המעי הגס

ציור על ידי ג׳ורג׳ גרוס

שותי אלכוהול מיומנים ,אינם מתחילים בשתייה כבדה בטרם ירפדו את מעיהם בלחם מרוח היטב בחמאה או במאכל שומני אחר,שתפקידו להגן עליהם מהשפעת מעבר האלכוהול למערכת הדם במהירות, דבר העלול לשבש את שיקול דעתם הקר ולגרום להם להתרכך ולהסתכל על העולם באמפתיה.

ריבוד מעמדי הוא מאבני הפינה של הסדר החברתי. החלוקה לשלושה מעמדות, הכנסייה, האצולה, והבורגנות כפי שהיא מוכרת בעיקר מההיסטוריה הצרפתית של טרום המהפכה, הוחלפה עם המציאות המשתנה בריבוד מעמדי חדש, בו מצד אחד מיליוני עובדי תעשיה עירוניים נטולי זכויות והון, ומעליה הקפיטליסטים, אנשי ההון. קרל מרקס ופרידריך אנגלס עיצבו את התיאוריות החברתיות של פרודון, בלאנקי, סן סימון, ואחרים, לכלל תיאוריה מגובשת, על פיה נחלקת החברה למעמדות על פי שליטתם באמצעי הייצור. השיוך למעמד נקבע על פי מצבו של היחיד, בין שהוא חלק מכוח העבודה המנוצל, מהפרולטריון, ובין שהוא משתייך לבעלי ההון והספקולנטים, הרובד הבורגני שצבר עוד ועוד הון והשפעה. המעמדות, ה- Klass, הם חלק מתהליך היסטורי, גזירת גורל, בו יתפוס בעתיד מעמד הפרולטריון את מקומו של המעמד הנצלני הקפיטליסטי, והפרולטריון ינהל את החברה והדברים ידועים.

גם חלוקה זו עבר זמנה, ובחברה הפוסט תעשייתית, כמו בישראל, ניכר הדבר עם התפוגגות כוחו של מעמד העמלים. עם חיסול התעשייה והעבודה החקלאית השכירה, התחסלו גם המוסדות, הקואופרטיבים, העיתונות, המפלגות, ותנועות הנוער, שהיו חלק מהמערך המעמדי של פועלי ארץ ישראל. הפרולטריון הישראלי לא כבש בהפיכה את השלטון, אלא העדיף להתמסמס ולשנות את מהותו ממעמד עמל למעמד בורגני. מפועל ייצור לאיש שוק ההון. הדגל האדום הוסר, שיכוני הרכבות הפכו למגורי נוחות ברמת אביב, והאידיאולוגיה הסוציאליסטית הומרה בתפיסות לאומיות משיחיות.

מלכתחילה נקראו המעמדות החברתיים בצרפתית "Etats"שהוא גם מצב. מדובר במצבם או במיצובם של פרטים בחברה, ולא בקיבעון או בגזירת גורל (דטרמיניזם), כפי שהדבר בשיטתם של אנגלס ומרקס, ובודאי שלא כפי שהוא בשיטת הקסטות ההודית.

כיצד אם כן בנויה החברה הישראלית כיום ? שהרי התאיידות התיאוריה הסוציאליסטית והמרכסיסטית מהנוף הישראלי לא שינתה את "ההכרח" שבקיום ריבוד חברתי. כיום מחולקת החברה הישראלית בין מעמד בעלי המעי הגס המדופן, לכל היתר. בסדר החברתי שעוצב במדינת ישראל, ההבדל אינו בין מעמדו של עובד מדינה לפרופסור באוניברסיטה, בין עובד רשות שדות תעופה לבעל פיצוציה, בין רופא ליו"ר ועדת חריגים, בין בעל סוכנות יבוא או סוכן בורסה.

מעמד בעלי המעי הגס המדופן הוא אותו ציבור שהשכיל להשתלב במערכת סמויה של הטבות, טובות הנאה, והגנות, שפעם בימים התמימים נקראו "פרוטקציה", ושהפכה לרשת צפופה של שחיתות. השחיתות אינה רק העברת מעטפות מכיס לכיס (ראה מה שנטען במקרי הירשנזון ואולמרט), אלא שותפות גורל בין אנשי מערכת השלטון לבין גורמי שוק. השחיתות היא במתן הגנות, בהטיית מכרזים, בתפירת משרות, ובהוצאות של מיליארדים שלא לטובת הכלל. השחיתות היא בקיום ממסד דתי חרדי, על חשבון הציבור, ובהשלכת מיליארדים מכספי הציבור לדישון כיסי בעלי משרות מיותרות.

אותה קבוצה, לא גדולה אך בעלת כוח, של בעלי המעי הגס המדופן אינה מאופיינת בהיותה אשכנזית או ספרדית. הקו גם אינו מפריד בין בעלי השכלה לבין חסרי השכלה. האבחנה היא בין אלה המצליחים להעביר לכיסם את העושר הטמון באוצרות הטבע, באדמות מדינה, ובכלל בהעברת עושר האומה לכיסיהם הפרטיים, ובין אלו שאינם מצליחים. ובאשר למצליחים, המעי הגס שלהם מוגן ביחצ״נים, לוביסטים, עו"ד, ושאר שליחים, המקפידים לשמור על הכסף והכוח מכל זליגה לטובת הכלל, או מאמפתיה לאלה הנמצאים מתחת ל"קו העוני" .

אודות אבי גולדברג

בעל תואר בפילוסופיה ובמשפטים. עורך דין ומנהל חברות. פרסם את "מסדר קוזימה" בהוצאת ידיעות ספרים 2007 ו"חוף בלי ים" 2012.את ״רצח בטור דה פראנס״ בשנת 2013, ואת ״אל תקרא לי סוחוי" בשנת 2017​. פרסם "סיפורי חיים" במוסף הנדל"ן של דה מרקר.
הפוסט הזה פורסם בתאריך הגות ופילוסופיה, חברה וסוציולוגיה, חזון ופוליטיקה. קישור קבוע.

תגובה אחת על המעי הגס

  1. מאת שלומית:‏

    לתופעת המבט המרוכך/המעי הגס יש מאבחנים מגדריים, ואתניים ברורים למדי. כמובן שעם כל לגימה, מאפיינים אלו מטשטשים ועם הופעת התרצת הנפוצה מתקבעת העמדה שכל אחד יכול.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*