אלוקים קדוש", "הרב המופלא", "המקובל האלוקי", שפרטי חזונו "הרעידו את ליבי וברכי כשלו".

בהשוואה בין המורה – פאפו לתלמידו – אלקלעי, דומה כי לפחות חלק מצאן מרעיתו של פינטו, הכולל ריכוז מרשים של קציני משטרה בדימוס ואנשי ביטחון, היו עשויים למצוא ניתוב הולם לצורך בהשטחות קברים צדיקים דחופה – דווקא בהר הזיתים, על מצבתו של מבשר הציונות הספרדי ובאותה הזדמנות יכלו לפקוד ביתר קלות גם את קברי צאצאי ה'פלא יועץ' וקרוביו הקבורים אף הם בהר והלוקים בשנים האחרונות בהזנחה הגובלת בערמות אשפה. רשימת אנשי המשטרה והצבא שמיוחסת להם חברות בספר האורחים של הרב כוללת את האלוף במילואים אבי זמיר והניצבים בדימוס אריה עמית, אורי בר-לב ויעקב בורובסקי. רשימת הפוליטיקאים מבאי ביתו כוללת את ישראל כץ, ציפי לבני, אלי ישי, עוזי לנדאו, יצחק הרצוג, יואל חסון, שאול מופז. לימור לבנת, דני נווה, פואד בן אליעזר, שר המשפטים יעקב נאמן, וכן נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל וגם עבריינים כמו שלום דומראני ויוסי הררי.

בעל הייסורים בדירת השרד

חיבורו המרכזי של פאפו הוא ה'פלא יועץ', הערוך כרצף פרקים קצרים, מסודרים לפי האלפבית, העוסקים במגוון נושאי מוסר. החיבור נקשר בו במידה כה הדוקה עד שהעניק לו את כינויו, אך לצדו חיבר שפע ספרים תורניים נוספים. (כגון;  'חודש האביב', 'אורות אילים' – דברי מוסר מהתלמוד בבלי, 'אלוף המגן', פירושים על המקרא, שאלוניקי, 1824, וכן 'אורח חיים' ו'בית תפילה', תפילות, כוונות ותחינות, בלגרד 1860, 'חסד לאלפים' – קיצור שולחן ערוך, הכולל גם דברי מוסר, 'יעלזו חסידים' – על ספר חסידים, 'דן אנוכי' – על המדרש, 'דן ידין'  – שו"ת, 'אורות אילים' – ספר הנהגות לפי סדר הש"ס, הזוהר וספרי הרב חיד"א, 'שו"ת פלא יועץ' – שו"ת הלכתי).

בהשוואה מתבקשת בין דמויותיהם הרבניות של פאפו ופינטו בולטים שלושה קווים משותפים; הראשון השתייכות למשפחות רמות-יחס שהעמידו שושלות רבניות מפוארות, השני יכולת לסמן בולטות אישית בגיל צעיר למדי והשלישי עיסוק נמרץ בדרשות מוסר. שניהם אף הרבו להתעמק בענייני עין-הרע.

בשני המקרים ניכר קוו סגפני לכאורה בדיוקן הרבני, כאשר הביוגרפיה של פינטו מתארת אותו כבעל ייסורים בריאותיים, ואילו פאפו נודע כמי שהפליא להתענות בצומות. שניהם עוסקים בהתמודדות עם מצבי מחלה; פאפו כותב על אביו יצחק בערך 'חולה' בספרו; "ברם זכור לטוב עטרת ראשי אבא מרי זלה"ה. כי בכל יום מימי חוליו ההוא אמר: בקשת "לך אלי תשוקתי", ושאר וידויים ותחינות של יום הכיפורים,ופלגי מים ירדו עיניו, אשרי עין ראתה אלה. וכל מי שיהיה נכנס אצלו היה אומר לו: ראו ספו של בשר ודם! עין ראתה ותאשרהו, אשריו ואשרי חלקו".

להבדיל מהצדיק העדכני, הנחשב כמי שמשופע במשאבים כלכליים וכמתגורר בדירות שרד, נאמר על פאפו כי היה מפליא לחבוט בעצמו מלקות מידי לילה, בצירוף תחנונים, שק ואפר, חרולים וטבילות שלג קפואות. דיוקנו הרבני של פאפו כבעל נס מסתמן כבר בגיל צעיר. נקודת הציון בעיצוב אישיותו כדמות כריזמטית מתרחשת בהגיעו למצוות, בשעה שנשא דרשה עמוקת פלפול שהכתה את שומעיו בהלם.

היא הייתה עמוסה בסברה ופלפול, משולבת במדרש ובפרשת שבוע ובלקחי מוסר עצומים והקנתה לו את הזכות לעבור מיד לאגף המבוגרים בישיבה, אלא שעל-פי המסופר העדיף להיוותר עם בני מחזורו כדי להלהיטם ללימוד התורה. מכאן ואילך הוכר  אליעזר כלמדן, עניו, וזכרן, וכמתחסד עם קונו.

התעקשותו להיוותר עם בני גילו גרמה "לקנאת סופרים תרבה חכמה" וחבריו לספסל למדו במשנה מרץ כדי להדביק את הישגיו המופלאים, שבאו לידי ביטוי כבר בספרו הראשון 'חודש האביב' שראה אור בהיותו בן 25.

נסים ונפלאות

בכלל מעשי הנסים שנטוו סביבו מסופר כי הגיע לסיליסטרה בקפיצת הדרך. מעשה שהיה כך היה; פאפו נאלץ לשהות עד אחר-הצהרים של יום שישי בעיר וורנא (בה נוחתים עתה משתטחי קברו) ואז הזדרז לשוב חזרה לעירו, אלא שהעגלון וסוסיו נהגו בעצלתיים, כאילו השבת אינה ממשמשת להיכנס עוד מעט קט. נחרד רבי אליעזר ונתקף בהלה גדולה, שתי ברירות המחדל נראו האחת גרועה מחברתה; או שיחלל חלילה את השבת, מה שאינו בא בחשבון, או שיאלץ לשבות רחמנא ליצלן על אם הדרך, מה שכרוך בסכנה מרובה. מה עשה? נשא עיניו כלפי שמיא בכוונה רבה ובעודו מתפלל ומתייחד עם קונו בתחנונים רבים, נפלה פתע על העגלון תרדמת אלוהים. לכאורה יצא שכרו בהפסדו במצב ביש חמור עוד יותר מלפני התפילה, אלא שכראות הסוסים כי אדונם נרדם, החלו דוהרים כמו צימחו כנפיים במהירות הבזק לכיוון סליסטרא. לא חלפה שעה קלה, חלפו רק דקות אחדות והנה פאפו שהתקדם במהירות רבה יותר מצלייניו העדכניים הנוסעים באוטובוסים, נמצא בטבורה של עירו ועדיין סיפק בידו להזדרז לביתו בטרם כניסת שבת המלכה. בזכות הנסים והנפלאות נהג לערוך סעודת הודיה לקב"ה שכה היטיב עמו בחסדיו ואלו תועדו לתפארה בפנקס הקהילה.

רשימת הסגולות שנכרכו בשמו כוללת סטטיסטיקה של החברה קדישא, לפיה בעת כהונתו בת 14 השנים בסליסטרא לא נפטר שם איש יהודי בחצי-ימיו וכל בני הקהילה זכו להגיע, במידת האפשר, לזקנה מעולה.

בפטירתו בדמי ימיו, בחול המועד סוכות, כ' תשרי 1827, הציל למעשה את הקהילה ממגפה, אך טרם מותו הודיע כי כל מי שיטרח להשתטח על קברו לאחר טבילה הגונה, אמירת תהילים ותפילה רבת כוונה, יזכה לברכות, סגולות ולנחמות  וייפקד בדברי ישועה ורחמים, ויזכה לחזות בנועם השם ומי שמקבל טובה יזכה להחזיר טובה. לפי עדותו האחרונה של פאפו מן השמים גילו לו כי סכנת מגיפה מרחפת על עירו ועתה נתונה בידו הבחירה הקשה כחרב חדה המוטלת על צווארו; או שיקריב עצמו לכפר על עירו (כמאמר הפסוק 'דודי ירד לגנו…לרעות בגנים וללקוט שושנים') או לחוס על חייו ולהסתבך במגיפה. הצדיק יסוד עולם בחר באפשרות הראשונה, מיד נפל למשכב בחולי כבד שנפטר בו. כנהוג בסיפורי קדושים, הגיבור יודע את דבר פטירתו הממשמשת והוא מותיר מעין צוואה ההופכת את הקבר למוקד עלייה-לרגל; ואמר לפני פטירתו כי מי שיטבול במקווה טהרה ואחר יעלה על קברו ויתפלל שם בשברון לב, הרי הוא ערב לכך שתפילתו תתקבל.

סיפורי הנסים שנקשרו בדמותו של הצדיק נמשכו גם לאחר המוות; בעת כיבוש בוסניה בידי הרוסים ביקשו הפולשים להקים כנסיה דווקא בשטחו של בית-הקברות היהודי. הם החלו בהכשרת השטח, אך בהגיעם אל מצבת 'הפלא יועץ' התקשו לעוקרה ואפילו הניסיונות לפוצץ אותה כשלו. פתאום החלה המצבה לשקוע מעצמה אל עומק האדמה, לכאורה נפתרה בכך בעייתם של הכובשים, אלא שהרוסים המשתאים אל מול המצבה, הבינו לבסוף כי מדובר במקום קבורתו של איש קדוש וחזרו בהם מעצתם הרעה.

בימים שלפני ההתעוררות הנפלאה של חסידי פינטו ולפני שאגודת אוהלי צדיקים שיפצה את הקבר הייתה ההגעה אליו בעייתית והמשטתחים היו נאלצים להתקשר יומיים מראש אל הגבאי אברהם לוי (טל נייד 359-888201068) ולבקש שיחמם עבורם את המקווה שטמונות בו סגולות נפלאות. מדובר אגב באותה אגודה ששיפצה את קברו של הרשלה מאוסטרפוליה וראה אלי שי, מעריב,**

ר' אליעזר פאפו, שהאנציקלופדיות העברית ויודאיקה העדיפו לדלג עליו, נזכר באתר 'שובה ישראל' של חסידי פינטו כשהוא עטור בשפעת תארים רבניים; "הגאון העניו, החסיד הקדוש, הדרשן המופלא, המחבר הכישרוני, אשר ספריו הכבירים, נתקבלו בהערצה וחיבה במשך הדורות בכל תפוצות ישראל. ובמיוחד ספרו המוסרי אפוף ניחוח הטהור,'הפלא יועץ', שבו סידר אילוף בינה, תיקון המידות והמעשים, הדרכה והכוונה נאותה ודרך חיים מוסרית קלה ומתוקה". על רקע זה מעט תמוהה העובדה כי השבוע, כאשר התקשרתי לחצרו של פינטו לשאול על זיקתו הרוחנית המיוחדת ל'פלא יועץ', זכיתי לתשובות רפות בלבד. מתוך כמניין גבאי החצר ובית התמחוי, יקשה היה למצוא ולו גם אחד שיוכל לענות לשאלה מה בדיוק טיבו של הקשר המופלא עם פאפו. גבאי ראשון השיב: "לא מדבר עם שום עיתונאים שלא מעוניינים", גבאי שני ענה: "אין לי דיבורים, לא מוכן", גבאי שלישי הגיב ב"לא אחי", גבאי רביעי הביע הזדהות רחומה עם גורל המפוטרים בעיתונות, גבאי חמישי הצהיר כי "אני לא הכתובת", גבאי שישי הודיע ש"אין לי קשר, לא הייתי השנה" וגבאי שביעי ענה בתגובה ניצחת לקושייה בדבר ה'פלא יועץ', "לא אקטואלי עכשיו, לא יודע להגיד לך". על רקע זה לא נותר אלא לחתום את השיחות החטופות בנוסחאות דיבור רבניות כגון עוצו עצה ותופר ובמילים "תודה ובשורות טובות".

דומה כי חלק מהצורך לאמץ את קברו המרוחק לכאורה של רב נודע, שאינו קשור ביהדות האשכנזית או ביהדות ארצות האיסלאם, נבע במקרה חצר פינטו מן התחושה כי הקברים של הצדיקים המנוחים הקשורים בשושלת החשובה של אבוחצירא כבר תפושים, או מזוהים מדי עם רבנים מתחרים וותיקים ממנו. החצר נוהגת לערוך אומנם את ההילולה השנתית לכבודה של הרבנית שמחה אבוחצירא (אשת הבאבא מאיר) שנפטרה בט' באב, אך אין דומה ההילולה הנערכת בצאת הצום בישיבה בברוקלין, לעלייה לציון קברו של ה'פלא יועץ' בכ' תשרי, הכרוכה לעתים בצי בן שבעה מטוסים ובקהל צליינים המגיע, לפי פרסומי הישיבה, ל- 1600 משתטחים. העיתוי החגיגי ותקיעת השופרות מוסיפים להתרגשות ובאתר הישיבה 'שובה ישראל' נאמר כי העולים מגיעים לכלל "יתעלות נפש מאוד גדולה" והמארגנים מקווים לראותם בשנה הבעל"ט.

אז למי יש כבוד

ציור של ישעיהו פינטו מאת yoelav

על רקע שתיקת הגבאים, לא נותר אלא לפנות לספרות השבחים הענפה המקיפה את פינטו והמעוטרת בעשרות דיוקנותיו של הרב, לעתים אף במינון של תמונת דיוקן להתחזקות לכל כפולת עמודים בספרי הדרשות. בחינת התנהלותה של החצר מעלה חזרה על שני דגמי פעולה של תעמולה רבנית-חסידית חדשה; הראשון הברסלבי, העומד בסימן עלייה-לרגל לקבר (הברסלבים בראש-השנה, חסידי פינטו בחול-המועד סוכות), אלא שגורם זה בלבד אין בו כל דמיון יוצא-דופן, שהרי עלייה לקברו של קדוש נערץ מקובלת בדתות ובכתות שונות ולהפך, כנגד פקידת ציון קברו של האב המייסד במקרה הברסלבי, ניכר כאן דגם אחר של אימוץ דמות נערצת, חיצונית לכאורה לחצר. ועם זאת השימוש המרובה הבולט בתמונת הדיוקן של המנהיג עשוי להזכיר בהקשר החסידי את דמותו של הרב הברסלבי הנודע אליעזר שלמה שיק, הבעל 'שו"ת אשר בנחל', המכונה מוהרא"ש, או הצדיק מיבנאל והמרבה במסעות בציר שבין יבנאל-נ.י והמקפץ בין בית-מדרשו המרכזי בבורו-פארק, למרכזי החסידים במונרו, במונסי ובוויליאמסבורג. הדגם השני, החב"די, מבוסס אף הוא על שימוש מודגש בדיוקנו של האדמו"ר, בשילוב עם יכולת מרשימה לרתום את כל אמצעי המאדיה להפצת הבשורה. במקרה של חצר פינטו נראה כי דיוקנו של הרב נכנס אל תוך וואקום מסוים באיקונוגרפיה של דמויות מנהיגים דתיים יהודיים בעידן שלאחר הסתלקות הלובביץ' ובמקביל בולטת כאן יכולת לשימוש אינטנסיבי מאוד באמצעי הרשת הדיגיטלית מתוך התמקדות נוספת בהערצת האדמו"ר.

בשנת 2010 יצא לאור בהוצאת 'משכל ידיעות-ספרים' ספר שכותרו מתווה דרך, הרב יאשיהו פינטו ופרקים ממשנתו. הספר, ששערו מעוטר אף הוא בדיוקנו של הרב, מסווג בספרייה הלאומית במדף 'תורת הסוד, קבלה וחסידות, מבואות ומחקרים', ואולם בעיקרו הוא קובץ דרשות בצירוף מעין מונוגרפיה מטעם, הכתובה כחיבור הגיוגרפי מובהק (ספרות שבחי קדושים) בעריכתה של אפרת חבה. בפרק שכותרתו 'צדיקים במיתתם קרויים חיים', מתארת העורכת את העלייה-לרגל בנוסח הנפעם הבא; "מדי שנה… עולה הרב… על קבר ה'פלא יועץ' שעל ציונו הקדוש הקימה קהילת 'שובה ישראל' אוהל גדול ומקווה טהרה. כשעולה הרב… עולים איתו מאות ואלפים מחסידיו. תחושת היראה המלווה את חודש אלול… מתעצמת בקרב המון האדם העומדים סמוך לקבר, ומביטים ברב… תחושת יראה המרעידה אף לבבות שמעולם לא חשו ולא ידעו מהי יראת הדין". (שם, 33). בהמשך מתואר מעמד התפילה כמיוחד ובלתי נשכח וכמכיל מימד של רטט הדין; "מחד-מסתגר הרב… על הקבר בבכיות ובתפילות, ומאריך אחר-כך בדרשות מוסר תובעניות". מצד שני מתנהלת שם הילולת שמחה מלווה בשפע ברכות.

עוצו עצה ותופר

במישור הביוגרפי ובכל הקשור בעיצוב אישיותו הרוחנית, מתואר פינטו כמי שנמשך בעיקר אל תחום המוסר ובמדף זה אל ה'פלא יועץ'. "מיום שהתוודע הנער אל ספר זה לראשונה, לא סר הספר מעל שולחנו… הספר פונה לבני אנוש, ומעלם לדרגת בני קודש… בספר זה מצא הנער הצעיר את דרכו. אינסוף פעמים חזר ועיין… "כל אדם צריך לבחור לו מורה בארץ ורב בשמים" התבטא… והוסיף ש'פלא יועץ' הוא רבו… כך… העמיק הנער במכמני העולם התורני… ונהג בפרישות ועמל כדי להתעלות ולקדש". (13)

‫ בעת הצרה הקשה שנחתה על האדמו"ר הצעיר ועתיר הכיבודים המופלגים דומה כי יוכל למצוא ניחומים במהלך החקירות והמעצרים בקריאה בע"ע 'כבוד' בספר ה'פלא יועץ'; "וראוי לאדם לברוח מן הכבוד כבורח מן האש כי אש היא עד אבדון תאכל… דבר שאין בו ממש ומה יתן לי ומה יוסיף אם יכבדוני אנשים שכמותי או אם יבזוני",

אמן והקוראים הנעימים יזכו לנחמות ולבשורות טובות מעניינו.

ראו גם:

הרב ישעיהו פינטו בויקיפדיה

אודות אלי שי

ד"ר אלי שי הוא עיתונאי חוקר ומרצה עוסק בחקר הקבלה והשבתאות והמיסטיקה וגם בחקר ספרות עברית. פירסם את הספר משיח של גילוי עריות :היסטוריה חדשה ובלתי מצונזרת של היסוד המיני במיסטיקה המשיחית היהודית (משכל, 2002)
הפוסט הזה פורסם בתאריך יהדות עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*