ז‘אנר הסיפורים העוסק בגילוי אוצרות מבית המקדש “השני ” ( באמת השלישי ) של הורדוס ,שנחרב זוכה לתאוצה אדירה בשנים האחרונות.תאוצה שאולי קשורה לעניין ההולך וגובר שיש במקום המקדש עצמו ,שמספר הקוראים להקמתו מחדש ,הולך וגדל.דבר שמבשר לנו משברים בינלאומיים בעתיד לגביו.

ירון אביטוב סוקר ספר חדש ומעניין בז’אנר.

המכה האחרונה

בעקבות אוצרות בית המקדש

מאת  ירון אביטוב

מיכאל דרור, המכה האחרונה, טוטם, 363 עמ’

לא מעט קלאסיקות ישראליות ועולמיות זכו ללא מעט חקיינים ברחבי תבל. בישראל, ש”י עגנון ופנחס שדה העמידו להם, כמדומה, הכי הרבה ממשיכים או אפיגונים, שחלקם הצליח לייצר קולות עצמאיים משלהם וחלקם ביטלו את עצמם בפני מורם ורבם. בספרות העולמית, רבים ניסו לחקות בשעתו את צ’כוב בסיפור הקצר, את פוקנר ואת ג’ויס ורבים אחרים. בעשרים השנה האחרונות לא מעט סופרים ישראלים מנסים לחקות יוצרים מעבר לים יותר מאשר יוצרים עבריים בני הדורות הקודמים. לעיתים מדובר ביצירות בשלות, ולעיתים בחקיינות בפרוטה. החיקויים הם בעיקר של יוצרים כמו קראבר האמריקני או גרסיה מארקס הקולומביאני, אבל כמובן שמחקים לא רק אותם.

כאשר רואה אור רומן מסחרי למחצה שהופך ללהיט עולמי כמו “צופו דה וינצ’י”, זוהי כמובן שאלה של זמן בלבד עד שהגרסה הישראלית שלו תראה אור. מיכאל דרור כתב במודע את צופן דה וינצ’י הישראלי, תוך שהוא נשען על הצופן של דן בראון. ייאמר לזכותו, שלמרות קווי הדמיון הבלתי מבוטלים בין שתי היצירות, הוא מצליח לייצר יצירה בשלה העומדת ברובה בפני עצמה והקורא יכול ליהנות מקריאתה.

דרור השכיל לבחור נושא שכבר מזמן היה אפשר לשאול “כיצד לא כתבו עליו רומן עד עכשיו” – תעלומת אוצרות בית המקדש השני. רומן המתח של דרור עוסק למעשה בנושא מתבקש בעידן שבו רבים כל כך ביהדות משוועים ליום שבו יכונן המקדש מחדש ויעוטר באוצרותיו האבודים. פעמי משיח נשמעים מכל עבר, ורבים חולמים לפתור את תעלומת האוצרות – האם הם נגזלו ברובם על ידי הרומאים שהובילו אותם בתהלוכת הניצחון המפורסמת שלהם ברומי, אולי נעלמו במהלך המרד, או שמא הוברחו ברובם במועד לפני שריפת בית המקדש השני והוצפנו במקום מבטחים. אם הגרסה השלישית היא הנכונה, הרי שמקום מחבואם של האוצרות הוא כמדומה הסוד השמור ביותר ביהדות.

אוצרות בית המקדש הוברחו ממנו, לפי המיתוס הרווח, רגע לפני חורבן בית שני בין השנים 67 ו-70 לספירת הנוצרים והוטמנו, ככל הנראה על ידי האיסיים, במקום מסתור. בכתובים אפשר למצוא עקבות לחיפוש עתיק היומין אחר אוצרות בית המקדש, בספרים שראו אור באמסטרדם (ספרו של המקובל, ר’ נפתלי בן יעקב אלחנן שראה אור ב-1684) ובירושלים (זה של ר’ חיים הורוביץ מ-1844). במרוצת שנות הגלות נהוג היה לחשוב שמקום המסתור נמצא באזור ים המלח ומצודותיו, שבו חיו בני כת האיסיים. מציאת המגילות הגנוזות במערות קומראן ב-1947 חיזק לזמן מה את הסברה הזו. המגילות הגנוזות אמנם נמצאו, אבל אוצרות בית המקדש לא, ולכן הופרחו שמועות נוספות על מקום מסתורן, אולי לנצח. שמועות אלה התבססו על מיתוסים מן המאות הקודמות שדיברו על כך שהאוצרות הוחבאו מתחת או באזור מנזר המצלבה בירושלים, במצוק עכברה בגליל ועוד.

החלום למצוא את האוצרות הגנוזים מעולם לא נגוז, ולא מעט משלחות, רשמיות ופרטיות, יצאו לחפש את המטמון, וכל זאת על מנת להפיח חיים בחזון בית המקדש השלישי. כמו תמיד, רבים מן המחפשים היו מונעים בתאוות בצע אופיינית למחפשי זהב ולשודדי עתיקות, שכן ערכם של אוצרות בית המקדש בשוק העתיקות הלא רשמי לא יסולא בפז. כאמור, איש לא מצא לפי שעה, את המטמון, וכל עוד הוא לא יימצא ימשיכו חלק מהמומחים לטעון בתוקף שמדובר בלא יותר מאגדות, המזכירות לא במעט את האגדות על אוצרות הזהב של האינקה ברחבי דרום אמריקה שלא התגלו מעולם, הגם ששורטטו מפות דרכים רבות היכן הם לכאורה מוחבאים.

ב”המכה האחרונה”, רוקח מיכאל דרור וריאציה פרטית משלו על תעלומת האוצרות ומוהל אותה בפרשיית מתח ובז’אנר הפרוזה המיסטית למחצה של דן בראון. הרומן היה יכול להיקרא באותה המידה גם “צופן בית המקדש”. ספרו של דרור, כמו גם ספרו של דן בראון, מבוססים על פיענוח של צופן או כתב חידה, בשניהם מחפשים חפץ קדוש (אצל בראון גביע קדוש ואצל דרור המטה הקדוש של משה רבנו), בשניהם נרצחים דמויות מפתח במוזיאון לאומי (אצל בראון האוצר של מוזיאון הלובר, ואילו אצל דרור האחראי על מוזיאון רוסי), ובשני המקרים פענוח הסוד כרוך בעלילת מתח רווית סכנות.

עלילת הרומן בהחלט מעניינת מנקודת מבט היסטורית, ועשויה אף לעניין קוראים בשפות זרות. דרור מדלג במיומנות על אלפי שנים במכונת הזמן: מאז יום מותו של משה רבנו על פסגת הר נבו ועד ימינו, כשבדרך מתוודע הקורא גם למאה הראשונה לספירה, לימי חורבן הבית השני ותקופת האיסיים, לימי האינקוויזיציה במאה ה-16 ולימי השואה במאה ה-20. הרומן מדלג גם בין יבשות וארצות והוא מציע לקורא ארומה חשאית בינלאומית, כשבדרך מפגין דרור שליטה לא רק בהווי התקופות השונות, וכן התמצאות רבה ברחובות ערי אירופה הגדולות וברחובות ישראל של ימינו.

במרכז העלילה ניצבת הגדה עתיקה לפסח, שרק עותק אחד שלה ראה אור. ההגדה נכתבה על ידי יהודי איטלקי בשם קאנונה, בשנת 1554 ברומא. קאנונה היה נצר לזיווג בין קצין רומי ואישה איסיית. משפחת קאנונה נוצרת סוד עתיק יומין – היכן הוחבאו אוצרות בית המקדש – והיא מעבירה אותו מאב לבן. בהגדה שלו הזוהרת כמו ספר הזוהר ושכל מי שפותח אותה נחשף לאור סנוורים ולכוחות מאגיים וקבליים, מצפין ג’קובו כתב חידה וגם מעין מפת סתרים העשויה להוביל את הקורא לגילוי המטמון העתיק. המפה משורטטת בעזרת ציורים של עשר מכות מצרים.

סוחר עתיקות איטלקי מאפיונר, נצר למשפחה בעלת יריבות היסטורית עם משפחת קאנונה, מנסה להשיג בכל מחיר את ההגדה הזו, שהחליפה ידיים רבות במרוצת השנים, וכל זאת כדי לאתר את מקום המחבוא של אוצרות בית המקדש. בדרכו זרועת הגוויות למטרה, נתקל המאפיונר, סאבינו שמו, בסוכנת רוסייה יפה, נצר למשפחת קאנונה, הממונה מטעם השירות החשאי הרוסי על חקירת גניבת ההגדה שהתגלגלה בתום מלחמת העלם השנייה למוזיאון ההרמיטז’ בסנט פטרבורג. לסוכנת חובר מומחה לכתבי יד עתיקים, יהודי אמריקני בשם דוקטור מייקל וורד, המסייע לה במשימתה. למרדף אחר האוצרות מצטרפת בהמשך גם כת משיחית יהודית קיצונית, שבראשה ניצב מנהיג כריזמטי מסתורי.

מיכאל רוקח עלילה השוזרת את העת החדשה והעת העתיקה, יהדות ונצרות, מתח ומיסטיקה. הוא כותב כמו סופר בלש מיומן השולט בחומרי הסיפור שלו ובניתוב העלילה מרובת הפיתולים. מיטב העלילה הם דווקא הפרקים המתרחשים בבירות זרות והפרקים המתרחשים עד להתגלותה המסתורית של הכת המשיחית לקראת סיום הרומן. הפרקים העוסקים בכת טובים אולי פחות, אולם גם כך, מדובר ברומן מעניין שמעלילתו אפשר אולי לרקוח עוד סרט בסדרת אינדיאנה ג’ונס, והפעם בעקבות אוצרות בית המקדש.

ראו גם

מאיר עוזיאל על הספר

הפוסט הקודםשמונים שנה של פלאש גורדון :החלק השני- פלאש גורדון ביקום של דאן בארי
הפוסט הבאשמונה שירים של כריסטינה איהין בתרגום פרץ-דרור בנאי
ירון אביטוב הוא סופר, מבקר ספרות, עורך אנתולוגיות, יוצר של סרטי תעודה, ומדריך טיולים. בשפה העברית פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי", ו"הסתכלות". כמו כן ערך שש אנתולוגיות, רובן בצוותא עם רן יגיל. בספרדית ראו אור אחד עשר מספריו, בהם האנתולוגיות "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה" ו"כתוב באפר", וכן "אקיסיטו" ו"החליל של חיים מנגן בשמיים". אביטוב השתתף כסופר אורח בירידי ספרות רבים ברחבי אמריקה הלטינית, ובין השאר במשלחת הישראלית ליריד בגוודלחארה מקסיקו, שבו ישראל היתה אורחת הכבוד (2013). זכה בשבעה פרסים ספרותיים, בהם פרס ראש הממשלה לספרות (2005), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1993), פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה (1994), ופרס "שגריר הספרות העברית באמריקה הלטינית" (2012) בזכות מפעל האנתולוגיות הישראליות שלו בשפה הספרדית. אביטוב ביים גם חמישה סרטי תעודה, ובהם הסרט "אמריקה לדינה", העוסק בתולדות האנוסים במרכז ובדרום אמריקה, סרט דובר ספרדית שהוצג בפסטיבלים בינלאומיים באמריקה הלטינית, ובין השאר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במיאמי (2012). סרטו "הפינה האחרונה", העוסק בתולדותיהם של סופרים לטינים, הוצג אף הוא במדינות אחדות ובפסטיבלים.

תגובה אחת

  1. האם יש צורך להקים את בית המקדש מחדש בהר הבית ?דבר שעלול להביא לקונפליקט עולמי עם המוסלמים ?
    יש רבים שחושבים שכן ובהם קרוב משפחה שלי שהקים אירגון שלם בעניין בשם “נאמני הר הבית “. .
    אולם נשאלת השאלה :מדוע בעצם לא הוקם בית מקדש במקום אחר לאחר חורבן בית שני ?ומה קרה למקדשים היהודיים האחרים שהיו קיימים אז במקומות כמו מצרים שנעלמו ובעצם איננו יודעים מדוע ?
    התשובה לכאורה פשוטה. הרומאים אסרו .
    לא כל כך פשוט.
    יותר ויותר מסתבר שהיו אלו היהודים שמסיבותיהם שלהם נמנעו מבניית בית המקדש כתוצאה מטאבו הולך וגובר בעולם הקדום כנגד הקרבת קרבנות לאל.
    מי שמתעניין מוזמן להציץ בספר “קץ עידן הקורבנות :תמורות בשלהי העת העתיקה” שמוכיח זאת .
    http://www.magnespress.co.il/Book/%D7%A7%D7%A5+%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F+%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA.aspx?code=45-321086

    ואני טוען :ההתעצמות העכשווית בעניין הצבורי בטבעונות באכילת בשר מן החי ,עוד מחזקת את הטאבו הזה בכמה מונים .הסלידה כנגד רעיון הקרבת קורבנות בעלי חיים לאלוהות רק הולכת ומתחזקת בראשית המאה ה-21 ומגיעה למימדים שקשה לתפוס אותם. כל מי שיחשוב ברצינות על בניית בית מקדש שבו מקריבים קרבנות בעלי חיים לאל ,ימצא את עצמו מתמודד עם הסלידה הציבורית הזאת שתהפוך אותו לנציג כוחות הרשע בעיני חלקים גדולים באוכלוסייה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתים עשרה − 2 =